שדי חמד/כללים/ח/לב
|
< הקודם · הבא > |
כלל לב חליצה דקימא לן בסי' קס"ט סעיף ל' דצריך החולץ לדחוק רגלו בשעת חליצה אם הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן. הגאון קרן אורה בחידושיו ליבמות (על ד' ק"ג ע"א) שקיל וטרי בזה ונראה דעתו דהוא מן התורה עי"ש ופשט דברי הרא"ש שם שכתב הטעם משום שלפעמים מנעל של ב"ד גדול וכו' ע"ש מטין דהוא מדרבנן וכן ראיתי להרב מנחה טהורה (ד' ל"ד ע"א) שכתב בשם הרב מוהרשד"ם (אהע"ז סי' צ"ו) דאינו אלא מדרבנן עי"ש. ומ"ש דאי דחיסה מדאוריתא צ"ע להרי"ף אמאי לא מעכבא אף דראוי לבילה ליעכב כיון דכן עיקר מצותה אלא ודאי דמעכבא להרי"ף וכן נראה מהרמב"ם עד כאן לא זכיתי להבין דברי קדשו דהא בילה נמי וכיוצא עיקר מצותה בכך מן התורה ואמרינן כל דלא גלי לן עיכובא מסתמא לא קפיד אלא שיהא ראוי לכך וגם לפי שיטתו קשה איפוך אנא ונימא דדחיסה אינה אלא מדרבנן ולא מעכבא ועיין לה"ה ולח"מ פ"ד דיבום הלכה י"ז וים של שלמה פרק י"ב סי' ט"ו ונודע ביהודה מהדורא קמא אבן העזר סי' צ"ד בהא דדחיסה אי מעכב להרי"ף והרמב"ם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |