דרכי משה/אבן העזר/יג

דרכי משה אבן העזר יג

(א) בהגהת אלפס פרק החולץ דאלו ג' חדשים הם צ' יום כל חודש ל' יום:

(ב) לעיל סימן ו' מדין יצא עליה קול גירושין:

(ג) וא"ז כתב דאם נאנסה תחת בעלה צריכה להמתין ודוקא שלא נבעלה תחלה לבעל אבל אם נבעלה תחלה לבעל תלינן שמבעלה נתעברה ואינה צריכה להמתין:

(ד) וכתב באור זרוע דבר וגיורת שנתגיירו מותרין לעמוד ביחד דלא כי"א שאסרו לעמוד ביחד שלא יחזרו לסורם:

(ה) אמנם מהרי"א ומהרי"ב וא"ז פסקו דכופין אותו לגרש וכן הוא בת"ה סי' רי"ו דכן פסקו הרבה גדולים וכתב מהרי"ו סימן ע"ג דוקא כשעבר וקדשה במזיד אבל בשוגג די בהפרשה ודוקא ששניהם שוגגין אבל כשהיא מזידה צריכה גט וכשמפרישים אותן אין צריכין הרחקה כמו בברח אלא די בברח לעיר אחרת מהלך ב' או ג' ימים וגם יעשה שבועה שלא ישוב אל המקום שהיה שם עד תום כ"ד חדש וכתב בת"ה סימן רי"ו הא דמחלק בין שוגג למזיד הם דברי א"ז ודוקא שוגג לגמרי כגון ע"ה שלא ידע שהיא אסורה אבל אם יודע שהיא אסורה לו אלא שמורה לו איזה היתר מקרי מזיד והאריך שם בזו וכתב לבסוף דלא נהיגין להך דא"ז וע"ש וכתב בנימין זאב סימן קכ"ט דאין לסמוך על זה אלא בכהן שאם יגרשנה אסורה לו להחזירה אבל בישראל צריך לגרשה עכ"ל וכן משמע בת"ה סימן רי"ו דבכהן יש להקל עכ"ל ול"נ דבכהן יש לסמוך אדברי הרמב"ם והר"ן ומיימון וב"י ובישראל יש לסמוך אדברי מהרי"ו כנ"ל הלכה למעשה כתב הריב"ש סימן ש"ס דאם גרשה אסור לדור עמה במבוי אמנם ריצב"א כתב דבדבר שהוא דרבנן אינה אסורה אלא לדור עמה בחצר אבל במבוי שרי וא"כ ה"ה כאן עד כאן לשונו ולעיל ס"ס י"א כתבתי בשם הרא"ש דאסור לדור עמה במבוי ובמרדכי פרק החולץ ע"ד מצאתי הגהת בשם מוהר"ם דאם לא כפו אותו עד שעברו ג"ח שוב לא כייפינן ליה להוציא דכיון שעברה עברה עד כאן לשונו נ"ל דלדברי הרמב"ם שכתבתי לעיל דס"ל דאף תוך ג"ח אין מנדין להוציא רק מנדין אותו על שעבר על תקנת חכמים אם כן אף לאחר ג' ראוי לנדותו על כך אלא שאין כופין אותו להוציא אף למאן דאמר דסביר' ליה דתוך ג' כופין להוציא כנ"ל עד כאן שם במרדכי שאם קידש תוך ג' והיתה נדה ולא יכלה לטהר עד אחר ג' א"ה כופין אותו להוציא עד כאן לשונו ועיין תשובת מוהר"ם אלו בתשובת השייכים לה' נדה וע"ל סוף סימן זה אם גירשה אי צריך ליתן לה כתובה עוד למטה ס"ס זה דין אשה מעוברת אם צריכה להמתין ג"ח:

(ו) אבל בא"ז כתב דדוקא אם ברח מעצמו אבל לא סגי דאנו כופין אותו לברוח מה שהיה בדעתו לכנוס:

(ז) דלא כהגהת מרדכי פרק החולץ דף תס"ה עמוד ב' דפסק דסגי בהכי:

(ח) ודברי הרשב"א הן בהר"ן פרק אף על פי דף תצ"ה עמוד א' ובתשובת ריב"ש סימן תס"ג וסימן י"ג משמע דאף גרושה שילדה לאחר שנתגרשה ולא הניקה את בנה מעולם אפילו הכי אסורה:

(ט) וכדברי האוסרים כתב נמוקי יוסף פרק החולץ דף תי"ח וכן הוא בהגהת מרדכי דכתובות דף קמ"ט ע"ב וכן פסק מהר"י בתשובותיו סימן ה' והתיר לאשה אלמנה מזנה לאחר שמת אבי הילד לינשא תוך כ"ד חדש והאריך שם בטעמים ועיקר טעמו כי היתה מופקרת ונכשלים בה רבים לכן התירו לינשא ובעלה משמרה וכתב כי הסכימו עמו חביריו וצ"ע בתשובת מהר"י ע"ל הלכות כתובות סימן ק':

(י) וכן הוא בנ"י פ' החולץ דף תי"ח ע"ב ובהגהת מרדכי דכתובות דף תקע"ט ע"א דבעינן דפסקה מלהניק בחיי בעלה ג"ח וכ"כ הרי"ו בתשובה סי' ק"ב ובסי' ק"ך וכן הוא בתשובת מוהר"ם פדו"א סי' ל':

(יא) וכן הוא בתשובת מהרי"ו סי' ק"ב ק"ך ובתשובת מוהר"ם פדו"א סימן ל"ב דאין חילוק בין התחילה להניק בין לא התחילה.

(יב) וע"ל ריש סי' זה מה שכתבתי לענין הלכה:

(יג) וכתב הריב"ש בתשובה סי' ש"ס דבמקום שכופין להוציא בגט אסור לדור עמה במבוי דומיא דכהן שגירש:

(יד) ומשמע בתשובת הרא"ש כלל נ"ז סימן ס"ה דה"ה אם קידש תוך ג"ח צריך ליתן לה ג"כ כתובה:

(טו) וכן הוא במרדכי ריש החולץ ובתשובת מיימוני השייכים לספר נשים והרא"ש:

(טז) וכן כתב הרמב"ם פי"א מה"ג דלא כר"י דף תי"ד ביבמות דכתב דמעוברת ומניקת לא מהני בריחה:

· מעבר לתחילת הדף