שו"ת הב"ח (הישנות)/סג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בדין מלוה על פה מוקדם ומלוה בשטר מאוחר:
תשובה ס"פ ג"פ אמר עולא ד"ת אחד מלוה ע"פ ואחד מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים מ"ט שיעבודא דאורייתא דכתיב יוציא אליך העבוט וה"ה למקרקעי ואלא מ"ט אמרו מלוה ע"פ אינו גובה אלא מנכסי ב"ח משום פסידא דלקוחות שלא יוכלו להזהר בדבר שאין ידועה לעולם א"ה מלוה בשטר נמי התם אינהו נינהו דאפסידו אנפשיהו ורבה דאמר ד"ת אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין מ"ט שיעבודא לאו דאורייתא וקרא דיוציא אליך העבוט במשכנו שלא בשעת הלוואתו כדאיתא בב"מ פרק האומנין ומ"ט אמרו מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין א"כ מלוה על פה נמי התם לית ליה קלא וכתב הרי"ף והרא"ש וקי"ל כעולא דהא רב פפא דהוא בתרא פסק הילכתא הכי בפרק האשה נקנית (דף י"ג ע"ב) דאמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשים מ"ט שיעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות דלית לי' קלא והא דקא פסק רב פפא הכא ואמר דהילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא לאו דפליגי דידי אדידי' אלא הא קמ"ל דהיינו טעמא דאוקמוהו רבנן אדאורייתא וגובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין ע"כ:
ומדברי נמוקי יוסף לשם מבואר דלהאלפסי והרמב"ן מלוה בשטר מאוחרת קודם למלוה על פה מוקדמת ולרבינו האי והרשב"א מלוה ע"פ מוקדמת קודם למלו' בשטר מאוחרת ותרוייהו ס"ל דהלכה כמ"ד שיעבודו דאורייתא דהשתא נכסוהי דלוה אינון משועבדין למלוה מדין ערב והמלוה ע"פ ומלוה בשטר שווין לענין שיעבוד אלא דלהאלפסי והרמב"ן מלוה בשטר כיון דאיהו גופי' שעביד נכסי' למלוה חשוב כאלו מכרו לו וכי היכא דמלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות שקנו לאחר ההלוואה אף על גב דשיעבודא דאורייתא כך אינו גובה מב"ח שנשתעבדו לאחר מכן ולרבינו האי אין מלוה בשטר כמכירה שהרי עדיין מחוסר גוביינא וצריך אדרכתא וטירפא והילכך כיון דשיעבודא דאורייתא מלוה ע"פ כיון שהיא מוקדמת קודם הוא למלוה בשטר המאוחר דאפי' מלקוחות הוה טריף מדינא אלא דתקנת חכמים היא משום פסידא דלקוחות ולפי זה משמע להדיא דלמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא דדוקא מלוה בשטר שהוא עצמו שיעבוד נכסיו דכתיב לי' נכסאי אחראין לך משתעבדו נכסי' אבל מלוה ע"פ לא משתעבדו לי' נכסי' כל עיקר וכמו שמבואר ומפורש בפרש"י פ"ק דקידושין באר הטיב ע"ש ולפי זה וודאי ליכא למימר כלל דמלוה ע"פ היא שתקדום מאחר דלא משתעבדו לי' נכסי' כל עיקר והכי משמע להדיא ממ"ש נ"י לשם וז"ל וכן דעת הרשב"א כרב האי כיון דקי"ל שעבודא דאורייתא עכ"ל אלמא דלמ"ד לאו דאורייתא מלוה בשטר המאוחר קודם למלוה על פה מוקדמת:
אכן צריכים אנו לבאר הא דכתב בעל התרומות ע"ש הראב"ד בשער פ"א סי' ב' ומביאו גם הב"י בח"מ סי' ק"ד והוא דכתב לשם דוודאי ר"פ ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא ודלא כהאלפסי וכיון דר"פ ס"ל כרבה דמלוה בשטר ומלוה ע"פ שניהם שווין בשיעבוד ושניהם אינן מן התורה ועל שניהם מן התורה מצוה לפרוע הלכך המוקדם הוא קודם אלמא דלא ס"ל הא מילתא דמשמע מפרש"י פ"ק דקידושין ונ"י סוף פ' ג"פ כדכתיבנא:
ומיהו נראה לפע"ד למעיין בדברי הראב"ד דס"ל לפי האמת דדוקא במלוה ע"פ לא הוה שיעבודא כל עיקר אבל לא במלוה בשטר ותדע שהרי הראב"ד כתב להדיא בדבריו דמלוה בשטר המאוחר הוא קודם וכמו שהעתיק בח"מ בשמו אלא ודאי צ"ל דכל מ"ש הראב"ד תחילה הוא להשיב על הטוען על דבריו שאין טענתו טענה שכבר יש להשיב כנגדו בכמה תשובות אבל לקושטא דמילתא ודאי ס"ל להראב"ד כמ"ש בסוף דבריו וז"ל ועוד נאמר אל הטוען שלא דקדק יפה בדברינו שהרי כתבנו שעשה ראובן לשמעון כל נכסיו אחריות בפני עדים וכו' הנה מבואר דמה"ט דווקא הוא דאמרינן דבע"פ הוא דתקדום אבל זולת זה מלוה בשטר המאוחר הוא דקדום ומ"ה דקדק בח"מ וכתב בשמו ראובן שלוה ע"פ מנה משמעון בעדים ומת וכו' ולא כתב ועשה לו אחריות על כל נכסיו בעולם משום דהתם ס"ל להראב"ד דמלוה ע"פ דתקדום כמ"ש בסוף דבריו אבל כשלא עשה לו אחריות על כל נכסיו בעדים ס"ל להראב"ד דמלוה בשטר הוא דתקדום כמ"ש בח"מ בשמו והיינו כדפרי' כיון דשיעבודא לאו דאורייתא א"כ במלוה על פה ליכא שיעבוד כל עיקר כיון דלא שעביד לי' נכסים בפירוש ומלוה בשטר דשעביד ליה נכסים מסתמא דאחריות ט"ס הוא הלכך מלוה בשטר מאוחרת קודמת היא למלוה ע"פ מוקדמת. והנה לדעת התוספ' בשם רבינו אליהו ור"ח קי"ל דשיעבודא לאו דאורייתא וכדמשמע מדברי ר"פ ס"פ ג"פ וההיא דפ"ק דקידושין דקאמר ר"פ דשיעבודא דאורייתא התם לא איירי אלא במלוה הכתוב' בתורה כגון ניזקין וערכין וקרבן כדכתבו התוספות לשם ובפ' ג"פ כתבו דכן עיקר גם המרדכי כ"כ משמם ושכן הסכי' ראבי"ה והיא דעת הראב"ד ונראה שכך היא דעת הח"מ שהביא בסוף דבריו דברי הראב"ד משמע דתופס כמותו וא"כ לפי זה ודאי דמלוה בשטר המאוחר קודם למלוה על פה מוקדמת וכדעת האלפסי והרמב"ן והיא דעת הר"ן בר"פ מי שהיה נשוי שכת' דברי האלפסי נראין עיקר ואע"ג דטעמו של האלפסי הוא משום דס"ל שיעבודא דאורייתא והתו' והראב"ד ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא מ"מ בזה הם שווין דמלוה בשטר מאוחרת קודמת ול"ק הא דכתב בח"מ בסוף סי' פ"ח בשם התוספת והרא"ש דקי"ל שעבודא דאורייתא אפילו במלוה ע"פ דזה אינו אלא לאותן תירוצים שבתו' ס"פ ג"פ דלא כר' אליהו ור"ח ומ"מ לענין פסק דין דמלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ קודמת אין מחלוקת דלכולהו תירוצים דהתו' מלוה בשטר מאוחרת קודמת:
והשתא מכל זה נראה דאף על פי דרבינו האי גאון פסק דמלוה על פי מוקדמת קודם למלוה בשטר מאוחרת ועמו הסכים הרשב"א והרב המגיד כתב שגם דעת הרמב"ם כן נראה פ"כ ממלוה ועל זה סמך ב"י בש"ע סי' קי"ד סי"ג שפסק כמותו לפע"ד יראה דלמעשה בפלוגתא דרבוואתא ואין אחד מהן מוחזק דיחלוקו יחד המלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת וכי היכא דחולקין במטלטלין דאין דין קדימה במטלטלין אפי' במלוה בשטר מוקדמת ומלוה ע"פ מאוחרת ה"נ במקרקעי חולקין במלוה בשטר מאוחר ומלוה ע"פ מוקדם ולפי זה נראה במלוה ע"פ מוקדמת ומלוה ע"פ מאוחר דמוקדם נוטל ג' חלקים במקרקעי והמאוחר נוטל רביע והוא דכיון דכתב בח"מ דמלוה ע"פ מוקדמת קודם למלוה ע"פ מאוחר והר"ן כתב דכשבאו לגבות כאחד חולקין בע"כ צריך לפרש דבהא פליגי דהח"מ פוסק דשיעבודא דאורייתא כדכתב להדיא בשם התו' והרא"ש בסי' פ"ח א"כ המוקדם הוא קודם במקרקעי אבל הר"ן ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא והלכך בבאו לגבות כאחד חולקין אפילו במקרקעי וכיון דפלוגתא דרבוואתא הלכך המוקדם הוא שנוטל מחצה אליבא דכ"ע דבין שיעבוד דאורייתא בין לאו דאורייתא שמחצה היא שלו ומחצה השניי' חולקין והשתא התיישב מה שהניח הרב ב"י דין זה בצ"ע מיהו כל זה אינו אלא במלוה ע"פ ועדיין לא הגיע זמן הפרעון אבל אם עבר זמן הפרעון אפילו אם המלוה נותן אמתלא מקובלת לדבריו מפני מה המתין כל הזמן הזה שלא תבעו לדין וגם הלוה מודה דחייב לו א"ה איכא למיחש לקנוניא ואפי' רבינו האי מודה בזו דמלוה בשטר המאוחר הוא דתקדום ואף בשבועה אינו נאמן כמ"ש הראב"ד להדיא ואעפ"י דגם המלוה בשטר עבר זמנו מ"מ מאחר דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי לא חיישינן לקנוניא תדע שהרי הרמב"ם רפי"ד ממלוה כתב דהא דאין נפרעין מלקוחות אלא בשבועה היינו דוקא בעבר זמן וא"ה לא מצי לקוחות למימר שמא כבר פרעך מאחר שעבר הזמן אלא ודאי כיון שהשטר בידו ומצי למימר שטרך בידי מאי בעי לא חיישינן לקנוניא ונאמן בשבועה וא"כ נ"ד נמי דכוותיה לא חיישינן לקנוניא בעבר זמנו אלא במלוה ע"פ דיכול למימר שמא פרעך ורב האי נמי מודה בזה כדפרי' ותדע שהרי רב האי כתב דלהכי מלוה ע"פ מוקדמת כיון שהעדים מעידים שקדמה אלמא דאי לאו דעדים מעידים אעפ"י שהלוה מודה בכך לאו כלום הוא דחיישינן לקנוניא. וה"נ ודאי לעני' פרעון דאם עבר הזמן מצי למימר שמא כבר פרעך:
ועוד הלא בע"כ צ"ל דמ"ש הראב"ד ואם עבר הזמן הלוואות שמעון אעפ"י שמת ראובן תוך זמן יכול לוי לטעון לשמעון שמא פרעך לא כתב זה אלא לדעת רב האי דאלו להאלפסי בלאו האי טעמא הא מלוה בשטר קודמת כמ"ש בתחילת דבריו אלא ודאי דסוף דבריו אלה אינן אלא לומר דבעבר זמן הלוואת שמעון אף לרב האי מלוה בשטר הוא קודם. וא"כ הוא מבואר דהיכא דעבר זמן מלוה ע"פ אפי' מלוה ע"פ מאוחר שלא עבר זמנו הוא דתקדום וכ"ש מלוה בשטר מאוחרת אפי' כבר עבר זמנו הוא קודמת למלוה ע"פ מוקדמ' שעבר זמנו אפילו לרב האי אבל בשלא עבר זמנו של מלוה ע"פ היו חולקין ביחד אפילו במקרקעי וכששניהם הם מלוה ע"פ ולא עבר זמנן המוקדם נוטל ג' חלקים והמאוחר נוטל חלק רביע מטעמא דאמרן הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |