שו"ת הב"ח (הישנות)/ס

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מבוררים מכל הקהילות דמדינת ליטא הסכימו על תקנה בחכירה האורנדרוש וז"ל הנה מאשר ראינו מהיזקות שגורם איש לרעהו להעלות בדמי חכירות האורנדריש ולקפח מחייתו של חבירו ומאבד עצמו לדעת ג"כ ע"כ גזרנו והסכמנו שכל מי שהחזיק באורנדריש ג' שנים או יש לו כתב אורנדא על ג' שנים אעפ"י שלא החזיק בה שוב אין רשות לחבירו להשיג גבולו כל ימי חייו ואח"כ הוסיפו לתקן ולבאר בפירוש אף אם ימות שר הראשון ויחזיק שר אחר תחתיו ג"כ אין רשות לשום אדם להשיג גבולו ולשכור אותה אורנדריש כל ימי חייו של מחזיק באורנדא בראשונה וכך עשו מעשה הרבה פעמים להורות בין איש לחבירו דהראשון יש לו חזקות אורנדריש כל ימי חייו גם לאחר שעמד מושל אחר. ועתה בעיר בריסק דליטא מת השר הראשון ובאו הקהל למחות ע"י של מחזיקי' באורנד' דיין שרף והרחיים והשייך אליו שלא ישכרוה מהמושל החדש כי הקהל חפיצים להחזיק בה לטובת כל הקהל שיהיה לרבים פרנסה והראו כתב לפני ב"ד משמעתו קרוב לארבעים שנה היתה אורנדא בחזקת הקהל והשכירו אותה לג' אנשים מהקהל על שנה תמימה ובפנקס הקהל ג"כ כתוב שעשו תקנה שכל מי שיחזיק באורנדא הנזכר יתן חמשים שאק ליטוויש בכל שנה ושנה לכיס הקהל ואחר כך חזרו והחזיקו אותה תקנה עד ביאת הגואל וכך נהגו בכל שנה ושנה ועתה קמו הקהל ושואלי' האורנדא הנ"ל לידם בטענה שהחזקה שלהם מעולם אלא שלא היו רוצים לטפל בה והעמידו על חמשים שאק למי שישכרנה מן השר ועתה לפי שראו שטובת הקהל היא שואלים להחזיק באורנד' ומוחים על מחזיקי אורנדא שלא ישכרנה ולא יעלה בדמיה להזיק להקהל ומחזיקי האורנדא טוענים כי הקהל שואלים דבר כנגד התקנה לקפח מחייתם ועוד כי הקהל לא היו מוחזקים בה כ"א שנה אחת ואפילו את"ל שהיו מוחזקים בה כבר מחלו על החזקה לאחר שהעמידו מעמד חוק ולא יעבור שיתן החוכר חמשים שאק בכל שנה ושנה וכן היתה ההנהגה בקהל מכמה שנים. אלה הם תורף טענותיהם:

תשובה כבר נהגו בכל מקום שיש כח להראשים שהמחום רבים עליהם מדעת כולן לתקן תקנות בכל דבר אף במדה דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי או להפקיע ממון שיש לו בעלים ודלא כר"ח שבמרדכי פ"ק דבתרא מיהו נראה דלא נהגו אלא במה שהוא לתקנת הקהל דווקא וכסברת ראבי"ה שבמרדכי וכ"כ מהרי"ק בשורש י"ד ומעתה נמשך דהתקנה שתקנה שלא ישיג אדם גבול חבירו וכו' אין לה מקום אלא ליחד כנגד יחיד וכמבואר בטעם שנתנו להסכמתו לפי שראו היזקות שגורמי' אחד לחבירו וכו' אבל על הרבים כנגד יחיד דליכא למימר שהרבים יגרמו היזק כו' וודאי דלא תקנו כלום במה שנוגע לרבים. ותו דהלא הדבר פשוט דאין להם כח במה שהוא לתקנת הקהל דווקא כדפרי' וא"כ האיך יעלה על הדעת שיסכימו על מה שהוא תקלת הקהל לקפח מחיית כל הקהל ולתת מחי' לג' אנשים בלבד:

ותדע דהלא אפילו צרכי רבים הוי דבר מצוה ויש לו התרה אפילו בנדר ע"ד רבים א"נ לצורך פרנסת יחיד דחשיב נמי דבר מצוה כמו שהביא ב"י בי"ד בסי' רכ"ח ע"ש הריב"ש והר"ש בר צמח ופסיק כך לשם בש"ע וכ"ש נ"ד שהוא פרנסת רבים דאין לנו מצוה רבה יותר מפרנסת רבים א"כ אין ספק דלא היתה תקנתם להסכמתן ליתן חזקה ליחיד כנגד הקהל ולבטל פרנסת רבי' דהוא מצוה רבה ובכגון דא אנן סהדי דלא עלה על דעת הסכמתם אלא לצורך תקנת הקהל דלא הובררו מתוך הקהל לחובות הקהל ולתקלת' ח"ו וזכר לדב' ההיא עובדא דאבוה דר"פ דאיתבר לי' חמרא כו' בב"מ סוף ד' כ"ח אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי אינש חובתי' לנפשי' ולא אמרו בהא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא מיטעי קא טעי כ"ש נדון דידן דאמרינן דלא עשו הראשים שהובררו מתוך הקהל דברים שהוא חובות הקהל ולא עשו הסכמה אלא על היחיד כנגד היחיד ואם עשו הסכמה אף לחובות הקהל מטעו קא טעו ואין בהסכמו זו ממש והוא דבר פשוט:

ועוד דכל לשון הסכמתם הכל הוא בלשון יחיד כנגד יחיד אלמא דלא היתה הסכמתם כלל לתקן על רבים כנגד יחיד וראייה לדבר מתשובות הריב"ש שהביא ב"י בסוף סי' רכ"ח וז"ל כיון שרוב הקהל אומרים שלא היתה כוונתם אלא על בתי יחודים לבד אין ספק שיכולים לבאר כוונתם והולכים אחר כוונת הרוב שאין הנדר חל אלא על מה שהיתה כוונת הרוב ואף אם המיעוט היתה כוונתם לכל לפי שלא נתקיימה ההסכמה והחרם שהחרימו עליה על כוונתם אלא על כוונות הרוב ונמצאו כלם מותרים ואף המיעוט מותרים מיהו צריך שיבארו אותם הרוב שלא היתה כוונתם לאסור הכל וגם לא לומר לשון הכולל ההוא כאשר נכתב אבל כוונתם היתה לבתי היחידים לבד אלא שנתבלבל לשונם אבל אם היתה כוונתם לומר לשון הכולל הכל אף אם כוונתם שלא לאסור אלא הקצת הולכין אחר הלשון ולא אחר הכוונה דדברים שבלב אינן דברים עכ"ל:

הנה שיש כח להרוב לבאר הסכמתם שלא היה כוונתם לאסור הכל כו' כ"ש נ"ד דמבואר בלשון הסכמתם שכוונתם היתה בהסכמה זו לפי שראו שהאחד גורם היזק לחבירו ומקפח מחייתו וכו' וגם הלשון בהסכמה אינו כולל כי לא כתב בו אלא לשון יחיד כנגד יחיד פשיטא דאין לנו לומר דכוונתם היתה לתקן גם על רבים כנגד יחיד שלא כדין כיון דאין בזה תקנת הקהל אלא תקלת הקהל ואפילו היה מפורש בהסכמה גם על רבים כנגד יחיד לא היה ממש בתקנה זו כיון שהוא קלקול הקהל ולא תקנת הקהל כדפי' כ"ש כשאינו מפורש אלא אדרבה לשון ההסכמה והביאור שמבארים מה היתה כוונתם בהסכמה זו משמעתו שלא תקנו אלא על יחיד כנגד יחיד א"כ הדבר ברור שאין מקום לתקנה והסכמה זו כנגד הקהל והדין עם הקהל שאין היחידים רשאין לשכור האורנדא מחדש מהשר ואפילו היה השר הראשון קיים היה כח ביד הקהל למחות ליחידים שלא ישכרוה מחדש אחר כלות הזמן החכירות הראשון כ"ש כשכבר מת השר הראשון ומ"ש בפנקס הקהל שהתקנה מחמשים שאק ליטוויש שיפרעו מחזיקי האורנדר' בכל שנה ושנה יהיה עד ביאת הגואל אינה בא אלא לזכות הקהל שלא יעמוד אחר שידו תקפה ולא ירצה ליהן חמשים שאק אבל לא לגרוע זכות הקהל שלא יהיו רשאים לשכור האורנד' לרשותם שהרי כל ענין אותה התקנה משמעה שנכתבה לזכות הקהל ולא לחובות הקהל ועוד טעם הגון שבסוף כל תקנות של האורנדריש כתוב וז"ל כלל העולה שאי אפשר לבאר ולפרש כל ענייני חזקת האורנדא ופרטי' בכתב ואף במה שכתוב בביאור יש לפרש בה פירושי' שונים ועל כן יהיה נדון כל ענייני חזקת האורנדיש על פי הדייני' היושבים למשפט לפי ראות עיניהם ולצורך שעה עכ"ל:

הנה אין ספק דכיון שצריכים לשכור אורנדא מחדש דראוי ונכון הוא ע"פ הדין והסברא לפסוק שיחזיקו בה רבים דזכות הרבי' עדיף והם קודמים לשוכרה מטעם ועשית הישר והטוב דלא גרע מדינא דבר מצרא דקאמר בפרק המקבל ארעא לבתי וארעא לזרעא יישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מצרא והסכימו רוב הפוסקים דהכי קאמר אעפ"י דהרוצה אותה לזריעה הוא בן המצר א"ה הלוקח הוא קודם כ"ש נדון דידן דהקהל קודמין לשוכרה לכתחילה דפרנסת דרבים קודמים ליחיד. ועוד האלו הג' אנשים הם עשירים ורוב הקהל הם עניים א"כ פרנסת עניים קודמין וגדולה מזו כתב הרא"ש בתשובה הביאה בי"ד סוף סימן רנ"א דלשכור ש"צ להוציא רבים י"ח קודם לשכור הרב ויכולין לשנות מת"ת לצורך שלושים פשיטים להגמון להציל נפשות עניים ע"ש מיהו כל זה איננו שייך אלא בענין דאורנדא דיין שרף שיש בה פרנסת רבים שכאשר ישכרו הקהל היין שרף מהשר אזי תהיה מחיה להרבה בעל בתים למכור יין שריף כ"א בביתו משא"כ בחכירות הריחיים דפשיטא דאין להקהל בזה שום זכות ויתנהגו בזה ע"פ תקנתם בכל תוקף ועוז המבואר בתקנה שלא יחכירו אותה מהשר לא יחיד ולא רבים כי אין בחכירת זו פרנסת רבים הנראה לפע"ד דין אמת וצדק כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף