אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/שבט/ל

יום שלישי ל' שבט - רבי מנחם מנדל אשכנזי משקלוב

בחינת 'רעיה' ובחינת 'כלה'

בפרשת השבוע (שמות כה ח) כתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

בספרו מים אדירים (לא:) עומד רבי מנחם מנדל משקלוב על שינוי לשון בפסוקי מגילת שיר השירים. תחילה מכונה כנסת ישראל בתואר 'רעיתי', כך בפרק א' פסוק ט': "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי", ובפסוק ט"ו: "הנך יפה רעיתי". גם בסוף המגילה מכונה כנסת ישראל בתואר 'רעיה', כמו בפרק ו' פסוק ד': "יפה את רעיתי כתרצה". ואילו בכל מהלך המגילה, החל מהפסוק "אתי מלבנון כלה" (פ"ד פ"ח) ועד הפסוק "אני ישנה" (פ"ה פ"ב), מכונה כנסת ישראל בתואר 'כלה'.

ביאור הענין, כי 'רעיתי' היא בחינה מכוסה יותר, בה לא מתגלית השגחת השם בפרטיות בארץ אלא רק במקום משכן כבוד ה'. ואילו 'כלה' היא בחינה גלויה יותר, בה הנהגת השם נראית בארץ. ואכן בני ישראל עד שלא נכנסו לארץ, בכל מהלך היותם במדבר, היו בבחינת רעיה, והנהגת ה' היתה במשכן אותו בנו בני ישראל לשם השם, בהנהגה עליונה מאד שלא על פי דרך הטבע כלל. רק כאשר נכנסו ישראל לארץ ישראל, אז היתה הנהגת השם יתברך בבחינת כלה, והנהגת השם היתה גלויה בארץ - אם הטיבו ישראל את דרכיהם - גברו, ואם ח"ו להיפך - נפלו [ודבר זה רמוז בלשון 'כלה' שיש לה שני פירושים, 'כלה כלולה', ו'כלה ונחרצה' לטוב ולמוטב]. ואחר כך בזמן החורבן, בעוונותינו הרבים, שוב מתנהג השם עמנו בבחינת 'רעיתי', כי השגחתו עלינו היא רק בבחינת חיצוניות ובריחוק מקום, באופן שאי אפשר לכנותה בתואר 'כלה', אבל חביבותו עלינו לא פסקה ח"ו מאיתנו אף בגלות, ועדיין מתכנה כנסת ישראל בתואר 'רעיתי'.

על שלשה מצבים אלו רומזים הפסוקים בשיר השירים, תחילה רעיה, אחר כך כלה, ושוב רעיה, עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.