קרן אורה/מנחות/נו/ב

קרן אורה מנחות נו ב

דף נ"ו ע"ב

גמרא א"ר חב"א א"ר יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב האי לישנא משמע דמחמץ אחר מחמץ הוא כמו מסרס אחר מסרס ומטיל מים בבע"מ שחזר וסרסו או חזר והטיל בו מום ה"נ מחמץ אחר מחמץ היינו שהוסיף להחמיץ אבל באמת נראה דלא דמי לאינך אלא כל שנתחמץ נאסר לטפל בהכשר אפייתו בכל מעשיו מלישה ועם אפי' אע"ג דלא נוסף החימוץ וכך אמרה תורה אלא דא"כ אי לא כתב רחמנא לא תאפה ה"א דמחמץ אחר מחמץ פטור היינו דליכא חיובא אלא חימוץ הראשון היינו שחימצה בשאור ועשה החימוץ אבל אם חימצה אחר תו ליכא חיובא אם מטפל בה ועושה מעשי' ולא משמע לישנא דברייתא לעיל יכול לא יהא חייב אלא אחת על כולן ולפי הנ"ל אינו חייב כלל על המעשה בחמץ שנעשה כבר אלא המחמץ לבד הוא דחייב. ולפי מש"כ לעיל ניחא דאי לאו קרא דלא תאפה ה"א דאינו חייב אלא אם עשאה לגמרי בכל מעשיו דמש"נ לא תעשה חמץ היינו שיעשנה כתיקונה מלישה ועד אפי' ולא העושה מקצתה השתא דכתיב לא תאפה ילפינן דעל כל מעשה יחידי שבה חייב. ומלשון רש"י ז"ל בד"ה הכל מודים כו' כלומר כל המסייעים בחימוץ כו' משמע דחיובא הוא בכולן משום מסייע להחמיץ ודו"ק:

שם תוס' בד"ה אלא למעוטי פה"מ כו'. הוי מצי לאוקמי למעוטי בזה"ז כו'. ונר' דלא ממעט מתמים אלא תמים ולא בע"מ וילפי רבנן מינה דמטיל בבע"מ פטור ור"מ דלא אימעיט ולא בע"מ אלא לאחר שנפדה אבל קודם פדיון חייב אבל פסול אחר כמו בזה"ז לא שייך למעוטי ממיעוטא דתמים וק"ל:

שם גמרא ומעשה שבת כי ה"ג מי מחייב כו' היפך בה אין לא היפך בה לא אמר מאי חייב כמעשה צלי של שבת ופירש"י ז"ל הכא בהנחה לחוד חייב כמו במעשה צלי גמור דלא שייך לחלק הכא בין היפך אי לא ולפ"ז מאי קא' במעש' שבת כיון דלא דמי למעשה שבת והתוס' ז"ל פי' מאי חייב דקאמר במעשה צלי של שבת היינו לגמרי כר"י דהכא נמי ע"י הנחת שאור אינו מתחמץ אלא אותו צד שנוגע בו השאור וגם זה הצד אינו מתחמץ לגמרי אלא דומיא דמאכל בן דרוסאי בשבת והכא ג"כ אינו חייב אלא אם נתן השאור בצד השני כן נראה בד' ז"ל וכ"כ הצ"ק ז"ל ויש לדקדק בדבריו ז"ל דבשלמא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת שיהי' המלאכה בשלימות שפיר איכא למימר דכל מצד אחד כמאכל ב"ד לאו כלום הוא ולא חשיב בישול אבל לענין חמץ של מנחה כל שנתחמץ אפילו כזית ממנה נפסלה וחייב משום לאו דמחמץ ואי משום דלא הוי חימוץ גמור אכתי תיקשי ממ"נ אי מצד אחד הוי עכ"פ חמץ נוקשה למ"ד דחמץ נוקשה הוי חמץ לענין מנחות סגי בהאי חימוץ מצד אחד ואי כמ"ד דחמץ נוקשה לא הוי חמץ או דאפילו נוקשה לא הוי א"כ אפילו היפך בה ונעשה כן משני צדדים לא הוי חמץ ע"כ נראה כפירש"י ז"ל והא דקאמר במעשה שבת נראה דמילתא אחריתי אתי לאשמעינן דיש לדקדק עוד מה הוסיף רבא ואמר כמעשה צלי של שבת הא רבי אמי ג"כ אמר כמעשה שבת אלא אתי לאשמעינן אף ע"ג דיש לומר דהנחה בעלמא לאו מעשה הוא ולא דמי לבישול בשבת דניכר מלאכתו דנותן מים בקדירה ומעמידה על האש וכן שאר מלאכות הבישול להכי קאמר כמעשה צלי של שבת דהתם נמי לא עביד אלא הנחה בעלמא ומאילי' היא נצלה ואפ"ה הוא חייב ה"נ הנחת השאור חשיב מעשה. ועוד נראה דהתוס' ז"ל ג"כ הכי ס"ל דבהנחה לבד חייב אלא דקשה להו הא דפריך ומעשה שבת כי האי מחייב הא וודאי חייב כמו הדביק פת בתנור ור"י מיירי בגוונא שאינו נצלה כל צרכו וכדמסיק להכי כתבו דהכא הנחת השאור ג"כ כהאי גוונא הוא דאינו מתחמץ אלא מצד אחד ולהכי פריך מעשה שבת כי האי מי מחייב ומשני כמעשה צלי של שבת דעיקר הדמיון הוא לצלי של שבת דלא עביד אלא הנחה בעלמא אבל בהאי גוונא לא דמיין להדדי דבשבת בעינן דוקא היפך בה והכא חייב בהנחה ראשונה וחייב אע"ג דאינו מתחמץ אלא מצד אחד. וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דבהנחה לחוד חייב עי' בפי"ב מהלכות מעה"ק ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף