שדי חמד/כללים/ד/פד
|
< הקודם · הבא > |
פד דבר שיש לו מתירין מצאתי כתוב בקונטריסי בשם הרב תשובה מאהבה סי' ק"ב דשבועות כיון שאין נשאלין אלא מדוחק כמ"ש ביו"ד סי' ר"ג וסי' ר"ל לא חשיב דשיל"מ דלא כמ"ש הפמ"ג בפתיחה הכוללת להלכות פסח בפשיטות דשבועה הוי דשיל"מ כנדר ושכן מוכח משו"ת חו"י (סי' קל"א) דמהחו"י אין ראיה משום דעיקר כונתו מפאת הנדר דמצוה לאיתשולי ושמצא לו עזר מתשובת בית יעקב סי' ק"י, והפמ"ג כתב דרך גזרה וחקה וכו' וגם בסי' ק"ג מחזיק בסברתו וסיים כל זמן שלא יראני אדם באחד מהראשונים ששבועה מצוה לאיתשולי אני על מקומי ששבועה אינה דשיל"מ ע"כ מ"כ (בקונטריסי מזה זמ"ר כשהיה שאול בידי ספר הנ"ל) ועתה אינו בידי וכבר הרב פ"ת בסי' ק"ב סק"י (עמ"ש הרמ"א מי שנדר מדבר אחד ונתערב לדידיה מיקרי דשיל"מ) הביא דברי הרב תשובה מאהבה הנ"ל, והרב קהל יהודה בסי' ק"ב ע"ד הרמ"א הנ"ל כתב וז"ל דוקא נדרים הוי דשיל"מ דמצוה לישאל עליהם אבל לא שבועות כ"כ גדול האחרונים וכמדומה שכ"כ מוהר"ם וכעת אין אתי הספרים עכ"ל ונעלם מהם דברי הרמב"ם בפ"ה מהל' נדרים הל' י"ד וט"ו דגם שבועה חשיבה דבר שיל"מ וכבר השיג כן הרב ערך השלחן באות ט"ו על הרב בית יעקב עי"ש וכן יש להעיר על רבינו עק"א בתשובה סי' ס"ה שעל מה שנשאל (במי שאמר קונם עלי אכילת בשר נבלה זו ונתערב בשוגג בענין המועיל ביטול מצד האיסור אי נימא דבטלה היא גם מצד הנדר דבעלמא נדר הוי דשיל"מ ומשו"ה לא בטיל אבל הכא כיון דאין לה היתר בלא ביטול גם איסור הנדר בטל או דילמא מ"מ איסור נדר הוי דשיל"מ ולא בטיל) כתב בד"ה אכן מסתפקנא וכו' דיש מקום להתיר לפי מה שמחלק הש"ס דתרומה לא הוי דבר שיל"מ כיון דליכא מצוה לאיתשולי אבל נדרים דאיכא מצוה לאיתשולי הוי דשיל"מ ופירשו הרא"ש והר"ן דבדאיכא מצוה לאיתשולי הוי כמאן דאיתשל ובתרומה דליכא מצוה נהי דבידו לאיתשולי מ"מ כיון דאין ההיתר בא בזמן ממילא בלי מעשה כמו מיו"ט לחול לא מיקרי דשיל"מ וא"כ בנדו"ד פשיטא דליכא מצוה לאיתשולי דלא שייך לומר כל המקיימו כאילו הקריב קרבן דהא צריך לקיימו מחמת איסור נבלה ואדרבא הא אי אפשר לאיתשולי דהא נדר לדבר מצוה א"כ לא הוי כלל דשיל"מ עכ"ל הנה תפס השיטה בפשיטות דכל דליכא מצוה לאיתשולי לא הוי דשיל"מ ולא זכר שר שאין כן דעת הרמב"ם שהרי בשבועה דליכא מצוה לאיתשולי נמי ס"ל דדשיל"מ מיקרי וא"כ היה לו לכתוב ההיתר בנדונו רק מצד דאי אפשר לאיתשולי משום דהוא נדר לדבר מצוה דבזה יתכן דגם הרמב"ם מודה דלא הוי דבר שיל"מ ותו לא, והרב ש"ך בסי' ק"ב סק"ח כתב (עמ"ש מרן שם ס"ג דכלי שנאסר ונתערב לא הוי דשיל"מ לפי שצריך הוצאות להגעילו והוא מהטור בשם הרשב"א) דרש"ל השיג דלא היה צריך לזה כי בלא"ה כיון דלא בא ההיתר ממילא מכח הזמן לא חשיב דשיל"מ וכתב ע"ד ולא ירדתי לסוף דעתו דהא אפילו בא ההיתר בלא זמן חשיב דבר שיל"מ כגון נדרים וכה"ג עכ"ל, וכתב הרב פ"ת דהרב בית יעקב סי' ק"י הצדיק דברי רש"ל דשאני נדרים דיש מצוה בהתרתן והיה נלע"ד דאפשר דהרב ש"ך לא נחה דעתו בזה משום דס"ל דגם שבועה דליכא מצוה בהתרתה הוי דשיל"מ כמ"ש הרמב"ם וזהו שדקדק לכתוב כגון נדרים וכה"ג וכו' וכלומר נדר ושבועה אלא שראיתי בש"ך סי' שכ"ג דמתבאר דס"ל דכל דליכא מצוה לאתשולי לא הוי דשיל"מ שכתב דנדרי הקדש כיון דאין נשאלין עליהם אלא מדוחק לא הוי דשיל"מ עי"ש, והרב כרם שלמה שם ציין לעיין בס' שלום ירושלים במס' ביצה ובתשובה מאהבה ח"ג ואין מצוים אצלי לעיין בדב"ק, אך דברי התשו"מ ח"ג ראיתי בס' יד דוד ליו"ד בסי' ק"ב אות ד' שאחר שהביא מ"ש בתשו' מאהבה הנ"ל כתב דבתשו"מ ח"ג כתב דהרב כנפי יונה דף ע"ח ע"ב קאי כוותיה ושרב אחד השיגו ממ"ש בכ"מ פ"ה מהל' נדרים הט"ו שאני נדרים דהוי דשיל"מ וכו' ושם כתב הרמב"ם בין בנדר בין בשבועה ושהודה על האמת שדברי הרמב"ם עומדים כחומה נגדו אלא שהק' מאי מצוה איכא בשבועות ושמצא במח"א בחידושיו על הרמב"ם שהקשה כן. ועוד הביא בי"ד שם בשם הרב בני דוד דף נ"ז ע"א משם הרב משל"מ שכתב דמדברי הרמב"ם מוכח דגם שבועה הוי דשיל"מ אלא שצ"ע מאי מצוה איכא וכו' וציין בזה ספרים רבים שא"מ אצלי הא למדת דדבר זה שנוי במחלוקת אם כשאמרו דדבר שישנו בשאלה חשיב דשיל"מ הוא דוקא כשיש מצוה לישאל עליו או אפילו ליכא מצוה מ"מ כיון שישנו בשאלה חשיב דשיל"מ, וראיתי להרב תפארת ישראל בפיה"מ פ"ג דמס' ערלה מ"ג דנקיט בפשיטות דכל דבר שישנו בשאלה אף אם אין מצוה לישאל עליו חשיב דשיל"מ שכתב דמאי דתנן ובמוקדשין מקדשין בכל שהן היינו אפילו בקדשי מזבח משום דכיון דמצי למישאל עליהן כמ"ש התוס' בכריתות דף י"ג ד"ה ארבע הוי דשיל"מ ולא בטיל והרי בקדשי מזבח אין שום מצוה לישאל עליהם אלמא פשיטא ליה דגם בכה"ג חשיב דשיל"מ וה"ה לדידיה גבי שבועה ומכל הרשום מבואר שאינו פשוט לומר כן:
ולענין תרומה אי חשיבה יש לו מתירין ע"י שאלה הנה מרן כ"מ בסוף פרק ה' מהלכות נדרים כתב דהויא יש לו מתירין ותמה עליו הרב לח"מ דבהדיא אמרינן בנדרים דתרומה לא הויא דשיל"מ כיון דליכא מצוה לאיתשולי עלה, ועוד הקשו עליו מדברי עצמו בפט"ו מהלכות מא"א דין שכתב דתרומה לא הויא דשיל"מ, והרב יד יהודה בדף י"ד ע"ג הביא דבריו הרב פתח הדביר ח"ב סי' קצ"ו אות ו' יישב דברי מרן כ"מ דלענין חומרת ביטול בעינן יש לו מתירין גמור ותרומה דליכא מצוה לאיתשולי לא חשיב ישל"מ גמור אבל לענין תליה בנפל אחד לים וכן לענין גידולין חשיב יש לה מתירין עי"ש:
ודבר שיש לו מתירין מן התורה אבל אסור מדרבנן או שמן הדין מותר אלא שהחמירו בו הפוסקים לכאורה מתוך חומרו וקולו אין לו דין דשיל"מ וצריך להתיישב ועיין להרבנים ח"צ סי' פ"ו ופרמ"ג בא"א סי' תרע"ז ס"ק י"ב, והרב שו"מ במהדורא ג' ח"א סי' כ"ו מביא דעת הר"ן דאף דאסרו מדרבנן כל שמדאורייתא יש לו מתירין מיקרי דשיל"מ וכתב שדברי הר"ן מפורש ברש"י שבת דף ח' ע"א ד"ה רחבה ו', ועיין מחצית השקל סי' תמ"ו סוף סק"ב, וביו"ד סי' ק"ב ס"ג בכרו"פ סק"ה (ד"ה ומה שכתב) ובפ"ת שם סק"ו, ולהרב מוהרימ"ט בח"ב חא"ח סי' א', ובשו"ת תורת חסד הנד"מ לגאון בדורנו יצ"ו על א"ח בסי' י"ח אות ז':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |