מאירי/חולין/לב/א

מאירי חולין לב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כבר ביארנו שכל המתעסק בפרה אדומה משעת שחיטתה עד שנעשית אפר שעסק עמה במלאכה אחרת פסולה ומ"מ נעשית עמה מלאכה אחרת מאליה שלא בכונת המתעסק לא פסלה מעתה עליך לדון שאם חתך עמה דלעת פסולה נחתכה עמה דלעת כשרה וכן כל כיוצא בזה והשחיטה אינו כן אלא אין צריך לומר בשחט עמה בהמה אחרת שהפרה פסולה אלא אף בנשחטה עמה מאליה פסולה הפרה הואיל ובהמת חולין הוכשרה שאין צריכה כונה כמו שביארנו הרי הוא כמי ששחטה ומגדולי המחברים כתבו בזו הפך הדברים שאין צריך לומר בנשחטה מאליה שכשרה היא אע"פ שהוכשרה בהמת החלין הואיל ומ"מ לא כיון הוא למלאכה אלא אף בשחט בהמה אחרת עמה פרה כשרה הואיל ואין שחיטת חלין צריכה כונה הרי אנו דנין בה שחטה הוא כנשחטה מאליה והדברים נראין אלא שהם מתמיהים לפי סוגיא זו אלא ששמענו שהגירסא מוחלפת בידם:

המשנה החמישית והכונה בה להשלים מה שהתחיל לבאר בעניני החלק השני ובא עכשיו לפרש דין שהייה ואמר על זה נפלה סכין והגביהה נפלו כלים והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר' שמעון אומר אם שהה כדי בקור אמר הר"מ פי' זהו ענין השהייה הנזכר למעלה את הסכין ועף פי' שאם העביר הסכין על צואר הנשחט ונסתלק קודם שיגמר השחיטה וכדי שחיטה אחרת הוא כדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחוט ואפי' זה הנשחט עוף אמרו כדי שחיטת בהמה דקה ואפי' לעוף ומה שאמר כדי בקור אמרו כדי בקור טבח חכם ר"ל כדי שיעור בדיקת השחיטה לדעת אם נשחט השיעור שחייב או לא ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נפלה סכין והגביהה ר"ל שהתחיל לשחוט בושט ונפל לו הסכין ושהא עד שהגביהו וחזר לשחיטתו או שהכיר אחר שהתחיל לשחוט שסכינו רעה והפסיק שחיטתו והשחיזה או שהיה עיף להרבה בהמות ששחט או להשחזת הסכין שהשחיז וכשהתחיל לשחוט בזו הפסיק מתוך עיפותו ומסרה לחבירו וכן נפלו כליו והגביהן אם היה שיעור שהייה זה בכדי שחיטה שחיטתו פסולה אע"פ שלא שהה בכדי שיעור שיגביהנה וירביצנה שכל מה ששחט כבר נחשב לנקב בעלמא ואינו נמשך לשחיטה זו הואיל ונשתהא כל כך והרי הוא נקב ונטרף וכן בקנה שבבהמה אם נפסק רובו אבל עוף אין בו דין שהייה בקנה שאם נפסק רובו כבר הוכשר ואם לא נפסק רובו לא יהא אלא נקב הרי אינו פוסל בו ואם הוליך הסכין על הצואר ושהא ולא מצא פגם אלא בקנה בבהמה אין לה תקון שמא נקב בושט כל שמצא בו מיהא שום שרטוט ובעוף שוחט את הקנה ובודק בושט על הדרך שהתבאר ר' שמעון אומר כדי בקור פרשו בגמרא כדי בדיקת סכין לשוחט עצמו וכגון שהיה הטבח חכם ואינו צריך לילך אצל חכם שאם תאמר בדיקת חכם ושילך אחריו נתת דבריך לשיעורין:

זהו ביאור המשנה ולענין פסול בשחיטה הלכה היא אלא שלשיעור שהייה אין הלכה כמשנה זו לא כתנא קמא ולא כר' שמעון ודברים שנאמרו בגמרא לענין שיעור זה עם שאר דברים הבאים להשלמת ענין זה אלו הם שיעור שהייה הוא בכדי שיגביה הבהמה וירביצנה וישחטנה אבל שהא פחות מכן הרי היא שחיטה אחת ואינה נפסלת באיזו בהמה אמרו שהרי שהיית הגבהה והרבצה בגסה יתרה מבדקה אלא שיעור זה בגסה אם היה שוחט את הגסה ובדקה אם היה שוחט את הדקה ובעוף יש אומרים בדרך זה כדי שחיטת עוף אחר ויראה לי לדעת זה הכנת תפיסתו בידים כדי לשחטו ושיעור זה לדעתי הוא כשיעור האמור במליקה במסכת זבחים כיצד מולק אוחז את שתי גפיה בשתי אצבעותיו ורגלה באצבע קטנה ומנתח צוארה ואוחז צוארה באצבעות שאחז גפיה ומולק ואף כאן אומר אני בעוף ששהייתו בכדי שיעור זה על הדרך האמור בבהמה בכדי שיעור הגבהה והרבצה ויש אומרים בו ששיעור שהייתו כדין שהיית בהמה דקה ומפני שר' יוסי בר' חנינא שהוא סוף המחלקת בכך אמר גסה לגסה ודקה לדקה ולא הזכיר עוף לעוף ואלו כן היה לו לפרש אלא שדעתו כדי בהמה דקה לעוף וכשמואל ור' יוחנן ואע"פ שחלק רב לומר עוף לעוף ושהוא טעמא דמיסתברא מ"מ הרי שמואל ור' יוחנן ור' יוסי בר' חנינא רבים והוא יחיד ואם מפני שאמרו רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי במקום רבים אינו כן וכן כלך לדרך זו רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומ"מ יש אומרים שר' יוסי בר' חנינא סובר עוף לעוף שמאחר שאמר גסה לגסה ודקה לדקה הוא הדין עוף לעוף והוו להו תרי ותרי ואיסורא וכן כתבוה גדולי הרבנים וראוי לחוש הואיל וטעמא דמסתבר הוא ויש מחמירין לפסוק כמשנתנו לשער בשחיטה לבד בבהמה מוכנת ורבוצה כדי לשחוט ומחלקת זו תלויה במה שאמרו במשנה בשיעור שחיטה ושאלו בה מאי כדי שחיטה כלומר כדי שחיטת בהמה או כדי שחיטת עוף שהיא קלה הימנה או כדי שיגמור שחיטתו שהוא קל מכלם ופרשה רב כדי שחיטת בהמה אחרת ור' חנינא אמר כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט והקשו לו יביא אם כן נתת דבריך לשיעורין ותירץ בעומדת להטיל כלומר לא הבאה ממקום אחר אלא שהיא לשם והוא צריך ליטלה ולהרביצה לישחט ואין גורסין בעומדת להטיל איכא בינייהו אלא בעומדת להטיל והטלה זו היא הגבהה שבדברי ר' יוסי בר' חנינא שאמר שיגביהנה וירביצנה וכו' ונמצא שניהם מסכימים לשיעור זה ואף רב ושמואל ור' יוחנן לא חלקו בה שלא באו אלא לפרש כדי שחיטה שבמשנתנו ופרשו כדי שחיטת בהמה והגבהה והרבצה בכלל שחיטה הם שהרי כלם צורך שחיטה ואף כשתאמר שמשנתנו דוקא שחיטה מ"מ רב ושמואל ור' יוחנן לא באו אלא לפרש המשנה ושמא דעתם כר' חנינא ור' יוסי ורב פפא וזו היא שטתנו ומ"מ יש גורסין בעומדת להטיל איכא ביניהו דאלו לרב ור' יוחנן ושמואל דוקא כדי שחיטת בהמה וכמשנתנו ופירושה בבהמה רבוצה ומוכנת לשחוט ולר' חנינא ור' יוסי בכדי הרבצה והגבהה ושחיטה וכן כתבוה גדולי הרבנים ופסקו בה כרב ושמואל ור' יוחנן להחמיר וראוי לחוש שאף הוא טעמא דמסתבר וסתם משנה וגדולי המחברים מחמירים עוד לשער בכדי שחיטת מיעוט סימנין ומפני שהם מפרשים ששאלת שהה במיעוט סימנין חוזרת על כדי שחיטה כלומר מי אמרינן כדי שחיטה גמורה דהיינו שחיטת רוב סימנין או כדי סוף שחיטה דהיינו שחיטת מיעוט סימנין ודברים מתמיהים הם שאם כן היה מקומה אחר דברי ר' יוסי בר' חנינא ועוד שאם כן היה לו לומר כמיעוט סימנין באות הכ"ף או כדי מיעוט סימנין ועוד שאי אפשר לפרש כדי שחיטה במה שאינו שחיטה כלל אלא שאלת שהא במיעוט סימנין שנשארה בתיקו ואנו צריכים להחמיר בה מספק עקר הפי' בה לדעתי הוא שגמר שהייתו עם שיעור שהיית מיעוט הסימנין ר"ל ששהא כדי הגבהה והרבצה וכדי שחיטת רוב הסימנין אבל לא בכדי שחיטת כל הסימנין וענין השאלה כדי שחיטה פירושו כדי שחיטה גמורה בכל הסימנין או שמא שחיטה כהכשרה ברוב סימנין ונשארה בספק ומחמירין בה ששיעור רוב סימנין שחיטה גמורה היא:

לא הגביה השוחט ידו אלא שהיה לו סכין רעה והיה מוליך ומביא ומשהתחיל לשחוט את הושט אין הסכין מוסיף לחתוך אלא אחר שיעור שהייה מתוך שהוא רע ביותר אפי' היה מוליך ומביא כל היום כלו בדרך זה כשר מפני שמ"מ מתעסק בשחיטה הוא:

יש אומרים בבהמה שאם שחט רוב סימן ראשון והיה שוחט מיעוטו ושהא בשחיטת אותו המיעוט קודם שיתחיל בסימן האחר בכדי שיעור שהייה ששחיטתו פסולה מספק הואיל ומיעוט זה אינו צריך לשחוט שמא בעוד ששוחטו הוא נדון כמחתך בבשר והרי שהא וזו היא אצלם שאלת שהא במיעוט סימנין ופירושו במיעוט אחד מהם והוא מיעוטא בתרא דסימן קמא ובבהמה וענין השאלה אם אחר שאינו צריך שחיטה הוה ליה מחתך בבשר ושהייה היא או שמא הואיל לכתחלה הוא צריך לשחוט את הכל הרי זה מתעסק בשחיטה ונשארה בתיקו ומחמירין בה ובאמת הפי' מחוור ומפני שהוא כפי' החליד במיעוט סימן וכן ששאלה זו לא באה אלא בשהייה וחלדה מפני שאין לה מקום אצל הגרמה ודרסה ועקור כלל אלא שלענין פסק יש מכשירין ונראין דבריהם הואיל ומ"מ מתעסק בשחיטה ראויה הוא ואע"פ שרוב מפרשים נסכמים לאסור אני מפקפק בה שאם כן שוחט בסכין רעה שהכשרנו אף בבהמה הרי אי אפשר שלא לשהות במיעוט סימן ראשון מ"מ הם מפרשים אותה בשתפש שני הסימנין והשוה אותם זה לזה ושחט ולא עוד אלא שהם מפרשים את השאלה על אותה שמועה כלומר זה שאמרו אפי' הוליך הביא כל היום וכו' מי אמרינן דוקא במתעסק ברוב סימנין שהוא מתעסק בעקר שחיטה אבל שחט רוב ראשון ושהא במיעוטו האחרון פסול שאינו אלא כמחתך בבשר ושהייה היא או שמא הואיל ולכתחלה צריך לשחטן מתעסק בשחיטה הוא ונשארה בתיקו ומ"מ הדעת נוטה להקל וענין השאלה כבר פרשנוה לדעתנו ויש מפרשי' ששאלה זו חוזרת על הסמוך לה ר"ל שהיות מה שיצטרפו ושאל בה אם שהא כמה שהיות בשחיטת כל הסימן אלא שאם אי אתה מצרף אותם שבמיעוט הסימן עם הקודמות ר"ל אותם שברוב הסימן אין בין כלם שיעור שהייה והוא שואל אם אותם שבמיעוט הסימן מצטרפות עם האחרות אחר שהוא בתורת שחיטה ונשארה בתיקו ומחמירין בה:

שחט רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף ושהא וחזר ושחט במיעוט גדולי הרבנים פסלוה על הדרך שביארנו דעתם (בתחלה) בהחליד במיעוט סימנין וזו היא גם כן אצלם שאלת שהא במיעוט סימנין וכשאנו מקשים עליהם ממה שאמרו בתוספתא שחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בהמה אע"פ ששהא זמן מרובה וגמרה כשרה הם משיבין שאין גורסין וגמרה ופירושו אע"פ שנשאר חי ונשתהא בחיותו זמן מרובה וכן יש מפרשים אותה כשרה מדאוריתא ומפני ששחיטת כלן אינה אלא דברי סופרים ומ"מ אין דבריהם נראין שאין אחר גמר שחיטה כלום ראיה לדבר שהרי אין שהייה בקנה כלל בעוף אע"פ שהתחיל לחתכו בתורת שחיטה ולא יהא סוף שחיטה חמור מתחלתו כמו שביארנו בחלדה:

שהא מעט וחזר ושחט וחזר ושהא וחזר ושחט וכן הרבה ואין בשהייה אחת בכדי שיעור ומ"מ כשאתה מצרפם יש בהם שיעור שהייה פסולה:

שחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה אע"פ שנשאר חי ונשתהא בחיותו ימים רבים ואחר כך מת מאליו התבאר לך ממה שכתבנו בשם התוספתא שהיא כשרה ואע"פ שאנו מפרשים בה דרך אחרת מ"מ זו מיהא פשוטה היא:

המשנה הששית שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב אומר נבלה ר' עקיבא אומר טרפה כלל אמר ר' ישבב משום ר' יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה כל ששחיטתה כראוי דבר אחר גורם לה ליפסל טרפה והודה לו ר' עקיבא אמר הר"מ פי' אלו והדומה להם הן ענין ההלכה כמו שזכרנו והוא שאם היה הסכין חלוד בשעת השחיטה של שיעור שחייב לשחוט בין שדין חלדה תחת בגד או תחת הבהמה או תחת העוף כל כיוצא בזה אסור אא"כ הסכין כלו מגולה בשעת השחיטה ואין אנו צריכים לבאר שכלל ר' ישבב הוא האמת לפי שר' עקיבא הודה לו:

אמר המאירי שחט את הושט וכו' יש מפרשים שמשנה זו לענין עקור היא שנויה ומפרשים ענין עקר בפסיקת הגרגרת וזהו לדעתם מה שאמרו בפרק השוחט כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה וכו' ואלו הן הלכות שחיטה וכו' והקשה מאי קמ"ל כלהו תננהו ופירשו הם שהייה במשנת נפלה סכין והגביהה דרסה במשנה התיז את הראש חלדה ועקור במשנה זו והגרמה בפרק ראשון במשנת השוחט מתוך הטבעת ואם לא כן היכן שנינו עקר במשנה דודאי כלהו תננהו במשנה משמע וזו אינה ראיה שמא סומך הוא על מה שאמרו במשנת כסוי הדם שהמעקר פטור מלכסות ואע"פ שנראה לפרש כלהו תננהו בפרקים שהלכות שחיטה מתבארת בהם אף כסוי הדם בכלל הלכות שחיטה הם כל שכן שיש על זה הרבה קושיות חדא שהרי רמי בר יחזקאל אמר אין עקור סימנין לעוף ואע"פ שלא פסקנו כמותו אלא במליקה וכי תעלה על דעתך שהטרפה קודם מליקה תכשר למליקה ופסיקת הגרגרת טרפה היא ועוד שהרי שמואל בעצמו שהוא מרא דשמעתא דהלכות שחיטה ר"ל שהייה דרסה חלדה הגרמה ועקור הוא בעצמו אמר בפרק טרפות תרבץ הושט שניטל כלו מלחי כשרה והקשו לו והא איכא עקור סימנין ותירץ לא תימא כלו אלא רובו אלמא אין עקור בתרבץ הושט אלא בכלו ואלו פסיקת הגרגרת פסולה ברובה ועוד שאלו מנה שמואל דברים שהבהמה נטרפת בהם בכלל עקור אף נקובת הושט יקרא עקור ואע"פ שזו מ"מ יראה לי שאפשר לומר כן אלא שהגרגרת מתוך שהיא רכה מצויה להעקר בפסיקה גדולה וכל שאינו בפסיקה גדולה אין הלשון נופל להקרא עקור ומתוך כך לא מנו נקיבת הושט בכלל עקור אבל אם נפסק היו מכניסין אותו בכלל זה מ"מ הראשונות קשה לפרשן ומתוך כך הסכימו האחרונים לפרש שאין עקור בדבר שעושה אותה טרפה שאלו כן לא היו מחלקים בתורבץ הושט בין כולו לרובו שכל שבטרפות רובו ככולו וענין עקור פרשוהו בהלכות גדולות שנעקרו הסימנין ממקום חבורם בלחי שניהם או אחד מהם ואיזה דבר מעמידן שלא לישמט ודבר זה אין עושה אותה טריפה אחר שלא נשמט לגמרי כך מסור בידם שאין הבהמה מתה בשביל כך אלא שהיא אסורה מצד שאין בה שחיטה שכך למדנו מהלכות שחיטה אין שחיטה בסימנין עקורין ונמצא בהמה שנעקרו סימניה בכלן או ברובן מן הלחי שניהם או אחד מהם שאינה טריפה מצד עצמה ללקות עליה משום טריפה אלא שהיא אסורה מצד שאין בה שחיטה:

וגדולי הדור ראיתי שואלים בעוף מיהא כשנעקר אחד ושחט השני יהא כשר שהרי עקירתו אינה טורפתו ואי משום שחיטה הרי נשחט אותו שאינו נעקר והיאך אמרו נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט פסולה עד שתירצו שאף בעוף צריך שיהו שניהם ראויים לשחיטה ואני תמה בדבריהם וכי עלתה על דעתם שהשמוט לגמרי שאין שום דבר מעמידו שלא יהא בכלל טרפה הא ודאי נבלה היא ואין זה בכלל עקור והרי הוא כמי שאינו ועקור הוא שנעקר משרשו ואיזה דבר מעמידו והוא חלוק לארבעה פנים שנים להכשר ושנים לפסול:

הראשון שנעקר כלו מן הלחי ומן הבשר שבו ר"ל שאינו מעורה בבשר שבלחי אלא שמסתבך במפרקת או באיזה וריד או בחברו שלא נעקר ועל זה אמרו ניטל כלו מן הלחי:

והשני הוא שלא נעקר כלו מן הלחי או מן הבשר שבו אלא שנעקר רובו בכח בהרבה מקומות מן הלחי ומן הבשר אלא שמיעוטו אינו מחובר כראוי ועל זה אמרו סימנין שנידלדלו ברובן ושתיהן לפסול שהרי אמרו סימנין שנידלדלו ברובן טרפה וכל שכן בראשונה והן הן שנקראו עקור ואם כן לשטתנו זה שקורין אותה טריפה לא טרפה ממש אלא אסורה ומצד שאינן בתורת שחיטה וכמו שאמרו בסוגיא זו אלו טריפות שפירושו אלו אסורות:

והשלישי הוא שנעקר רוב הסימן מצד אחד ומיעוטו נשאר מחובר בלחי או בבשר מצדו האחר על פני כל ארכו והיא כשרה לגמרי וכל שכן הרביעי והוא שנעקר כלו מן הלחי אלא שכלו על פני היקפו וארכו מעורה בבשר ומ"מ יש מפרשים שנעקרו כלן נבלה כנשמט ונידלדלו ברובן טרפה אלא ששחיטתו מטהרתו מידי נבלה וזהו עקור וזה שנכלל בהלכות שחיטה יותר משאר טרפויות מפני שהוא סמוך למקום שחיטה הדבר קרוב לטעות בו ומתוך כך לא ישחוט אא"כ הוא בקי בכל אלו שחמשתן במקום שחיטה ובסמוך לה הם ושהטעות מצוי בהם בשחיטה אבל נקובת הושט ופסוקת הגרגרת אין מצד השחיטה בהם כלום וזהו עקר הדברים ודבר זה יתבאר יותר בפרק אלו טרפות ולמדת מ"מ שמשנה זו אינה עסוקה בענין עקור אלא בענין טרפות פסוקת הגרגרת ואמר על זה שחט את הושט ר"ל בבהמה ופסק את הגרגרת שלא בשחיטה או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או ששחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו על הדרך שביארנו בענין חלדה ר' ישבב אומר נבלה ומטמאה במשא ר"ע אומר טרפה ר"ל בשהחליד אבל בשלש הראשונות לא היה ר' עקיבא חולק שנבלה היא וכן חולק ר' עקיבא בשהייה דרסה והגרמה:

כלל אמר ר' ישובב כל שנפסלה בשחיטה כגון שהייה דרסה וחברותיה נבלה כל שנשחטה כראוי ודבר אחר גורם פיסולה כגון ניקבה הריאה וכיוצא בה טרפה ואין מיטמאה וכן הלכה שהרי אף ר' עקיבא הודה לו בכך ואע"פ ששנינו אלו טרפות בבהמה וחשיב בהו פסוקת הגרגרת וכולהו סתמי אליבא דר' עקיבא נינהו אלמא שלא הודה לו בכך דהא טרפות קתני ולא נבלות כבר תירצו בגמרא אלו אסורות מהן נבלות ומהן טרפות או שנשנית קודם חזרתו של ר' עקיבא ולא זזה ממקומה ואע"פ שזו קודמת וכל בחדא מסכתא יש סדר למשנה לא נאמר אלא לענין סתם ואחר כך מחלקת או מחלקת ואחר כך סתם ולענין אם הלכה כסתם אבל לשאר ענינים אין קפדה בסדר כלל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף