שדי חמד/כללים/ח/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים טז

כלל י"ו חצי שיעור איתיה באיסורין דרבנן כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים סי' רט"ן בשם הריב"ש (בסי' פז"ר) וכן כתב הרב ארעא דרבנן במערכה זו אות ר"ס בשם הריב"ש והיה טעמו דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון וציין לעיין בפרי חדש סי' ס"ח סק"ז ובתוספות חולין ד' ל"ב ד"ה השלישי ובמשנה למלך בפרק ד' מהלכות שבועות הלכה א' ובני דוד בהלכות יום הכיפורים ודברי הרב פרי חדש הם על מה שכתב המרדכי והובא בדברי מרן הב"י שם דמעשה היה בראש אווז שנתבשל כשהיה שלם ולא חתכוהו לשנים והכשירו רבינו קלונימום לפי שלא היה בדמו כזית לאסור ופירש דבריו הרב מוהר"י מינץ בסי' ט"ו דטעמא דיש להקל הוא משום דדם שבשלו אינו עובר עליו בדבר שלעולם לא יבא לידי חיוב כרת ומלקות (ספר שו"ת מוהר"י מינץ אין אתי והלשון סתום קצת וכונתו לפי הנראה היא לומר דאף דמכל מקום איכא מיהא איסורא מדרבנן וליתסר חצי שיעור דידיה מדרבנן מכל מקום כיון שבדם שבראש אווז לא יבא לעולם לידי איסור תורה לא גזרו רבנן לאסור בו חצי שיעור) וכתב הרב פרי חדש ואין זה כדאי להקל וכו' ועוד מהא דאמרינן בפרק גיד, הנשה ד' צ"ח לא תזלזל בשעורי דרבנן מוכח דאף חצי שיעור באיסורין דרבנן צריך ששים לבטלו ואי משום שהוא דבר שלעולם לא בא לידי חיוב מלקות אינו כלום דהא חזי לאיצטרופי וכדאיתא ביומא גבי חצי שיעור וכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון ולפיכך הדבר ברור שאין להקל כמו שכתב הרב בבית יוסף וכן כתב הרמ"א בתורת חטאת כלל צ"א וכן הסכים הרב באר שבע ד' פ"ב ופשוט הוא עכ"ל ודברי מרן הב"י הם שם (בד"ה וכתב עוד מעשה) שכתב על דברי המרדכי בשם רבינו קלונימוס הנ"ל שדברי תלמוד הם שתלה עצמו באילן גדול וכו' והביא סוגי' דחולין הנ"ל עי"ש הנה מתבאר שדעת מרן הב"י והרב פרי חדש דחצי שיעור בדרבנן נמי אסור כדמוכחא הסוגיא דפרק גיד הנשה ולכן נדחה קרו לה לההיא דהמרדכי בשם רבינו קלונימוס ולפי פירושו של הרב מוהר"י מינץ גם רבינו קלונימוס מודה באיסורין דרבנן דעלמא דחצי שיעורן אסור ודם שבראש אווז שאני מטעם שהסביר הרב כנז"ל:

ומה שציין לדברי התוס' בחולין ד' ל"ב לפי הנראה הוא טעות הדפוס וצריך להיות ד' ל"ה וכונתו להוכיח מדבריהם דחצי שיעור באיסורין דרבנן לא גזרו והוא ממה שכתבו שם בתוך ד"ה והשלישי נאכל בנזיד הדמע ומשני דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס ולא חיישינן אי אכיל ליה בפיסול הגוף ואף על גב דחצי שיעור אסור מן התורה הכא בפיסול הגוף דרבנן לא החמירו עכ"ל הרי שכתבו דבפיסול דרבנן לא החמירו ומשמע דסוברים כן בכל איסורין דרבנן דלא גזרו בחצי שיעור והוא כפשט משמעות דברי הרב המרדכי בשם רבינו קלונימוס הנז"ל דבאיסור דרבנן לא גזרו חצי שיעור ויש לתמוה על הריב"ש שכתב דגם באיסורין דרבנן חצי שיעור אסור מה יענה לדברי התוס' הללו וכן קשה על מרן הב"י והרב פרי חדש הנ"ל ולפי הנראה לזה נתכוון רבין חסידא בציון הזה ומה שציין לדברי הרב משנה למלך בהלכות שבועות הנ"ל עיינתי שם ולא מצאתי שדבר שם בדין חצי שיעור באיסורין דרבנן (כי כל השקלא וטריא שם היא על מי שנשבע שלא לאכול אם אסור מן התורה בחצי שיעור כשאר כל איסורין שבתורה ולא נחית לפלפל בדין אם חצי שיעור איסור דרבנן אסור או לא כמו שיראה הרואה) וגם לאידך גיסא על רבותינו התוס' קשה מה יענו למאי דמוכח מן סוגית הש"ס דפרק גיד הנשה הנ"ל דגם באיסורין דרבנן אסור חצי שיעור שמפני זה הוצרך הרב מוהר"י מינץ לידחק בפירוש דברי רבינו קלונימוס כנז"ל:

והנה אם נאמר דההיא דהתוס' בחולין (בפיסול הגוף דרבנן) חשיב איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה יהיו כל דברי חכמים הנז"ל קיימין דהא הריב"ש כתב דטעמא דבאיסור דרבנן נמי אסור חצי שיעור הוא משום דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון וידוע דמסקנת הש"ס בגטין ד' ס"ה דלא אמרינן כל דתקון רבנן וכו' אלא באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה ולכן שפיר כתבו התוס' בחולין בפיסול הגוף דלא גזרו בחצי שיעור וההיא דמרן הב"י והרב פרי חדש דמיירו בדם שבשלו אם נאמר דהוא מדרבנן מכל מקום סבירא להו דחשיב יש לו עיקר מן התורה ולכן אמרינן ביה כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון וחצי שיעור אסור ורבינו קלונימוס והרב מוהר"י מינץ סברי נמי דדם שבשלו הוא איסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה והיה ראוי לומר בו דחצי שיעור אסור אלא מפני שהוא דבר שלעולם לא יבא לידי חיוב כרת לכן חצי שיעור מותר ועיין במה שכתבתי בזה במערכת הכ"ף אות ק"מ בס"ק י"ד לענין דם שבשלו ובס"ק ה' לענין תרומה ומעשר בזמן הזה כן נראה לומר בדוחק וצריך להתיישב עוד איה"ש:

ואם אמור יאמר העבד לו אצא חפשי בספרן של צדיקים מצאתי להרב דרך המלך בהלכות נדרים ד' כ"ה ע"ד שעמד בחקירה זו אם באיסורין דרבנן מותר חצי שיעור או גם הם גזרו על חצי שיעור והביא דברי המרדכי בשם רבינו קלונימוס ומה שכתבו מרן הב"י והרב מוהר"י מינץ ופרי חדש הנ"ל והקשה על מה שדוחים דברי המרדכי על פי סוגיא דפרק גיד הנשה דמה הוכחה משם דלמא באיסור דרבנן שעיקרו מן התורה דוקא הוא דאסור חצי שיעור דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון ולא אמרינן הכי אלא באיסור שעיקרו מן התורה וכתב שדעת מרן היא דדם שבשלו חשיב עיקרו מדאוריתא ולכן מקשה על המרדכי וגם הרב מוהר"י מינץ סובר כן לכן הוצרך לתרץ דשאני הא דדם של מוח שלא יבא לכלל מלקות לעולם משום דלעולם ליכא ביה כזית וכשעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן כולי עלמא מודו דלא אסור בחצי שיעור ושכן מצא בהגהות אשירי בפרק גיד הנשה בסוגיא דדף צ"ח הנ"ל וכתב דהרב דמשק אליעזר חולק על סברת הג"א וסובר דאפילו בדרבנן גמור יש להחמיר וכתב שאין דבריו מחוורין והנה ס' דמשק אליעזר אין אצלי ומה שהביא מההג"א שכתבו לחלק כן אם כונתו למה שכתוב שם (על דברי הרא"ש בסי' כ"ח) וז"ל הילכך אפילו חצי זית חלב או נבלה או פחות בעינן ששים ולא מזלזלינן בשיעורא דרבנן ודוקא דומיא דחלב ונבלה אבל כל דבר שעיקר איסורו דרבנן ולית ביה איסור דאוריתא אפילו כזית וטפי מכזית בטל ברוב בעלמא ולכתחלה נמי מבטלינן ליה עכ"ל איני מבין בעניותי מה ראיה מזה דלא אסרו חצי שיעור באיסורין דרבנן שאין עיקרו מן התורה ונהפוך הוא דמוכח מדברי ההג"א דגם איסור שאין עיקרו מדאוריתא חצי שיעור שלו אסור ולא כתב לחלק כן אלא לענין בטולו דביש לו עיקר בעינן ששים ובאין לו עיקר סגי ברובא ואם חצי שיעור באיסור שאין לו עיקר מותר למה ליה ביטול ברוב וצ"ע:

עוד הכריח הרב (דרך המלך) שיש לחלק בין איסור שיש לו עיקר מן התורה דבזה חצי שיעור אסור לאיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה מדברי מרן הב"י מדקשו דבריו אהדדי שביו"ד סי' ס"ח הנ"ל במה שדחה מה שכתוב במרדכי בשם רבינו קלונימוס מוכח שסובר דחצי שיעור דם שבשלו אסור אף שהוא איסור דרבנן ואין לומר דמרן סובר דהוא איסור תורה ומפני זה הוא שדחה דבריו שאם כן לא היה לו לדחות דברי המרדכי מפני זה דאולי המרדכי עצמו כתב כן (ולא דברי תלמיד הם) משום שסובר רבינו קלונימוס דדם שבישלו הוא מדרבנן וכשאין כזית לא אסרו ולמה דחה דברי המרדכי אלא ודאי מוכח שסובר שגם באיסורין דרבנן אסור חצי שיעור ואילו בא"ח סי' תרי"ב כתב מרן בב"י (על מה שכתב רבינו הטור הא דבעינן שיעור דוקא לחייב כרת או חטאת אבל איסורא איכא בכל שהו אבל דבר שאינו ראוי לאכילה כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא) דהרמב"ם חולק על זה דהרי כתב באכל אוכלין שאין ראויים לאכילה דפטור אבל אסור וכו' מיהו אפשר דלא כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא בדברים שאינם ראויים לאכילה אלא באוכל פחות מכשיעור דוקא ובזה מתיישבים דברי הטור שהביא בסתם דברי ראבי"ה בלי חולק ואילו בתר הכי כתב שתה משקין שאין ראויין פטור אבל אסור וכו' עי"ש שמתבאר שסובר מרן דבאוכלין שאין ראויין כיון שאין בהן איסור אלא מדרבנן כולי עלמא דפחות מכשיעור אינו אסור והוא היפך ממה שמתבאר מדבריו שביו"ד הנ"ל אלא ודאי צריך לומר דדוקא בההיא דדם שבשלו דחשיב עיקרו מן התורה סובר דגם חצי שיעור אסור אבל אוכלים שאין ראוים דמעולם לא נחית עלייהו איסור תורה חשיב אין לו עיקר מן התורה ואינו אסור חצי שיעור אלו תורף דב"ק וציין בסוף דבריו לעיין בתוס' חולין דף ל"ה והריב"ש (בסי' פז"ר ורפ"ח) ודברי אמת בקונטריס עשירי סי' א' ולי הדל יש לפקפק במה שכתב דאוכלין שאינם ראוים לאכילה חשיבי אין עיקרו מן התורה שהרי בשר עוף בחלב אף דלא נחית עלה איסור תורה כלל דעת שלמים וכן רבים דחשיב איסור דרבנן שיש לו עיקר עיין מה שרשמתי בזה לקמן במערכת הכ"ף אות ק"מ בסק"א ועוד צריך להתיישב בכמה דברים שציינתי שם אם יש לדמות להם אוכלים שאינם ראוים וכעת לא אוכל לעמוד בזה ואני אמרתי להעיר אזן והמעיין יכריע ולולא דברי הרב היה נראה לי הדל דאפשר דמאי דמשמע ליה למרן דכולי עלמא מודו באכילת אוכלין שאינם ראוים חצי שיעור דמותר הוא דוקא באיסור יום הכיפורים שאין האוכלים אסורים בעצמם אלא יומא הוא דקגרים אבל דבר שאסור בעצמו בדם שבשלו וכיוצא אסור גם חצי שיעור:

ודברי מרן הב"י (בא"ח סי תרי"ב) הללו שויתי עזר על גבור מר ניהו הרב כתב סופר בחלק א"ח סוף סי' קי"א שכתב דאף דחצי שיעור בדרבנן נמי אסור מכל מקום באוכל ביום הכיפורים אוכלים שלא כדרך הנאתן לא אסרו וכתב כן מסברא דנפשיה עי"ש. ומסתייעא מילתיה מדברי מרן הב"י שכתב בדדמי ליה גבי אוכלים שאין ראויים לאכילה דלא גזרו בהו לאסור חצי שיעור אלא דאם נאמר כדברי הרב דרך המלך דטעמו של מרן הב"י בזה הוא משום דחשיבי איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה משום שלא חל עליהם שם איסור תורה כלל יתכן דבאוכלים הראוים לאכילה אלא שהוא אוכלן שלא כדרך אכילתן לא יהא הדין כן דיש לומר דחשיבי יש להן עיקר ואסורים בחצי שיעור וצ"ע:

ודאתאן עלה הנך רואה שדעת הרב דרך המלך דאף דגם באיסורין דרבנן חצי שיעור אסור מיהו היינו דוקא באיסור דרבנן שעיקרו מן התורה ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת הבי"ת אות מ"ו כתב בזה הלשון ביטול האיסורין שהם מדרבנן כתב מורינו הרב מוהרי"ך העיקר דאינם בטלים אלא בששים בין יש להם עיקר מן התורה בין אין להם הכרעת הרב פרי חדש סי' צ"ט ס"ק י"ו ובחצי שיעורין באיסורין דרבנן נמי הכי אית ליה כמ"ש בסי' ס"ח סק"ו וסי' צ"ח ס"ק ך' ונראה דזה בדבר שיש לו עיקר מן התורה ודבר חשוב באיסורין דרבנן וכו' עי"ש נראה דקאי בשיטת הרב דרך המלך דדוקא באיסורין דרבנן שיש לו עיקר הוא דחצי שיעור אסור והרב המגיה בס' טל אורות ד' ק"א ריש ע"א ציין לעיין בזה בס' חקרי לב חלק א"ח סי' ק"ז אי גם בדרבנן אסור חצי שיעור וכתב שהרב בני דוד ד' ז' ע"ב נסתפק בזה ושכתב שהריב"ש כתב דנאמר אף בזה וסיים הרב המגיה וז"ל וכבר הושג מהרב קול יעקב בליקוטים שכן כתבו התוס' ותמיהני על הרב יד מלאכי דלא זכר דברי התוס' עכ"ל צר לי כי אין אצלי ספר חקרי לב וס' בני דוד וס' קול יעקב לעיין בדב"ק כי מה שכתב בקול יעקב שבדברי הריב"ש כתבו התוס' שנראה שהתוס' כתבו מפורש דבאיסור דרבנן נמי אסור חצי שיעור עד שתמה הרב המגיה על הרב יד מלאכי שכתב כן בשם הריב"ש (מסתמא כונתו לדברי היד מלאכי שרשמתי בתחלת האות) אני תמה דנהפוך הוא ואדרבא התוס' כתבו בחולין דף ל"ה דבפיסול הגוף דרבנן לא גזרו חצי שיעור ואם דברי התוס' הם במקום אחר אם כן דבריהם סותרים ממקום למקום ואם נאמר כמו שכתבתי למעלה דההיא דחולין הוי אין לו עיקר מן התורה יש לומר דמה שכתבו התוס' במקום אחר כדברי הריב"ש היינו דוקא באיסור שעיקרו מן התורה ועל כל פנים תמיה לי על הרב המגיה שלא ראה בזה דברי הרב ארעא דרבנן הנז"ל ובס' יד דוד ליו"ד סי' ס"ח אות ט' בהגהת ב"י ציין לעיין בשער יהודה ד' ז' ע"א ושמחת יהודה ד' ט"ו ע"ב וכנפי יונה בסי' ס"ח גם בסי' צ"ח הגהות הטור אות כ"ג ציין משה ידבר בהלכות מאכלות אסורות סי' יו"ד ומספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי ואשא את שמותם להועיל לזולתי אשר נמצאים אצלו:

והנה מה שציין הרב המגיה (לס' טל אורות) לעיין בחקרי לב סי' ק"ז ולא הוה ידענא מאי אמר מר בהאי עניינא ראיתי עתה שג"ע הרב פתח הדביר בח"ג סי' ש"ו אות ג' הביא תורף דב"ק ואעתיק הדברים ואכתוב מה שיש להעיר עליהם בס"ד והוא ששם בפתח הדביר מר קעסיק בדברי הרב תוספת שבת שכתב נראה דפחות מפרוטה לא מקרי שכר שבת ואף דלענין גנבה וגזלה קימא לן דאסור אף בפחות מפרוטה וכן גבי רבית וכו' שאני התם דכיון דאסורים מדאוריתא לכך אסור גם בפחות מפרוטה דחצי שיעור אסור מדאוריתא אבל כאן דעיקר איסור שכר שבת אינו אלא מדרבנן ודאי שרי בפחות מפרוטה אלו דברי הרב תוספת שבת ונראה לי הדל שדבריו מתאימים והיו לאחדים עם דברי הרבנים הנז"ל דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר בתורה חצי שיעור מותר ושכר שבת נמי כן הוא וזהו שדקדק הרב ואמר אבל כאן דעיקר איסור שכר שבת אינו אלא מדרבנן וכו':

אמנם הרב פתח הדביר לבבו לא כן ידמה וכתב שיש לעמוד על דברי הרב במה שמחליט דבמידי דרבנן פחות משוה פרוטה שרי לכתחלה ויליף לה מחצי שיעור דבדרבנן שרי לכתחלה ואין זה פשוט ותליא בפלוגתא דרבוואתא דהמרדכי בפרק גיד הנשה סי' תרס"ד כתב דראש אווז שנתבשל בלי חיתוך לשנים התירו רבינו קלונימוס הזקן לפי שלא היה בדמו כזית לאסרו והרב מוהר"י מינץ סי' ט"ו התיר לב עוף שנתבשל עם העוף בלי מליחה כיון דאין בו כזית דם ואף דחצי שיעור אסור שאני הכא דדם מבושל הוי מדרבנן והוקשה לו מסוגיא דחולין דאף שהאיסור פחות מכשיעור צריך ששים ותירץ דשאני חצי שיעור דדם לב עוף שלא בא לעולם לידי חיוב מלקות שלעולם לא תמצא בו כזית אלא איסור לכן יש להקל כיון דלא אתי לידי חיוב וגם דהוי מד"ס והביא ראיה מדבר רבינו קלונימוס הנז' שהכשיר מטעם שאין בו כזית אף דחצי שיעור אסור מן התורה והכי נמי בעוף אלמא דחצי שיעור בדרבנן שרי לכתחלה ומו"ה הגדול חק"ל חא"ח סי' ק"ז דרכ"ח ע"א הביא ראיה לדברי רבינו קלונימוס מדברי התוס' בחולין ד' ל"ד ד"ה והשלישי שכתבו בתוך הדיבור וז"ל ומשני דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס ולא חיישינן אי אכיל ליה בפיסול הגוף אף דחצי שיעור אסור מד"ת הכא בפיסול הגוף דרבנן לא החמירו ע"כ הרי דהתירו בפיסול הגוף לאכול חצי שיעור דתרומה ודבריהם מוכרחים בסוגיא לכל הפירושים עי"ש אך אמנם הריב"ש (סי' פז"ר) והרדב"ז סי' ע"ח הבי"ד מוה"ר שם בתחילת הסי' כתבו בפשיטות דיש לאסור ח"ש ואף במילי דרבנן והוא הוכיח ברוחב מבינתו שכן דעת הרמב"ם בפרק ראשון מהלכות מאכלות אסורות דין ג' שכתב דהשותה רביעית מסתם יינם הי' מכין אותו מכת מרדות ואלו הוא עצמו בפרק ט"ז דין כ"ט כתב דאם נתערב סתם יינם ביין אסור בכל שהו ע"ש הרי דכל שהו בסתם יינם אסור ולא בעי רביעית וכתב דהכונה דמעיקר דינא הי' איסור סתם יינם ברביעית וכי אסור בכל שהו היינו מדין חצי שיעור ועל כן ברביעית דהוי חד דרבנן חייב מכת מרדות ולא בכל שהו דהוי תרי דרבנן ע"ש דמוכח מהא דבחצי שיעור בדרבנן הגם דאין מכין אותו מכת מרדות איסורא מיהא איכא ולא אשתרי לכתחלה וגם מרן בב"י יו"ד סי' ס"ח הביא דברי המרדכי משם רבינו קלונימוס הנז' וכתב עליו דתלמיד טועה כתבם דהרי בחולין ד' צ"ח אמרינן אף על פי שהאיסור פחות מכשיעור צריך ששים לבטלו ע"ש ונמשכו אחריו רבני האחרונים ודחו דברי רבינו קלונימוס וגם למד שם מוה"ר בדרכ"ט ע"ב וג' מדברי הטא"ח סי' תס"ז בשם הרא"ם ופסקו מרן בס' הקצר דחטה שנמצאת בתרנגולת בשמיני של פסח ישהנו עד למחר אלמא דגם כל שהו ביום שמיני של פסח לא בטיל הגם דאינו אלא מד"ס דאנן בקיאינן בקביעא דירחא מינה דגם סתי' אוסר בכל שהו ומהא שמעינן דחצי שיעור גם בדרבנן אסור ובעי ששים הפך דעת רבינו קלונימוס ומוהר"י מינץ והכי אסיק במסקנא בסוף הסי' דנראה ברור דחצי שיעור בדרבנן אסור ע"ש באורך ואם כן קשה על הרתו"ש דקורא ופושט בסתם דחצי שיעור בדרבנן שרי לכתחלה ומינה ילף לפחות משוה פרוטה לדין שכר שבת דהוי דרבנן שרי לכתחלה ולא הזכיר סברת שום פוסק לא לניגור ולא לסיוע עכ"ל:

ולי ההדיוט נראה מתוך מה שהעתיק בשם הרב תוספת שבת (גוף ספרו אינו אצלי) דאף דפתח דבריו נראה שכונתו לחלק בין איסורי תורה לאיסורין דרבנן מכל מקום בגמר דבריו (אבל כאן דעיקר איסור שכר שבת אינו אלא מדרבנן) נוכל לפרש שכונתו דמשום שכל עיקר האיסור הוא מדרבנן כלומר שאין לאיסור זה עיקר מן התורה ודאי שרי ביה חצי שיעור וכך יפה לנו לדחוק בדבריו ולא נישוייה כטועה חלילה הן אמת דלפי דברי הרבנים חקרי לב ופתח הדביר אף אם נובין ונדון בדברי הרב תוספת שבת שסובר דחצי שיעור בכל מידי רבנן מישרא שרי אינו טועה בדבר משנה דהרי רבותינו התוס' ורבינו קלונימום הזקן והרב מוהר"י מינץ נמי סברי הכי לפי שיטתם כנז"ל אך במחילת כבודם הרם תמה אני עליהם איך מייחסים לרבינו קלונימוס ומהר"י מינץ שסוברים שבכל איסור דרבנן חצי שיעור מותר והלא לפי מה שפירש הרב מוהר"י מינץ בטעם הוראת רבינו קלונימוס מתבאר יפה דבעלמא בכל איסור דרבנן שאסרו משום הרחקה לדאוריתא חצי שיעור נמי אסור והכא שאני שלא יבא לעולם לידי שיעור וכו' כמו שכתבתי למעלה והבאתי דברי הרב דרך המלך שהבין כן בכונתם:

גם מה שנראה מדבריהם שסוברים דהתוס' בחולין ד' ל"ה הנ"ל חלוקים עם הריב"ש וכו' במחכ"ת אין דבריהם מוכרחים כלל דיש לומר כמו שכתבתי למעלה דמדיהיב הריב"ש טעמא משום דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון (וזה לא נאמר אלא באיסורין דרבנן שעיקרו מן התורה) מוכח דלא אמר הריב"ש כן אלא לאיסור שעיקרו מן התורה אלא דהתוס' בחולין דמיירו בפיסול הגוף דרבנן ותרומה בזמן הזה דרבנן יש לומר דחשיב אין לו עיקר מן התורה וכבר כתבתי למעלה שכן דעת הרב דרך המלך לחלק בזה בין איסור שיש לו עיקר מן התורה לאיסור שאין עיקרו מן התורה והבאתי שכן נראה מדברי מרן חיד"א ולדעתי העניה אפשר לומר שכן היא דעת הרב תוספת שבת ותו לא מידי:

והנה השגתי עתה ס' יקר שו"ת מוהר"ם שיק (תלמיד הרב חתם סופר) וראיתי שדבר בזה בחלק א"ח סי' י"ב ולפי שספר התורה הזה לא נתפשט במקומות אלו ראיתי להעתיק תורף דב"ק בזה והוא שנשאל הרב מהרבני מוהר"ר אהרן שמואל במאי דאמרינן בחולין דף צ"ח בשלמא תרומה טעים לה כהן דלמה לא אמרו דטעים לה קטן להפוסקים דאיסור דרבנן ספינן להו בידים ותרומה בזמן הזה דרבנן (קושיא זו לא קשיא מידי כמו שהשיב שם בטוב טעם ולא אטרח להעתיק מה שאינו נוגע לכללין אמנם) עוד הקשה דאפילו גדול יכול לטעום חצי שיעור דבדרבנן חצי שיעור מותר כמבואר בתשובת מוהר"י מינץ ובס' תוספת שבת סי' ש"ו ובפרי מגדים בפתיחה להלכות פסח והשיב על זה הרב המחבר במה שכתב דחצי שיעור בדרבנן שרי לא מצאתי מי שכתב דחצי שיעור בדרבנן יהא מותר ובודאי הלכה פסוקה דאף בדרבנן חצי שיעור אסור דהרי קיי"ל ביו"ד סי' צ"ח דגם איסור דרבנן בעי ששים ואפי' להרמב"ם נ"ט בעי ואי חצי שיעור מותר אפי' חד בעשרה יהא מותר ובטל כיון דאין כאן כזית בכדי אכילת פרס הוי חצי שיעור ושרי בדרבנן ומה שכתב התוספת שבת דפחות משוה פרוטה אי כלאמימר דשרי גבי שבת היינו דפחות משוה פרוטה לא מקרי שכר ומעולם לא בא עליו שם שכר שבת אבל מידי דאיסורא אפילו אוכל ממנו פחות משוה פרוטה פשיטא דקיימא לן דאסור ותשובת מוהר"י מינץ איננה בידי ואף אי סלקא דעתין למימר דשרי יש לומר דוקא לריש לקיש דחצי שיעור מדרבנן אבל לר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי וכמו שכתב הר"ן ריש שבועות שתים אם כן כיון דחצי שיעור באיסור דאוריתא אסור מן התורה למה לא יאסר בדרבנן אמנם אפילו הי' סברא מכל מקום להלכה קיימא לן דחצי שיעור אפי' בדרבנן אסור וכל שכן בתרומה דאסור לזר בהנאה של כילוי או מן התורה או מדרבנן כמו שהאריך המשנה למלך בפרק ב' מתרומות דין יו"ד ואי גם כן באיסור הנאה חצי שיעור מותר בדרבנן אפי' באיסור הנאה אם כן מצינו דמים לאיסורי הנאה דרבנן ואנן קימא לן כרב גידל אמר רב דהמקדש באיסורי הנאה דרבנן אין חוששין לקידושין ואפי' טעימה סובר הריב"ש דאסור מדרבנן לכל הפחות כמבואר בתשובותיו סי' רפ"ח ודעת בנו של צמח צדק בקונטריס אחרון לסי' מ"ז דאפי' באיסור דרבנן טעימה אסורה ואפילו לדעת הצמח צדק שם דבדרבנן שרי טעימה היינו אם אינו בולע דלא שייך חזי לאיצטרופי אבל חצי שיעור שבולע פשיטא דאפילו בדרבנן אסור לכל הפחות לדידן דחצי שיעור אסור מן התורה וכל שכן באיסורי הנאה וטעימה נראה מדברי הריב"ש דאפילו באיסורי הנאה אין כאן איסור דאוריתא דהנאה לא חמירא מאכילה וכמו שכתב הצל"ח לפסחים דף כ"ב וכיון דבטעימה לא שייך חזי לאיצטרופי גם בהנאה שריא טעימה וכו' וכו' וסיים ועכ"פ הנכון כמו שכתבתי למעלה ואין ספק דלדידן חצי שיעור אפי' רק בדרבנן אסור עכ"ל:

והנה מה שכתב דהלכה קימא לן דחצי שיעור בדרבנן אסור הנה אמת נכון וכבר הבאתי למעלה שהרב פתח הדביר הביא דברי הרב חקרי לב שהכריח כן מכמה דינים ומה שפירש בכונת דברי הרב תוספת שבת שגם הוא מודה דחצי שיעור בדרבנן נמי אסור ופחות מפרוטה שאני דלא חל עליו שם שכר שבת אינו נח לי שהרי גם גזל וגנבה וכיוצא לא חל שמם עליהם בפחות משוה פרוטה ומודה הרב תוספת שבת דאסור משום חצי שיעור (ועיין מה שהשיב על דבריו בזה הרב פתח הדביר ולא העתקתי מה שאינו מענייננו) והכי נמי בשכר שבת אי סבירא ליה דבאיסורין דרבנן אסור חצי שיעור נימא דכיון דאסרו שכר שבת חצי שיעור נמי אסור אלא ודאי כונתו לומר דדוקא באיסורי תורה הוא דאסור חצי שיעור ולא באיסורין דרבנן ופשט דבריו הוא דאומר בכולל על כל האיסורין דרבנן דחצי שיעורן מותר וכמו שהבין מדבריו הרב פתח הדביר אלא שלפי זה דבריו הם שלא כהלכה ולכן כתבתי אני ההדיוט דיתכן לפרש דכונתו לומר דאיסורין דרבנן שאין להם עיקר מן התורה כשכר שבת מותר חצי שיעורן אבל לומר שהרב תוספת שבת לא שאני ליה כלל בין איסורי תורה לדרבנן אין זה במשמע דבריו ועל כל פנים הדין אמת דנקיטינן דגם באיסורין דרבנן חצי שיעור אסור וחידוש הוא שלא זכר שר דברי הריב"ש ודברי מרן הב"י על דברי רבינו קלונימוס הנז"ל ולפי מה שכתבתי למעלה דמדיהיב הריב"ש טעמא משום כל דתקון רבנן וכו' שמעינן דדוקא באיסורין דרבנן שעיקרם מן התורה הוא דחצי שיעור אסור נראה דאינה מתיישבת קושיית הרב השואל דיכול לטעום גדול פחות מכשיעור במאי דקימא לן דחצי שיעור אסור באיסורין דרבנן שהרי תרומה בזמן הזה דרבנן חשיב איסור שאין לו עיקר מן התורה לדעת הפוסקים שרשמתי במערכת הכ"ף אות ק"מ סק"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף