העמק שאלה/קכג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה קכג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) לברוכי ישראל בקהלא. בכת"י אי' לברוכי בקהלא. ושני הנוס' אמתים. דקהל אפי' כולם כהנים נושאים כפיהם כדאי' סוטה דף ל"ח. ומכ"מ הברכה הוא לישראל. ול' קהל מקורו בספרי פ' נשא אמור להם שיהא כל הקהל שומע. ופי' קהל צבור עשרה. וכדתנן במגילה פ"ג אין נושאין כפיהם פחות מעשרה וזהו קהל כדאי' בכתובות ד' ז' ברכת נשואין בעשר' ויליף ממקהלו'.

ושכור לא ישא את כפיו דאמר וכו'. כ"ה בכ"י וכצ"ל:

מתקיף לה ר' אהבה ברי' דר"ז וא"ל הושעי' בר זירי וא"ל הושעיא בר גזירי'. בכת"י חסר אמרי לה קמא.

ב

(ב) וכד שתי שעור כמה הוי שכור כו'. ולא מפרש רבינו דהא דשכור אסור בנ"כ היינו שהוא משוכר כמשמעו ואפי' בשאר משכרין. וכמו עבודה בבהמ"ק דלדעת רבינו סי' פ"א שאר משכרין במיתה. וא"כ מחיל עבודה. וה"נ נימא לענין ברכת כהנים. וצ"ל דזה פשוט דשרי מדאיתקיש נ"כ לנזיר שאינו מוזהר אלא על היין. וקולי דתרוייהו נקטינן. וכ"כ המג"א בסי' קכ"ח ס"ק נ"ה. ולא כמש"כ הגאון ש"א בס' גבורות ארי מס' תענית שם דשיכור סתמא אמרינן בשמעתין דאסור בנ"כ ולא קאמר שכור מן היין וכל המשכרין במשמ' וע"ש עוד. וכ"ז ליתא דסת' שכור שתוי יין הוא כמש"כ התוס' יומא דמ"ט ד"ה נזיר. והכא מוכרח הכי מדאיתקיש לנזיר. [וכן מה שהעלה הגאון הנ"ל שם לשבש הגמ' אסמכתא מדרבנן. אשתמיטתי' לשון רבינו שמבואר לעיל דמדרבנן הוא. ומה שהקשה דאמאי לא נקיש מה"ת כמו לענין עמידה. לק"מ דודאי א"א להקיש לכל דבר שהרי לא בעינן בגדי כהו' ורחיצת יו"ר ועוד הרב' אלא בהא דמסתבר לחז"ל או מקבלה. וכן מש"כ הרמב"ם דכהן שהמיר לא ישא את כפיו משום דהוקש ברכה לעבודה. כבר כ' הלח"מ דסברא הוא לאקושי משום דלא עדיף מכהן שהרג אה"נ. ובתוס' סוטה דל"ט ובהגה"מ הביא זה בשם השאילתו' פ' קרח. ובל"ס הי' כך לפני הרמב"ם ז"ל. אבל בש"ד א"א להקיש ולענין שתו"י אינו אלא מדרבנן. וע' נוב"ת א"ח סי' י']. וכן הא דאי' בעירובין דס"ד דשתוי אל יתפלל אע"ג שיכול לדבר לפני המלך אינו אלא ביין לדעת הרמב"ם שכ' בה' תפלה פ"ד הי"ז שתוי יכול לדבר לפני המלך ואינו משתבש אעפ"כ הואיל ושתה רביעית יין אל יתפלל עד שיסיר יינו מעליו וכן לשון הש"ע ריש סי' צ"ט שתה רביעית יין כו'. והכי מבואר בירו' תרומות פ"א אבא בר"ה א' שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תחנונים שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו גדופים איזה שתוי כל ששתה רביעית שכור ששתה יותר. תמן אמרי כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. הרי דבשתוי כ"ע שוין דמיירי ברביעית שזה השעור לא שייך אלא ביין. ומטעם עבודה. דתפלה עבודה היא כמבואר בש"ע סי' צ"ח ס"ד. אבל שאר משכרין כל שלא הגיע לשלא יוכל לדבר בפני המלך שרי לכתחילה. מיהו כ"ז לפי גירסת הראשונים בעירובין שם שתה רביעית יין לא יתפלל. אבל לשיטת התוס' דלא גריס הכי אלא שתה רביעית יין אל יורה באמת שתה רביעית יין שרי להתפלל. וכ"ה בשבת ד"י תוד"ה התם. וע"כ מפרשי הא דשתוי לא יתפלל בלא צילא דעתי' כ"כ. ולהיפך משיטת הרמב"ם וש"ע. וע' מש"כ סי' פ"א אות ד'. מיהו כ"ז בתפילה אבל בנ"כ לכ"ע אין אסור אלא ברביעית יין ולא בשאר משכרין ולא כהגאון ש"א. מיהו בשכור שאינו יכול לדבר בפני המלך אסור בתפלה לכ"ע אפי' שאר משכרין ולענין נ"כ לכאורה למש"כ לקמן סי' קכ"ה דנ"כ מכלל תפלת שמ"ע היא אסור אפי' בשאר משכרין אבל המג"א בסי' קכ"ח כתב בשם רבינו ירוחם דבשאר משכרין אינו אסור אלא בהגיע לשכרותו של לוט שאינו בר מצוה כלל. ובאמת אין הכרח דלענין זה דומה לתפלה. שהרי הא דתפלתו תועבה הוא משום שאינו בר כוונה כמ"ש הרמב"ם שם שכור אל יתפלל משום שאין לו כוונה ואם התפלל תפלתו תועבה. והרי כוונה. אינו מעכב בתפלה אלא ברכה ראשונה כדאית' ברכות דל"ד ב'. הא מיהא ברור דבסוגיין דתענית לא דיברו בשכור כזה וגם לא שכיחא שכרות במנחה באופן שא"י לדבר לפני המלך. וכמש"כ התוס' שבת הנ"ל. ולא דיברו אלא בשכרות דיין ומשום דאיכא תרתי דדמי לעבודה דרביעית יין מחיל עבודה וגם נזיר אסור בו הא בשאר משכרין לא דברו כלל.

הלכך תקינו רבנן. שחרית כו'. כ"ה בכת"י וכצ"ל.

ג

(ג) בשחרית דליכ' למיחש כו' במוסף נמי כו' דאכתי לא שכיחא. בגמ' אי' שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיחא שכרות כו' וכ' הרא"ש בשם ר"ח דשמעינן מדר"י שאין רשאי לאכול קודם תפלת מוסף ומש"ה לא שכיח שכרות. וק' א"כ מאי קאמר לא שכיחא. הא ליכא ממש שכרות. מיהו ע"כ ל"ד שהרי גם בשחרית מיירי. ואז בודאי ליתא כלל. אלא משום דקאמר דבמנחה שכיחא נקיט לא שכיחא. או משום דאפשר בכהן שכבר התפלל ובא לבהכ"נ בשעת נ"כ וא"כ משכחת חשש שכרות אלא דלא שכיחא. אבל רבינו דייק וכ' בשחרית ליכא למיחש ובמוסף לא שכיחא ש"מ שאין איסור לאכול לפני מוסף. איברא י"ל דאתי אליבא דר' יהודה ג"כ דס"ל פ' אין עומדין שכ"מ שיש חבר עיר יחיד פטור מתפה"מ מש"ה איכא שכרות. אלא דלא שכיחא שיפרוש מחבר עיר. אבל לדידן דס"ל דכל יחיד חייב בתפילת מוסף פשיטא דאסור לסעוד לפני מוסף כמו לפני תפלת מנחה עד שיש לכאורה לתמוה על ר"ח ורא"ש שהוצרכו להוכיח מדיוק זה ומהיכא תיתי שיהי' מותר. והרי התו' ברכות ד"ל כתבו בשם ר"ח שאין הלכה כר"י שא' יחיד פטור מתפה"מ. מיהו באמת לק"מ דר"ח ורא"ש ס"ל דסעודה קטנה שרי במנחה גדולה מיהת שיש עוד זמן גדול. וה"נ ס"ד דשרי בזמן מוסף קמ"ל דרק טעימה שרי ולא סעודה קטנה. ולא משום שמא ימשך אלא דתפלת מוסף שאני כמו שעלה ע"ד דרב הונא דטעימה ג"כ אסור לפני תפה"מ כדאי' ברכות דכ"ח ב'. או משום שיאחר עד אחר ז' ויהי' צריך להקדים תפלת מנחה כידוע. ובל"ז ג"כ לכתחילה אסור לאחרה עד אחר ו' שעות כמבואר בש"ע סי' רפ"ו. ומזה יש להוכיח דר"ח לא ס"ל כהרי"ף ורמב"ם וש"ע דס"ל דסעודה קטנה אפי' בזמן מנחה גדולה אסור:

אמר ר"י אמר רב כו'. בכת"י אמר רב הלכה כר"מ. רב הונא א' מנהג כר"מ כו'.

ד

(ד) והאידנא דסלקין כו'. בכת"י אי' והאידנא דסלקין אף במנחה כיון דמגחין ברחמי עד זמן נעילה דיומא דכפורי הוי לה מנחה כתפלת נעילה ולא מיחלפא. והכי הביא הערוך ערך גח. והביא לשון גמ' נדה דס"ה שאני כתובה דמגחי בה טפי. וכך הי' הנוס' שם. ובגמרא דתענית לפנינו הכי אי'. והאידנא מ"ט פרסי ידייהו במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקה"ח קא פרסי כתפל' נעילה דמי'. וכתבו התו' דזה אינו אלא בתענית דליכא אלא מנחה. משא"כ יוה"כ דאיכא מנחה ונעילה ממילא מתפללים מנחה בעוד היום גדול. והר"ן שם וביומא פ' יוה"כ עשה סמוכין לזה מסוגי' דסוטה דל"ט ב' דשקיל וטרי במנחתא דתעניתא מאי אמרי כו' ובנעילה דיוה"כ מאי אמרי משמע דמנחה דיוה"כ לא פרסי ידייהו כלל. והסמ"ג כ' בשמו של רבינו דאפי' ביוה"כ במנחה יש לשאת כפים. משום דהאידנא משכין ברחמין עד זמן נעילה. והרא"ש הביא הכי בשמו של בה"ג. ובה"ג שלפנינו ליתא כלל אלא לשון הגמרא כמשמעו ע' בה' כהנים. וגם דברי רבינו אפשר לפרש בא"א ממה שהבין הסמ"ג. דה"ק והאידנא דקא סלקין במנחה [פי' דתעניתא] כיון דמשכי ברחמי עד זמן נעילה דיוה"כ [פי' נקיט רבינו נעילה דיוה"כ דפסיקא טפי וידיעא כמו בסוגי' דתענית שם דנקיט הש"ס בנעילה דיוה"כ וה"ה של תענית כמש"כ הר"ן שם] הוי לה כתפלת נעילה ולא מיחלפא. והעיקר בא רבינו ללמדנו פי' לשון הש"ס. לאפוקי מפי' הראשונים שכ' הר"ן דלהכי שאני זמן תפלת מנחה דתענית מכל ימות השנה. משום דבכל השנה מקדימין להתפלל כדי לאכול משא"כ בתענית. אבל רבינו לא מפרש הכי אלא משום דבתענית נמשכין ברחמים בתפלת מנחה עד זמן נעילה. כמו מנהגנו לומר אבינו מלכנו ואז היו נוהגים לומר סליחות בתוך תפלה כידוע. והי' נמשך זמן ב"כ סמוך לשקיעת החמה והיינו זמן נעילה. והיינו דקדוק לשון הגמרא כיון דסמוך לשקה"ח קא פרסי. ולפי' הראשונים הכי מיבעי כיון דסמוך לשקה"ח קא מצלי. אלא התפלה הוא כמו בכל ימות השנה רק זמן ב"כ מתאחר עד זמן נעילה. זהו עיקר פי' דברי רבינו שלפנינו. מיהו חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עלי' אולי הי' לפני הסמ"ג הנוס' כך בלשון רבינו. דהאידנא דנגחי ברחמי ביום הכפורים במנחה עד זמן נעילה. וכ"כ בשבולי הלקט כלל א' אות י' בשמו ש"ר ושכ"כ רבינו גרשום ובעל הדברות. אבל ידוע שלא נהגו לומר ב"כ בתפלת מנחה של יוה"כ. בכת"י מתחיל כאן אי נמי כהן אם לא עלה בעבודה כו' וכה"ע שנדפס להלן בסי' קכ"ה. והוא טעות בעליל לכל. אך ק' לשנות הדפוס.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף