שו"ת הב"ח (הישנות)/נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ואשתו נשתעבדו בשט"ח להשר בסך תשע מאות זהובי' והי' לראובן חוב על הסוחר בסך ז' מאות זהובים וחמשים נכתב על שם השר שהסוחר חייב להשר וראובן יצא מביתו ושלח שליח שכשיבקש השר השט"ח על הסוחר יתנהו לו וכאשר בא השר אל ביתו ונודע לו שלא נתן ראובן השט"ח לידו חרה אפו ובא שמעון שהוא המוציא והמביא בנכסי השר ושאל לבני ביתו של ראובן אחר השט"ח והשיבו שישנו תחת ידיהם ולקח שמעון השט"ח מידם ונתנו להשר ואחר כך מת ראובן ובאה האלמנה ותבעה את שמעון בטענה שהיה לו ליקח שובר מהשר על ז' מאות וחצי שקיבל כי השר חזר ותבע אותה בשטר חוב שמשמעו תשע מאות זהובים והוצרכה להתפשר עמו וליתן לו אלף וב' מאות זהובים פו' ונמצא שהגיע לה היזק סך שלש מאות זהובים פו' ע"י שמעון שלא לקח שובר. עוד הביאה האלמנה ראייה בעדים שבשעה שלקח שמעון השטר שעל הסוחר מבתו של ראובן א"ל ראה איך יהיה בטוב עם השטר והשיב שמעון אנחנו נראה כדי שיהא בטוב הלא השטר הוא של השר גם אביך לא יהא כנגד זה. ועוד טענה האלמנה כי בשעה שנתנו לו בתו השטר לידו נעשה ערב בפירוש שלא יגיע היזק ע"י כך ושעל פי ערבותו נתנו לו השטר לידו. ושמעון השיב הלא ראובן בעצמו שלח שלוחו שיתנו השטר להשר א"כ לא עשיתי מאומה מדעתי כיון שהסכים לזה ליתן להשר אותו השטר. האלמנה משיבה לא היתה דעת ראובן כ"א ליתן ליד השר באופן שלא יגיע לידי היזק ליקח שובר וכתב ראיי' במה קיבל השר ולא היה צריך לפרש גם בשעה שדברו אליו בני ביתו ראה שיהא בטוב לא היה דעתם אלא שלא יגיע היזק מקבלתו ושיקח שובר. שמעון משיב אין במשמעות לשון זה ליקח שובר כיון שלא פירשו ועוד כי הלא השר היה נאמן לראובן שהיה נותן כל השוורים שלו תחת יד השר במשכון על חוב ט' מאות זהו' פו' אעפ"י שהיה לו שט"ח עליו ועל אשתו ועוד טעון שמעון איך נודע לו בבירור שראובן היה חייב להשר יותר מי"ב מאות זהו' פו' וא"כ לא הגיע לו שום היזק ע"י ועל מה שטענה האלמנה כי נעשה שמעון ערוב בפירוש ושאמר לא יגיע לכם היזק מזה השיב איני יודע אם דברתי דברים כאלה:
תשובה תחלה נדון על לשון ראה איך יהיה עם זה השטר כדי שיהי' בטוב ושמעון קיבל דבריה נראה דאעפ"י דקרוב לומר דמשמעו ראה שיהיה בטוב שלא יגיע מזה שום היזק וכיון שקיבל השטר ע"ד כך נעשה ערב והכי איתא במרדכי פ' ג"פ במי שמחזיר שטרו לחבירו ע"פ אחר ה"ל כערב בשעת מתן מעות ולא בעי קנין ואעפ"י שלא הזכיר בפירוש שהוא ערוב מ"מ אפשר לפרש לשון זה שלא אמרו אלא לענין שלא יהא נאבד קודם שיגיע ליד השר ושישתדל מהשר להשיב חרון אפו מראובן ושלא יהא כנגד רצון אביה בכל מה שיעשה וכיוצא בזה לא שיהא במשמעתו שום ערבות או שיקח שובר מאחר שלא אמרה כך בפירוש וכדכתבו התו' בפרק הכותב אעובדא דאבימי בריה דר' אבוהו דהוי מסקי בי' זוזי בי חוואי שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבוהו אזל פרעינהו א"ל הבו לי שטרא א"ל סטראי נינהו וכו' ואסיקנא דאי א"ל שקול שטרא בין כך ובין כך משלם דא"ל לתיקוני שדרתיך ולא לעוותותי וכתבו התו' דדוקא משום שהזכיר לו ליקח השטר אבל אם לא הזכיר לו לקיחת השטר ולא א"ל טפי אלא הב זוזי פטור דמצי א"ל את מהימנת להו דלא אמרת לי שקול שטרא וכו' וכ"כ האלפסי והאשר"י לשם ואין לדקדק מלשון התו' שכתבו ולא א"ל טפי אלא הב זוזי פטור דדוקא בכה"ג הוא דפטור אבל אם אמרו טפי כנדון דידן שא"ל בתו ראה איך יהיה וכו' דהאי לישנא לטפויי' אתא ליקח שובר הא ליתא דא"כ קשה מלשון האלפסי שסתם וכתב אבל אי לא אמר שקול שטרא מינייהו לא חייב לשלומי אלמא להדיא דצריך שיזכיר בפירוש השטר וכ"כ בח"מ (סי' נ"ח) ומשמע דאפילו אמר לישנא יתירא לא לטפיי' אתא אלא צריך שיזכיר השטר בפירוש וא"כ מסתמא ודאי כך היא דעת התו' ומ"ש ולא א"ל טפי היינו נמי לומר שלא אמר ליה טפי ליקח השטר לא בתחילה ולא בסוף אלא הב זוזי וכן מבואר מלשון האשר"י שכתב וז"ל אבל אי לא א"ל אלא הב זזי בעלמא ולא הזכיר השטר לא בתחילה ולא בסוף מיפטר עכ"ל משמע להדיא דהזכרת השטר בפירוש בעינן וא"כ ה"נ האי לישנא דא"ל ראה איך יהיה עם זה השטר כו' כיון דלא הזכיר בפירוש שיקח שובר איכא לפרשו שיהא בטוב לגבי דברים אחרים כדפרי' וכיון שראובן ציוה לבתו ע"י שלוחו שכאשר יבקש השר השט"ח שעל הסוחר יתנהו להשר הנה שמעון זה הוא שלוחו של בתו ובתו היא שלוחו של ראובן וכל מה שעשתה כמו כאלו עשה ראובן ופיה כפיו ועשייתה כעשייתו:
ואעפ"י דלישנא דראה איך יהיו כו' משמע טפי שהוא כולל שיהא בטוב לגמרי אף לזה שלא יהא שום היזק מ"מ אמרינין יד המשלח על התחתונה כ"ז שלא פירש דלא עדיף אמירתו משטר שכתב על עצמו דאמרי' יד בה"ש עה"ת ומפרשי' אותו בעניין רחוק אעפ"י שהלשון משמע טפי כדברי בעל השטר וכדמוכח בר"פ הכותב וכבר האריך בזה מהרי"ק שורש ז' ע"ש ונראה בעיני שמזה הטעם פסק מהרי"ו בסי' פ' (סי' קכ"ט ס"ב הגה בסמ"ע) על שמעון שאמר לראובן אין אתה צריך לדאוג כלל כי הקרן הוא בטוח דאין בלשון זה לשון ערבות דה"ט דאעפ"י דהלשון קרוב לפרשו שיהא בטוח לגמרי שלא יהא לו היזק מכל מקום מאחר שאפשר לפרשו שאינו כי אם בטוח בעת ההיא ידו על התחתונה וכלל גדול בדין המע"ה ונ"ד נמי בכה"ג הוא דאפשר לפרשו דאינו אלא לעניין שלא יהא נאבד כדפרי' ותו קרוב לומר כמו שטען שמעון דכיון דהשר היה נאמן לראובן מסתמא לא היה דעת בתו שיקח שובר מהשר וכמ"ש בנ"י ר"פ המפקיד קפ"ה ס"ט אעובדא דההוא גברא דאפקיד כיפי כו' ומי שנתן כלי לסרסור למשכנם לו ואמר איני יודע היכן משכנתים דהוי פשיעותא וחייב והרב אלפסי בתשובה כתב דאפילו אמר משכנתיה אצל פלוני וכפר בו פשיעותא היא וחייב שהיה לו למשכנו אצלו בעדים ואעפ"י דלגבי פרעון אמרי' בפ"ק דמציעא דמצי למימר את מהימנת ליה דלא אמרת לי הב ליה בסהדי שאני התם דמדא"ל שיפרע לפלוני בשבילו אפשר שהיה מכירו ומאמין אותו אבל הכא לוה סתם אמר כו' א"כ כ"ש הכא דנודע לשמעון שהיה השר נאמן לראובן וב"ב שהלא היה בידו השט"ח על ט' מאות זהו' מלבד כל השוורים שלו א"כ כשמסרה בתו השט"ח שעל הסוחר לשמעון שיתנוהו להשר לא היתה דעתה ליקח שובר כיון שלא אמרה כך בפי' אלא ודאי האמינה להשר וכמו שיצווה אביה ע"י שלוחו בסתם ליתן השטר שעל הסוחר ליד השר:
אכן אע"ג דמצד זה פטור שמעון מכל מקום מצד תביעת האלמנה בע"כ חייב לישבע שמעון שלא נעשה ערוב בפיר' בעד שום היזק או ישבע שאינו יודע אם נעשה ערב אם לאו ואם יתרצה שמעון לישבע שלא הגיע שום היזק לראובן כי עכ"פ היה חייב ראובן להשר י"ב מאות זהו' אזי כשישבע אותה שבועה הוא ג"כ פטור מאחר שלא היה לראובן שום היזק ואפי' היה נעשה ערב בפירוש הוא פטור ואעפ"י שאפשר שאם לא היה מחזיר השטר שעל הסוחר להשר בלי שובר היה השר מתפשר עם האלמנה ליקח ממנה פחות הרבה ממה שהיה חייבת מכל מקום אין זה מקרי מזיק ממנו של חבירו וכדין ע"א באומר אמת העדתי כנגד העובד כוכבים ומזלות והעובד כוכבים ומזלות תובעו להעיד דה"נ מאחר ששמעון היה המוציא והמביא בנכסי השר וכעין סרסור בין השר ובין ראובן הנה היה השר תובעו לשמעון שישתדל את שלו מאחר שיש בידו לעשות כן ואעפ"י דמהר"מ מריזבורג כתב דברעה עשה שמעון שגילה לעובדי כוכבים ומזלות והוה כמחזיר אבידה לעכו"ם שאני התם דלא היה העובד כוכבים ומזלות תובעו אלא מעצמו גילה משא"כ בנ"ד ותו דכאן שבתו היתה נותנת השט"ח שעל הסוחר ליד שמעון מרצונה בשביל שהיתה יודעת רצון אביה שצוה שיתנוהו להשר עשתה לשמעון שליח להביא השט"ח להשר א"כ לאו מעצמו הוא וע"כ אפילו נעשה ערב בפירוש שלא יגיע לו שום היזק מזה אם נשבע שנודע לו בבירור דבשעה שהחזיר השטר שעל הסוחר להשר דהיה חייב לו ראובן חוב ברור י"ב מאות זהו' אזי פטור שמעון מתביעת האלמנה הנזכרת ואין זה ברעה הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |