עונג יום טוב/קנז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קנז

סימן קנז

שאלה חלל א' שבא לגרש את אשתו איך כותבין בגט:

תשובה מכתבו הנעים קבלתי אשר נסתפק כבודו בחלל א' הידוע במחנו שבא לגרש את אשתו איך כותבין בגט שאם יכתבו פלוני בן פלוני הכהן יסברו העולם שגם המגרש כהן ובאמת נגעל מדין כהונה כדדרשינן בספרא פ' אמור לענין טומאת כהנים יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים וכן פי' רש"י ז"ל בפסחים (דף ע"ב) שהחלל הוא זר גמור לכל מילי והאריך בזה כת"ר לפלפל בחכמה:

ולענ"ד נראה דאין קפידא לכתוב פלוני ב"פ הכהן דהא וודאי דחלל מתייחס אחר אביו כדאמרינן בבכורות (דף מ"ז) בכהן שמת בתוך שלשים יום והניח בן חלל דסבר רבה בר"ה דאין הבן חייב לפדות עצמו משום דאמר לי' אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדי' ופריך מהא דתנן נתגיירה מעוברת בכורה לכהן ומשני שאני כותי דל"ל חייס:

ופרש"י ז"ל דל"ל חייס לגבי ישראל ואין זה בא מכחו דכקטן שנולד דמי ע"כ הרי מבואר דחלל שפיר מתייחס אחר אביו וכן דרשינן בקידושין (דף ס"ו) לענין חלל מדכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול הרי דקרי קרא לזרע פסול ג"כ זרעו אחריו דאע"ג דמלשון אחריו דרשינן בכמה דוכתי בש"ס דבעינן זרעו מיוחס אחריו כדדרשינן ביבמו' (ד' ק') גבי עשרה כהנים עומדים ופי' אחד מהם אפ"ה מרבינן הכא בין זרע כשר בין זרע פסול והוא מטעם שכתבנו דכיון דכתיב אחריו חלל נמי מיקרי מיוחס אחריו כמו שהוכחנו מש"ס דבכורות הנ"ל:

ובזה מיושב קושיית התוס' בקידושין (דף ס"ו) דהכא אמרינן זרע פסול נמי מקרי זרע ובכל דוכתי בש"ס קאמר וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ת"ל אין לה עיין לה משמע דלשון זרע לא משתמע אלא זרע כשר ולפמש"כ לא קשה מידי דשא"ה כיון דכתיב ולזרעו אחריו גלי קרא דכל שזרעו מיוחס אחריו מיקרי זרע לענין זה אף שהוא זרע פסול ועיין ברשב"א ז"ל שמחלק בין פסול ממזרות לפסול חללות דפסול ממזרות לא מיקרי זרע אבל פסול חללות מקרי זרע ועיין בירושלמי דסוטה פ' ארוסה דפריך שם אהא דאלמנה לכ"ג שותת הא בעינן ונקתה ונזרעה זרע וזרע פסול לאו זרע הוא, מדדרשינן אין לי אלא זרע כשר עיי"ש] ואף דאמרינן ביבמות (דף ע"ד) דחללה לא מיקרי זרעו של אהרן אפ"ל דזרעו של אהרן לא מקרי אבל סתם זרעו מיקרי וכיון דאמרינן דזרעו מיוחס אחריו בחלל א"כ יכול לכתוב פלוני בן פלוני ואין קפידא רק במה שכותבין הכהן ובאמת אינו כהן:

ונראה לענ"ד דגם בזה אין קפידא דאף דמצינו דמה שכותבין אחר שם אביו קאי על שם הבן כמו דוד בן ישי מלך ישראל דקאי מלך ישראל על דוד וכן ביהושע בן יהוצדק הכהן וא"כ איכא לפרושי שגם הבן כהן ובאמת הוא חלל וזר גמור מ"מ כיון דאיכא לפרושי נמי דתיבת הכהן קאי רק על האב ולא על הבן כמו שכתבו רוב הפוסקים באה"ע (סי' קכ"ט) שלא לכתוב המכונה אחר שם האב משום דאם כותבין כן משמע דקאי האי המכונה על האב דהכי משמע לישנא טפי כמו שהאריך בזה הש"ך בחו"מ (סי' מ"ט) וכיון דאיכא לפרושי דקאי על האב לחוד אין כאן שינוי:

ומה שחשש כת"ר דהכא גרע טפי דכיון דאם האב כהן וודאי גם הבן כהן א"כ אפילו אם נימא דקאי על האב נמי יסברו שהבן כהן ובאמת אינו כהן שהוא חלל וזר גמור:

ולפענ"ד אפשר לומר דאין זה מוכרח דאפשר לומר דרוב העולם יודעין דאין ראי' מהאב על הבן משום דאפשר דהאב נשא גרושה או זונה וכ"כ הרמב"ם ז"ל (בהלכות איסורי ביאה פ"כ הל' ט"ו) דאם ע"א העיד על אביו שהוא כהן אין זה עדות להאכיל הבן בתרומה משום דלמא בן גרושה או בן חלוצה הוא וכ"כ הה"מ ז"ל שם אחר שביאר שם טעמו של הרמב"ם ז"ל סיים בסוף דבריו וזהו שלא אמרו בשום מקום שיהא מוחזק עפ"י עד שיאמר בן כהן הוא אלא כשאומר כהן הוא עכ"ל הרי דלא מהני מה שאומר ע"א בן כהן הוא משום דשמא בן גרושה או ב"ח הוא א"כ ה"ה כשכותבין בשטרות ראובן בן שמעון הכהן תיבת הכהן קאי על האב ועל הבן יש לפרש בתרי אנפי או שהוא כהן או שהוא ב"ג או ב"ח ורק האב כהן:

ומצאתי להגאון בעל הפלאה ז"ל שדייק בלשון הש"ס בכתובו' (דף כ"ד) בבעיא דמעלין משטרות ליוחסין דקאמר אלא דכתב אני פלוני כהן וכן העתיק הר"מ ז"ל ואמאי לא קאמר דכתב בשטר אני פלוני בן פלוני הכהן ותי' ההפלאה ז"ל דאי הוה כתוב בשטר אני פלוני ב"פ הכהן וודאי דאין מעלין לכו"ע ליוחסין משום דאיכא למימר דהכהן קאי על האב והוא ב"ג או ב"ח עיי"ש בדבריו ז"ל וזה כדברי הה"מ ז"ל וכדברינו דאיכא לפרושי דהכהן קאי על האב בדווקא ולא על הבן ועיין בתוס' כתובות (דף כ"ד) שכתבו דהיכי דהוחזקו ב' יוב"ש דכותבין כהן כדאמר בב"ב (דף קע"ב) התם וודאי אכולה מלתא קמסהדי והתם וודאי מעלין משטרות ליוחסין עכ"ל ואיכא למימר דמיירי נמי אם כ' פלוני הכהן בלא שם האב ומה שכתבו התוס' שם אז הן צריכין לידע אם בן כהן הוא היינו בן כהן וכשר הוא וקאי מעלין משטרות ליוחסין אבן א"נ דקאי מעלין שכתבו על האב לחוד אבל על הבן אין מעלין דאיכא למיחש שמא חלל הוא ועיין ברמב"ם ז"ל (בהלכה י') דכל כהן שאמר בני זה כהן נאמן להאכילו בתרומה ולהיותו בחזקת כהן ע"כ א"כ הרי בעינן דווקא שיעיד עליו אביו שהוא כהן הא לא"ה אעפ"י שידוע שהוא בנו מ"מ בעינן שהוא יעיד שהוא כהן. וההמ"ג בשם הרמב"ן ז"ל כ' דגם האב אינו נאמן אא"כ אינו ידוע שהוא בנו שיש לו מגו שהי' אומר שהוא אחר וכהן אבל בידוע שהוא בנו אף האב אינו נאמן ומוכיח כן מסוגיא דפ' עשרה יוחסין עיי"ש וכיון דאפילו האב אינו נאמן להחזיקו לכהן אף בידוע שהוא בנו משום דחיישינן לב"ג וב"ח, א"כ פשיטא דאיכא לפרושי לשון הגט דהכהן קאי על האב והוא ב"ג או ב"ח:

ובירושלמי (פ"ב דכתובות) חד בר נש אתא לקמי' דרבי א"ל בני זה כהן א"ל ר' חייא אם אתה מאמינו שהוא בנו תאמינו שהוא כהן אם אתה אין מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהוא כהן ומשני אני אומר בנו הוא ובן גרושה או ב"ח:

אלא שלכאורה יש סתירה לדברינו דכיון דהרמב"ם ז"ל פסק דבשני עדים המעידים שאביו כהן לא חיישינן שמא הוא ב"ג או ב"ח א"כ כיון שהוא ז"ל פוסק (בה' ט') שם דלענין כהני הזמן דהיינו תרומה וחלה מעלין משטרות א"כ כיון שכתוב בגט שאביו כהן דמי לשנים שהעידו עליו שהוא כהן ואוכל בתרומה ובשנים דיינינן שגם הבן כהן ולא חיישינן בשנים שהעידו לב"ג וב"ח ואם יכתבו כהן על האב נראה ממילא שגם הבן כהן ובאמת הוא חלל מ"מ ז"א דהא מוכח שם בדברי הר"מ ז"ל (ה"ט) דשטרות וע"א חד דינא אית להו דמעלין רק בתרומה דרבנן וא"כ כיון דדמו לע"א ובע"א כבר כ' הר"מ ז"ל דבעינן למיחש שמא הבן הוא בן גרושה וחלוצה א"כ אין ראי' ממה שכותבין על האב כהן שגם הבן כהן כשר והא דמעלין משטרות ליוחסין הוא רק אם כתבו על הבן בעצמו פלוני כהן לוה מנה כלשון הש"ס אבל אם הי' כתוב פלוני ב"פ הכהן אין מעלין אף לתרומה דרבנן משום דלא הוי אלא כע"א ובעינן למיחש שמא ב"ג או בן חלוצה הוא:

ואף שדעת הרשב"א ז"ל דהיכא דכתיב בלשון סהדי כגון פלוני לוה מפלוני וודאי דמעלין אף ליוחסין כמ"ש בשמו הח"מ והב"ש (באהע"ז ס"ג) מ"מ הא גט כתוב בלשון הבעל דבר אנא פלוני בן פלוני שבקית והוי רק כע"א ואין מעלין ליוחסין ואין לומר דאכתי בגט בעינן למיחש דנהי דלדינא אין מעלין משטרות ליוחסין ולא הוי עדות גמורה משום דיכולין לפרש שאביו כהן אבל הוא חלל מ"מ בגט בעינן למיחש שמא יטעו הקוראים את הגט ויפרשו שגם הבן כהן ויסברו שלא זה הוא המגרש, דז"א דהא הרא"ש כתב בפ' הזורק (דף פ') וכן התוס' שם בד"ה ושם עירו, דאם שינה מקום הלידה כשר ומטעם זה כתב המרדכי (פ' השולח) וכן הב"י (בסי' קכ"ט) בשם גדול א' להתיר אפילו בשינה שם אביו משום דלאו אכולא מלתא קמסהדי ועיין בביאור הגר"א ז"ל (סי' קכ"ט ס"ק ט"ז) לענין כהן ולוי שכתב לענין אם שינה בכהן ולוי שכשר מטעם זה דלאו אכולא מלתא קמסהדי:

ואף לפמ"ש הב"י לדחות ראי זו וכ' שם דלא מהני הך סברא דלאו אכולא מלתא קמסהדי אלא לענין שלא יהי' העדים כעידי שקר וזה הוא רק בשינה מקום הלידה שאין מקום הלידה ידוע לכן ליכא למיחש שע"י השינוי יסברו שהוא אחר אבל בשם אביו או בכהן ולוי כיון שרגילין להכיר במי שהוא כהן או לוי בשם האב פסול משום שיאמרו שהוא אחר:

מ"מ היינו דוקא בשינוי כהן ולוי שידיעת העולם בשם המגרש סותר דברי הגט אבל בחלל כיון שבארנו שגם בלשון הגט אפשר לפרש שאביו הי' כהן והוא חלל כ"ע מודו דזה לא מקרי שינוי במה שאפשר ג"כ לפרש דקאי על המגרש וכן כל הדקדוקים שהוזכרו בש"ס פ' הזורק כמו וי"ו דתירוכין וכדומה ורוב פוסקי' כתבו דדוקא אם כותב הבעל בעצמו או כשמערער אח"כ אבל אי לא"ה לא חיישינן לה אע"ג דאיכא לפרושי בלשון שאינו מועיל בגט מ"מ כיון דאיכא לפרושי ג"כ בלשון המועיל מהני. והכי משמע לי מלישנא דהש"ס בכתובות (ד' י"ד) דקאמר מכירין ישראל ממזירין שביניהם ואין מכירין חללים שביניהם ואם איתא דבגיטין ושטרות כותבין חלל ואין כותבין פלוני ב"פ הכהן א"כ אמאי אין מכירין חללים שביניהם הא מפרסמא מלתא בגיטין ושטרות ברובא דאינשי דהוי רגילי להיות עדים או בעלי דברים בגיטין ושטרות:

ובגוף הדבר שאין לכתוב כהן על חלל יש לעיין טובא. דהא וודאי דחלל אינו מוזהר בכל דבר שהכהן מוזהר ומותר לטמאות למתים ולישא גרושה ובספרי יליף לה מהכהנים להוציא חללים כמ"ש גם מעכ"ת מ"מ הא הרמב"ם ז"ל כתב (בה' אבל פ' ג' הלכה י"א) דין זה ולא יליף מהכהנים כ"א מדכתיב בני אהרן וחלל לא מקרי בני אהרן כמ"ש ביבמות (דף ע"ד) איש מזרע אהרן וחלל לאו מזרעו של אהרן ועיין בלח"מ ז"ל שתמה עליו באמת מ"ט שביק לקרא דדרש בספרי ונקט דרשא דבני אהרן:

ונ"ל דהרמז"ל לשיטתו דפסק (בפ"ו מהלכות ביאת מקדש הלכה י') דחלל שעבד עבודתו כשירה שהרי כ' שם כהן שנבדק ונמצא חלל עבודתו כשרה ומכאן ואילך לא יעבוד ואם עבד עבודתו כשירה ע"כ הרי דמכשיר עבודת חלל אף בנודע שהוא חלל וא"כ לפי"ז וודאי דא"א לומר דחלל לא מיקרי כהן כלל כיון דעבודתו כשירה ע"כ דיש בו דין כהונה דהא זר מחלל עבודה והוא אינו מחלל וע"כ דמקרי כהן רק שהוא כזר לענין לטמאות למתים משום דכתיב בני אהרן הכהנים וחלל לא איקרי בן אהרן הכהן אבל כהן סתמא אקרי והספרי דדרש מתיבת הכהנים אפשר דאתיא כר"א דאמר דעבודת חלל פסולה כדאיתא בתרומות (פרק ח') ובכ"ד ולדידי' לא מיקרי כהן כלל או דאתיא אפילו כר"י דמכשיר עבודתו ובאמת עיקר דרשא סמך אבני אהרן:

אמנם באמת דברי הרמז"ל תמוהין מאוד במה שהכשיר עבודת חלל אף לאחר שנודע פסולו דהא במתניתין קתני בהדיא הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח דר"י מכשיר משמע דבנודע מקודם שעבד אף לר"י פסול:

ואפשר ליישב קצת דברי הרמז"ל עפ"י דברי הירושלמי דתרומות דקאמר שם ר"י בשם ר' ינאי טעמא דר"י משום ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאח"ז ואיזהו זה שהי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח ור"ב אמר דכתיב פועל ידיו תרצה ומייתי שם ברייתא דמעשה במגורה של דיסקוס ביבנה שנפגמה ונמצא חסירה והי' ר"ט מטהר ור"ע מטמא אמר ר"ט המקוה הזה בחזקת טהורה לעולם הוא בטהרתו עד שיוודע שחסר אמר ר"ע הטמא הזה בחזקת טמא עד שיוודע לך שהוא טהור אמר ר"ט למה זה דומה לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח אמר ר"ע למז"ד לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בע"מ שעבודתו פסולה נראה למי דומה וכו' א"ל ר"ע מקוה פסולו בגופו ובע"מ פסולו בגופו וכו' ע"ש מקוה פסולו ביחיד ובע"מ פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בב"ד ונמנו עליו וטמאוהו:

אר"י זאת אומרת הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח שעבודתו כשרה עד שיופסל בב"ד וכו' אר"ח ז"א פסול משפחה צריך ב"ד עכ"ל ושם לעיל פריך מה בין סבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חייב ובין סבור שהוא כהן ונמצא שהוא ישראל שהוא פטור [היינו שנמצא בן גרושה או בן חלוצה] א"ל מהוריית ב"ד יעו"ש והיינו משום שאין הבן גרושה או חלוצה נפסל עד שיורו ב"ד שהוא פסול. הרי שבהדיא אמרינן בירושלמי שעבודתו כשירה עד שיוודע פסולו בב"ד וב"ד יורו שהוא פסול א"כ אפשר לומר דהרמב"ם ז"ל שכ' שגם אחר שנודע אם עבד עבודתו כשירה היינו נמי כ"ז שלא יצא ההוראה מב"ד שהוא פסול אעפ"י שכבר נודע פסולו. מיהו זה דחוק קצת דהו"ל להרמב"ם ז"ל לפרושי בהדיא דרק קודם הוריית ב"ד עבודתו כשירה אבל אחר שהורו ב"ד עבודתו פסולה:

ומ"מ לענין נ"ד אפשר לומר כיון דדברי הירושלמי מבוארין דכ"ז שלא הורו ב"ד שהוא פסול עבודתו כשרה אכתי דין כהונה עליו וחלל זה בוודאי לא ישבו ב"ד לפוסלו ולהורות עליו דין חלל ואין לו דין חלל גמור עדיין ואם היה עובד עבודתו כשרה בדיעבד ואע"ג דוודאי מדנפיק עליו קלא שהוא ב"ג או ב"ח אחתינן לי' מעבודתו היינו שלענין איסור עבודה אסור לעבוד אף קודם הוראת ב"ד אבל לענין חילול עבודתו לא מחלל עד שיורו ב"ד שהוא חלל וטובא אשכחן שאסורין לעבוד מה"ת ולא מחללי עבודה:

ונראה שהירושלמי למד דין זה שתלוי עבודת חלל בהוראת ב"ד משום דסבר כר' ינאי דהא דר"י מכשיר בלא נודע הוא משום דכתיב אל הכהן ואל השופט אשר יהי' בימים ההם דיש שהוא כהן עכשיו ואינו כהן לאח"ז ולהכי דרש נמי מדסמיך קרא כהן לשופט דכהן נמי בשופט תלי רחמנא שאינו יורד מכהונתו לחלל עבודה עד שיורו ב"ד עליו שפסול וא"כ חלל זה שלא הי' עליו הוראת ב"ד אעפ"י שאסור לעבוד מ"מ עבודתו כשירה לדברי הירושלמי ואין זה שינוי השם אם יסברו שכתבו גם עליו כהן ובפרט דאיכא לפרושי דקאי על אביו לבד:

ואפשר לומר עוד דכיון דפסול משפחה צריך ב"ד, א"כ בזה"ז דליכא סמוכים אינו נפסל להיות כחלל לחלל עבודה אם הי' עובד דלא אזיל מיני' דין כהונה לגמרי לפי דברי הירושלמי אף שמותר לטמאות למתים מ"מ דין זר גמור לחלל עבודה לית לי' ועיין בתוס' תענית (דף י"ז) דמשמע מלשונם דאזלי ג"כ בשיטת הרמב"ם ז"ל וראיתי להרמב"ם ז"ל (בהלכות רוצח בפ' ז' הלכה י"ב) שכתב בהא דפליגי במכות (דף י"א) ר' אלעזר ור' יצחק נפחא בנגמר דינו ונמצא כ"ג בן גרושה או ב"ח דחד אמר מתה כהונה וח"א בטלה כהונה למפרע והוי כנגמר דינו בלא כ"ג דאינו יוצא משם לעולם ופסק הרמז"ל כמ"ד דבטלה כהונה וכ' הכ"מ משום דהכי מבואר בירושלמי בפ"ו דתרומות ונראה שרמז למש"כ בסוגיא זו בירושלמי ר"י ב"ז בשם ר"י היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג וב"ח מה את עביד לי' כמו שהוא מת ויחזיר הרוצח למקומו או כמו שנגמר דינו בלא כ"ג ואינו יוצא משם לעולם נשמעינה מן הדא מעשה במגורה של דיסקוס שנפגמה ונמצא חסר וכו' וסובר הכ"מ דהירושלמי פשט מברייתא דמגורה שנמצא חסר דבטלה כהונה כמו במקוה דפסול למפרע:

ולפענ"ד ז"א דאדרבה דהירושלמי פשט ממקוה דמתה כהונה דהא מסיים שם אחר שהביא הברייתא ה"א ספק טמא עבודתו כשירה דאת מדמי לי' לב"ג אבל אם מדמי לי' לבע"מ עבודתו פסולה ומקוה לא ספק הוא ה"א פסול משפחה צריכה ב"ד וכוונת הירושלמי הוא משום דספיקא דר"י ב"ז הוא אי כרב או כר"י דלר"י דילפינן מקרא דבימים ההם א"כ ה"ה לענין רוצח בעינן למימר דעד עכשיו היה כ"ג ונגמר דינו בכ"ג והוי מתה כהונה ולרב דסובר דילפינן מברך ד' חילו הוא דוקא לענין קרבן כדאמר מעיקרא בירושלמי ע"ד דרב דוקא בקדשי מקדש א"כ ברוצח בעינן למימר דנפסל הכה"ג למפרע והוי בטלה כהונה ופשיט ממקוה דספק טמא דלמפרע קרי הירושלמי ספק שעדיין לא היו יודעין מפסולו] אם תלמדנו מב"ג וב"ח הטובל בו טהור ואם תלמדנו מבע"מ הטובל בו טמא דומיא דבע"מ דעבודתו פסולה ור"ע ור"ט אמרו שמקוה לא נוכל ללמוד מב"ג מפני שפסול מקוה ביחיד וב"ג בב"ד:

עכ"פ חזינן דאי הוה מצינו למילף פסול מקוה מב"ג ומב"ח הוי מטהרינן למפרע ומזה מוכח דסברי כר' יוחנן דגבי ב"ג וב"ח מכשרינן בכל מילי ולא דוקא בקדשי המקדש והיינו כר"י דיליף מבימים ההם דלרב דסבר דילפינן מברך ה' חילו ודוקא בקדשי המקדש א"כ היכי הוה בעי למילף מקוה מב"ג וב"ח שעבד כיון דבב"ג וב"ח נמי לא מכשרינן אלא בקרבן וא"כ איך אפשר למילף מקוה מיני' וע"כ מוכח מזה דר"ע ור"ט סברי כר"י דילפינן מבימים ההם דלכל מילי אכשריה רחמנא ב"ג וב"ח למפרע ונשמע מן הדא שגם גבי רוצח אמרינן דמתה כהונה אבל למפרע יש לו דין כה"ג ולא כדברי הכ"מ שמפרש הירושלמי כמ"ד בטלה כהונה:

ואולם מה שפסק הר"מ ז"ל כמ"ד בטלה כהונה הוא מטעם אחר משום דסמך אסוגיא דפסחים (דף ע"ב) דקאמר שם דטעמא דר"י דפוטר אם הי' אוכל בתרומה ונודע שהוא ב"ג משום דסובר טועה בדבר מצוה פטור א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשרי' וקאמר התם נמי מ"ט דר"י משום דכתיב ברך ה' חילו וכו' ומייתי שם ברייתא דתרומה איקרי עבודה, הרי דסתמא דש"ס ס"ל כרב וממילא גבי רוצח דלאו ענין עבודה הוא מפסל למפרע ובטלה כהונה ואעפ"י שהירושלמי קאמר דלרב דווקא במקדשי המקדש עבודתו כשירה אבל לא בקדשי הגבול ובש"ס פסחים קאמר אפילו בתרומה דהוי עבודה וכשרה אף דהוי קדשי הגבול מ"מ לא קשה דבאמת פליגי בזה הש"ס שלנו והירושלמי ואפשר עוד דהיינו טעמא דשינויא קמא דגמ' דשני משום טועה בדבר מצוה משום דס"ל ג"כ כשיטת הירושלמי דדוקא בקדשי המקדש עבודתו כשרה ולא בקדשי הגבול ולהכי משני משום דטועה בדבר מצוה ופטור:

ונחזור לענין שאילתינו נ"ל דאין קפידא אם יכתוב פלוני ב"פ הכהן וישקול נא כבודו את דברינו במאזני שכלו וכתבונות לבבו כן יעשה:

ואשר יצא לדון בדבר חדש אם הא דקיי"ל שליח עושה שליח מהני בזה"ז שאין אדם יכול לגרש בע"כ את אשתו:

הנה מה שראוי להסתפק בזה הוא משום דכתב המרדכי (פ' האיש מקדש) פסק הקדוש מרדוש העושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפילו איתנס בדרך וחלה אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרי לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל דשליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט וה"נ הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דגבי גט אשה מתגרשת בע"כ ומיד כשבא הגט ליד השליח הרי היא כאלו מגורשת הלכך לא הוי מילי שהרי השליח יכול לגרשה בע"כ דיד השליח כיד הבעל אבל שליח של קדושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך הוי לי' מילי עכ"ל:

ולפ"ז בזמנינו שאין השליח ואפילו הבעל בעצמו אינו יכול לגרש בע"כ אם לא תאבה האשה הוי לי' מילי ואין השליח עושה שליח ואף דאפשר לחלק לאמר דדוקא גבי קדושין דאין הבעל יכול לקדש בע"כ להכי הוי מילי בעלמא. אבל בגט דאם גירש בע"כ הוי גט וכמ"ש התוס' בתמורה דאפילו נשבע שלא לגרש הוי גט משום דאיתקש מיתה לגירושין א"כ כ"ש באיסור חר"ג דהוי גט ולהכי לא הוי מילי דז"א דמה מהני מה שהבעל אם גירש בע"כ הוי גט דהא מ"מ הבעל לא רצה לעבור על האיסור ולא עשהו שליח רק לגרש מרצונה וכיון דאם לא תתרצה אין השליח יכול לגרשה מיקרי מילי ולא מימסרי לשליח:

וראיתי להגאון בקצוה"ח שהעיר בזה בחו"מ סימן רמ"ב}} שכתב שם דע"כ אם נסבור כהקדוש מרדוש בהא מילתא דהיכא דאנו צריכין לדעת האשה מיקרי מילי אנו מוכרחים לאמר דאומר אמרו כשר דהא בגמרא דגיטין מוקמינן למתניתין דהאשה עצמה מביאה גיטה כגון דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה אחרינא והא התם בדידה תליא מלתא אם לא תרצה תחזור בה משליחותה ולא תהי' שלוחו של בעל אפ"ה מצי לשווי שליח אחרינא ולא אמרינן כיון דבדידה תליא מילתא אין השליח עושה שליח משום דמילי לא מימסרי לשליח וע"כ דאומר אמרו כשר ולא אמרינן באומר אמרו מילי לא מימסרי לשליח ולהכי לדידן אם הבעל אומר לשליח ששלחו שיהא בידו לעשות שליח אחר ל"ל בה דממ"נ או דל"ל הך סברא דהקדוש מרדוש ולא מיקרי מילי אף דאינו יכול לגרש בע"כ או דאומר אמרו כשר דהכי מוכח מש"ס דגיטין עכ"ד הקצות:

ואינני מכיר ראייתו דאם נימא דמה שהשליח יכול לחזור משליחותו משוה את השליחות לדין מילי ולמי"מ לשליח א"כ היכי משכחת לה כלל הא דשליח עושה שליח הא כל שליח יכול לחזור משליחותו אם רוצה וע"כ דדברי הקדוש מרדוש לא נאמר דמיקרי מילי אלא היכי דאין ביד השליח לעשות שליחותו אפילו אם ירצה לקיים שליחותו ותליא בדעת אחרים זה מיקרי מילי אבל מה שהשליח יכול לחזור בו מעשיית השליחות זה לא מיקרי מילי דכל שליח יכול לחזור בו מעשיית השליחות ואפ"ה קיי"ל דשליח עושה שליח וא"כ נסתרה ראיית הקצוה"ח מהא דאשה עצמה מביאה גיטה וקשה לדידן דפסקינן אומר אמרו לא מהני איך נוהגין שהשליח עושה שליח אחר הא הוי מילי שאין הבעל והשליח יכולים לגרש בע"כ של האשה ולא נעשה כלל שליח לגרש בע"כ:

אולם לכאורה יש סתירה גדולה לדברי הקדוש מרדוש ז"ל מהא דתנן בגיטין (דף כ"ט) המביא גט בא"י וחלה ה"ז ישלחנו ביד אחר ואם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני ה"ז לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וקאמר עלה בגמ' דכו"ע היכא דאמר לו טול ממנה חפץ פלוני ותן לה הגט הזה ושלח השליח הגט ביד אחר ויהבא לי' חפץ ושקלא מיניה גיטא דכ"ע לא פליגי דגיטא מעליא הוא עכ"ל הגמרא:

והא התם ברצון האשה תליא דאם לא תתן החפץ אין ביד השליח לגרשה והוי מילי ולא מימסרי לשליח וקשה מזה על הקדוש מרדוש ז"ל דהתם לא אמר כלל שהשליח יעשה שליח אחר ובלא אומר אמרו דכ"ע מילי לא מימסרו לשליח ואפ"ה מצי משוי שליח ומוכח מזה דבמה שאינו יכול לגרש בע"כ של האשה לא מיקרי מילי כלל רק כיון שנותן גט בידו לא מיקרי מילי ומצי משוי שליח כנלע"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף