שו"ת הב"ח החדשות/י
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתבת להשיב על מה שפסקנו להקל במת ביום א' של ר"ה דיום ב' של ר"ה עולה למנין ז' כי היכי דעולה יום אחרון של חג ויום ב' של עצרת. וכתבת דהרמב"ם לא אמר אלא באבילות יום ראשון דהוא דאורייתא דוחה יום ב' של ר"ה דהוא מדרבנן דאזלינן לחומרא שלא לעקור אבילות דאורייתא אבל בשאר מילי ודאי מחמרינן מטעמא דכיומא אריכת' דמיא. ואפי' הרמב"ן מודה דאינו מונה מיום ב' דר"ה. דאל"כ מ"ש מביצה דאסורה בשני ימים של ר"ה מטעמא דכיומא אריכתא דמי עכ"ד:
הנה לא שמת לבך להשגיח בדברינו שאנוכי לא אמרתי אלא אפ' את"ל דלרמב"ם דכ' המקומות שעושין ב' ימים וכו' ס"ל לחלק בין ב' י"ט של גליות לבין ב' י"ט של ר"ה אבל להרמב"ן דבאבילות נמי אינו מחלק ה"ה נמי דאינו מחלק בנ"ד ביניהם דיו"ט שני עולה למנין ז' הואיל ומדבריהם הוא לא הוי לגבי ז' ימי אבילות כיומא אריכתא דל"ד לביצה דאסורה משום הכנה דרבה דהוא דאורייתא כדיליף בפ"ק דביצה מוהכינו הלכך החמירו בר"ה אבל גבי מנין ז' ימי אבילות דהוא דרבנן לא החמירו בה כי היכי דלא החמירו גבי מת ביו"ט שני דכחול שווי' רבנן:
כתבת עוד דר"ה אע"ג דדבריהם הוא ל"ד לב' יו"ט של גליות דהתם ספק מדבריהם הוא דא' מהם ודאי חול: אבל ב' של ר"ה לאו ספק דדבריהם הוא אלא ודאי דדבריהם הוא ולפיכך אינו עולה למנין ז' וכדכתב הר"ן ריש כתובות אצל מת אביו של חתן כו' עכ"ד: איברא כך הוא דודאי דדבריהם הוא ב' י"ט דר"ה לתקנה הראשונה שהתקינו שלא יהא מקבלין את העדות אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנח' ולמעלה נוהגי' אותו היום קודש ולמחר קודש דאלמא דתחילת עשיית ב' ימים י"ט של ר"ה אפי' בב"ד הוי ולא מספק שהרי ודאי שיו"ט למחר ואעפ"כ תקנו לעשותו ש"מ חוק חכמים ומצותן הי' לעשותן בבאו עדים אחר המנחה והרחוקים יש עליהם לעשותן בכל שנה שמא יבואו עדים אחר המנחה והרי קדושתן אחת ואין כאן לומר ממ"נ חד מנייהו חול דשמא אין כאן חול אלא שניה' קודש וכמו שפרש"י כך להדיא פ"ק דביצה אבל מתקנת ריב"ז אחר החורבן ואילך שתיקן שיהא מקבלין עדות החודש כל היום כולו מדינא אפי' ביצה מותרת כדקאמר רבה להדיא דהרחוקים שעושין ב' י"ט של ר"ה אינם עושין אלא מספק שאינן יודעין אם נתקדש ביום ל' או לא נתקדש אלא ביום ל"א אלא דרב אדא ורב שמן קאמרי טעמא דביצה אסורה משום מהרה יבנה בה"מ כו' ותחזור תקנה ראשונה שלא לקבל עדות אלא עד המנחה. ורבא קאמר דה"ט דביצה אסורה דמי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש אע"ג דיום ראשון קודש למנות ממנו המועדות אפ' באו עדים אחר המנחה. אבל מלעשות יו"ט שני לא נעקרה תקנה ראשונה ממקומה והלכך ביצה אסורה בתרווייהו דכקדושה אחת חשבינן להו אלמא להדיא דהרחוקים לא היו עושין ב' י"ט דר"ה אלא משום ספק שלא היו יודעין אם הראשון קודש או שני קודש אלא שנוהגין בו חומר קדושה א' לענין ביצה ומחובר בלבד. ומש"ה צריך לומר זמן יו"ט ב' דר"ה כמ"ש רש"י בתשובה הביאה הטור בא"ח ס' ת"ר גם הריב"ש בתשובה ס' תק"ה ביאר כך להדיא דעכשיו אין דין ר"ה אלא כשאר ב' י"ט של גליות אלא שנוהגין בו חומרא קדושה אחת לענין ביצה ומחובר בלבד לא לשאר דברים. התבאר דעכשיו אינו אלא ספק דדבריהם ולא ודאי דדבריהם ותו הלוא ר' אפרים ובעל המאור חלקו על האלפסי וכתבו דעתה דבקיאין בקביעא דירחא דאין מקדשין ע"פ הראי' אלא ע"פ סוד העיבור אין להם עכשיו שום ספק בקדושת היום ואף בא"י אין להם לשמור אלא יום א' וכך היו נוהגין מעולם כמבואר בתשובת רבינו האי גאון הביא הרא"ש כל דבריהם. ואע"פ שהרא"ש הסכים לדברי אלפסי דמדקי"ל דביצה אסורה מכלל שעושין ב' יו"ט של ר"ה אף בא"י. מ"מ מבואר להדיא מדבריו דטעמא הוי כיון דביצה אסורה בזמן שמקדשין ע"פ הראי' גם בזמן שאין מקדשין נמי אסורה כדאמר בב' יו"ט של גליות הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו שמדא כ' וזה הטעם עצמו שייך לומר בב' יו"ט של ר"ה בא"י עכ"ל. הרי מבואר דאפ' ביצה אינו אסורה עכשיו מדינא אלא שיש לנו לנהוג במנהג אבותינו דילמא גזרו שמדא וכו' ואינו ודאי דדבריהם אלא אדרבה ודאי הוי י"ט ב' של ר"ה חול גמור הוא אלא דאין לשנות ממאי דהוה אסורה ביצה בזמן שמקדשין ע"פ הראי' וכו' הלכך דוקא ביצה ומחובר דאיכא איסור' דאורייתא משא"כ במנין ז' ימי אבילות דרבנן דפשיטא דאין להחמיר אלא יום ב' דר"ה עולה ומיני' מנינין כי היכא דמנינן מי"ט ב' של עצרת:
עוד כתבת ואיכא לתמוה על מ"ש דאף הרמב"ם שכ' המקומות שעושין ב' י"ט כ' בכלל זה ג"כ ב' יו"ט של ר"ה דאל"כ לא הל"ל המקומות דהא בכל העולם עושין אותו ב' יו"ט:
הנה מתוך מ"ש בסמוך ע"ש רבינו האי גאון ור"א ובעל המאור התבאר דיפה כתבנו גם בזה שהלא אע"ג דהרמב"ם פ"ה מהלכו' קידוש החודש נמשך אחר פסק האלפסי שאף בא"י עושין אותו עכשיו ב' יו"ט מ"מ לא נעלם ממנו דאיכא גאוני' דחולקים עליהם (דמ"ל) [דס"ל] שאין עושין אותו רק יום א' בא"י ויכול להיות דהי' מקומות בא"י בזמנו של הרמב"ם דנהגו לפסוק כאותן הגאונים ולכן כ' המקומות שעושין ב' יו"ט משום אותן מקומות דאין עושין רק יום א' בא"י אפ' בר"ה וק"ל:
עוד כתבת על מ"ש דאפשר דאפ' הרמב"ם לא מחלק בין שאר יו"ט לר"ה אלא לגבי ניהוג אבילות אבל לענין מנין אף בר"ה עולה יום ב' למנין ז' וכמפורש בדבריו דמחלק בין שיהא אבילות נוהג לשיהא עולה. וכתבתי דאיכא הוכחה ברורה לזה מדכתב בצדו החילוק בדין ניהוג אבילות בין שאר יו"ט לר"ה ולגבי דין עולה למנין ז' לא כ' שום חילוק אלא כתב סתם המקומות וכו' וכ"ז דחית בדברים דחוים אמינא כי שכיב וניים אמרת נהלייהו:
עוד דחית הראי' שהבאתי מהגהות מיימוני מדלא חילק בין שאר יו"ט לר"ה אלמא דאין חילוק בין שאר יו"ט לר"ה וכתבת דהג"מ אינו מדברת כ"א מב' יו"ט של גליות לא אבית להשגיח בדברינו. הא ודאי דהג"מ לא מיירי אלא בב' יו"ט של גליות אלא מ"מ מדכתב דלמקצת גאונים דאפילו בב' יו"ט של גליות אינו עולה למנין ז' אי איתא דלגאונים דפליגי עלייהו וס"ל דעולה למנין ז' מודי בר"ה דאינו עולה ה"ל לפרש לבאר החילוק כי היכי דכתב אח"ז החילוק שמחלק ראב"י בין קברו בי"ט אחרון לבין קברו קודם לכן ה"נ ה"ל לפרש החילוק בין שאר יו"ט לר"ה מדכתב סתם אלמא דאין חילוק: עוד כתבת על מ"ש דאיצטריך לטעמא דבקיאינן בקביעא דירחא דלא ה"ל להקל עוד קולא למנות יום ב' דעצרת בפני עצמו דדי לנו קולא דב' ימים של עצרת חשיבי כז' וכו'. והשבת על דברי אלה דלא ידעת מקור לזה. אומר אני כיון דאנא לא אמינא אלא לתרץ דלא תהא קשה עלי ממ"ש הטור טעמא דבקיאינן בקביעא דירחא לא הייתי צריך להביא ראיה לדחיות הקושיא אלא דהאמת אגלה לך דבתורת האדם דע"ו כתב אשאלות ראשונים דשאלו יום א' לפני ר"ה ור"ה י"ד מה צורך לחשבון זה הלא כיון שנוהג ז' ימים בדין ל' קודם יו"כ בטלו ממנו גזירת ל' דיה"כ נמי כרגלים הוא וכתב דמקצת גאונים פי' דאין יו"כ מבטל גזירת ל' מן הקובר מתו בער"ה דתרי קולא בחדא אבילות לא עבדינן וכו' וכתב שזהו דעת בה"ג שכ' דנוהג עוד ב' ימים בגזירת ל' אחר יו"כ. ועוד האריך בפי' שאלה זו הביאו ב"י בא"ח סי' תקמ"ח הרי לך מקור הדברים אלו שאמרנו בדחיות הקושי' דאיכא לדקדק על דברינו: עוד כתבת לתלות עצמך בדברי מהרי"ל שהבאתי בפסק שלי דמשמע שדעתו להחמיר בר"ה תמהתי עליך וכי היינו צריכים לכל דברינו כל עיקר דפשיטא דאין לנו להחמיר במנין ז' אבילות שאינו אלא מדרבנן כל שאינו מפורש בדברי הראשונים ולא בדברי האחרונים דאפי' מפורש פלוגתא דתנאי' הלכה כדברי המיקל באבל כ"ש בשאינו מפורש כל עיקר החומרא באבילות דאין לנו להחמיר כלל אלא דכיון דראיתי במהרי"ל שדעתו לפשר בין הדיעות דבהג"מ להקל בשאר יום טוב ולהחמיר בר"ה הוצרכתי לברר וללבן דאינו כן לפענ"ד והכי מפורש ברש"י בתשובה לגבי זמן דיו"ט ב' דר"ה שהביאו הטור בסימן ת"ר וז"ל אבל אני אומר שצריך לומר זמן וכן נוהגים במקומינו ובכל המקומות שעברתי ואין חילוק בין יו"ט של ר"ה לשאר יו"ט של גליות אלא לענין ביצה ומחובר לאסור של זה בזה וטעמא משום דאף בזמן ב"ד פעמים היו עושין ב' ימים אע"פ שלא היה שם ספק שיום ב' היה עיקר והיו גומרים יום ראשון בקדושה שלא יזלזלו לשנה הבאה. הרי לך דדוקא לענין ביצה ומחובר דהוי איסור דאורייתא החמירו ומחלק בין ביצה ומחובר לברכות זמן דהוי איסור דאורייתא להוציא שם שמים לבטלה אם הוא חול אבל לשאר דברים דלא הוי אלא מדרבנן כגון אבילות פשוט דלא החמירו בו כלל. ולפענ"ד דאף בזמן ב"ד שלא היו גומרים יום ראשון בקדושה אלא כדי שלא יזלזלו בו לשנה הבאה פשיטא דלגבי מנין ז' ימי אבילות היה עולה יום ראשון למנין ימי ז' אפי' לא היה יום מיתה וקבורה כגון ששמע שמועה קרובה א"נ גררתו חיה ונתיאשו ממנו ביום ראשון דר"ה נמי עולה הוא כיון דהוא חול ודאי ואין קדושתו אלא מנהג בעלמא מידי דהוי עכשיו דבקיאין בקביעא דירחא דיום טוב שני עולה למנין ז' ימי אבילות כיון דיום ב' הוא חול אלא דנהגו בו דין קדושה מפני מנהג אבותינו, ה"נ בזמן ב"ד דיום ראשון ודאי חול דעולה למנין ז' וא"כ ה"נ עכשיו דידענו דיום ב' דר"ה הוא נמי חול דעולה הוא למנין ז' ימי אבילות דלא נהגו להחמיר אלא בביצה ומחובר דאסור מדאורייתא כדאמרן ולפענ"ד הוא דבר פשוט דלגבי מנין שבעה ימי אבילות אין חילוק דאפי' בר"ה מונין מיום ב' ואין להאריך בו יותר. מני הק' והצעיר יואל בלא"א מו' שמואל זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |