קרן אורה/יבמות/לט/א
גמרא סד"א מצוה דרמי' רחמנא עליה עבדה השתא תיקום עליה באיסור אשת אח. יש לדקדק לר' יוחנן דאמר לעיל דעל הצרה אינו עובר אלא בלאו או עשה אחר יבום וחליצה משום דכתיב אשר לא יבנה או בית אחד הוא בונה. א"כ כש"כ ביבמה גופא דליכא כרת אחר הגט. וי"ל דלאו דוקא איסור אשת אח קאמר אלא איסורא בעלמא כמו בצרה וק"ל:
אתמר ביאת קטן וחליצת גדול כו'. ואמרינן בזה תרי לישני ללישנא קמא פליגי בביאת קטן וחליצת גדול. אבל בחליצת שניהם לכ"ע חליצת גדול עדיף. וללישנא בתרא לכ"ע ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול. וכי פליגי בחליצה לחוד מר סבר דחליצת גדול עדיפא ומר סבר דבחליצה תרווייהו כי הדדי נינהו דלא נאמרה מצוה בגדול אלא ביבום לחוד והשתא למ"ד בלישנא קמא דחליצת גדול עדיף מביאת קטן. א"כ היכא דהיבמה היתה לגדול חייבי לאוין ולקטן מותרת לגמרי אפ"ה מצוה בגדול ולא חשיב אפשר לקיים שניהם ע"י אחר הוא הקטן כיון דאפילו חליצת גדול במקום יבום לאו כלום הוא. כדאמרינן לעיל בשמעתין דח"ל כש"כ ביאת קטן דלאו כלום היא. אבל למ"ד דביאת קטן עדיפא יש להסתפק אי חשיב אפשר לקיים שניהם ע"י ביאת קטן או לא כיון דמצוה בגדול וגבי מילה מצינו דחשיב אפשר לקיים שניהם ע"י אחר אע"ג דמצוה על האב. וכבר דברנו בזה בריש מכילתין ובשמעתא דח"ל וגם הנודע ביהודא חלק אה"ע בסי' נ"ט דיבר בזה:
וכתב הנימק"י מדפליגי אי ביאת קטן עדיפא ש"מ דמצות ביאה קודמת. ומוכח מכאן דהלכה כמ"ד מצות ביאה קודמת. וא"כ לעיל בשמעתא דח"ל דאמרינן התם בפשיטות דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא אטו שייכא ג"כ בפלוגתא זו אי מצות חליצה קודמת או ביאה קודמת. וא"כ מאי פריך התם מברייתא דאם בעלו קנו כיון דפלוגתא היא ודילמא מ"ד התם דחשיב אפשר לקיים שניהם ע"י חליצה ס"ל כמ"ד מצות חליצה קודם. אלא וודאי מעיקר דין תורה לכ"ע ביאה קודמת וכי אמרינן דמצות חליצה קודמת היינו עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה ושמעתין איירי במתכוין לשם מצוה כמו שכתבו התוס' והרא"ש ז"ל. וכן משמע מלישנא דמתניתין דאמרינן לו או חלוץ או ייבם. והיינו כמ"ד מצות חליצה קודם ובית דין פותחין בחליצה תחילה. אבל אם היבם אומר שהוא מכווין לשם מצוה מצות יבום קודם והיינו דתנן ברישא דמתניתין מצוה בגדול ליבם וכדתנן נמי במשנה דבכורות סוף פרק קמא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |