שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון/פג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הב"ח החדשות - קונטרס אחרון פג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עיין בספרו ב"ח ח"מ סי' קכ"ה שם רמז לתשו' זו והנה מ"ש רבינו דכיון דאפילו מזונות האלמנה שהוא דרבנן מפקיע מידי מתנת ש"מ כ"ש דגובה כתובתה דנשתעבד הבעל מרצונו ושעבודא דאורייתא לחד מ"ד ובזה יש ליישב מה שהקשה הב"ש סימן ק' דלמה לא כתב רמ"א גבי כתובה דיש אומרים שאין גובין ממתנת ש"מ כמ"ש בסימן צ"ג גבי מזונות באמת יש לומר שדעת הרמ"א דדוקא לענין מזונות דרבנן ס"ל כהר"ש מבונברק דאין מפקיע מידי מתנת ש"מ דק"ו דרבא דחייא בעלמא הוא אבל לענין כתובה דאורייתא מודה דגבי ממתנת ש"מ וכן איתא בח"מ סימן צ"ו שאם מסדרין לבע"ח והאשה רוצה לגבות מזונות אין נותנין לה דשעבוד דב"ח דאורייתא ומזונות דרבנן ואע"ג דקיי"ל כתובה דרבנן מ"מ כיון שכותב לה ומשתעבד מרצונו כמ"ש רבינו ממילא דאף מדאורייתא חייב ומ"ש רבינו דש"ד לחד מ"ד הנה הש"ך כתב בסימן ל"ט בכתב לו אחריות בפירוש כ"ע מודו דש"ד וכיון דכותב בכתובה כל נכסיו אחראין לכתובתה י"ל דכ"ע מודו וכ"כ רש"י בקידושין דף י"ג ע"ב והרשב"א שם הקשה דא"כ אפילו לא כתב אחריות נמי דקיי"ל אחריות ט"ס הוא ולפענ"ד דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא וא"כ לא נתחייב לחבירו בהלואה זו שעבוד נכסים כלל רק דאקרקפתא דגברא מנח לפרוע מה שלוה מזה ונראה דלפי"ז אף אם אומר בפירוש שישתעבדו נכסיו אינו מועיל כלל כיון דבקבלת המעות לא נתחייבו נכסיו א"כ חיוב הנכסים שמחייב עצמו הוי כאלו מחיי' עצמו בדבר שאינו חייב דלא מהני כי אם בשטר ואף לשיטת רש"י י"ל כן כמבואר בפי' פרק הנושא ובאו"ה סימן מ' ולפי"ז לק"מ קושיית הרשב"א דהחילוק מבואר דבשלמא אם כתב בשטר בפירוש אחריות נכסים א"כ אף דשל"ד מ"מ בשטר זה הוא מחייב עצמו משא"כ כשלא נכתב בשטר נהי דנימא אחריות ט"ס מ"מ כיון שאין כאן שטר במה נתחייבו הנכסים ובזה מיושב קושיית התוס' בב"ב בסוגיא דשעבודא דאורייתא ד"ה ולא מן היורשים ובמקום אחר הארכנו בענינים אלו ועיין בכנה"ג ח"מ סי' קי"א שכתב גם כן די"ל לשיטת הגאונים שהביא הרי"ף פרק י"נ דהיינו דוקא במזונות דרבנן אבל במלוה ע"פ דאורייתא דהא קי"ל ש"ד מפקיע מתנת ש"מ דרבנן ועוד דגם הר"ש עצמו כתב דמה שתיקנו רבנן סבוראי דגובה ממטלטלין היינו דוקא כשהם בעין כו' וכל זה אי מטעם תקנת הגאונים אתינן עלה משא"כ לדידן שכותבין בכתובה קרקע ומטלטלי וא"צ לתקנת הגאונים כמ"ש הרמב"ם ור"ת אפשר דגם הר"ש מודה דגובה ממתנת ש"מ. והנה מ"ש רבינו שט"ס נפל בנימוקי יוסף וצ"ל הרנב"ר במקום הרשב"א כנודע שהרנב"ר והריטב"א רבותיו של הנ"י היו ותימה גדול שהדבר ברור שוי"ו של והריטב"א ז"ל הוא ט"ס וצ"ל הריטב"א ז"ל והוא העתק מלשון הריטב"א שכתב כן בשם ר"י ומורו הרשב"א ז"ל וזה ברור לרגיל בלשון הנימוקי יוסף ומעולם לא נמצא בדבריו שהרנב"ר או הריטב"א יהיו רבותיו של הנ"י ואם כן דברי הרשב"א סותרים בקושיית רבינו וגם מ"ש בשם ר"י כבר כתב רבינו שסתם תוס' שהם של ר"י כתבו בפרק נערה להיפך וטפי הו"ל לאקשויי דמבואר שם במרדכי והג"א ובסמ"ג עשין מ"ח דף קכ"ו ע"ד בשם ר"י בר שמואל שהוא בעל התוס' וכן מבואר בשו"ת מהר"מ ב"ב הקטנים סימן קל"ד בשם ר"י מדינפירא שהוא ג"כ כינויו של הר"י בעל התוס' דגובה ממתנת ש"מ וכן מבואר להדיא ביבמות דף צ"ט בתוס' ד"ה כתב כו' (ועיין בשו"ת מיימוני להל' אישות סי' כ"א מ"ש וכבר הארכתי בתשובה לנדיבי קינון ועיין בתשו' מהר"ם ב"ב הגדולים סי' רס"ה) והנה הב"י בח"מ סי' ס"ט כתב תשובת הריטב"א בשם הרא"ה ז"ל דמתנת ש"מ כמתנת ברי הוא וא"כ אפשר דט"ס הוא וצ"ל וכן דעת מורי הרא"ה ז"ל ואעפ"י שכתב טעמא דמלתא משום שלא תקנו הגאונים אלא ביורשים בלבד אין זה דקדוק שהרי הפוסקים נותנים טעם זה לענין דלא תגבה ממתנת ברי כמבואר באשרי דקידושין דף ס"ה שכתב דנהי דתקנו הגאונים שיגבו ממטלטלים דירושה מטלטל' דמתנה לא גבו כו' ומיהו ממתנת ש"מ דרבנן גבו וכלשון הזה כתב בסמ"ג ובמרדכי ומ"ש הריטב"א בשם רי"א שהוא הריצב"א עיין בתשו' מהר"ם ב"ב סימן קל"ד דס"ל דש"מ שנותן לבנותיו סתם אין האלמנה גובה ז"א דהא ביאר שם טעמו דשמא ייחד לה נכסים אחר אבל אם גילה שרוצה להפקיע הכתובה אין שומעין לו ע"ש ולדינא צ"ע כיון שהראב"ד והרא"ה והריטב"א בקידושין דף ס"ה נראה שכן דעתו ג"כ וכן דעת הר"ש מבונבערג והמרדכי פרק י"נ ס"ל שכן דעת רגמ"ה א"כ אם תפס המקבל מתנה בודאי יכול לומר קים לי כהנך רבותא (ועיין בכנה"ג סימן קי"א ומדברי הטור בחו"מ סי' רנ"ג גבי ש"מ שאמר תנו מאתים לפלוני כו' דאי גבו מטלטלי לא משתעבדו לב"ח נראה דמודה בתפס דמהני וכתשובת רגמ"ה) דקיימי כהנך גאונים קמאי שהביא הרי"ף ומ"ש רבינו שדעת הר"ש מבונבערק הוא דוקא היכא שהוציא המתנה מת"י ונתנה למקבל או זיכה לו ע"י אחר וזה תימא שהרי מבוא' מהראיות שהביא מהך דהכותב נכסיו דאף ע"ג דמתנה גרועה היא מפקיע מזונות וכן ממ"ש שם דק"ו דרבא דחויא הוא וא"כ הלכתא כרב אדא דאין ניזונית ממתנת ש"מ אף בלא זיכה ונראה פשוט כוונת הר"ש שהביא המרדכי דר"ל אבל אם נתנם לאחר או זיכה ע"י אחר ר"ל במתנת ברי אפילו מתנת ש"מ אין גובה ושיעור דבריו כך הוא דלא מבעיא ממתנת ברי אין גובה אלא אפילו ממתנת ש"מ אין גובה ע"ש ומ"ש רבינו שלכאורה הדין עם המקבל מתנה לפי שניתן ליד שליש והאריך בפשט דברי התוס' ולענ"ד מבואר למעיין דהתוס' והרשב"א פליגי דלשיטת התוס' והרא"ש אמרינן דלענין מת מקבל בחיי נותן דש"מ ככתובין לקנות למפרע משעת מיתתו אבל הולך אינו מעלה ומוריד דאינו כזכי בין בברי ובין בש"מ ולשיטת רש"י והרשב"א ורמ"ה וכן נראה דעת הש"ע סי' קכ"ה דבש"מ הולך כזכי ואף עפ"י שהפני יהושע כתב שיש לדחוק ולפרש דברי התוס' מטעם הולך כזכי אין להאריך בזה שרבינו בעצמו חזר בו מההיא דפרק מציאת האשה ומ"ש רבינו דבש"מ שחילק כל נכסיו גם הרשב"א מודה שאם עמד חוזר וכ"כ הש"ך ס"ס קכ"ה בפשיטות בשם הריב"ש ובאמת שהריב"ש מסתפק בזה ולענ"ד מבואר למעיין ברשב"א דבמתנת ש"מ מיירי שהרי כתב וז"ל וי"א כרבנן דדש"מ ככתובין כו' ואע"ג דלא מית נמי דכיון שמסרם לשליח לדעת שיתן לו מעתה מיד זכה לו השליח דהולך דש"מ כזכי ומיהו דוקא בשמסרם לשליח אבל באומר תנו לא אע"ג דקי"ל דדש"מ ה"מ במה שהוא מצוה לאחר מותו דהיינו מתנת ש"מ אבל במה שהוא נותן ברי לא כו' ובודאי אין ר"ל דהוא נותן במתנת ברי דהיינו במקצת דא"כ אין צורך להאריך דפשוט דבמתנת ש"מ במקצת לא אמרי' דש"מ כו' רק ר"ל כיון שהוא מצוה לתת מיד בחיים בזה אין לומר דש"מ רק אם מסר לשליח אז אלים הולך דידי' למהוי כזכי שיקנה מיד כיון דלענין לקנות לאחר מותו בדבורא לבד סגי לי' למהוי ככתובין ומסורין וצ"ע על רבינו שנתחבט בדברי הפוסקים דהולך דש"מ כזכי עד שהכריע דלא כוותיהו (וזה באמת צ"ע להכריע נגד רש"י ורשב"א ורמ"ה וכן נראה דעת הטור והש"ע וגם דלדעת הרמב"ם ודעימי' תן דמתנה הוי כזכי) ובאמת נראה מדברי הרשב"א שאם לא ציוה לתת מיד כההיא דנ"ד שאמר אם אמות תן מודה דהולך לאו כזכי הוא ונלענ"ד שגם הרמ"ה סובר כן כמבואר בטור וריב"ש שכתבו דכוונתו בהולך זה שיקנה מיד רק שהרמ"ה סובר שהכוונה שיקנה מעכשיו אם ימות ובזה אין הרשב"א מודה לו אבל בהא שאמר להדיא אם אמות תן כו' שאין הכוונה רק שתתחיל המתנה לאח"מ וכשאר מתנות ש"מ א"כ כתוב' האש' קוד' והנה רמ"א הביא דעת מהר"ם דאף בנותן מתנות ברי ליורשיו האשה גובה מהם ועיין בחלקת מחוקק שכתב שמהרי"ו להלכה אמר זה וכתב הב"ש איני יודע מנ"ל הא ובפנים מאירות ח"א סי' ל"ד כתב שלפי שבד"מ הניח בצ"ע ע"ש ונראה שלא הי' לפניו ספר הח"מ וסבור הי' שהח"מ כתב זה על הגה"ת הרמ"א וליתא גם מ"ש דמהר"ם מיירי שכתב מעכשיו ולאחר מותו שדינו כמתנת ש"מ והא ליתא כלל כמבואר בתשובות מהר"ם עצמו הקטנים סי' קצ"ב ועיין בב"י ח"מ סי' רנ"ב תשובת הר"י בן הרא"ש בנותן מעכשיו ולאחר מותו אי הוה כמתנת ש"מ ואין כאן מקומו להאריך.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף