קרן אורה/נדרים/סז/א

קרן אורה נדרים סז א

פרק עשירי דף ס"ז ע"א

וחזר המקיים ונשאל על הקמתו כו' ופרש"י ז"ל דמהו דתימא דזה שנשאל על ההיקם היא גופא חשיב הפרה קמ"ל דצריך להפר ומצטרף הפרתו עם הפרת הראשון אף על גב דהפסיק ההיקם בנתים ופי' זה אינו מובן דא"כ הך רבותא לא שייך הכא ובעלמא הוי מצי לאשמעינן דשאלה על ההיקם לאו הפרה היא ובעי הפרה אחריתי אלא העיקר כפירוש השני וכן פי' הרא"ש והר"ן ז"ל דאפילו הפר השני אחר שנשאל על הקמתו אין מצטרפין ההפרות כיון שהיה היקם מאחד מהם בנתים אבל אם חזרו שניהם והפרו אחר כך כתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן דמהני אבל מדברי הרמב"ם ז"ל משמע ליה דכל שהיתה הקמה בנתים אין לה הפרה לעולם ולזה נוטה דעת הרא"ש ז"ל בפירושו ומש"כ בשם הרמב"ם ז"ל כן לא ידעתי מקומו כי לא מצאתי כלל להאי דינא בדברי הרמב"ם ז"ל ובפירוש המשנה משמע קצת דמהני הפרת שניהם אח"כ עיין שם וגם טעמו של דבר לא הבנתי מזה ואמאי לא יוכל הראשון להפר שנית אחר שאלת ההיקם של השני כיון דהשני עצמו יכול להפר אחר שנשאל על הקמתו וכ"ש הראשון ואילו הקימו שניהם ונשאלו על ההקמה יכולין להפר וזה בשביל שהפר מתחלה ועד סוף אבד כח הפרתו ומש"כ הר"ן ז"ל דאין הפרה אחר הפרה לא מצאתי מקום לסברא זו ולמאי דמיבעי לן לקמן אי נשאלין על ההיפר משמע דיכול לשאול על הפרתו ולקיים ולשאל עוד על הקמתו וחוזר ומפר:

ובעיקר סברת הש"ס דע"י ההיקם של השני בטלה הפרת הראשון ג"כ יש לדקדק למאי דקיי"ל לקמן דע"י האחד לבד ג"כ מיקליש קליש האיסור והפרת האחד לבד ג"כ פועלת במקצת להקליש האיסור וא"כ אמאי בטלה הפרתו ע"י הקמתו של שני הא היא במקומה עומדת וכי חזר השני ונשאל על הקמתו יפר חלקו לבד ודיו ויבואר עוד בזה לקמן בפרקין בס"ד:

והרשב"א ז"ל הקשה כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי זה כאילו לא הקים ואמאי בטלה הפרת הראשון ותי' דקיים אחד מהן היינו האב והפרת הבעל הוא דבטלה משום דהורע כחו ולא הוי ליה להש"ס למסתם סתומי כ"כ ועוד דלפ"ז לא א"ש הואין צ"ל דמתניתין דהא ברישא האב והבעל שוין ובסיפא דוקא היקם האב ועיין מה שתירץ הר"ן ז"ל ול"נ דהתם ע"מ שאין עליה נדרים קאמר וכי נשאלה עליהן הרי אין עליה נדרים כיון דנעקרו מעיקרן אבל הכא כיון דבטלה הפרה ע"י ההיקם של השני אפילו כי נשאל אח"כ כבר בטלה הפרה הראשונה ולא תשוב עוד:

שוב ראיתי שכתב הרמב"ם ז"ל להאי דינא בפי"ג שם וכתב בסגנון אחר היכא שקיים האחד והפר האחד אע"פ שנשאל המקיים על ההיקם אין יכול עוד להפר מזה משמע דהשני אינו יכול להפר עוד כיון שהקים תחלה ולא רצה בהפרת שותפו וא"כ אפילו חזר השני והפר עוד שנית לאו כלום הוא כיון שזה שהקים אינו יכול להפר עוד. דלדברי הרמב"ם ז"ל אין לומר דמש"ה אין יכולין להפר עתה בשותפות משום דאין הפרה אחר הפרה דהא לגירסתו הפרה ראשונה לאו כלום הוא כיון שהיתה אחר הקיום אלא משום דזה שהקים אינו יכול להפר ועיין בזה בש"ע סי' רל"ד ס"ו ובד' הגר"א ז"ל:

אימא האי קרא בנשואה כתיב ופי' הרא"ש ז"ל דבנשואה נמי האב והבעל מפירין בשותפות וכדמשמע מוא"ו מוסיף על ענין ראשון ומשני קרא אחרינא כתיב ויש להקשות לפ"ז אכתי דלמא תרווייהו בנשואה ונדרים שהיו עליה בקודמין האב והבעל מפירין כיון שהיה זכות לאב בהן אבל נדרים שנדרה בית אישה הבעל לחודיה מפר ותרווייהו קראי אתיא שפיר ולדברי הר"ן ז"ל דבנשואה פשיטא דאין לאב רשות בה אתיא שפיר אבל לדברי הרא"ש ז"ל תיקשי כנ"ל וצ"ל דלא ניחא לן לחלק בנדרים עצמן ולומר דבאלו מיפר בשותפות ובאלו מיפר לחודיה ועוד י"ל דמש"ה קאמר הש"ס ואי בעית אימא הויה קדושין משמע ותו לא תיקשי כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף