ערוך לנר/סנהדרין/מב/א

ערוך לנר סנהדרין מב א

דף מ"ב ע"א

בגמרא א' אומר קודם הנץ וא' אומר לאחר הנץ. א"ל דלמא יום המעונן היה ואין היכר בשמש דמדדייקי בהנץ ודאי לא טעי אינשי וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה א' אומר בב' שעות ע"ש א"כ אהא דמתניתן דא' אומר בה' וא' אומר בז' לכאורה קשה. אכן הא כבר הקשו גליון תוספות הביאם המהרש"ל פסחים (דף י"ב) ותירצו כיון דרוב ימים אינם מעונין לא תלינן במיעוט לקיים עדותן ולהרוג נפש ע"ש. אכן לפ"ז אם ידוע לנו דאותו יום מעונן היה באמת תולין בטעות לפ"ז:

שם דתניא ר"י אומר כשם שאין מוסיפין. א"ל דלר' יוסי לפ"ז קושית הגמ' דלעיל (דף י"ז ע"א) במקומה עומדת איך משכחת הטייה לרעה ע"פ ב' דבמוסיפין לא משכחת דלית ליה מוסיפין וכר' יהודה ג"כ ע"כ לא ס"ל מדקאמר כשם שאין מוסיפין על ב"ד של שבעים ואחד די"ל דלעיל לא פרכינן כן רק אמתניתן דקתני בה הטייה ע"פ ב' ולר' יוסי באמת לא משכחת רק ע"פ ג' ועוד גם לר' יוסי משכחת בי' מזכין וי"ב מחייבין וא' אומר איני יודע:

שם אילימא קש דינא איפכא מבעיא ליה. עיין בר"ן שכ' שהרמב"ם ע"כ סובר כפירוש רש"י אכן לכאורה קשה דהא מפסק הרמב"ם (פ"ט מה' סנהדרין) נראה שהוא מפרש דהאי נזדקן הדין קאי אפוטרין אותו וכמו שפי' גם הר"ן ולפי' רש"י לכאורה א"א לפרש כך דכתב קש דינא וצריך להמתין בו ואיך שייך זה בשכבר פטרו אותו. אכן בזה י"ל שהרמב"ם מפרש כפי' התוס' דאין יכול לעמוד עליו אבל ממה שפי' רש"י אחכם דינא דלכך אין אומרים בדנ"פ כן שאף אם גמרוהו מחזירין לזכות זה לא שייך לכאורה אי אפוטרין אותו קאי דהא כבר זכאי הוא וזה ק' לכל הפירושים ודוחק לומר דחכם דינא גם לפי' הר"ן קאי אכל דנ"פ. וי"ל דשפיר איכא נפקותא במה שמחזירין לזכות דהא הטעם דאין מחזירין לחוב בדנ"פ הוא משום וצדיק אל תהרוג דפירושו בשכבר נצטדק וזה לא שייך לכאורה בשפטרו אותו מפני שלא היה רוב לחובה דבזה לא מקרי עדיין צדיק כיון שגם לזה לא היה רוב ולא נגמר דינו לזכות כלל ולכן י"ל דבפטור כזה שפיר מחזירין לחובה ולכן שפיר איכא במה שילמדו עוד זכות עליו ויגמרו דינו לזכות דאז אין מחזירין עוד לחובה ונשאר זכאי לעולם:

שם ברש"י ד"ה ולפטריה מבי דינא קמא. ידונו אלו כנגד אלו. ק"ק דהא לפי הך איכא דאמרי ע"כ לא אמרינן הסברא דשלא יצאו מב"ד מעורבים דאל"כ לא מקשה מידי והא דלא מקשה ולפטריה מעיקרא היינו משום דעדיפא מקשה דלא יוסיפו כלל וממילא לא נבוא כלל לדון אלו כנגד אלו ובתירוצו דר"י קאי כוותך מתורץ ג"כ קושיא קמייתא וא"כ דלית ליה הך סברא ע"כ לא אתי ג"כ שפיר לדון אלו כנגד אלו דלמה לן הך לפטרי' מעיקרא וכקושית לישנא קמייתא וא"כ איך פי' רש"י בהך קושיא שידונו אלו כנגד אלו וי"ל עפמ"ש התוס' לעיל (דף ח' ע"א) בד"ה מוציא שם רע וז"ל ואין לדמות ליוסיפו הדיינים דלקמן דלא חיישינן ללעז הדיינין עכ"ל. והפירוש כמש"כ המהר"ם משום דבהא א"א בענין אחר'. והשתא א"ש די"ל דבאמת גם לפי איכא דאמרי אמרינן הסברא דלא יצאו מב"ד מעורבין ומ"מ מקשה שפיר דלא יוסיפו כיון דגם במוסיפין איכא גנאי לב"ד ומאי עדיף הך גנאי מהך גנאי אבל לדון אלו כנגד אלו שפיר מצרכינן משום גנאי ב"ד ולכן פירש"י א"ש:

שם בתוספות ד"ה פועלי אמת. ואית דגרס פועל אמת. ופי' זה יותר מיושב ע"פ הלשון דלפי' רש"י פועלים אמת הול"ל שאין זה מדרך הלשון להסמיך המתואר על התואר:

שם ד"ה העוסקים ברומו ש"ע. והא דאמר שתה רביעית יין. י"ל מאי קושיא דלמא באמת הכי הוי ואעפ"כ צריך להך טעמא דהעוסקים ברומו ש"ע וגם יש חילוק בין דנ"פ לד"מ דבדנ"פ אין רשאים לשתות כל עיקר אפילו בפחות מרביעית מדלא קתני במתניתן ממעטין ביין ובמאכל וחילק בין מאכל ליין משמע דיין אינו שותה כל עיקר וגם מדמקשה איין דוקא מ"ט ולא ג"כ למה ממעטין במאכל אע"כ דה"ט דהא דממעטין במאכל הוא שיהיה דעתם צלולה אבל זה אכתי אין טעם למה לא ישתו יין כל עיקר ולכן קאמר מלרוזנים אי שכר והא דקאמר אל ישתכרו ע"כ ל"ד ישתכרו אלא לא ישתו מידי דמשכר כדאמרינן. אכן התוס' קושטא קאמרי דבד"מ אפילו רביעית ישתה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף