קרן אורה/נדרים/לח/א
וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שחייב במזונותיהם וכתב הר"ן ז"ל דאתיא אפילו כרבנן דחנן דהכא בתורת מצוה עסקינן ולא בתורת פרעון וזה על דרך שיטתו דלעיל גבי ותורם את תרומותיו וכבר כתבתי לעיל מה שיש לדקדק בזה ולעיל בשמעתא דפורע חובו הבאתי דברי הרשב"א ז"ל שכתב בשם יש מפרשים דיהיב ליה ע"מ שלא לפרוע היינו דהמדיר נתן ע"מ שלא לפרוע מהמודר והוא ז"ל דחה פירוש זה אלא דהכא י"ל דכיון דמצוה עביד אדעתא דנפשיה קעביד:
והתוס' ז"ל כתבו ג"כ דמיירי שנתן בתורת מתנה וע"כ לא פליגי רבנן עליה דחנן אלא בסתם דרבנן ס"ל דהוי כיורד שלא ברשות והשביח דנוטל מה שהשביח וה"נ יכול לתבוע מבעל והרי הוא מהנהו וחנן ס"ל דהוי מבריח ארי ואינו יכול לתובעו אבל אם נתן בתורת מתנה לכ"ע מותר כיון דאינו יכול לתבוע מבעל וזה נראה כשיטת היש מפרשים דלעיל אליבא דרבא ואם כן תיקשי לרב אושעיא דגזר שלא לפרוע אטו לפרוע ועוד דהם ז"ל אליבא דרב אושעיא קיימי דמוקי לעיל הא דפורע חובו כחנן וא"כ מאי מהני אליביה מה שנותן בתורת מתנה:
והרא"ש ז"ל כתב ג"כ לאוקמי מתניתין כרבנן דחנן ומיירי שנתן לאשתו בפניו וכיון שהוא במדינה ולא אמר לה כלום ודאי במתנה יהיב לה והנאה לא הוי מפני שיכולה לצמצם משלה ממעשה ידיה ודבריו ז"ל ג"כ צ"ע דתרתי למה לי דאי מהני מה דיהיב לה במתנה א"כ מה זה שכתב עוד דהנאה לא הוי דהיתה מתפרנסת ממעשה ידיה וצ"ל דאי לאו דהיתה יכולה לצמצם אפילו נתן לה במתנה חשיבא הנאה דאם לא היה זן אותה היה מוכרח לזון אותה משלו אלא דמנ"ל לחלק בכל זה והתוס' ז"ל לעיל כתבו דבפניו הוי רבותא טפי דיכול לזונה דזה חשיב הנאה יותר ע"ש:
עוד כתבו התוס' והרא"ש ז"ל דמתניתין מיירי במזונות יתירים וע"ש בתוס' דיש ט"ס ובמקום ואינו נפרע נראה דצ"ל אי נמי ע"ש וגם זה צ"ע הא אע"פ שחייב במזונותיהן קתני אלמא דמיירי במזון החיובי ועוד דכ"ז לא איצטריך אלא לרבנן דחנן אבל לחנן א"ש בכל גוונא א"כ למה כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו לכל הני אוקימתות כיון דקיי"ל כחנן וכן כתב בפסקי הרא"ש כהני אוקימתות להלכה דלא הותר לזון אלא במזונות יתירין או בפניו ולחנן א"ל לכ"ז ואי משום דחייש לשיטת ר"ת דחנן נמי לא אמר אלא היכא דלא ברי היזקא הא במזונות אשתו הוי עיקר פלוגתא דחנן וכמ"ש התוס' ז"ל דלא הוי ברי היזקא וכבר תמהו הטור וב"י ז"ל בסי' רכ"א על הרא"ש ז"ל בזה ומש"כ הל"מ ז"ל בפ"ו דהרא"ש ז"ל אתי לאפוקי דלא נימא דחנן מודה בפניו וכדברי התוס' ז"ל דבפניו גרע ע"ש אין דבריו מובנים בזה וגם האחרונים האריכו בזה ובכל דבריהם ז"ל אין דברי הרא"ש ז"ל מיושבים. אם לא ע"פ דרכו של הב"י ז"ל דס"ל דמודר הנאה שאני ע"ש בסי' רכ"א אבל גם זה דחוק הוא ולא משמע כן בגמרא ועיקר הדקדוק הא דלא קאמר הש"ס הא מני חנן היא אינו מוכרח דארישא דמתניתין קאמר וממילא דאכל הני דמתניתין קאי. ומתניתין דהכא רבותא אחריתא קמ"ל דמזונות אשתו לא חשיבא הנאה כמו מזונות בהמתו ועיין ברא"ש ז"ל בפי' שכתב בשם ר"ת דבניו היינו שגירשה וקיבל עליו לזון את בניו וצ"ל דגם בזה לא ברי היזקא אע"ג דחוב גמור הוא ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |