שדי חמד/כללים/ו/כט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים כט

כלל כט וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו' כתבו התוס' בחולין ד' פ"ז ד"ה וחייבו ר"ג וכו' דהוא אסמכתא וכן כתב הרא"ש שם סי' ח' וכתב הרב מגן אברהם (סי' ר"א ס"ק ד') דמהרמב"ם בסה"מ סי' ל"ב דמדאורייתא הוא וכן כתב הריב"ש בשם סמ"ג וכן בתשובת מוהר"ם עיי"ש והרב נתיב חיים על דברי המג"א ובקרבן נתנאל פרק הניזקין סי' כ' דאף דבירושלמי פליגי אמוראי בזה ש"ס דילן סובר דמדאורייתא הוא עי"ש ומה שציין המג"א לעיין במוהריק"ו ש"י (טעות סופר הוא וצריך להיות ש"ט) היינו ששם בסוף השרש הביא מה שכתב בשם ריב"א דאיכא פלוגתא בזה וכתב רבינו מוהריק"ו מכל מקום התוס' והמרדכי פסקו דהוא מדרבנן עי"ש ובמג"א (סי' קל"ה ס"ק י"ב) ובמפרשים שם והרב נהר שלום סי' ר"א האריך להוכיח כדברי התוס' והרא"ש דהוא רק אסמכתא ומה שאמרו בש"ס בגטין דאורייתא הוא וכו' לאו דאורייתא ממש קאמר אלא כלומר דאית ביה אסמכתא אקרא והוי כדאורייתא ודין גמור הוא ולא מפני דרכי שלום בעלמא עיי"ש ודבריו קרובים לדברי הרב בית חדש יו"ד סימן כ"ח סעיף כ"ב עי"ש שהוכיח דעת הרמב"ם בספר היד דהוא מדרבנן וכן נראה קצת דעתו ותימה על הרבנים הנ"ל שלא ראו דב"ק ומכל מקום מתבאר מכל הרשום דאינו פשוט לומר דהוא מדרבנן דהאיכא מרבוותא דמשמע להו דהוא מדאורייתא:

ובכן יש לתמוה על ר"ח בספר שארית יעקב פרשת צו ד' ו' ע"ב שהביא מה שכתב הרשב"א דכהן שקורא קריאת שמע וקראוהו לספר תורה לא יפסיק (כדי להקדים משום וקדשתו) דלא אמרו להקדימו אלא כשהוא פנוי וכו' והקשה על זה דתיפוק ליה דהא דוקדשתו הוא מדרבנן וקריאת שמע דאורייתא ולא דחינן דאורייתא משום דרבנן עיי"ש ולי הדל נראה מלבד די"ל דאף דקריאת שמע דאורייתא מכל מקום מה שאסור להפסיק בה אינו אלא מדרבנן שאף שכבר התחיל בה יכול להפסיק לאיזה צורך ואחר כך יתחיל ויקרא כולה מדין תורה אלא דמדרבנן אסור להפסיק אחר שהתחיל בה והוה סלקא דעתין שיהיה מותר להפסיק כדי לקיים מצות קדימתו דאסמכוהו אקרא דוקדשתו דחמיר אהכי הוצרך לומר דליכא משום וקדשתו אלא כשהוא פנוי ועוד דלפי סיגנון דבריו דמתבאר דלא קשיא ליה אלא לפי מאי דמשמע ליה דהא מילתא אינו אלא מדרבנן אם כן יש לומר דהרשב"א סובר כדעת רבוותא הנ"ל דסברי דהוא מדאוריתא ולא קשיא מידי והיותר תימה בעיני שבספרו ארעא דרבנן במערכת הקו"ף אות תקמ"ד אחר שהביא דברי התוס' דחולין שכתבו דהוא מדרבנן ציין לשו"ת מוהריק"ו סוף שרש ט' דשמעת מיניה דלא נעלם ממנו מחלוקת הקדמונים בזה ואם כן אין מקום להקשות על הרשב"א דיכול להיות דסובר כמאן דאמר דמדאורייתא הוא ומצאתי להרב נחמד למראה בח"ב ד' ט' ע"ג שהעיר על זה ויש לפקפק על דבריו כמו שיראה הרואה וקל להבין והרב חינא וחסדא יצ"ו בח"א ד' קכ"ז ע"א כתב בפשיטות דמה שכהן קודם וכו' הוא מעלה בעלמא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא עי"ש. ויש לתמוה שלא זכר מכל דברי רבנן קדישי הנז"ל המדברים בענין זה כמו שיראה הרואה בדבריו:

ואי מהני מחילת הכהן קדימתו ללוי ולישראל עיין לרבינו הפרי חדש במים חיים בנימוקיו לפרק הניזקין ד' ט"ז והאריך בענין זה ואביזריה בשו"ת בגדי כהונה בחלק א"ח סי' ג' ואם יכולים לעשות תקנה שלא להעלות כהן ראשון כי אם בזמן פ' וכו' עיי"ש:

ואם לוי קודם לישראל הנה הריב"ה בטור א"ח ססי' ר"א כתב גרסינן בירושלמי אמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני וריב"ל לוי היה ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן והר"מ מרו"ט כתב שאין לו דין קדימה והא דקאמר שלא ברך ישראל לפניו מצד גדולתו ולא מצד לויה והיה נראה לי דחזר בו הריב"ה ממה שכתב בתחלה ומסכים לסברת הרב מוהר"ם אך מדברי הרב עטרת זקנים שם שכתב סברא זו בשם י"א משמע שהבין שהטור עומד בסברתו הראשונה. ולי הדל נראה דאף שמלשון לכאורה שכתב רבינו הטור אין הכרח שחזר מסברתו שהרי מצינו שכותבים כן גם בסברא קיימת כמו שכתב הרב יד מלאכי במערכת המ"ם אות תכ"ג על לשון הרא"ש דאף שכתב לכאורה היה נראה וכו' קושטא דמילתא הכי הוי ולמד כן מלשון התוס' עי"ש:

ואני ההדיוט כתבתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות ח' דלא היה צריך ללמוד כן מדברי התוס' כי מדברי הרא"ש בקיצור פסקי הרא"ש בפרק שני דפסחים סי' ט' ובפרק קמא דסוכה סי' כ' מתבאר יפה כן עי"ש מכל מקום כתבתי שם דעל הרוב משמעות לשון זה הוא דלא קאי הכי במסקנא שוב ראיתי דהרב עטרת זקנים נמשך אחר דברי רבו הרב בית חדש שמשמע מדבריו שסובר שלא חזר הריב"ה מסברתו עיי"ש ומרן והרמ"א לא גלו דעתם מפורש ומדלא כתבו להקדים לוי לישראל משמע דנקטי כסברת מוהר"ם ואילו הוה משמע להו דהריב"ה חולק עליו לא הוו שתקי בה גם מדברי הרב מגן אברהם (בסק"ד) נראה שמבין בדעת הריב"ה שמסכים לסברת מוהר"ם אלא שדבריו מגומגמים לי הדל ואינם עולים יפה לפי גירסת הטור שלפנינו כיעי"ש:

אחר זמן ראיתי להרב המפורסם כמוהרי"ץ פלאג"י יצ"ו בתשובתו שבספר לב חיים ח"ב בסי' רי"ג האריך מאד בעיקר דין זה והביא דברי כמה מרבנן בתראי המדברים בענין זה ועלימו תטוף מלתו אמרות טהורות נושא ונותן באמונה פיטפוטין דאורייתא בחכמה ובתבונה ושם (בד"ה גם אשור) ראיתי שהביא בשם מרן החבי"ב בשיורי כנסת הגדולה סי' קס"ז אות י"ב שהבין מדברי הריב"ה שבסי' ר"א הנ"ל שחזר בו מאחר שראה דברי מוהר"ם ותאזרני שמחה וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הב"ח ועטרת זקנים הנז"ל, ובסוף הסימן כתב בשם הרב בית מנוחה בד' מ"ב אות ט' (לא ידעתי איזה טעות סופר הוא וכעת לא מצאתי דברי הרב בית מנוחה) דהעיקר לדינא דאין ללוי דין קדימה לפני ישראל וכן עמא דבר דלא חיישינן להקדים לוי לפני ישראל:

וכל זה לענין קדימה לכבוד (לברך ברכת המזון וכיוצא) אבל לענין צדקה מבואר ביו"ד סי' רנ"א ס"ט דלוי קודם לישראל והרב מגן אברהם (בסי' ר"א סק"ד) הצ"ע מדברי הירושלמי בסוף הוריות שלא אמרו דלוי קודם אלא בשעת הדוכן אבל בזמן דליכא דוכן לוי וישראל שוים וכן כתב רש"י בפרשת ראה (י"ב כ"ט ע"פ השמר פן תעזוב את הלוי) והוא מהסיפרי ולמה פסקו הפוסקים בהיפך אלו תורף דב"ק ונראה מגוף דבריו שכבר עיין בדברי מרן הב"י שם ובכל זאת תמיה ליה על הפוסקים שפסקו היפך הירושלמי ותימה על תמיהתו שהרי מרן הב"י כבר הביא שם את הירושלמי הלז וכתב אבל בתלמוד דידן מדלא כתב כן כמשמע דסובר דאין לחלק בין זמן לזמן וכן דעת הפוסקים שלא חילקו עכ"ל הרי שבאר שמש"ס דילן משמע דלא סובר כהירושלמי ונקטי הפוסקים כמשמעות ש"ס דילן:

וראיתי להרב נהר שלום באות ג' שהביא מה שכתב הרב מגן אברהם ונשא ונתן על דברי מר רבו בספר משכיל לדוד בפרשת ראה ולא יכלתי להבין היטב מאי דנשא ונתן בזה וספר משכיל לדוד אין מצוי אצלי אבל בסוף דבריו כתב בסיפרי הוא מדאורייתא ומאי דתנן בהוריות הוא מדרבנן וסיים ואף דבירושלמי וכו' (הביא לשון הירוש') כבר כתב מו"ר במשכיל לדוד והן דברי מרן הב"י דמדלא מפרש הכי בתלמודא דידן שמעת מינה דסובר דאף בזמן הזה עכ"ל וכונתו בזה לסלק תמיהת הרב מג"א והוא נכון ואמת ויציב (וכ"כ הרב מוהרי"ף יצ"ו בשו"ת לב חיים הנז"ל עיי"ש) אך מה שכתב עוד ולענד"ן עוד על פי מה שראיתי להמפרש הירושלמי דקושית הירושלמי היא מאי קא משמע לן דכהן קודם ללוי פשיטא דאית ליה חלק הלויה נמי ומשני בשעת הדוכן שנו דאין הכהן כשר לעבודה זו והוא לפי גירסא אחרת שבירושלמי נמצא דהירוש' לא אמר אלא דאף בשעת הדוכן הכהן קודם ללוי כל מקום כולה מתניתן בזמן הזה ומסכים הירושלמי לש"ס דילן ע"כ תורף דב"ק אינו נכון לי הדל מאחר דלמרן הב"י לא יתיישב בזה שהוא אינו גורס כאותה הגירסא כמבואר בב"י ובהכרח לומר כמו שכתב מרן עצמו ודי בזה ליישב דעת כל הפוסקים ועיין בלב חיים שם שהאריך מאד בזה:

והן עתה נתכבדתי במכתב אחד המיוחד מגדולי דורנו תנא ירושלמאה שר התורה ונהורא עמיה שרא סבא קדישא הגאון המופלא משכנה"ג מוהר"ר מרדכי גימפיל מראזינאיי יצ"ו ועתה איוה למושב לו במושב יאוד ובשולי המכתב כתוב למר ניהו רבא יחי' בענין זה ולפאר את ספרו בדברי קדשו ולמרס בדם אהבתינו שלא יקרוש ונזכה להתראות פנים בפנים בשמחה בביאת משיחנו במהרה בימינו אמן אעתיק דברי מכתב יד קדשו רצוף אהבה בפתיחה וחתימה. וז"ל הטהור בעזהית"ש ד' ד' אלול תרים קרן ישראל מושב יאוד שלמה רבה לגב"ר וכו' רב רחימא ידיד ה' וידי"ן וכו' כקש"ת מוהר"ר חיים חזקיהו מדיני שליט"א. אחדש"ה כשמועה טובה מארץ מרחק שמח לבבי במכתבו להוודע משלום ידי"ן שיחי' אחר חליפות ימים חלפו וירחים עפו ולא שמעתי משלומו עד כה וברוך המחיה חיים דיהיב חיי וטב יומי להתבשר זה מזה כן יתן ד' לאוי"ט א"ס. אשר שאל על ענין וכו' (אשמיט דב"ק שאינם מענינינו) חפצתי לדעת ע"ד ספרו הגדול אשר חשב להדפיסו האם יצא או יוציאו לאור בקרוב אי"ה והנני להעיר דבר קטן ע"ד החזקת עניים ובני תורה הנה ביו"ד סי' רנ"א ס"ט כהן קודם ללוי ולוי לישראל ובא"ח סי' ר"א כתב בשם הירושלמי ריב"ל א' מימי וכו' ולא בירך ישראל לפני כו' והר"מ מרוט"ב כתב שאין ללוי קדימה כו' ועיין להרב מגן אברהם שם סק"ד מה שכתב שם בשם ירושלמי הוריות דרק בשעת הדוכן לוי קודם והמעיין שם יראה שדבריו תמוהים שהירושלמי קאי רק לענין טומאה כמו שאמרו בנזיר פרק ז' הלכה א' וכמו שכתב שם בפ"מ וע"כ אין זה ענין לשאר דברים ורק דזה רק בא"י וכמו שכתב רש"י פרשת ראה ועל כן ריב"ל שהיה בא"י לא הניח לישראל לברך לפניו וכן משנה דסוף הוריות בא"י נישנית וע"כ גם ד' הר"מ מרוט"ב א"ש שהוא היה בחוצה לארץ ושם אין ללוי קדימה לדינא אף שהוא שלא מטעמו וע' ב"ח שם דחה טעמו כן נראה לדעתי והנני יוצא דרך כניסתי בשים שלום וברכת השנים כולהו שני קאמינא יחדיו יהיו תמימים על ראש צדיק תמים כי"ב יכתב ויחתם בספר צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ברוכים ארוכים ומתוקנים כנה"ר וכנפש ידי"ן הדושו"ט כה"י באה"ר מרדכי גימפעל ע"כ לשון הזהב:

כמוצא שלל רב שמחתי לקראת דברי קדשו. א) דמי עלא כמאן דשדרו ליה פתקא מן שמיא דשדי זיהריה זיו יקריה תנא בארץ ישראל קאי כי סליק להתם דמיונו כאריה מימיו מן המקדש נהרות המושכין מיינה של תורה לפום רבנן חמרא וחיי אענדם עטרות לראשי וכל ברכות יחולו על ראשו חיה יחיה ימים על ימי מלך תוסיף עדי תחזנה עינינו ירושלים נוה שאנן ובן ישי בראש בצלו נחיה אכי"ר. והנה דברי הגאון יחיה נכונים ליישב דעת הפוסקים שפסקו לענין צדקה דלוי קודם לישראל דלא תקשי עלייהו מהירושלמי דהוריות די"ל דאינהו מפרשי דברי הירושלמי כמו שכתב הרב פני משה שם דגם בהוריות כונתם היא לענין טומאה למת מצוה דוקא כמו שאמרו בירושלמי דנזיר ואף דבמאי דאיירינן בהוריות אין חילוק מכל מקום נקטיה הש"ס הכא באיידי:

אמנם מאי דאמר מר דדברי הרב מגן אברהם תמוהים לישרי לן מר דודאי הרב מג"א שפיר קמותיב לפי דברי מרן בב"י ביו"ד סי' רנ"א (שהזכירו שם) שמתבאר דלא משמע ליה הכי מדברי הירושלמי אלא משמע ליה שדעת הירושלמי לחלק גם לענין צדקה בין שעת הדוכן לבזמן הזה שמפני זה כתב שהפוסקים לא פסקו כהירושלמי ואי הוה מפרש דברי הירושלמי כדמתרגם להו הרב פני משה אין דברי הפוסקים היפך הירושלמי כמובן ואם כן שפיר קשיא ליה למה לא יפסקו כהירושלמי (אלא שיש לתמוה עליו דמאי קשיא ליה והרי מרן הכ"י ישנו בנותן טעם לשבח דמשמע דש"ס דילן פליג בהא כמו שכתבתי למעלה) ופליאה היא בעיני שנעלם מעיני הגאון יחיה דברי מרן הב"י הנ"ל ובאמת מה שהבין מרן הב"י מדברי הירושלמי הוא פשט הש"ס ומה שכתב הרב פני משה הוא חוץ מן הפשט ונדחק לומר שהוא באיידי לפי שלא מצא שום סברא לחלק לענין צדקה בין שעת הדוכן לבזמן הזה אמנם האי תנא דידן מרן מוהרד"ף בספר משכיל לדוד (הב"ד הרב נהר שלום שם) אסברא לן טעמא דקרא פן תעזוב את הלוי וכו' לפי שעובדים במקדש בדוכן ובנעילת שערים ומצד חשיבותם ועבודתם לשמים אזהר קרא להקדימם לכל עניי ישראל ודוקא בזמן הבית מיירי עכ"ל ופשוט דכן היא לדעתו כונת הירושלמי וכן הבין מרן הב"י והוא דרך פשט הש"ס ירושלמי ואין אנו צריכים למה שנדחק הרב פני משה ואם היה רואה דברי מרן הב"י העומדים כנגדו אולי הוה הדר ביה:

אף גם זאת מה שכתב הגאון יחיה להבדיל בין קודש לחו"ל דמתניתין דהוריות נשנית בארץ ישראל ומשום הכי לוי קודם לישראל אבל בחוצה לארץ אין לו קדימה שותיה דמר לא גמירנא שהרי הפוסקים שכתבו בסי' רנ"א לענין צדקה דלוי קודם לישראל מדכתבו סתמא ודאי דבריהם אמורים בארץ ובחוצה לארץ ולא סברי כדדייק הסיפרי על אדמתך ולא בגולה או דסברי כמו שכתבו קצת מפרשים שהביא בלב חיים שם דהסיפרי לא אמר אלא לענין אזהרת לאו דכתיב בקרא השמר פן והוא לא תעשה דזה דוקא באדמתך אבל בחוצה לארץ ליכא אזהרת לאו ומ"מ לוי קודם לישראל או כמאן דאמר דכל אלו הקדימות השנויות בהוריות מעלות מדרבנן נינהו סוף דבר כל דברי הגאון יצ"ו בזה מעומק המושג וקוצר המשיג לא יכולתי להולמם ואסיים מעין הפתיחה בחתימה מציל אני תפלה לעני קדם אבונא דבשמיא מארי דעלמא אל הנהר הזה התפללתי היינו תנא קמא ליתיב מר ברבות הטובה גם עד זקנה ושיבה דרווח ליה עלמא אל יחסר לעולם הדריה זיויה ויקריה ולבדרן שמעתתיה בעלמא בהלו נר"ו נצח סלה יאיר ויזרח כאור החמה כנה"ר וכנפש המשתחוה מרחוק מול הדרת גאונו שכן דרכן של בני אדם דרך גבר בעלמא צעיר אנכי חח"מ מה מתעסק בעלמא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף