קרן אורה/מנחות/יט/ב

קרן אורה מנחות יט ב

דף י"ט ע"ב

גמרא אמר רב כל מקום שהחזיר הכתוב כו' ושמואל אמר גרש ושמן מעכבין כו' ומסיק דכולהו מודו דהיכא דתנא ביה קרא מעכבא ולא פליגי אלא במדה לקומץ משמע מזה דאיכא עוד כמה מילי במנחה דתנא בי' קרא וכמ"ש רש"י לעיל לענין יציקה דמעכבא והא דקאמר שמואל גרש ושמן מעכבין צ"ל דל"ד אלא חד מהני דתני ביה קרא נקט לגלוי' דחוקה במנחה ל"ד מדאיצטריך למיתני ביה קרא והתוס' ז"ל בד"ה שאני התם כ' לחלק דלעכב זא"ז כמו סלת ושמן בעינן שישנה עליו הכתוב לעכב אבל עיכובא דנפשיה כמו מיעוטו מעכב את רובו לא בעינן שינה לעכב ע"ש וצ"ע טעמא מאי אי משום חוקה הא אימעיט מדכתיב מגרשה ומשמנה וכ"ת דלא אימעיט דרשא דחוקה אלא לענין עיכוב זא"ז כמו גרש ושמן אבל לא למצוה שבגופו א"כ מ"ט דשמואל דמכשיר בעושה מדה לקומץ הא זה הוי עיכובא דנפשי'. והתוס' ז"ל בד"ה ושמואל אמר בסה"ד הקשו מ"ש דבמדה לקומץ מכשיר שמואל ובקומץ היתר והחסר תנן דפסול אע"ג דמחד קרא נפקא תרווייהו ולא שינה הכתוב לעכב וזה נגד דבריהם כאן דלמיעוטי מעכב את רובו לא בעינן שינה הכתוב והיינו חסר או יתר ופשטא דכוליה שמעתין משמע דבכל מילי דמנחה בעינן תנא ביה קרא ומחוקה לא ילפינן וא"כ בכל מילי בעינן שישנה הכתוב לעכב והא דילפינן מסלתה שאם חסר כ"ש פסול הוא גם כן מפני ששינה עליו הכתוב דשיעור הקומץ או הונחה כבר שמעינן למצוה אפילו הי' כתוב מסלת השתא דכתיב מסלתה אתיא לעיכובא:

שם גמרא והרי מלח דלא תנא ביה קרא ומעכבא דתניא כו'. ומשני רב יוסף דלהני תנאי באמת אשכחן דמעכבא אפילו אם לא החזיר הכתוב ורב דאמר דבעינן חזרה לעיכובא ס"ל כתנא דמתני' דלא מלח כשר והיינו משום דלא תנא ביה קרא ובעי אביי למימר דמתניתין נמי מודה דמלח מעכבא ולא מלח היינו לא מלח כהן אלא זר כמו ביציקה והדק"ל לרב דאפילו לא תנא בי' קרא מעכב ודחי רב יוסף דליכא למימר הכי וכי תעלה ע"ד דזר קרב לגבי מזבח וא"כ אפשר לומר דמליחה בזר לכ"ע פסול אפי' לרב יוסף דתנא דידן ס"ל דלא מלח כלל כשר מ"מ אם מלח זר גרע וכמ"ש התוס' ז"ל. או י"ל דרב יוסף לטעמיה דאביי קאמר לדידך דבעית למימר דלתנא דידן ג"כ מלח מעכב אלא דבזר כשר וכי תעלה ע"ד כו' אבל אי ס"ל לתנא דידן דמליחה אינו מעכב אפשר גם בזר כשר ועוד יתבאר לקמן בזה וקאמר הש"ס ואב"א כיון דכתיבא בי' ברית כמאן דתנא בי' קרא דמי ואתיא דר"פ אפילו כר"י ור"ש ופריך ולא תנא ביה והכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ואח"כ נאמר ולא תשבית מלח ברית מעל מנחתך א"כ תנא בי' קרא ומשני ההוא מיבעי' ליה לכדתנא לרבוי' כל הקרבנות למלח וסלקא שמעתא בהכי דלתנא דידן מלח לא מעכב ואם מלח זר איכא לספוקי וכנ"ל ולר"י ור"ש מלח מעכב וה"ה אם מלח זר נפסל וכל הקרבנות שוין בזה כדדריש לקראי בכלל ופרט. אבל הרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה שכ' בפ"ה מה' איסורי מזבח ואע"פ שלוקה אם לא מלח הקרבן כשר והורצה חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה שנא' ולא תשבית מלח ברית כו' מעל מנחתך ועיין בכ"מ שהאריך בזה וכ' דפסק כהני תנאי ולא כסתם מתניתין ואין צורך לזה דבהדיא כ' בפי"א מה' פהמ"ק לא מלח כהן אלא זר והיינו משום דמפרש למתניתין הכי וכ"כ בפי' המשנה כאן וטעות המעתיק יש שם וכבר כתב בזה הלח"מ ז"ל אלא דמה שהכשיר זר במנחה ג"כ קשה כיון דמלח מעכב במנחה אמאי יוכשר בזר הא מליחה לאחר קמיצה הוא וכמו שהקשו התוס' ז"ל לעיל דמקמיצה ואילך מצות כהונה ועוד דהא רב יוסף אמר וכי תעלה ע"ד כו'. והלח"מ ז"ל כתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל דזר כשר במליחה היינו אם עבר זר וקרב לגבי מזבח או שמשחו זר למטה דכשר אבל עדיין הקושיא במקומה עומדת אמאי יוכשר הזר במליחה כיון דהוי דבר המעכב אלא דיש לדקדק בהא דאמר רב יוסף וכי תעלה ע"ד דהא משמע דאביי בעי לאוקמי מתניתין כר"י ור"ש דמלח מעכב וביומא דף מ"ה משמע דר' יהודה לא חש להאי סברא דוכי תעלה ע"ד כו' גבי הצתת אליתא והא דבעי אביי למימר לא מלח כהן אלא זר היינו כר' יהודה דלר"ש יציקה נמי פסולה בזר וכדאמרינן לעיל מחוורתא מתניתין דלא כר"ש ומאי פריך ליה רב יוסף וכי תעלה ע"ד כו' הא לר"י אית ליה האי סברא ואם שיש לחלק מ"מ נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דלפסול הקומץ לגמרי מחמת מליחת זר אין לפוסלו כיון דלא מצינו מפורש בתורה דבכהן הוא ועוד דלא עבודה בגוף המנחה היא אלא צריך שלא יהי' קרב בלא מלח והרי נמלח והא דבעי אביי למימר לא מלח כהן אלא זר כשר היינו אפילו לכתחלה יכול הזר למולחו וע"ז פריך ליה רב יוסף וכי תעלה ע"ד כו' ולכתחלה וודאי בכהן היא וא"כ י"ל דמליחה אפילו ר"ש מודה דכשירה בזר והא דחשיב לה בכלל ט"ו עבודות משום דלכתחלה בעי כהן ודוקא יציקה ובלילה דנפקא ליה מקרא דבעי כהונה הוי ככל עבודות המנחה דנפסל בזר ועדיין אין הדברים ברורים אצלי וצ"ע יותר. אך מה שנראה עוד מדבריו ז"ל חלוק משאר קרבנות דבשאר קרבנות מליחה לא מעכבא והורצה ובמנחה מלח מעכב קשיא טובא מנ"ל הא ומש"כ הכ"מ ז"ל דגבי מנחה כתיב ולא תשבית מלח ברית כו' משמע דמעכב כבר הקשה הלח"מ ז"ל דהא לאו דלא תשבית קאי אכל הקרבנות וכמ"ש הוא ז"ל דלוקה בכל הקרבנות אם הקריבן בלא מלח הן אמת דלכאורה אמאי לוקה הא הוי לאו שאין בו מעשה היינו שלא נתן מלח כמש"נ ולא תשבית וצ"ל דההקרבה נאסר ליתנו על האש בלי מלח וכי עביד מעשה ונותן על האש בלי מלח כבר עבר על לאו דלא תשבית ולא מהני אם יתן מלח כשהוא על האש עכ"פ כיון דלאו דלא תשבית קאי אכל הקרבנות א"כ מנ"ל דבכל הקרבנות אינו מעכב ובמנחה מעכב ועוד דהא דרשינן לכולהו קראי בכלל ופרט ואי מנחה יצא מן הכלל לעכב ובכל הקרבנות אינו מעכב היכי דרשינן ליה בכלל ופרט וכן מיעוטא דעל מנחתך ולא מעל דמיך היכי שמעינן דדם לא צריך מלח כלל דילמא מיעוטא אתי דבמנחה מעכב אבל בדם אינו מעכב אבל למצוה גם דם צריך מלח ואע"ג דמלשונו ז"ל שם שכ' דיין נסכים ועצים ודם אין צריכין מלח והוא דבר קבלה ואין לו סמך מקרא משמע דהאי כלל ופרט לאו דרשא גמורה היא מ"מ משמעתין מוכח דאין שום חילוק בין מנחה לשאר קרבנות ונראה בפשיטות דבשאר קרבנות אע"פ שלוקה הקרבן כשר והורצה כיון דהדם נזרק כהלכתו הרי הורצה הקרבן ואפילו לא הוקטרו האימורין כלל כשר חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה פי' כיון דהקומץ מלח מעכב בו א"כ הוי כלא הקטיר הקומץ ונפסלה לגמרי ומדוקדק לשונו ז"ל שהמלח מעכב בקמיצה לאפוקי שאר קרבנות שאין המלח מעכב בדם שהוא המתיר והיינו דכתב רחמנא ללאו דלא תשבית גבי מנחה משום דבמנחה אם הקריב בלא מלח נפסלה לגמרי ולפ"ז ה"ה דמנחת כהנים ומנחת נסכים ולבונה אע"ג דלית בהו קמיצה בלא מלח פסולין הם ולא הורצה כמו דהמלח מעכב בו וכן לפי מה שפי' דבריו ז"ל דבמנחה לחוד המלח מעכב ג"כ נראה דה"ה מנחת כהנים כו' דגם הם בכלל מנחתך עד דקשיא לי הא דתנא בברייתא אין לי אלא קומץ כו' מנחת כהנים כו' מנין אטו מפרטא דמנחה הוי ממעטינן להו הא גם הם בכלל מנחה וצ"ל כיון דהאי קרא כתיב בתר מנחות הנקמצות ה"א דקרבן מנחה היינו הקומץ דוקא ולקמן יתבאר עוד בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף