אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/ניסן/א

שבת קודש פרשת תזריע א' ניסן - רבי אלימלך שפירא

"אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" (ויקרא יב ב)

בספר אמרי אלימלך רמז בפסוק זה, כי הנה עיקר גדול לאדם שיעורר את עצמו לתשובה שלימה להשם יתברך. אבל אם האדם אינו שם ליבו לשוב לפניו יתברך, אז הקב"ה ברוב טובו וחסדו לבל ידח ממנו נידח, שולח לו השם רוח טהרה ולב נכון לעבודתו יתברך.

ואמנם התעוררות זו יכולה לבוא בבחינת דין ח"ו, או בבחינת רחמים - ועל זה האדם צריך לבקש מה' יתברך שישלח עזרו מקודש ברחמים רבים, ולא על ידי יסורים וחלאים רעים. אלא בבחינת אהבה רבה מאוצר מתנת חינם.

ונרמז דבר זה בפסוק שלפנינו: "אשה" - אש ה', "כי תזריע" - כשזורע בלב ישראל רוח טהרה ורצון טוב לשוב לפניו. אז "וילדה זכר" - שיהיה בבחינת זכר, בבחינת אהבה. "וטמאה שבעת ימים" - שאפילו אם טמא את כל הז' מידות, מכל מקום יעשה הקב"ה עמו חסד "כימי נידת דוותה תטמא" - שיתוקנו המידות שוב להיות ימים מאירים ובהירים, 'כימי' - המידות של 'נדת דותה' - של מי שנד והרחיק את העון הנקרא דותה, 'תטמא' - שהוא מטמא נפש האדם. כל אלו הדברים יתוקנו ויאיר עליו בחינת "וביום השמיני" ומאוצר מתנת חינם יחננו ויברכנו, ו"ימול בשר ערלתו" שיהיה נפרד ממנו כל בחינת ערלה ורע.