הטור הארוך/במדבר/לה

הטור הארוך במדבר לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ומגרשי הערים וגו'. כתב הרמב"ן בפשט הפסוק תחלה אמר שיתנו למגרש אלף אמה סביבות העיר כנגדה שיהיו לה לארכה אלף אמה ת"ק לרוח אחד ות"ק לרוח השני וכן לרחבה ת"ק לכל רוח ואחר כן אמר שיעשו רבוע של אלפים על אלפים ותהיה העיר באמצע הריבוע ולא הוסיף בזה הפסוק על המגרש שכנגד העיר כי העיר היא אלף על אלף ולכל צד ת"ק הרי אלפים אבל הוסיף ליתן מגרש כנגד הקרנות שאמר לעשות ריבוע של אלפים על אלפים כדי למלאת הקרנות ונמצאת העיר חלק רביע במה שנותנין ללויים. וכן משמע לשון ומדותם את פאת קדמה אלפים באמה שאם היה אומר למדוד מן העיר אל החוץ אלפים אמה לכל רוח היה אומר ומדותם מחוץ לעיר לפאת קדמה אבל ומדותם את פאת קדמה היא מדידת הצד ההוא וכל הצד קרוי פאה כמו מאה באמה אורך לפאה האחד שפירושו לעבר כולו. והנכון שיהיו האלף שסביב העיר כנגדה למגרש שלא יזרע והאלף שבקרנות לשדות ולכרמים:

ח

מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו. כתב הרמב"ן לדעת רבותינו שאומרים שכל השבטים היו שוים בנחלה צריך לפרש על בתי האבות שמבית אב שלקח הרבה נתן הרבה אע"פ שאין מספר הערים שנתנו ללויים שוים לשבטיהם זהו מפני שווי הערים שהיו חשובות זו מזו כי בשומא חלקו הארץ:

יד

את שלש הערים. כתב הרמב"ן אמרו רבותינו שנתן בעבר הירדן שלש ערים למקלט משום דנפישי רוצחים ואף על פי שאין המקלט אלא בשוגג היו שופכי דמים במרמה ומראין עצמן כשוגגין והוצרך להרבות להם ערי מקלט לקלוט את כולם שלא נודע מי המזיד וא"כ צוה הכתוב על העתיד. או שנאמר שהיתה אויר ארץ גלעד כן מאז היתה לגוי. ואני תמי' כי על דעת רבותינו הכתוב שאמר ועליהם תתנו מ"ב עיר כולם קולטות והנה היו בארץ כנען ל"ו ערים ובעבר הירדן ו' נמצא שנתחלקו ביושר ובהשווייה לכל ישראל כי ד' ערי מקלט יגיעו לכל שבט גם חשב שבט מנשה בכלל ארץ כנען מפני שרובו שם. ואולי באלו ג' הערים ריבה השם בעבר הירדן לכבוד משה שיבדיל הוא חציין אבל בכללם במדה ובמניין היו. ועל דרך הפשט נראה כי ארץ עבר הירדן היתה גדולה מאד כי הם שני מלכי האמורי שהמקראות מפליגין בהן ואף כי עמון ומואב טהרו (נזהרו. כ"צל) בהן ומלכי ארץ כנען מלכי עיירות כל מושל עיר יקראו לו מלך כדכתיב מלך ירושלים אחד ומלך חברון אחד ויתכן שכך היה המנהג בדורות ההם כל מושל עיר יקראו לו מלך או שהיה לכבוד ארץ ישראל כמדרש רבותינו והנה היתה עבר הירדן גדולה מאד וראויה לשלש ערים ככל ארץ ישראל והיו שש ערים לבדם קולטות והמ"ב למגרשי הערים ולא למקלט:

לב

ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו. פי' שלא נקח כופר ממי שנס לעיר מקלט ולהשיבו לעירו על ידי כופר אבל לא הוצרך להזהיר שלא נקח כופר שלא ינוס שם כלל כי כל הורג נפש בשגגה מיד ינוס שמה כי יפחד מגואל הדם שלא ימיתנו בחום לבבו או שלא יחשדנו במזיד:

לג

ולא תחניפו את הארץ. כתב הרמב"ן מפני שאמר תחלה והיה אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם שאלו המשפטים נוהגים גם בחוצה לארץ החמיר יותר ביושבי הארץ אשר שם השכינ' ואמר שלא נחניף אותה ושלא נטמא אותה. וענין חנופ' הוא הנאמר בקללות זרע רב תוציא השדה וגומר כרמים תטע ויין לא תשתה וגומר כי כל חנופה עוש' הפך הנרא' לעינים וענין הטומאה שתהי' הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד השכינה בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו. ובספרי דורש ולא תחניף את הארץ אזהרה לחנפים שלא יחניפו לרוצח כי מתחלה הזהיר לא תקחו כופר לפוטרו והזהיר עוד שלא יחניפו לו עוד למעלתו או לכבוד משפחתו בלא מקח שוחד כי אם אנחנו נחניף להם הנה נחניף הארץ תחת יושביה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.