שו"ת הב"ח החדשות/עה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:44, 14 באפריל 2022 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הב"ח החדשותTriangleArrow-Left.png עה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מו' נתן נקרא נקראתי אני צעיר הצעירים על ענין המעשה באשה א' הנקובה בשמה מרת שרה בת הקצין רועה ישראל כמ' דוד נר"ו שהלך בעלה כמ' שמואל בר' עזריאל לעיר פאלוצק ובהיותו שם נלכדה העיר בידוע אשר כבשוה הפוחזים ובתוך כך נאבד בעלה כמ' שמואל הנ"ל מותרת להנשא לאחר או לא: ואמרתי אל לבי הנני לא ידעתי דבר ולא בינת אדם לי ומימי מי מערה ואיך אשיב דברים נכוחי' ובפרט במקום גדולים איך אעמוד אשר קטנם עבה ממתני עובדים עבודת הקודש מרביצים תורה לרבים ומחזיקים ידי גלות אריא"ל. שה פזורה ישראל ישבו כסאות למשפט לכל דורש לשואל ופורש תאוה ומתוק לעינים ועלין שלהם תרופה ללעגי שפתים מימיהם מן לבנון נוזלים משיבים עיפת נחשלי' להם הם הנותנים אמרי שפר. ואנכי עפר ואפר. וע"כ ראוי דברי להפר ולא יכתב בספר. פן אהי' לאפר. ובאתרא דזקוקין דנורא ובעורין מאן עייל ומאן אפיק הימון ואני מכיר מקומי בבית המדרש שידי קצרה ואין בידי לא לחם ולא שמלה ומדבורי שתיקתי יפה דעת הקטן כמני אינה מכרעת ומיפה. אמנם מאחר שנדרשתי בהפצרה להיות נמנה להתיר את האשה שרה וגם כי גדול עגון אשה. וראוי לצדד בזכותה כאשר הורונו רבותינו ז"ל לכן פני מלך מלכו של עולם אשמורה ובעזרת מי מנה אבא בקצרה. שלא כשורה ואעיין בדינה ואוציאנה כשחר וכצהרים ואורה ואפיק רצון הנכספי' לדבר בי ואומר את אשר בלבבי לפי קט שכלי וקוצר השגתי ואענה חלקי אף אני והוא מצער ותחי נפשי וטרם אדבר מאל דעות אשאלה דעת לכוין שמועה זו על אמתתם לבל אכשל בה. ואומר דבקתי בעדותיך אל תבישני נדבות פי רצה נא ד' ומשפטיך למדני וקודם כל אעתיק תחלה קבלת העדות אשר הועדו עליו ואח"כ אכתוב שלענית דעתי נראה במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא יעקב בר מנחם כ"ץ והעיד בל"י ונשא עונו וז"ל איך בין גיוועזין צו דאהילנאווא דא איז גיוועזין אומלויף פון פלאטצק דא איז גיקומן דער גלח פון פאלוצק זעלב דריט איין פאליק הער צו דעם גלח ער איז אוך איין פאליק דא זענין דיא גוים אלי הינין גילאפן צו הערן דא האב איך גיהערט וויא דיא גוים האבין אים שמועות גיפרעגט דא האט הער אין גיענטפירט צו דען גוים אן גיהובין מן האט די כומרים דען קאפ אפגישלאגין נקיט טוט אויף דען אייז ליגין דער האט איין פיין איין ווייסלייב זיך גיהאט אונ אויך הוחי נאז ער האט שמואל גיהייסין דער דא איז עלצטיר צו פלאצק איביר דיא יודין גיוועזין אונ דער אנדיר האט איין שווארצין בארד גיהאט אונ דען דריטין האט ער אויך גיקענט אביר איך האב זיין נאמין פארגעסין דא האב איך גיפרעגט אוף אילה אונ אוף געצין אויך האב גימיינט זיא ווערין אויך צו פלאצק גיוועזין דא האט ער מיר צו ענטוויר גיגעבין זיא זענין דא ניט גיוועשט קען אויך זיא דאך אלי וואל איטליכין בייא זונדיר כך העיד בפנינו יעקב בר מנחם כ"ץ יום ד' כ"ג תמוז שכ"ג לפ"ק פה במת' דווילנא: יונתן בר שמואל: אליעזר בר יואל שליטא: מנחם בר שמואל מרגליות ז"ל.

אלה הם תורף העדות שהגיעו לידי ועוד ראיתי בכתב ידי החכם השלם מופת הדור והדרו מהורר יצחק בר בצלאל נר"ו שכתב שקבלת עדות אחת בא לידו שגוי א' היה מל"ת שיהודי א' מת והוו קוברו בתוך הפגרים ואמר שימשכן את גופו שהוא הי' שמואל הנ"ל ומתוך כך התיר האשה שרה אלמנת שמואל הנ"ל לעלמא היתר גמור בלי שום גמגו' ופקפוק את תורף לשון העדו' ההוא לא ראיתי לכן לא יכולתי להעתיק הלשון כצורתו ואף גם זאת הגיד לי בבירור מפי אנשים נאמנים שיש עוד קבלות עדו' רבים חבילות חבילות ביד קרובי האשה מפוזרים הנה והנה והם לא הגיעו לידי והנני אקח מן הבא בידי מקבלת העדות בידי ומתבונן עליהם כפי אשר יורוני מן השמים: והנה הואלתי לדבר בעזרת האל המסייע לטהר שנינו בפרק אחרון דיבמות ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואמרינן עלה בגמרא א"ר יוחנן לא כך היה מעשה כאושעי' בר' שהתריס עם פ"ה זקנים אמר ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים אלא מתניתין דקתני ובגוי אם הי' מתלווין אין עדותו עדות היכא משכחת לה כלומר היכא משכח' דלא נתכווין להעיד ולא להתיר במל"ת כי ההוא דאזיל מאן איכא בי' חיואי שכיב חיוואי ואינסב' רבי יוסף לדביתהו ההוא דקאמר ואזיל ווי לי' לפרשא זריזא דהוי בפומבדיתא דשכיב ואינסב' ר' יוסף ואיתימ' רבה לדביתהו ופרש"י מאן איכא בי' חיוואי מי מאנשי ביתו של בי' חיוואי שישמע דברי דשכיב חיוואי ע"כ ועוד אמרינין שם מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכים בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהי' עמי ומת וקברתיו והשיאו את אשתו. ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים מאנטוכי' ובא גוי וא' חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתי' והשיאו את נשותיהן ועוד מעשה אחר כיוצא באלו ועוד שנינו שם מעש' בבני לוי שהלכו לצוער וחלה א' מהם והניחוהו בפונדק בחזרתו אמרו איה חברינו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו. ובגמרא פונדקית גויה היתה ומסל"ת היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו אני והשיאו את האשה והא איה חבירינו קאמרו לה ותירצו כיון דחזיתינהו בכיא אמרה להם וקברתיו ע"כ ועוד יש שם מעשים אחרים כיוצא באלו ואין רצוני להאריך במקום הראוי לקצר ומכל אלה הוציאו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים דגוי המסל"ת כשר לעדות אשה להתירה לעלמא כשאינו מכוין להעיד: וכל הפוסקים מלאי' מזה בלתי רבינו שקברתיו דוקא הוא ואין לומר דלאו דווקא אלא מעשה שהי' כך הי' דאם כן לא הי' לברייתא להשמיענו דברי הגוים וסוף דבורם ליתני מיתה בלבד והוי רבותא טפי דאפי' בלא הזכרת קבורה היו מתירין ועוד שאם לא הי' מזכירין כן בשלשה מעשים כיון שהמעשים היו באים להודיעני דין זה והרשב"א כת' נראה שסובר שהוא מצריך בכל מסיח ל"ת שהוא יאמר קברתיו והשיב עליו מהמעשים הנזכרים שם בגוי שאמר מאן איכא בי' חסא שכיב חסא ואינסבא רב יוסף לדביתהו ובההוא שאמר טבע חסא שהזכרתי למעלה וממקומות אחרים כתב דלא דווקא הזכירו קבורה כאן ואני אומר שאף רבינו סובר שאין צריך בגוי המל"ת ואמר מת פלוני שיאמר מת וקברתיו וכן מבואר בדבריו למעלה שכתב הי' הגוי מסיח ואומר אוי לו לפלוני שמת ולא הזכיר שם קבורה וכן כתב ואפי' הי' הגוי הוא מסל"ת ואמר פלוני טבע בים הגדול ונשאת על פיו לא תצא וכמה מקומות מוכחי' כן בדבריו אבל כאן הזכיר שצ"ל קברתיו לפי שאין מזכיר הגוי שם היהודי אלא שאומר איש יהודי שהי' עמי ואנו יודעים שהי' פלוני וכן בעשרה אנשים כיוצא בזה הגוי אינן מכירין ואינו יודע שמותיהן ולפיכך צריך שיאמר קברתיו והטעם שבלא הזכרת השם די משא"כ בשאר מקומות שיאמר דבר ברור ממיתה וקבורה ואפי' את"ל שיש להשיב ע"ז מ"מ ודאי כך הוא כוונתו של רבינו כמו שכתבתי עכ"ל. וכ"כ הר"ן בתשובה סי' ג' שאין ספק שכל שהגוי מכירו א"צ שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיוואי ובי חסא ואין בזה ספק ואפי' לדברי הרמב"ם ז"ל שכ"כ הוא ז"ל כיוצא בזה בפרק אחרון מהלכות גירושין דכל שהוא מכירו אצ"ל אלא מת בלבד אבל כשאינו מכירו הוא שסבר הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר קברתיו מפני שמעשים שבאו בגמרא בכיוצא בזה בכול' יש בהם קברתיו כדאמרי' ס' בני אדם שהיו מהלכין מאנטוכי' כו' וחבל על ס' בני אדם שהיו מהלכים בכרכום של ביתר כו' וחבל על יהודי אחד שהי' עמי בדרך ומת וקברתיו ואמרי' נמי פונדקות גוי' היתה כו' וזה קבר שקברתיו בו כלומר שאיני מכיר אותו איש שאמרה עליו שמת אלא שאמרה איש יהודי שהי' עמי וכיוצא בזה לא סגי עד שיאמר קברתיו ואע"ג דאיכא למימר דכל הני דמעשה שהי' כך הי' ולאו דבעי קברתיו סובר הרב ז"ל דאם איתא אי אפשר דלא משתמיט תנא ולימא בחד מנייהו מת בלחודא אלא ש"מ נהי דמכירו סגי מת בלחוד באינו מכירו בעינין דאמר מת וקברתיו זה דעתו של הרב ז"ל בזה טעמו דמילתא דיותר אדם בקי במי שמכירו מבמי שאינו מכירו הילכך במכירו כל שאמר מת בלחוד סגי אע"ג דלא אמר קברתיו ולא חישינין דאמר בדדמי אבל כשאין מכירו חישינין שאמ' בדדמי ליה לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד דאמר קברתיו וכבר חלקו מן אחרוני' בזה על הרב ז"ל אבל דברי הרב נכונים כפשוטן של שמועות אבל מ"מ במכירו במת סגי ואין צריך שיאמר ראיתיו שמת אבל כל שאומר מת די וכהנהי עובדא דבי חיוואי ובי חסא עד כאן. וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' שע"ח שלא הצריך הרמב"ם לומר קברתיו אלא כשאין הגוי מזכיר בשם כי כן מזכיר בהגמרא כהנהו עובדין דאבא יודין בכולהו קברתיו והנהו הכי הוה שלא היה מזכיר המתים בשם אבל כשאומר הגוי לפ"ת איש פלוני מת חלילה להרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב כיצד משיאין ע"פ גוי מל"ת ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמ' מקומו' בפרק ההו' ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנא' בכל הנהו תלת עובד' מעש' שהי' כך היה ועשה זה החילוק מיהו אין חילוק ההוא נכון כו' וכשמזכיר בגמר' קברתיו מעשה שהיה כך היה עכ"ל וכ"כ מהרא"י ז"ל בכתביו סי' רכ"ג דס"ל להרמב"ם ולהכי בעינן קברתיו משום דלא ידעו הגוים אותם האנשים אלא שאמרו אותן שיצאו מכאן ולכאן לא בעינן קברתיו עכ"ל אע"ג דמסיק תלמודא דלא בעינן קברתיו אלא ברעבון ועובדא דידן שידע הגוי את לעמיל לפי הנראה מתוך דבריו א"כ לא בעינן וקברתיו. הרי דס"ל להרב המגיד והר"ן והריב"ש ומהרא"י ז"ל שהם גאוני עולם ופתוח לבם כאולם שאף הרמב"ם סובר כשהגוי מכירו ומזכיר שם היהודי שוב א"צ שיאמר וקברתיו וא"כ ה"נ בנ"ד שהזכיר הגלח מסל"ת את שמו שמואל דער דא איז עלצטער איבר דער קרעטשמי גיוועזין והוסיף לומר עוד קען איך זיא דאך אלי וואל איטלכס בזונדר אף הרמב"ם מודה שא"צ לומר קברתיו מאחר שהגלח הכירו והזכיר את שמו. ועוד בר מן דין אם נגיד שהגלח לא הי' בעת ההריגה נוכל למצוא טעם אחר וסברא אחרת לומר שהרמב"ם מודה בכאן שאצ"ל קברתיו שהרי כתב הר"י קארו ז"ל בטור אבה"ע סי' י"ז בשם הר"י סגי"ש. עוד חילוק אחר ואמר דלא הצריך שיאמר קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי כי הנהו עובדא דיצא הגוי וישראל מעמנו כו' וההוא דקולר של בני אדם בנמצא הגוי בעת מיתת ישראל אבל היכי שלא נמצא הגוי בעת הריגה מודה הרמב"ם שא"צ שיאמר וקברתיו עכ"ל וא"כ אף כאן בנ"ד אם נאמר שלא היה הגלח נמצא שם בעת ההריגה מודה הרמב"ם שא"צ שיאמר וקברתיו ואין לבעל דין פתחון פה לומר הלא שנינו משנה שלימה בפרק אחרון דיבמות אין מעידין עליו אלא עד שלשה ימים משנהרג והואיל והעיד הגלח לאחר ג' ימים שנהרג אין ראוי להאמינו שיש לחוש שמא ראה אותו לאחר שלשה ימים משנהרג שהרי כבר כתב מהר"ם על כיוצא בזה בת' מיימוני השייכים להלכות אישות וגירושין המתחלת חזרנו על כל הצדדים כו' וז"ל ושכתבתם הואיל ומעיד עליו לאחר שלשה ימים משנהרג אין להאמינו מדתנן אין מעידין אלא עד ג' ימים להאי נמי ליכא למיחש שהרי העיד בסתם על פלוני שנהרג ונהי דהשתא מעיד בתר שלשה ימים מה בכך כיון דאמר סתמא פלוני נהרג נימא דברור לו שנהרג דחזי תוך ג' ימים וקא אסהיד עליה בתר שלשה ימים או ראה שהרגוהו והיה עם ההורגים דאטו כל הנך עובדא דבי' חיוואי ודפרשא זריזא ודבי חסא ועוד טובא עובדא דהתם דכולהו תוך ג' ימים מסהדי אלא אינהו חזי תוך ג' ימים וקמסהדי בתר ג' ימים ה"נ איכא למימר הכי. ועוד שהרי כתב ר"ת בתשובה א' וז"ל זכרוני שכך דנתי לפני שמואל והתרנו אשת אחיו של ר' שמואל בר בנימין ושל ר' יצחק בר בנימין שנהרג ולא נשאר רק פרצופו וחוטמו ופדחתו כדתני' בגמרא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואם חסר אחת משלשתן אין מעידין עליו כו' אפילו במת גמור אין מעידין עליו אלא עד ג' ימים בהני סימני דאמרן וע"כ האי אין מעידין אלא עד ג' ימים לאו אאדם הידוע וניכר למעידיו דאפי' עד ד' ימים מהני כיון שיודעין שזה הוא אלא ע"כ שאין ידוע אלא ע"י סימני הפרצוף ופדחתו וחוטמו כו' עד וכ"כ בה"ג וכו' עכ"ל ר"ת ועוד האריך הרבה ואני קצרתי. אלמא אם המעיד עליו היה מכירו מחיים ומעיד עליו לאחר מותו שהכירו בט"ע מהימן אף לאחר מותו כמה ימים וה"ה בעדים גוים המסל"ת המכירו ומעיד עליו אפילו לאחר כמה ימים מהימן כי כל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה להתיר מהימן גוי מל"ת עכ"ל מהר"ם: ואם נפשך לומר שכבר יצא קול שנהרג שמואל הנ"ל ולפיכך הגלח שהעיד על הריגתו לאו מל"ת הוא דדמי קצת לאיה חברינו דלא חשיב לי' תלמודא מל"ת בפרק בתרא דיבמות כדלעיל לאו מילתא היא מתרי טעמי חדא דמאן יימר דהכא יצא קול ועוד הלא מצינו שגדול מזה מקרי מל"ת שהרי את"ל שהגלח ידע שקרוביו או קרובי האשה הוציאו הקול בכל העיירות מסביב והיו מחפשין אותו מ"מ שפיר מקרי מל"ת שהרי גם על ענין כיוצא בזה כבר כתב מהר"ם במקום הנזכר וז"ל ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל עיירות שמסביב דדמי קצת לאיה ל"ד דהתם קא שיילה לי' בהדיא אבל הכא דלא שיילי' לי' להאי גוי גופי' מקרי שפיר מל"ת אע"ג דידע שמחפשין אותו דאל"כ היכא מהימנינן לשום גוי מסל"ת בעדות אשה שהלך בעלה למדינת הים נימא דילמא משקר ולפי שיודע שהלך בעלה למ"ה וא"א לה להינשא עד שיעידו לה שמת אומר כן כדי לקלקלה אלא ודאי לא פלוג רבנן בין גוי המכיר דת יהודית ויודע שישיאוה ע"פ ובין גוי שאינו מכיר אלא סמכינן אכל עדות גוי שבשעה שבא לפנינו הוא מסל"ת מאליו מהימנין לי' מתוך חומר שחמרת עליה בסופה הקלנו עליה בתחלתה משום עגונא דאמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקינהו רבנן לקידושין מיניה אבל בעדות גוי מל"ת כל כמה שלא ימצא מוכחש: וכדברי משמע בדברי רבינו אלפסי שכתב בפרק קמא דיבמות וז"ל גזלן דד"ת פסול לעדות אשה כו' עד מסתברא לן דפסול מדב"ת מל"ת משיאין אשה ע"פ דל"ג מגוי ואע"ג דסתם כל ישראל יודע דמשיאין ע"פ ע"א וע"פ גוי מל"ת וקרינן לי' מל"ת ויליף לה דמהימן בק"ו מגוי אלמא דגבי גוי כה"ג שרינן בעדות אשה ל"ת אפילו דידע דלא פליג רבנן רק כל היכא דבשעת עדות לא מוכחא מילתא בדבריו דנתכוין להתירה או לעדות או למילתא אחריתא מהימן עכ"ל מהר"ם וכ"כ מהררי"ק בתשו' שורש קכ"א וז"ל אשר גמגמתם שלא להחשיב הגוים הרודפים מל"ת מפני שכבר הגיד השופט אל הרודפים כל ענין לע"ז נראה שהדעת מכרעת שלא לחלק בכך דהתם נמי בהא שכתב מהר"ם דחשיב מסל"ת ול"ד לאיה חבירינו היו הגוים יודעים שהיה מחפשין אותו הקרובים ואפ"ה חשיב מסל"ת דכיון דלא שיילי לי' להאי גוי גופי' ואע"ג דהגידו לו שאר הגוים שהיו מחפשין אותו עכ"ל וכ"כ מהררא"י ז"ל בכתביו סימן קכ"א וז"ל נראה דלשון העדים לא משמע שדרשו וחקרו היהודים באותו עירו"ן אלא משמע כששמע הקול בעיר שדרשו וחקרו אמר אף מעצמו מה שאמר כה"ג מקרי שפיר מסל"ת הואיל ולא שאלו כלום מאותו גוי מסל"ת אע"ג דנפיק קול דשאלה כדאיתא בהדיא בתשובות מהר"ם דלעיל עכ"ל. ואם ישאלך אדם לומר דלא אמרינן גוי מסל"ת כשר לעדות אשה אלא דומיא דהך פונדקות דלעיל דעדיפא משאר גוי מל"ת לפי שהראית' להם מקלו ותרמילו וקברו אבל שאר גוי מסל"ת שאין לו אלו המעלות לא נאמין לו אפילו מסל"ת אל תגמגם אלא אמור לו מיד דע"כ לא גרע שאר גוי מסל"ת מההיא דפונדקות שהרי גבי דפונדקת כתב הרי"ף והרא"ש ז"ל שמעינין מיהא היכא דמתחיל הגוי ומסל"ת אע"ג דמהדרינן ומגלינן לי' מילתא מיני' שפיר לא נפיק לי' מתורת מסל"ת אלא נאמן ומשיאין על פיו עכ"ל ובשיטתן הלך הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין ובעל הסמ"ג בחלק עשה סי' ג' וריב"ה בטור אע"ה סי' י"ז וכן שאר כל הפוסקים אשר באו אחריהם ללמוד דין זה מההיא דפונדקית ואם איתא דההיא דפונדקית עדיפא משאר מסל"ת היכי ילפינן שאר מסל"ת להקל בהם מההיא דפונדקית נימא דשני' ההיא משום דהראית מקלו ותרמילו וקברו אלא ודאי פשיטא דלא עדיפא ההיא דפונדקית משאר מסל"ת אלא אדרבא גרוע משום איה חברינו קאמר לה כדפריך התם בגמרא אמאי דמשני מסל"ת היתה. וכן דקדק מהררי"ק בתשובה שורש קכ"א והביא שם עוד ראיות ברורות וחזקות לזה עיי' עליו ואין בה שום חולק: ואם לחשך אדם לומר דעדות הגלח על הריגת שמואל מסל"ת הוא דהא בכל הני עובדא דגמר' דלעיל דמקרי מסל"ת לא אמרו איש פלוני מת בלבד בלא קדימת דברים לפניו אלא שהקדים דבריו לפניו שהדברים מורין שהוא כמספר דבריו בעלמא כגון מאן איכא בי' חיוואי וכו' משמע דכל שלא אמר כן אינו כמספר דברים בעלמא אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ומכוין להעיד הוא ואינו נאמן ורוצה לתלות את עצמו באילן גדול והוא הר"ן שכתב בתשובה כן סי' ג' וז"ל ולענין מה שאמרתי כי גוי שבא לפנינו ואמר מל"ת איש פלוני מת בלבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כ"ז שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי' חיוואי או חבל על פלוני ודומיהן אין ספק שכל מי שמתכוין להעיד אמר אותו דבר לבדו ומי שהוא אמר מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דבריו אלא ברוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדא דגמרא הכי איתנהו והכי מוכח עכ"ל. והר"ר דוד כ"ץ בתשובותיו בית כ' דכ"א החזיק בדעת זו של הר"ן והאריך מאוד להוכיח שהפוסקים סוברים כן ואף כאן בנידון זה לא אמר הגלח אלא אונ איך האב גיזעהן שלשה יהודים אויף דעם אייז ליגן מן האט זיא מיט איינר האק דען עורף אפ גשלאגין נאקיט טוט וכו' דהיינו איש פלוני מת בלבד בלא הקדמת דברים לפניו אען ואומר שאף הכא יש קדימת דברים להמעיין בו אמנם אין אנחנו צריכין לזה שהרי הלכה רווחת בישראל לפני כל יודעי דת ודין שדברי הר"ן והרד"ך הנ"ל אינו משנה בענין זה ובטלה דעתם אצל דעת שאר הגדולים שהרי כתב הרמב"ן בתשובה סי' שע"ז שכל שאמר איש פלוני מת מעצמו כמספר דבריו זהו מסל"ת ואף אם לא דיבר דברים אחרים כ"א זה בלבד כו' ע"כ וכן הר"י טייצק נחלק על סברת הרד"ך הנ"ל כמבואר שם בתשובת הרד"ך הנ"ל וכ"כ הגאון מהר"י קארו ז"ל בטור אה"ע סי' י"ז והר"י טייציק ז"ל כתב לי כי ראיות הר"ן בתשובה זו הן חלושות דאפשר לומר בכאן מעשה שהיה כך היה ושבכל בתי דינין שהיו בסאלונקי בימי איתני גאוני עולם שהיו פשוט המנהג באמור הגוי איש פלוני בן פלונית מת או במקום פלוני מת שלא יקדים שום דבר אחר ובלבד שלא יתכוין לא להתיר ולא להעיד וכך הם דברי הריב"ש בתשובה שכתבתי בסמוך. וכן אמר לי מורי הרב הגדול הר"ר יעקב בירב ז"ל שהוא מורה להתיר בפשיטות ומעשה בא לפניו באחד שהעיד שהיהודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי לחבירו שמעתם מה נעשה מפלוני ופלוני והשיבו הישמעאלים אנו מכירים מי הרגם והתיר נשותיהן ע"פ עדות זו כיון שלא שאלו הגוים והם השיבם מעצמן והביא ראיות מתשובות הריב"ש וגם מתשובות מהרי"ק סי' קכ"א וכו' עכ"ל הרי לך עדות נאמנה שנתפשט המנהג להתיר באמר הגוי איש פלוני מת אע"פ שלא יקדים שום דבר אחר והכלל העולה בידינו מדברי אלה מכל מה שכתבתי שע"פ עדות של הגלח הנ"ל לבד האשה מרת שרה הנ"ל מותרת להינשא לכל גבר דתיצבין ואנש לא ימחא בידה מן יומא דנן ולעלם ואינה צריכה שום עדות אחרת: ומצורף עוד לזה לרווחא דמילתא שהגאון החכם השלם מהר"ר יצחק נ"י התיר ג"כ לעלמא ע"פ עדות אחרת כאשר הזכרתי במידת דבריו למעלה ברום השירות וראוי לומר עליו כבר הורה הזקן ומה נמלצו דברי פי חכם ודבריו מיוסדים על אדני פז והדין דין אמת וצדק וצדיקים ילכו בה והרשעים שיוציאו לעז או רינון או לישנא בישא יכשלו בם וילכדו בחרם אבות עולם שהרי מצינו שהחרים ר"ת והביאו המרדכי בהלכות גיטין וז"ל כך החרים ר"ת והסכים רבינו משה תלמידו עמו וכל גדולי הדור וגזרו בכנופי' של שוק טרור"ש באלה ובגזירה חמורה שלא יוכל לקרא שום ישראל ערעור על גט אחר נתינתו ואם לא ינתן בפניו לא יאמר אלו הייתי שם הייתי מערער על עדים או על הגט או על כל שאר דברים עם כל אלה גזרנו וחרמנו בשם ליפרע ממנו ומכל משפחתו ובשממה יהיה מי שיעשה אלה בארור ליקום ובשמתא ליהוי לכל ישראל ולא יהיה אדם רשאי להתירו עד עמוד הכהן לאורים ותומים אך יוכלו בני אדם להתיר להם מזמן לזמן להיות להם עסק עם אותו איש אך לא כל הימים כי דבר זה רבתה מריבה בישראל כי הפריצים שומעים לרחק אבל לא לקרב ובזוי משפחה עושין כן להשפיל הגבוה ולשום שפלים למרום והמערערים ומערום ערום יחרום חרום לומר לולי הגזירה יש לי להשיב למען ירצה להקשיב דבורו בשתיקה לאחרים המקום יחרים אותו וינערהו מביתו ומיגיעו כל שורש בארץ גזעו והכל עשינו לשם שמים מפני הרמאים חלקו מחמאים ומחו כמו מים ואנחנו נקיים לפני אלהים חיים והוא למען רחמיו יעמידנו על דין אמת והשלום יעקב בר' מאיר ז"ל עכ"ל: ולפ"ז נראה שכשם שחל הגזירה של הגאון על מוציא ערעור על הגט כך יחול על מוציא ערעור על התרת אשה לעלמה שהרי שני ענינים עולים בקנה אחד ושבים אל מקום אחד וטעם אחד להם. ומאחר שהותרה האשה מ' שרה הנ"ל כדין וכשורה אף אם יבואו אחר זמן ועידן גוים אחרים אפי' למאה ולרבבה ויאמרו ששמואל הנ"ל לא מת אין מוציאין אותה מהתירה הראשון דכיון שנשאת לא תצא ואע"ג דקי"ל כר' נחמי' דאמר בפרק אשה שלום דבפסולים לא אזלינן בתר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא הלא כבר כתב הרמב"ן ז"ל בתשובה סימן קל"ח כל השנה אני מטריחך כו' עד ואם הראשון העיד ל"ת כראוי והתירה להנשא ע"פ יש מקום לכל השאלות האחרות אשר שאלת אם תצא מהתירה ראשון ע"פ השנים אחרונים והיאך הדין והדברים פשוטים דוודאי הוא שמבטלין דברי העד הראשון ומוציאין אותה מהיתרה הראשון ע"פ ב' הישמעאלים הבאים באחרונה שאמר שלא מת כדרך שאמר בפסולי עדות כגון נשים ועבדים שבאמת הולכין בהם אחר רוב דיעות ושנים מהם נאמנים להוציאה מהתירה הראשון שהתירוה ע"פ הא' כמו שנתבאר שם ביבמות אלא שיש לדון בדבר לפי שי"ל שאינו אומר כן בישמעאלים ובגוים אלא כיון שהתירוהו ע"פ גוי אחד מסל"ת אע"פ שבאו אחר כך ק' גוים במתכונין להעיד בין במסל"ת אין מוציאין אותה מהתירה הראשון ואין דומין לשאר פסולי עדות כנשים ועבדים ושפחות וקרובים ואפילו במתכונין להעיד ולהתיר הרי אלו נאמנים מפני שאין אנו חושדין אותם שמשקרים אלא שבשאר עדיות אינם נאמנים מפני גזירת הכתוב שפסלו וכדאמר אטו משה ואהרן משום דלא מהימני הוא והלכך כשאחד מעיד תחלה שמת ושנים כיוצא בו מעידין שלא מת ואנו סומכים על דברי השני' ומניחין האחד כדרך שאנו עושין בעדות הכשרים שאין דבריו של אחד במקום שנים כלום אבל בגוי לא מחמת פסולי עדות בלבד אנו פוסלים אותו אלא מחמת שאנו פוסלים אותם ומחזיקין כשקרנים ומעידין דבר שאינו כמ"ש אשר פיהם דבר שוא ומפני כך אמר שאין הגוי נאמן אלא במסל"ת אבל במתכוונין להעד אינו נאמן כלל הלכך כשהגוי הראשון מעיד לפ"ת שמת הרי הוא נאמן והתרנוה ע"פ להינשא כדרך שב"ד מתירין להינשא ע"פ שנים והרי המסיח הוי כשנים והלכך כששנים האחרונים אומרים ל"ת בהיפך ממה שאמר הראשון אין משגיחין בהם כלל שאין מבטלין עדים בשיחה לבד ששיחת הראשון הרי כעדות של שנים ואם השנים מתכוונין להעיד אינם נאמנים כלל שאין מאמינים אותם בתורת עדות כלל ועוד שאין הכחשה ממש בב"ד שאם באו לב"ד הרי אלו מתכוונין להעיד ואין מקבלין מהם כלל במתכוונים להעיד כמ"ש עכ"ל: הרי לך בהדיא שדעת הרמב"ן ז"ל הוא שכיון שהתירוה ע"פ גוי אחד מסל"ת אע"פ שבאו אח"כ ק' גוים בין במתכוונים להעיד בין במסל"ת אין מוציאין אותה מהתירה הראשון ואע"פ שהרמב"ן לא כתב כן כדי לעשות מעשה שהרי אחרי הדברים הנ"ל כתב שם וז"ל זהו דעתי נוטה אבל אני חוכך אם הדין כן אלא לזה קצת דעתי נוטה שראיתי בהן כמה רבותינו כסברא ראשונה שלא חלקו בין גוי לשאר פסולים ולולי ששלוחך נחוץ הייתי מתבודד להתבוננן בדבר זה ואנו מסכימים דעתינו לדעתם אחר שכללם מורין כן עכ"ל. והנה מכאן אתה רואה שהרמב"ן ז"ל לא כתב דבריו למעשה אלא אדרבא למעשה הוא חוכך להחמיר ולהסכים דעתו לדעת רבותיו שלא חלקו בין גוי לשאר פסולין מ"מ ראוי לסמוך על סברת הרמב"ן לחלק בין גוי לשאר פסולים ולומר שכיון שהתירוה להינשא ע"פ גוי אחד לפ"ת אע"פ שבאו אח"כ ק' גוים אין מוציאין אותה מהתירה הראשון מכח הטעמים דלעיל שהרי הרשב"א אשר שתה מימיו של הרמב"ן כתב בתשובה סי' תתק"פ וז"ל ועוד כתב אם בא ישראל תחלה ואמר במסל"ת מת והתירוה לינשא ואח"כ באו ק' ישמעאלים ואמרו במסל"ת לא מת נראה לכאורה דתצא כמו שאמר בשאר פסולים שהם נשים ועבדים וקרובים דאזלי' בתר רוב דיעות ודעתי נוטה יותר דלא תצא והאריך בזה הרבה ואמר בזה טעם משום דהראשון כיון שהתרנוה לינשא ע"פ במל"ת הוי לי' כשנים עדים כשרים ואין שני עדים פסולים לגבי שני עדים כשרים ועוד שאין הכחשה אלא בב"ד וכל שבאו לב"ד ה"ל כמתכוונים להעיד ואין עדותן עדות עכ"ל: הא קמן שהרשב"א לא השגיח לסברת רבותיו של הרמב"ן כלל ולא זכר אותו וישכחהו לגמרי ולא כתב רק סברת הרמב"ן לבד שיש חילוק בין גוי לשאר פסולים שאין מוציאין אותה מהתירה הראשון. ואם יחלוק החולק לומר הלא הגאון מהר"י קארו ז"ל כתב בטור אה"ע סי' י"ז על תשובה זו של הרשב"א שהיא כתובה בקיצור ושרי לי' מארי למי שקצרו כי בתשובה להרמב"ן כתובה באורך בסימן קכ"ח וז"ל אם הגוי העיד ל"ת והתירוה ע"פ לינשא וכו' ע"כ דמשמע מדברי הגאון שהוא סובר שהתשובה הכתובה בתשובת הרמב"ן בסי' קכ"ח ושכתובה בתשוב' להרשב"א בסימן תתק"פ שניהם מרועה אחד נתנו כי שניהם הרשב"א חברם ותקנם אלא הסופר שהעתיקם פעם האריך ופעם קיצר שכשהעתיק תשובה זו בתשובה להרמב"ן והאריך בה וכתב בסיום דבריו שכל מה שכתב אינו אלא סברת עצמו לפ"ד ולא למעשה כי למעשה חוכך להחמיר והסכים דעתו לדעת רבותיו שלא חלקו בין גוי לשאר פסולים וכשחזר הסופר להעתיק תשובה זו בתשובה להרשב"א לא כתב סיום דבריו הללו רק תחלת דבריו לבד כאלו הדבר פשוט להרשב"א להקל ולחלק בין גוי לשאר פסולים בלי שום גמגום ולפיכך כתב הרב ז"ל שבתשובות להרשב"א כתובה תשובה זו בקיצור ושרי' לי' מריה למי שקיצר והשתא אם נודה לדברי הרב ז"ל ששניהם הם תשובת הרשב"א והסופר שהעתיק מה שאסר כאן בתשובה להרשב"א גילה בתשובה להרמב"ן שוב אין לנו ראיה מכאן להקל ולחלק בין גוי לשאר פסולים שהרי אע"פ שבתשובה להרשב"א כתב בפשיטות שיש לחלק בין גוי לשאר פסולים מ"מ חזר וגילה בתשובה להרמב"ן בסיום דבריו שאין לחלק ולהקל. ומעתה אין מי שיאמר שיש לחלק שנוכל לסמוך עליו הנה יש לדחות דעת זו ולומר דלאו מפי הרב ז"ל אנו חיין שאע"פ שדבר מפורסם הוא שהרבה תשובות אשר עברו בתשובה להרמב"ן הם הם של הרשב"א ולא של הרמב"ן כאשר ניכר מלשונו וכמו שכתב בעל המדפיס בהקדמתו מ"מ אין כולם של הרשב"א רק מקצתם וא"כ מי הגיד לו להרב ז"ל ששתי תשובות הללו הרשב"א חברם מאחר שאנחנו רואים הפרש גדול ביניהם ומי הכריחו ליכנס בדוחק גדול ולומר שהסופר עשה שלא כהוגן שקצרה מדעתו אבל אנו אין לנו אלא דרך הנגלה ומבואר ונאמר שמה שכתב בתשובה להרמב"ן סימן קכ"ח היא תשובת הרמב"ן ומ"ש בתשובה להרשב"א סימן תתק"פ היא תשובת הרשב"א ואין אומרים שסופר עשה שלא כהוגן שקיצר במקום שראוי להאריך אלא שהרשב"א עצמו קיצר דבריו בכוונה ובהשגחה גמורה לפי שלא השגיח לסברת רבותיו של הרמב"ן שאמרו שאין לחלק בין גוי לשאר פסולים ולפיכך לא כתב רק סברת הרמב"ן לבד שיש לחלק והואיל וכן הוא כדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו ולומר שאף אם יבואו אח"כ ק' גוים אין מוציאין אותה מהתירה הראשון ומצורף לזה שגם דעת הרמב"ן נוטה כך רק שלא רצה לעשות מעשה ומאחר שהרשב"א שבא אחריו ושתה מימיו גילה דעתו שראוי אף לעשות מעשה כדאי הוא לסמוך עליו ובהא נחתינא ובהא סליקנא שלא תצא מהתירה הראשון. ובכן נבקש מאת אלהינו. משגיאות יצילינו. מנסתרות ינקנו. ולעסוק בתורה לשמה ידריכנו. ולב האבן יסיר מבשרינו. ובמעגלי צדק ובדרך טוב ינחנו. ונזכה בביאת משיחנו אכי"ר מלפני ה' אלקינו ואלקי אבותינו. וינקום נקמת דם עבדיו השפוך וכפר אדמתו עמו. כאשר הודיענו ע"י משה עבדו: נאום צעיר שבהצעירים נתן בר שמשון שפירא ז"ל: ה"ה החותם בענין התרת האשה הנקובה בשמה שרה. להתירה לעלמא כדין וכשורה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף