קרן אורה/זבחים/ז/א

קרן אורה זבחים ז א

דף ז' ע"א

תוס' בד"ה דילמא כו'. ועוד היכא דלית ליה תקנתא אית ליה לר' שמעון לב ב"ד מתנה כו' כצ"ל. ועי' בה"ז וצ"ק ז"ל:

שם גמרא תודה ששחטה לשם תודת חבירו כו'. פירש"י ז"ל לא ששחטה להתכפר בו פלוני דזה שינוי בעלים הוא אלא ששחטה לשם תודת פלוני ששחט תודת ראובן לשם תודת שמעון. ומש"כ רש"י שהיה לשניהם תודה לא ידענא למה הוצרך לזה דאפילו לא היה לשמעון תודה ושחט תודת ראובן לשם תודת שמעון הוי שינוי קודש דבשינוי קודש לא בעינן מחויב בדבר. וכ' עוד דה"ה שוחט חטאת חלב לשם חטאת דם. וגם בזה יש לדקדק אי כוונתו לשם חטאת דם של חבירו א"כ מאי אירי' חטאת דם אפילו חטאת חלב של חבירו ג"כ הוי שינוי קודש לרב חסדא דבעינן דווקא דידיה. ואי דידיה קאמר מאי וה"ה הא תודה בדידיה כה"ג כשר כדאמרינן לקמן דתודה לשם תודה בדידיה כשר היינו תודת הים לשם תודת בית האסורים:

וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דווקא תודה לשם תודה בדידיה הוא דלא חשיב שינוי קודש גם לרב חסדא דעיקרה נדבה היא. ואם שחט תודה לשם נס הים לשם תודה של בית האסורים לא מיקרי שינוי השם כ"כ. אבל חטאת דבא על חטא מיוחד. כי שחטו לשם חטאת של חטא אחר הוי שינוי קודש כמו לשם חטאת חבירו. תדע דהא איכא מ"ד לקמן דחטאת חלב לשם חטאת דם פסולה ואלו בתודה לשם תודה לכ"ע כשירה. ובד' התוס' ז"ל יתבאר עוד בזה. והבה"ז פי' בזה ד' רש"י ז"ל לשם תודת חבירו היינו לנס אחר שנעשה לחבירו. אבל שחטה בשביל עצמו. ולא הבנתי דבריו ז"ל דהא לשם נס אחר בדידיה כשירה היא. וע"כ מיירי דאמר הריני שוחט לשם תודת שמעון ואפילו אם נס אחד להם. ושינוי בעלים לא הוי או כמש"כ התוס' ז"ל דאין שינוי בעלים בשחיטה או משום דאמר לשם תודת שמעון ולא לשם שמעון. וזה לא הוי אלא שינוי קודש. וע"כ צ"ל כן לפי ד' הרמב"ם ז"ל דיש שינוי בעלים בשחיטה כמש"כ לעיל בכמה דוכתי. ואמאי מכשיר רבה לשם תודת חבירו. אלא ש"מ לשם תודת חבירו שאני. אלא דלא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל להאי דינא דלשם תודת חבירו לא להכשר ולא לפסול. וי"ל דאזיל בשיטת ר"ת ז"ל בתוס' בד"ה אמר רבא וכמו שיתבאר שם:

שם גמרא הא תודה כו' מאי לאו דחבריה צ"ל דלא ס"ד דמיירי בדחבריה אלא בדיוקא דתודה לשם תודה אבל תודה לשם שלמים דכשירה וודאי דמיירי בדידיה גם למאי דס"ד. דאל"ה למה ליה למפרך מדיוקא הא תודה כו' ליפרך מתודה לשם שלמים. ואי בדחבריה פשיטא דתיקשי לרב חסדא. אלא וודאי בדיוקא דתודה לשם תודה הוא דס"ד דמיירי בדחבריה דאי בדידיה לאו שינוי השם הוא כלל. ועוד מדלא אשמעינן רבותא דאפילו תודה לשם תודה איכא דפסולה וכ"ש שלמים לשם תודה דהוי שינוי השם וכדדייק הש"ס:

שם גמרא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה. ופי' רש"י כשירה ועלתה לו. והבה"ז ז"ל ניחא ליה למיגרס ולא עלתה לו. ואי עלתה לו עלתה לו לשם דם. ודבריו נפלאים הם וכבר תמה עליו הצ"ק ז"ל. ונהי דמש"כ דבחטאת ליכא לא עלתה כלל. אלא או פסול או מרצה זה שלא בדקדוק הוא דהא מצינו בחטאת לשם חולין דכשירה ולא עלתה לו כדאמרינן לקמן בפ' ב"ש וכמש"כ בזה לעיל. אבל מ"מ תמוה הוא מי הכריחו להבה"ז ז"ל לומר ומה ענין פלוגתא רחוקה לזה למר לא הוי פסול מחשבה כיון דחטאת לשם חטאת נשחטה ולמר לא הוי פסול מחשבה דלשם אותה חטאת בעינן. ומש"כ דעלתה לו לדם ג"כ תמוה ולאו מסברא כמש"כ הצ"ק אלא מגמרא דבהדיא אמרינן בכריתות ובנזיר דחטאת שהפריש על החלב אין מתכפר על הדם. ועוד נראה לי דלשם חטאת דם לאו דנתכפר להתכפר בו על הדם אלא שינוי קודש לחוד שעשאו לשם חטאת דם דומיא דלשם תודת חבירו וכמו שכ' לעיל. ולפ"ז ל"ד שחטו אלא ה"ה זרקו אבל אם הביאו להתכפר בו על הדם לכ"ע פסול הוא וכדמשמע מברייתא דכריתות דאם הביאו על הדם לא מעל ולא כיפר ואם כיפר על החלב פשיטא דלא מעל וראיתי בכ"מ ז"ל פ' ט"ו מה' פסולי המוקדשים דמהאי טעמא פסק הרמב"ם ז"ל כרב אחא דכולהו לפסול משום דסוגיא הנ"ל בכריתות ס"ל כוותיה. ולא הבנתי דהא ברייתא היא בכריתות ואמאי לא פריך מינה לרב דמכשר חטאת חלב לשם חטאת דם. ועוד דרב אחא נמי דפוסל הוא משום שינוי קודש. וא"כ התם דקתני לא מעל משמע דמיירי בשוגג דבמזיד בלא"ה ליכא מעילה ובשוגג לכ"ע לא הוי שינוי קודש דעקירה בטעות לא הוי עקירה. ומאי קאמר לא מעל ולא כיפר כיון דכיפר על החלב אלא נראה דהיכא דהביאו לכפר על הדם פסול הוא לכ"ע מקרא דקרבנו על חטאו ואין זה בכלל פסול מחשבה אלא פסול גמור הוא כיון דשינהו והביאו לכפר על הדם. והוא הדין דבאשם תלוי כה"ג פסול אם הפרישו על ספק חלב והביאו על ספק דם אע"ג דשינוי קודש לא פסול כו'. אבל בכה"ג דשמעתין באשם אם שחט אשם של ספק חלב לשם אשם של דם כשר. ודווקא בחטאת הוא דפסיל משום דכתיב אותה לחטאת כדאמרינן לקמן ולפ"ז הא דתנן לקמן החטאת ואשם לשם חטא לאו בחד גוונא הוא. דבחטאת בין ששחטו לשם חטאת אחר או ששחטו להתכפר בו חטא אחר הכל פסול. ובאשה אם שחטו לשם אשם אחר כשר ועלה כמו לשם תודת חבירו דכשר לרבה כן היה נראה:

אבל מה אעשה אם מד' הרמב"ם ז"ל ג"כ משמע דכולא חד מילתא היא הך דהכא והך דכריתות. דבפ' ט"ו מה' פה"מ כתב שחטה לשם חטא אחר. כגון שבאה על אכילת חלב ושחטה על אכילת דם פסולה. ובפ"ג מה' שגגות כתב להאי דינא דתני בכריתות. וכ' שם כבר בארנו בה' פסה"מ כו' משמע דהכל דין אחד ועדיין צ"ע. והתוס' ז"ל בנזיר (דף כז ע"ב) ס"ל ג"כ דחד מילתא היא והקשו אהדדי הא דהכא אמרינן דכשרה והתם אמרינן דלא כיפר. ותי' דהכא מיירי דאינו חייב על הדם. אבל אם מחויב על הדם פסולה. ולא משמע הכי מהא דפריך לעיל אהדדי דבשינוי קודש מינו לא מחריב בה. ובש"ב הוי איפכא דעל מי שמחויב חטאת פסולה. ולפי הנ"ל גם בשינוי קודש אם מחויב חטאת פסולה ובלא"ה ליכא טעמא לחלק בין שינוי קודש אי מחוייב אי לא. עוד כתבו התם דלא כיפר על הדם אבל כיפר על החלב שהובא בשבילו. וגם זה קשה כמש"כ לעיל דא"כ מאי קמ"ל דלא מעל ואם איני כדאי להכריע מ"מ נראה לי ברור דתרתי מילי הם כמש"כ:

שם תוס' בד"ה רב חסדא נראה דדווקא בתודה כו'. לא הבנתי מאיזה טעם נראה להו הכי והיכן מצינו חומר בשלמים ותודה בפסול מחשבה משאר קרבנות ועיין צ"ק:

שם תוס' בד"ה אמר רבא כו' פי' ר"ת עי' בה"ז וצ"ק מה שפי' כפי הנוסחא אשר לפנינו דרבא כרב חסדא ס"ל בתודה דפסול אבל בחטאת כשרה. דבתודה גזה"כ הוא ע"ש. ודבריהם ז"ל נפלאים חדא דהיכן מצינו דהא דרבה אידחי אדרבה רבה מייתא סייעתא מברייתא. ועוד דלמה ליה לר"ת למימר דכרב חסדא ס"ל. ומאי קשיא ליה אי כרבה ס"ל. ואי כשיטתם לעיל דבשאר קרבנות כ"ע מודים. ומדלא אשמע לן בתודה ש"מ דכרב חסדא ס"ל. גם זה אינו דאשמע לן לאפוקי מרב אחא דפסול לקמן בחטאת מקרא דאותה לחטאת. והאמת יורה דרכו וכצ"ל דרב כרבה ס"ל דבתודה כשרה וה"ה בחטאת. דהא דרב חסדא אידחי מדיוקא דטעמא דשלמים לשם תודה כו' הא תודה כו'. ובכולי' שמעתא נראה דגרסינן רב כדאיתמר לעיל בריש מכילתין ולקמן (דף ט'). אע"ג דמאינך מימרא משמע דגרסינן רבא וכוונתו פשוט דלרב חסדא כי היכי דפסול בתודה ה"נ בחטאת וכו' דמשמע דמפרש בחטאת חבירו אבל נראה להו דמיירי לשם חטאת דם ובדידיה גופא. ואתיא אפילו כרב חסדא. ולפמש"כ בד' רש"י ז"ל דחטאת חלב לשם חטאת דם אפילו בדידיה פסול לרב חסדא כיון דבא על חטא מיוחד י"ל דר"ת נמי הכי ס"ל. וע"כ רב כרבה ס"ל. ולעיל רמזתי לישב ד' הרמב"ם ז"ל שלא ביאר להאי דינא דלשם תודת חבירו. ולפי הנ"ל י"ל דסמך אהא דכ' דבחטאת דווקא פסול כה"ג. ממילא שמעינן דבתודה לשם תודה כשר אפילו לשם תודת חבירו. וי"ל עוד דלפי מה שביאר הרמב"ם ז"ל לשם חטאת דם היינו שהביאו לכפר על אכילת דם. א"כ ה"נ לשם תודת חבירו היינו לשם חבירו ממש. וממילא פסול משום שינוי בעלים. וע"כ רבה דמכשיר ס"ל דבש"ב לא פסלי אלא בשוחט ע"מ לזרוק משא"כ לשיטתו דבכל ד' עבודות פוסל שינוי בעלים ליכא נפ"מ בפלוגתייהו:

שם גמרא על מי שמחויב עולה כשרה דבעינן חבירו דומיא דידיה כפרה כמותו. ואמר רבא על מי שאינו מחויב כלום פסולה שאין לך אדם שאינו מחויב עשה. ואמר רבא חטאת מכפרת על חייבי עשה כן הוא נוסחא דילן בשמעתין וצריך לדקדק מ"ש דעל מי שמחויב עולה הוי אינו מחויב כפרה כמותו אע"ג דעולה בא על עשה אלמא דעשה לאו בת מינה דחטאת היא ועל מי שאינו מחויב כלום שפיר הוי בת מינה משום דאין לך אדם שאינו מחויב עשה. ומד' התוס' ז"ל בד"ה חטאת כו'. נראה כיון דמחויב עולה מסתמא יביא עולה ומכפר ואין לחטאת מה לכפר ולהכי כתבו דמיירי שלא הפריש עדיין דאם הפריש ותימצא לומר דאינו מתכפרת על עשה דלאחר הפרשה הוי כמו על מי שאינו מחויב כלום. דהא השתא אין לו עולה לכפר כיון דכבר הפרישה. וד' הצ"ק ז"ל לא הבנתי. ואי לאו דמסתפינא הייתי גורס איפכא כגון שהפרישה. אבל אם לא הפריש עדיין הוי כמי שאינו מחויב כלום. והכי משמע קצת מד' רש"י ז"ל לקמן בד"ה מקופיא ואם תמצא לומר דלא מכפרא על עשה דלאחר הפרשה. א"כ אפילו אם הפרישה כבר תו ליכא עולה לכפר. צ"ל דמ"מ מסתמא יביא עולה ויכפר. וכ' עוד א"נ דאמר הרי עלי עולה דכשיפרישנה יכפר על כל עשה שעבר. ולפי הגהתי א"ש דכ' דמצי מיירי אפילו אם לא הפריש אלא דאמר הרי עלי. וכיון שאמר הרי עלי וודאי יפריש עולה. ולפי הנוסחא אשר לפנינו צ"ל בכוונתם דתחילה כתבו דמיירי בלא הפריש ומחויב עולה היינו שיודע שעבר על עשה ומסתמא יביא עולה ויכפר להכי כ' א"נ דאמר הרי עלי כו'. עכ"פ נראה מד' ז"ל דעל מי שמחויב עולה כשר. משום דסתמא יביא עולה לכפר ואין לחטאת מה לכפר. אבל על מי שאינו מחויב כלום היינו שלדעתו אינו מחויב שפיר יש לחטאת מה לכפר. שאין לך אדם שאינו מחויב עשה. והיא מילתא בלא טעמא. דא"כ על מחויב חטאת ג"כ אמאי פסול נימא נמי דוודאי יביא זה חטאתו ויתכפר. ועוד דא"כ מאי אמר דבעינן מחויב כפרה כמותו. הא על מי שאינו מחויב כלום פסול אע"ג דאינו מחויב כפרה כמותו. ועוד הא דפריך לקמן למימרא דבת מינה כו' על מי שמחויב עולה כשרה הא התם טעמא אחרינא הוא דמסתמא יביא עולה. ומהא דפסולה בעל מי שאינו מחויב כלום מוכח דבת מינה הוא ומקיבעא מכפרא ועי' רש"י ז"ל לקמן:

ע"כ נראה יותר אידך נוסחא עולה ששחטה על מי שאינו מחויב כלום כו' אבל חטאת בעינן מחויב כפרה כמותו דיוקא היינו חטאת אבל כפרת עשה לאו בת מינה היא. והרמב"ם ז"ל פ' ט"ו כ' לתרווייהו חטאת ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסול שמא מחויב הוא ואינו יודע ובהלכה י"ד שם כ' עולה ששחטה על מי שאינו מחויב כלום לא עלתה לבעלים שאין לך אדם שאינו מחויב עשה. ונראה דהוי גריס לתרווייהו ובחטאת כ' הטעם שמא מחויב הוא ואינו יודע. דהאי טעמא שאין לך אדם שאינו מחויב עשה לא שייכא בחטאת דאין זה כפרה כמותו ועל מי שמחויב עולה כשרה כיון דנתכוין לכפרת עולה לאו בת מינה היא. ובעולה כ' הטעם שאין לך אדם שאינו מחויב עשה ולפ"ז פסולה דחטאת על מי שאינו מחויב כלום הוא מספק ואינו יכול להביא חטאת אחר וא"כ אין לו תקנה. וי"ל דמזה הוציא הרמב"ם ז"ל דינו דגם על שאינו מחויב כפרה מ"מ לא עלה לבעלים כמש"כ שם ולהכי יש לו תקנה דממ"נ לא עלה לבעלים והחטאת עצמו לא יקרב מספק שמא מחויב הוא ואינו יודע. אבל אי קשיא לי הא קשיא לי לשיטתו דלענין עלו לבעלים אפילו אם אינו מחויב כפרה כלל לא עלה א"כ בעולה למה לן טעמא שאין לך אדם כו' דהא אפילו אינו מחויב כלום ג"כ לא עלה לבעלים. ואי משום דכתיב בעולה ג"כ לכפר עליו מחויב כפרה כמותו כמש"כ התוס' ז"ל וש"מ דאם אינו מחויב כפרה כמותו עלה לבעלים כיון דמחויב כפרה ג"כ כשרה אלא דלא עלו לבעלים דא"כ מנלן דבחטאת לא עלה לבעלים. והיכן מצינו כזו דבעולה עלה לבעלים ובחטאת כשרה ולא עלה לבעלים. ונראה לומר דבחטאת בעינן שיכוין לכפר על החטא וכל שחישב מחשבה אחרת ולא הקריבו לכפר על חטאו נהי דכשר הוא אבל בעלים לא נתכפרו אבל שאר קרבנות שאין באין על חטא עלו לבעלים ג"כ אם לא במחשבה פסולה. ולפ"ז י"ל דהא דלשם חולין לא עלו לבעלים הוא ג"כ דווקא בחטאת כמש"כ הרמב"ם ז"ל להאי דינא בחטאת אבל בשאר קרבנות עלו לבעלים ג"כ. ויותר מזה מורה פשט לשון הרמב"ם ז"ל דהא דסתם כשר הוא דווקא בעולה ושלמים כמבואר בפ"ד מה' מעה"ק אבל בחטאת נהי דכשר הוא אבל לא עלה לבעלים כמו לשם חולין. אבל לא משמע הכי בריש מכילתין ולקמן ס"פ ב"ש ועדיין אין הדברים ברורים אצלי עד יבא המורה צדק וכהן מכפר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף