קרן אורה/נזיר/נח/ב

קרן אורה נזיר נח ב

דף נ"ח ע"ב

תוס' בד"ה נזיר מכהן כו'. והשתא הוי מצי למיפרך כו'. וכן הקשו לקמן בד"ה ולמאן דמוקי כו' זקנו למה לי ואמאי לא קאמר ולטעמיך נילף בעלמא כו'. ולפי שיטת הש"מ ז"ל לעיל יש לישב דס"ל השתא דלאו שאינו שוה בכל קיל יותר מלאו השוה בכל וישנו בשאלה ולהכי בעלמא לא מצינן למילף מנזיר שכן ישנו בשאלה אבל כהן שפיר מצינן למילף מנזיר כיון דשוה בכל הוא אע"ג דישנו בשאלה חמיר הוא מלאו דכהן שאינו שוה בכל ומשני דאיצטריך לאשמעינן דבתער כו' ועי' בא"מ שהאריך בשמעתין לקיים ד' רש"י ז"ל בריש יבמות שכ' דנזיר נמי מיקרי אינו שוה בכל דלא כסוגיא דשמעתין וכבר כתבתי בזה בחי' ליבמות שם ומהא דלעיל פ' ג' מינים דלא חשיב קולי בנזיר אלא ג' יש היתר לאיסורו ואין איסורו איסור עולם כו' ולא חשיב לקולא זו דאינו שוה בכל ג"כ משמע דשוה בכל הוא ולקמן בשמעתין כי קאמר מנזיר לא ילפינן שכן ישנו בשאלה הוי מצי למיפרך נמי שכן אין איסורו איסור עולם. וא"ש בזה מאי דקשיא לכאורה לד' רש"י ז"ל שכ' גבי סדין בציצית דב"ש אוסרין משום דלא דרשי סמוכין דגדילים ואכתי נילף מראשו דנזיר לב"ש דאפילו עשה ול"ת ידחה דהא ליכא למיפרך שכן ישנו בשאלה דלדידהו נזירות ליתא בשאלה ולפי הנ"ל ניחא דאיכא למיפרך שכן אין איסורו איסור עולם אבל בלא"ה לא תיקשי לרש"י ז"ל די"ל דב"ש מוקי לראשו ללאו דהקפה גרידא ולאשמעינן דשמה הקפה ודווקא בלאו שאינו שוה בכל הוא דעשה דחיא אבל לאו השוה בכל לא ועיין לעיל במדיר את בנו בנזיר דפליגי בירושלמי ב"ש וב"ה וס"ל לב"ש דאינו מדיר ולר"ל דאמר כדי לחנכו במצות אזלי ב"ש לטעמייהו דס"ל ע"כ דשמה הקפה ולא מצי למעבד הקפה:

גמ' ולמ"ד ראשו ללאו גרידא למה ליה למיכתב ראשו ולמה ליה כו'. ופי' התוס' ז"ל דאראשו פריך למה לי הא מזקנו משמע בין כהן בין ישראל דמקרא מלא דיבר הכתוב וא"כ מזקנו שמעינן בין לאו גרידא בין עשה ול"ת והקשו ז"ל ע"ז הא איצטריך למילף בעלמא אפילו בלאו השוה בכל ובאם אינו ענין. ותי' דס"ד דלאו גרידא השוה בכל שקול הוא כלאו ועשה שאינו שוה בכל ואין טעם לסברא זו ולפי דרכו של הש"מ ז"ל א"ש טפי דהכי פריך למה ליה למיכתב ראשו דמזקנו נמי שמעינן בין למידחי לאו גרידא ובין עשה ול"ת דמקרא מלא דיבר הכתוב ועשה דדחי ל"ת בעלמא מגדילים שמעינן לה לבתר דגלי קרא דזקנו דעשה דוחה ל"ת וראשו למה לי אבל הר"ם ז"ל הקשה על שיטה זו דמאי קאמר כהן מנזיר לא ילפינן כו' הא אליבא דמ"ד דללאו גרידא אתי קיימינן השתא ואליביה ילפינן נזיר מכהן כדמסיק לעיל וכהן ג"כ איצטריך לאשמעינן דמצורע בתער ע"ש ופי' הר"ם ז"ל דהכי פריך הא למאן דמוקי ראשו לאו גרידא א"כ מנ"ל דלזקנו אתי לכהן מצורע הא איצטריך זקנו לאשמעינן דמצורע בתער ודילמא דוקא בישראל אלא ש"מ דמקרא מלא דיבר הכתוב ובין כהן ובין נזיר משמע. וא"כ מראשו שמעינן דאפילו נזיר מגלח אע"ג דאיכא עול"ת וא"כ זקנו למה ולא הבנתי דברים אלו דלמאן דמוקי ראשו ללאו גרידא לא איצטריך זקנו לתער דהא מראשו שמעינן לה דהקפת הראש ג"כ אינה אלא בתער וי"ל דס"ל כשיטת התוס' לעיל דהקפת הפאות אסור אפילו במספרים וכמבואר לעיל פ' ג' מינים באורך וכיון דאיצטריך לתער ואפ"ה מרבי כהן והיינו משום דמקרא מלא דבר הכתוב. וה"ה ראשו דמקרא מלא דבר הכתוב ואפילו נזיר במשמע וא"כ למה ליה להאי תנא למילף כהן מצורע מזקנו הא מראשו שמעינן ונילף כהן מנזיר וגם בזה יש לדקדק מאי אריא דפריך קושיא זו להך דמוקי ללאו גרידא הא לאידך תנא פשיטא דקשיא אברייתא דזקנו למה ליה למילף כהן מזקנו הא אליביה ג"כ צריך לומר דקרא לתער לחוד איצטריך אבל כהן שפיר שמעינן מראשו דנזיר וי"ל דהוי מצינן לאוקמי ברייתא דקתני כהן מצורע מנין כהאי תנא דמוקי ראשו ללאו גרידא ואיצטריך לכהן מצורע להכי פריך דהא להאי תנא נמי ע"כ מקרא מלא דבר הכתוב וראשו אתי לנזיר ג"כ ואכתי לכ"ע למה ליה למילף כהן מצורע מזקנו ומשני הש"ס דכן הוא באמת דלהאי תנא נמי ראשו אתי לנזיר ג"כ ואתי בין ללאו גרידא דהקפה ובין לעשה ול"ת דנזיר ומה שהזכיר לאו גרידא אתי לאשמועינן דס"ל דמגדילים לא ילפינן אפילו לאו גרידא דלכדרבא אתי וכהן מנזיר לא ילפינן שכן ישנו בשאלה כו'. ולמסקנא זו אכתי תיקשי מנ"ל בעלמא דדחי ל"ת השוה בכל דהא אם אינו ענין ליכא למימר השתא כיון דאיצטריך ראשו נמי לנזיר ומגדילים לא יליף ואפשר לומר דהר"מ ז"ל מפרש כפירוש הש"מ דלעיל דלבתר דגלי רחמנא מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל ילפינן נמי מגדילים לל"ת השוה בכל אלא דאכתי לא הוי איצטריך לאוקמי ראשו ללאו גרידא דכל שכן דאי גלי רחמנא דעשה דמצורע דחי אפילו עשה ול"ת שפיר נילף מגדילים למידחי ל"ת גרידא וצ"ע:

וכבר כתבו התוס' דבהלכה זו חוזר הש"ס על כל צדדי פירכות ומוחלפת השיטה בכל הני תלת דוכתי בריש יבמות ובפ' ג' מינים. ובפירקין והארכתי ג"כ שם:

תוס' בד"ה ולמאן כו' בסוף דבריהם הקשו לילף במה הצד דעשה דוחה ל"ת ועשה ותירצו דעשה דמצורע עדיף דגדול השלום והביאו ראיה לזה מפרק שילוח הקן דסד"א דעשה דמצורע לידחי עשה ול"ת דשילוח הקן משום דגדול השלום ואין דבריהם ז"ל מדוקדקים דהתם לא אמרינן אלא דס"ד דעשה דמצורע לידחי עשה דשילוח הקן אבל ל"ת ועשה פשיטא ליה להש"ס התם דלא דחי וזה דלא כתירוצם הכא דמשום גדול השלום לא ילפינן במה הצד דא"כ במצורע גופא שפיר ילפינן במה הצד דדוחה אפילו ל"ת ועשה השוה בכל ואמאי פשיטא ליה להש"ס התם בחולין דאין עשה דמצורע דוחה עשה ול"ת אבל ביבמות נאמרו דבריהם ז"ל בע"א דתירוצא דגדול השלום תירוץ על הא דלא ילפינן בעלמא למידחי עשה ול"ת שאינו שוה בכל או שישנו בשאלה והא דלא ילפינן במה הצד כתבו לתרץ משום דאמה הצד פרכינן פירכא כל דהו ולפ"ז א"ש דאפילו במצורע עצמו לא ילפינן למידחי עשה ול"ת השוה בכל ומש"ה פשיטא ליה להש"ס בפרק שילוח הקן דלא דחי ועיין שם שהביאו גירסא אחרת ובעלמא לא ילפינן כו' דאיכא למיפרך כדאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער והובא נוסחא זו גם בש"מ ופי' כיון דהני איסורי מותרין כעין תער לא ילפינן מינייהו דקילי ולא א"ש הך נוסחא דהא בהקפת הראש אסור כעין תער וכן בנזיר קי"ל דאסור בכל המעבירין כעין תער ורב אכל גופו קאי ודו"ק:

גמ' אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער כו' ולפי גירסא דילן מסקנא דשמעתין לרב מותר במספרים לכתחלה אפילו בית השחי והערוה והא דתניא לוקה היינו בתער דוקא אבל שאר אברים י"ל דאפילו בתער מותר ור' יוחנן אמרינן אליביה תרי לישני לל"ק אמר דמעביר שער בית השחי אסור ולוקה מדרבנן ומשמע דאפילו במספרים אסור ופליג אדרב וכ"כ התוס' ז"ל בד"ה אמר ר"י. ולאיכא דאמרי ס"ל לר"י דלוקה ד"ת משום לא ילבש גבר ולכאורה משמע דלהך לישני אפילו במספרים לוקה ד"ה דאי דוקא בתער אם כן מנ"ל דפליגי הני לישני דילמא ל"ק מיירי במספרים וא"ד מיירי בתער ועוד דמאי פריך מהא דהעברת שער אינו מד"ת אלא מד"ס לימא דהך ברייתא מיירי במספרים אלא ש"מ דבכל גוונא לוקה ד"ה להך לישנא אבל מדברי התוס' ז"ל לקמן בד"ה חזינא לר"י כו' משמע דגם לר"י ליכא במספרים אלא איסור דרבנן ולהך גירסא הא דבעי רב מר"ח לקמן מהו לגלח היינו בתער וכמש"כ התוס' לקמן דאי במספרים הא שרי רב ולא מסתבר דפליג אדר' חייא אבל קשה לפ"ז אידך בעיא דבעי רב מר"ח מהו לחוך וא"ל אסור והא אפילו במספרים שרי רב ולהלכה לפי גירסא זו נראה דאפילו במספרים אסור דהלכה כר"י לגבי רב ואי פסקינן כאיכא דאמרי איכא בתער לאו דאורייתא:

אבל נוסחת הגאונים הוא דלבתר דפריך לרב מברייתא דמעביר בית השחי ה"ז לוקה משני כי קאמר רב בשאר אברים דשער בית השחי ודאי אסור ולוקה ובשאר אברים שרי ופריך ושאר אברים מי שרי והתניא העברת שער אינה מד"ת אלא מד"ס ומשמע דכל העברת שער קאמר אפילו דשאר אברים ומשני הא בתער הא במספרים ובהא איכא נמי תרי נוסחי לחד נוסחא גרסינן אלא כי קאמר רב במספרים ולפ"ז משמע דלהאי שינויא רב דשרי אפילו בבית השחי קאמר דשרי במספרים ובתער אסור אפילו בשאר אברים ואין חילוק בין שאר אברים לשער בית השחי וא"כ ר"י לל"ק דאמר בשער בית השחי לוקה משמע דבשאר אברים מותר במספרים מיירי ואם כן קשה מאי פריך מברייתא דהעברת שער אסור מד"ס הא ע"כ ברייתא זו בתער מיירי מדאסור אפילו שאר איברים וי"ל דפריך מכל שכן מה אפילו בתער לא אסור אלא מד"ס כל שכן במספרים. ומשני דאסור ולוקה מדרבנן קאמר ולא"ד דר"י לוקה ד"ת קאמר ומשמע דמיירי נמי במספרים כל"ק ואפילו במספרים לוקה משום לא ילבש וא"כ סלקי שמעתא לפי נוסחא זו דלרב בתער כל גופו אסור ובמספרים הכל שרי אפילו של בית השחי ולר"י לל"ק של בית השחי אסור מדרבנן ולא"ד לוקה ד"ה אפילו במספרים ושאר איברים מותר דוקא במספרים אבל בתער אסור וכמשמעות ברייתא דהעברת שער כו' דמשמע כל העברת שער אפילו שאר איברים וא"כ הלכה כר"י דבתער אסור הכל ובמספרים של בית השחי אסור ושאר אברים מותר וי"ל עוד דר' יוחנן מיירי בתער והא דקאמר דוקא בית השחי משום דמלקות ליכא אלא בבית השחי אבל איסורא איכא אפילו בשאר אברים ובין מלקות דרבנן ובין מלקות ד"ת ליתא אלא בתער. ולפ"ז ליכא בין רב לר"י אלא מלקות בבית השחי דלרב לא שמעינן ליה דלוקה ור"י אמר דלוקה אבל במספרים מודה דשרי בכל גווני:

ולאידך נוסחא דלא גרסינן אלא קיימי הך אוקימתא דרב מיירי בשאר אברים ובמספרים אבל דבית השחי אסור אפילו במספרים ובתער אסור אפילו שאר אברים והתוס' ז"ל ביבמות פ' החולץ והרא"ש ז"ל שם בפ' מצות חליצה משמע דס"ל להלכה דמותר לגלח שער בית השחי כנוסחא דילן דבמספרים מותר או אפילו לנוסחת הגאונים וכפי גירסת אלא כי כו' דסלקי מסקנא לרב דאפילו בית השחי מותר במספרים לרב וצ"ל דהם מפרשים הא דאמר ר' יוחנן המעביר כו' לוקה היינו דוקא בתער וכנ"ל דאי אפילו במספרים הא קי"ל כר"י לגבי רב ועיין בנימוק"י במכות דמספקא ליה בדברי ר"י אי מיירי בתער או במספרים ויש קצת ראיה דר"י בתער מיירי דאי במספרים א"כ לא"ד נמי איירי במספרים ולוקה ד"ת וא"כ תיקשי מקרא דמפיבושת לא עשה רגליו אלא ש"מ דבמספרים ליכא למ"ד דאסור ד"ת וע"כ בתער איירי ר"י והא דקאמר דוקא בית השחי היינו דאינו לוקה אלא על בית השחי אבל איסורא איכא אפילו בשאר אברים ולא פליג ר"י ארב כלל וכן כתב בש"מ ז"ל. אך מ"מ קשה מהא דמיבעי ליה לרב מהו לחוך בידו ופשיט ליה ר"ח לאיסורא:

וע"כ צריך לומר דרב לא קיבלה מר"ח ולהתוס' ז"ל לא ניחא ליה בהכי וכמש"כ ביבמות שם ועיין בהגהות מהר"ם ז"ל בדברי הרי"ף במכות שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף