אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/אדר א/כד
יום שישי כ"ד אדר א' - רבי יהושע מנחם אהרנברג[עריכה]
= קבורה בארון[עריכה]
בזוה"ק פרשת ויקהל (ריד:) נאמר [בתרגום חלקי ללוה"ק]: תלמיד חכם בצד הקדושה נקרא 'ארון הברית'... ועל סוד זה אותם חסידים קדושים כשנפטרים מהעולם הזה מעלים אותם בארון, מפני שאינו ראוי לעלות בארון אלא מי ששומר את אות ברית קודש. ביוסף מה כתוב, 'ויישם בארון', מפני ששמר ברית קודש... ומי שפוגם בברית ועולה בארון - אוי לו שפגם בחייו, אוי לו שפגם במיתתו. אוי לו מאותו העונש, אוי לו שפגם באות ובארון הקדושים. אוי לו מאותה בושה שינקמו ממנו נקמת עולמים... וכך נעשה אם אינו עושה תשובה שלמה... ועכ"ז טוב לו שלא יעול בארון, שהרי כל זמן שהגוף הקיים, הנשמה אינה עולת למקומה, חוץ מאותם חסידים עליונים קדושים שעולים בגופם, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.
על דברי הזוה"ק עמד רבי יהושע מנחם מנדל אהרנברג, בספרו שו"ת דברי יהושע (ח"א סימן לב), על מה שנראה לכאורה כסתירה. שכן בתחילה מבאר הזוהר שאין לקבור בארון רק חסידי קדישין נוטרי הברית משום שמי שלא שמר פגם בארון הברית, ואילו בסוף דבריו פירש שכל זמן שהגוף קיים נידונת הנשמה ורק חסידי קדישין שעולים עם הגופים לעילא אותם יש לקבור בארון ואין להם ממה לחוש.
וביאר, שבאמת יש שני טעמים מחמתם אין לקבור מי שאינו שומר ברית קודש, א' משום שפגם בארון הברית, ב' כדי שינצל מן הדין מהרה ע"י שיכלה גופו וייעשה עפר. והטעם הראשון הוא איסור ואילו הטעם השני אינו אלא עצה טובה. וישנה נפקא מינה נוספת בין הטעמים - במי ששומר ברית קודש אך לא הגיע לכלל 'חסידי עליונין קדישין', שאמנם אין בו את האיסור משום פגימה בארון הברית, אך מכל מקום עצה טובה לו שיכלה גופו מהרה וינצל מן הדין.