שואל ומשיב/ה/לח

שואל ומשיב ‏ ה לח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן לח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לרעי כנפשי אוהבי ומכירי נ"י.

מה שבקשת להודיעך מה נתחדש בבית מדרשי כעת אם כי ת"ל רבות אתי בכ"ז אמרתי להודיעך מן הבא מן החדש והוא בן יומו ות"ל נותן טעם לשבח. הנה נתקשיתי במה דאמר הש"ס בסנהדרין דף ל"ו דרציח' אינה דוחה יו"ט וק"ל מ"ט לא ידחה הא כל הטעם דאין רציחה דוחה שבת הוא משום דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכדאמרו שם בדף ל"ה ע"ב ולפ"ז שם כתיב ביום השבת והרי כל הטעם דהבער' הותר בי"ט אף שלא לצורך כ' ה"ה בפ"א מיו"ט ה"ד משום דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ואמרי' ביום השבת הוא דאסור אבל ביו"ט שרי וא"כ לפ"ז ה"ה בזה נימא דרציח' דוחה יו"ט בשביל זה וגם הא שייך מתוך ואף אם נימא דבעינן צורך קצת הא עכ"פ המצוה חשוב צורך קצת וע' בתוס' שם בסנהדרין ד"ה ומה ודבריהם לא יועילו לקושייתי. שוב ראיתי בתוס' מ"ק דף י"ד ע"ב ד"ה ממנעי שכתבו הא דהקשו משום מניעת שמחת יו"ט ולא הקשו מגוף רציחה דהוא מלאכ' וכתבו מדאסר רחמנא הבערת בת כהן בשבת מכלל דבמועד שרי. א"נ כיון שהוא מצוה לצורך יו"ט שרי וכפי הנרא' בתירוצם הראשון כוונו לסברת ה"ה דכיון דכתיב ביום השבת מכלל דבמועד שרי אלא שלפי"ז יקשה היאך קאמר הש"ס דרציח' אינה דוחה יו"ט הא שייך ג"כ זאת וגם שייך מתוך ומקרי צורך כיון שהוא לצורך מצוה. הן אמת דמ"ש דמצוה חשוב צורך יו"ט צ"ב דא"כ למה לא יקרבו נדרים ונדבו' ביו"ט והא עכ"פ הוה מצוה וצ"ל דשם מיעט הכתוב בפירוש לכם ולא לגבוה אבל מה שהקשיתי קשה טובא. עוד הי' נ"ל דבר חדש דרציח' ביו"ט מהראוי שיהי' מותר דבאמת לר"ש דאמר מקלקל בחבור' פטור מדאיצטריך רחמנא לאסור הבערת בת כהן מכלל דכל המקלקלין פטורין וכדאמרו בשבת דף ק"ו ולפ"ז כיון דבאמת מקלקל הוא רק דהתור' חייבה ואסר' ולפ"ז עכ"פ נ"ל ברור דהעש' דיו"ט ל"ש בזה משום דבאמת אינה מלאכ' שהוא באמת מקלקל רק שמ"מ התור' אסרה אבל מ"מ שובת דאינו עושה מלאכ' דהא באמת מקלקל הוא וכל מקלקל שרי וע"כ דמקרי שובת ולפ"ז א"כ לא נשאר רק ל"ת בלבד ואתי עשה דדין ודחי ל"ת דיו"ט ובשלמ' השבת הל"ת בעצמות' הוה ל"ת שיש בה כרת וכדאמרו ביבמו' דף וא"ו אבל ביו"ט שפיר דחי וראה זה חדש הוא ועכ"פ מהראוי להתיר רציחה ביו"ט ובאמת דייקתי בדברי רבינו ולא הבי' הדין דאין עונשין רק בשבת וכמ"ש בפכ"ד משבת ה"ז אין עונשין בשבת וכבר כייל לנו המרכבת המשנ' שכ"מ שנקט רבינו בהלכו' שבת תיבת בשבת מפורש משמע דלמעוטי יו"ט אתי וע' במנין המצו' לרבינו לאוין שכ"ב ובפתיחתו לספר היד סי' שכ"ב שלא הזכיר רק שבת ומשמע דביו"ט שרי ואולי הוא מה"ט ודברי הש"ס צ"ע ובאמת שהיא תמוה גדול' לומר דרציח' דוחה יו"ט. ולכאור' ראיה ברורה דאינו דוחה יו"ט דהרי אמרו במגיל' דף ח' אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואם איתא הא איכא רציחה דדוח' יו"ט ואף דיש לדחוק דכיון דהוא בכלל מתוך אפשר דשייך בכלל אוכל נפש שמותר ביו"ט אבל מ"מ לא אשתמיט תנא למתני זאת וגם צ"ע דהא אמרו בסנהדרין שם במשנ' דלכך אין דנין בע"ש ועיו"ט משום דלא אפשר דלמא צריך הלנת דין וא"א להרוג בשבת ומשמע דגם ביו"ט אסור להרוג וכ"כ הרמב"ם בפי"א מסנהדרין ה"ד בהדי' וע"כ צע"ג. הן אמת דהי' מקום לומר דאין דנין בע"ש דלמא אתו למחר ומעייני בדינו ואין דנין בשבת משום שמא יכתוב כדאמרו בביצה דף ל"ה אך כבר כתבו התוס' בסנהדרין דזה דוקא בד"מ אבל בד"נ שכבר כתבו מע"ש ליכא למיחש וכ"כ בביצה לשיטת ר"ש ולשיט' ר"ת בגמ"ד כל דליכא דעדיף מיניהו ודאי מותר וסנהדרין ודאי דליכא דעדיף מיניהו וכמ"ש התוס' בביצה ובסנהדרין קצרו ומ"ש רש"י במ"ק דף י"ד דנין דיני נפשו' במועד אבל לא ביו"ט משום דרש"י לשיטתו דס"ל דאף בדאיכ' דעדיף מיניה אסור משום גזיר' והרי בכתב מע"ש ל"ש הגזיר' אבל לדון ביו"ט גופא ודאי אסור ולשיט' ר"ת באמת האיסור דבתחל' דין צריכין סופרים לכתוב וזה ודאי לא הותר דכתיב' אב מלאכ' רק היכא דכבר נכתב בע"ש הוא דאיכא היתר לר"ת ועיין שעה"מ פכ"ד משבת ע"ש:

עכ"פ יהיה איך שיהיה מבואר בהדיא דהאיסור הוא לדון בעיו"ט משום דשמא יגמור למחר ורציחה אינו דוחה יו"ט הרי דאסור גם בי"ט וקשה למה יאסור וכמ"ש וע"כ צ"ל דכל דאסור בשבת אסור אף ביו"ט ול"ש לומר מתוך דהרי בצרכי גבוה קי"ל דלכם ולא לגבוה וא"כ צורך מצוה לא חשוב לכם וכל דהתורה קראתו מלאכה בשבת שוב אסור ביו"ט דאף דהבערה לא אסרו ביו"ט היינו משום דשייך מתוך ואף דאינו באוכלי נפש ע"ז סמך ה"ה דכיון דהאיסור לא כתיב רק בשבת וא"כ לצורך הותר ביו"ט ממילא גם שלא לצורך הותר אבל לצורך מצוה לא הותר ביו"ט דלא עדיף מצרכי גבוה דאסור וא"כ ממילא אסור וגם מ"ש דידחה העשה את ל"ת הנה ל"מ אם נימא כר"י דחשיב ליה תיקון בשבת א"כ איכא עשה ול"ת ואף לר"ש כל דהתורה אסרה בשבת גם ביו"ט אסור מן התורה והו"ל עשה ול"ת איברא לפ"ז קשה מה כתבו התוס' דבחה"מ מותר רציחה וצ"ל דהתוס' ס"ל דבחה"מ אין אסור רק מדרבנן ככל מלאכת חוה"מ ולענין עשה ול"ת דרבנן שפיר לצורך מצוה דרבנן חשוב כצורך ומותר ולא אלמוהו לגזירתם כנלפענ"ד לחומר הנושא:

ובאמת ידעתי שכל זה דוחק אבל מה אעשה כי הציקתני דברי רבינו בפי"א מסנהדרין ה"ב שכתב דלכך אין דנין בע"ש ועיו"ט שמא יתחייב וא"א להורגו למחר משמע דרציחה אסור ביו"ט וקי"ל כן להלכה איברא דהיה מקום לומר דבאמת מותר רציחה ביו"ט והא דאסרו לדון בעי"ט משום דניהו דאם כבר נתחייב מותר לחלל יו"ט אי משום שהעשה דוחה הל"ת או שאמרינן מתוך וכמ"ש לעיל אבל לדון לכתחלה בעיו"ט כדי שיתחלל היו"ט זה פשיטא שאסור וגדולה מזו מצינו לענין אם נשפכו החמין שדעת הרז"ה שאסור למולו שיצטרך אח"כ להחם חמין אף שאח"כ יהיה פקוח נפש ודוחה שבת אין למצות אלא מקומן ושעתן ואף לדעת הרמב"ן דמתיר היינו התם למצות מילה שזמנה בו ביום וגדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות ואח"כ יהיה פקוח נפש ושפיר התירו להחם חמין ע"י עכו"ם אבל להתיר לדון בע"ש ועי"ט כדי שיצטרך לחלל יו"ט זה ודאי לא אמרינן:

ובזה מיושב קושית המהר"ש אלגזי שהקשה בהא דאמרו במ"ק דף י"ד דנין ד"נ במועד ופירש"י הא ביו"ט לא משום שבות ולשיטת ר"ת דבדליכא דעדיף מיניה מותר וא"כ למה אסור ביו"ט ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך ביאור דלמה לא פירש"י שאסור משום שמא יקטול ביו"ט וצ"ל דהא אם מתחילין לדון ביו"ט שוב ל"ש החשש שיהיה רציחה ביו"ט דהא לחובה מלינין את דינו ולפ"ז י"ל דהא דכתב ר"ת דבדליכא דעדיף מיני' שרי היינו כשיגמור הדבר ביו"ט אבל כאן דב"כ וב"כ לא יגמור ביו"ט דהא אסור לגמור דינו ביו"ט ושוב אסור שמא יכתוב. ובזה מיושב גם הקושיא השניה שהקשה דא"כ בתחלת דין יהיה מותר לדון בשבת ויו"ט דהא ליכא חשש דרציחה שצריך להלין דין לחובה ובסנהדרין דליכא עדיף מינייהו שרי כתיבה בשבת ע"ש ומ"ש השעה"מ דח"ו להתיר כתיבה בשבת והרי בעינן שני סופרי הדיינים שיזכירו המזכין והמחייבין והכתיבה היא אב מלאכה לפענ"ד דח"ו שהמהר"ש אלגזי יטעה בדבר פשוט כזה וכוונתו דכתב משיטא אינו אסור רק דרבנן ועיין ברמ"א בסי' ש"ו ובמג"א סי' ש"מ ס"ק יו"ד ובב"ש סי' קכ"ה וצ"ל הא דגזרו שמא יכתוב היינו דחשו שמא יכתוב אשורי' שהוא אב מלאכה אבל עכ"פ יכול לכתוב בכתב משיטא ודי בזה להזכיר טענות המחייבין וממילא לא יהיה רק שבות דרבנן וע"ז לא גזרו באיכ' מצוה וליכ' דעדיף מינייהו ולפמ"ש א"ש דכיון דרציחה א"א בשבת ויו"ט לכך לא התירו:

ובזה מיושב גם קושי' הכנה"ג שהביא בשעה"מ שם דאם נימ' כסברת המקשה דמכריזין מיום אחר שנגמר דינו א"כ אמאי אין דנין בע"ש דליכ' חשש שמא יתחייב וגומרין דינו בשב' דז"א דהא צריך להכריז עדיין ולפמ"ש א"ש דבזה ודאי לא התירו כיון דלא יגמר הדין בשבת ודאי אסור לדון וז"ב. ועכ"פ יהיה איך שיהי' הדבר צ"ע אם רציחה הותר ביו"ט או לא ובאמת שאינו רחוק כ"כ שהרי למ"ד הבערה ללאו יצאת אמרו בפסחים דף ה' לפירוש רבא בתוס' שם דביו"ט ליכא לאו ולפמ"ש המ"א סי' תקי"ח דמ"מ אסור הבער' ביו"ט מלאו דלא תעש' כל מלאכה א"ש אלא שמה"ה לא נראה כן וכמ"ש שם המג"א ובחידושי להלכו' יו"ט הארכתי בזה איברא דגוף הדבר דאסור הבערת בת כהן ומטעם דמתקן דמ"ל בישול סמנים ומ"ל בישול פתיל' וכדאמרו בשבת דף ק"ו צ"ע דלפמ"ש בשו"ת הרשב"א ח"א סי' שנ"ז דבישול הפתיל' יכולה להיו' ע"י עכו"ם א"כ אמאי לא עשו ע"י עכו"ם וצ"ע על הרשב"א שלא הרגיש בזה ולפמ"ש במק"א דכאן הדרא קושי' אא"ז הפ"י לדוכתא דכל שבות דעכו"ם בשבת יהיה אסור משום שליחות ול"ש לומר דאין שליחות לעכו"ם דהא כאן צריך להיות עכ"פ ע"י שליח של ב"ד והארכתי בזה בחידושי ולפ"ז לפמ"ש האחרונים הב"מ וישוע"י באהע"ז סי' ה' דבעשה דשבתון ל"ש לומר יש שליחות לעכו"ם דעכ"פ גופו שובת ממנו ולפ"ז ביו"ט דליכא רק ל"ת בלבד א"כ העשה דוחה ומותר ע"י עכו"ם וע"כ צ"ע וקצת ראיה דלא הותר רציחה ביו"ט ממה דדרשו חז"ל על הכתוב מתחלת קציר חטים שנתלו בט"ז בניסן קשה למה לא נתלו ביו"ט וע"כ דרציחה אסור ביו"ט ויש לדחות וע"כ הדבר צ"ע:

והנה שנים רבות אח"כ חשבתי ליישב קושייתי החמורה מאד בהקדם מה שאמרתי ליישב דברי רש"י בפסחים דף ד' בהא דאמר רבא ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה ופירש"י דאי השבתתו בכל דבר יפרר ויזרה לרוח והקשה הפ"י הא פירור אסור דאחשביה למלאכה כמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז גבי חלה שנטמאת דאף שאר דברים שאינם מלאכה אסור דרחמנא אחשביה דכתיב באש ישרף ובחידושיי ובתשובה אמרתי דברים רבים בזה וכעת נ"ל דלכאורה הקשיתי לפי שיטת רש"י דכל דהתורה אחשבה למלאכה גם דבר שאינו מלאכה בעצם אסור ולפ"ז נ"ל דבר חדש דבזה ל"ש מתוך דבשלמא בדבר מלאכה בעצם שייך לומר מתוך שהותרה לצורך אבל במה שאינו מלאכה רק שכאן אחשבה למלאכה א"כ ל"ש מתוך דכל שהוא לצורך מותר משום דלא מקרי מלאכה לפ"ז יקשה היאך דייק רבא דלא ס"ל לר"ע מתוך ודלמא באמת ס"ל לר"ע מתוך רק דמתוך ל"ש רק במלאכת הבערה דלצורך אוכל נפש ג"כ מקרי מלאכה והתורה התירה אבל כאן דלמא באמת ביעור חמץ בכל דבר והא דאסור משום דהתורה אחשביה למלאכה וא"כ בזה ל"ש מתוך והיא קושיא נפלאה וצ"ל דרבא דייק מהא דאמר ר"ע ומצינו להבער' שהיא אב מלאכה דהרי אם נימא מתוך אדרבא הבערה שהיא אב מלאכה מהראוי שיהיה שייך מתוך וע"כ דבאמת לא אמרו מתוך ומעתה שפיר מוכיח דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי השבתתו בכל דבר הי' לו לפררו דא"ל משום דהתורה אחשביה לשריפתו דא"כ למה אמר ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה אדרבא שאר דברים בודאי אסור דל"ש כלל ענין מתוך וע"כ דאינו רק בשריפה ודו"ק היטב:

ומעתה י"ל גם כאן דלכך אין רציחה דוחה יו"ט דאף דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ודרשינן דוקא בשבת אבל זה דוק' לענין הבערה לצורך דה"א כיון שאינו אוכל נפש בעצמו לא יהיה מותר כמ"ש ה"ה להקשות ולזה חידש דהתורה הוציאה מכלל מביום השבת ואמרינן בזה מתוך ולפ"ז אם נימא כשיטת רש"י כיון דהתורה אחשביה לשריפתו גם שאר דבר שעושה חשוב מלאכה א"כ בזה ל"ש מתוך וכמ"ש וא"כ לא הותר הבערה ביו"ט ובפרט ברציחה דאיכ' משום נטילת נשמה ובזה ממילא ל"ש מתוך והא דנפקא ליה מלא תבערו אש אף דבלא"ה איכ' משום נטילת נשמה הוא משום דה"א דרציחה דוחה שבת מק"ו כדאמרו ביבמות דף ו' ע"ב אבל אחר דיליף דרציחה אינה דוחה שבת מקרא דלא תבערו א"כ שוב יש גם איסור משום נטילת נשמה ושפיר לא דחי גם יו"ט איבר' דלכאורה רציתי לומר דל"ק בפשיטו' דהרי בלא"ה יש להקשות לר"י דאמר הבערה ללאו יצאת וכבר הקדמתי למעלה דכל מה שיצא מכלל מלאכה ואינו רק לאו בעלמ' אינו בכלל עשה דשביתה כיון דבעצם אינו מקרי מלאכה וכיוצא בזה כתב הריטב"א בחידושיו ליבמות גבי לאו דמחמר כיון דאינו במיתה אין בו רק ל"ת גריד' ולא העשה וכיון שכן שוב ליתי עשה דרציחה ולדחי ל"ת דיו"ט כיון דאין בו רק ל"ת גרידא וצ"ל כיון דאמרו ביבמו' דף ו' דגם לר"י כאן איכ' משום בישול סממנים וז"ה מלאכה גמורה וכיון שכן שוב הו"ל ל"ת ועשה וממילא מיושב קושייתי דדוק' הבער' מותרת ביו"ט ולא משום בישול סממנים אך אחר העיון אינו נכון דאטו הבערה מותרת ביו"ט משום דאינו רק בלאו דאף למ"ד לחלק יצאת מ"מ הותר ביו"ט משום דכתיב בכל מושבותיכם ביום השבת ודרשינן שבת דוק' ולא יו"ט כדאמרו בירושלמי בהדיא והובא בתוס' ביצה דף כ"ב ולפ"ז כיון דבהאי קרא דכתיב בכל מושבותיכם וזה קאי על ענין הבערה דעושין בב"ד במקום מושב ב"ד וע"ז כללה תורה ביום השבת וא"כ גם שיש בו משום בישול סממנים וא"כ גם בזה דוקא בשב' ולא ביו"ט וא"כ קושייתי נצבה וע"כ מחוורתא כמ"ש אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' שמ"ו אות י"ב שהרב מוה' יוסף מעכו שאל את הרשב"א דהיאך הו"א דלר"י דחי רציחה לפי שאין בו רק לאו והא איכ' משום נטילת נשמה ונדחק הרשב"א דנטילת נשמה אפשר ע"י עכו"ם ע"ש שהאריך ונהניתי שכוונתי בסברא לדעת הגדולים דעכ"פ איכ' כאן משום נטילת נשמה ואף דיכול להיו' ע"י עכו"ם באמת הרשב"א נדחק בזה דאין סברא שהי' ע"י עכו"ם ובמק"א הקשיתי דאי נימא יש שליחו' לעכו"ם לחומרא א"כ בכה"ג יש שלד"ע ומתחייב שולחו ועיין שו"ת פ"י בחלק יו"ד סי' ג' ודו"ק:

ובזה ניחא נמי מה דקשה טובא בהא דאמרו ביבמו' דף וא"ו ע"ב מאי לאו ר"נ וטעמא דכתב רחמנא דלא דחי וכו' לא ר' יוסי וכתבו בתוס' דאו אינו דקאמר משום דשבת עשה ול"ת ולשיטת הריטב"א דבמחמר כיון דאינו רק לאו גרידא ולא חיוב מיתה ש"מ דלאו מלאכה מקרי ול"ש בזה שבתון וא"כ ה"ה בזה דלר"י דהבערה ללאו יצאת אינו רק לאו גרידא ומה"ת דלא לדחי והיא קושיא נפלאה וכן שאלני הרב החריף מוהר"ר חיים צבי מיאניב דלפמ"ש הריב"א בתוס' פסחים דף ה' דלמ"ד ללאו יצאת לא הוה מתסר ביו"ט כיון דלא הוה מלאכה וא"כ ממילא ליכא שבתון כמבואר בהגהת מרדכי בקידושין ומה"ת שלא לדחי והשבתי דבאמת יש לאו דנטילת נשמה כמ"ש הרשב"א ומ"ש הרשב"א דה"א דיכולין לעשות ע"י עכו"ם שב"ד יצוו לעכו"ם שיזרוק פתילה לתוך פיו אני תמה מאד דהא הש"ס דחי ותהוי נמי ר"י אימר דאמר ר"י הבערה ללאו יצאת הבערה גרידת' הבערה בבישול פתיל' וכו' ואם אית' הא אכתי משכחת לה ע"י עכו"ם ובאמת כפי הנראה הרשב"א לא אמרה רק לדחות דברי השואל דלא מסתבר ליה שיעשה ע"י עכו"ם וע"ז כתב הרשב"א דלדעתו הי' מותר ע"י עכו"ם אבל אה"נ דאכתי א"א לומר כן בסוגיא דהא אסור לעשות ע"י עכו"ם וצ"ל כתירוצו דבלא"ה דחי לה שפיר אבל תמהני דלפי דברי הרשב"א דיכול לעשות ע"י עכו"ם א"כ אין מקום כלל לכל הפלפול דאף אי כר"נ הא יכול לעשות ע"י עכו"ם וצע"ג וכבר הקשיתי דהיאך אפשר ע"י עכו"ם הא בכה"ג יש שלד"ע למ"ד יש שליחות לעכו"ם לחומרא וכמ"ש הפ"י וע"כ דברי הרשב"א צ"ע. אך לפענ"ד הי' נראה דהרי דעת רש"י בביצה דף כ"ז דכל דרחמנא אחשביה לשריפתה אף דבר שאינו מלאכה מקרי מלאכה מכ"ש הבערה דניהו דללאו יצאת כל דס"ד דוהומת אף בשבת א"כ פשיט' דמקרי מלאכה ואיכ' עשה ול"ת וע"כ לא כתב הריטב"א רק במחמר גריד' היכא דלא אחשביה למלאכה וגם הריב"א לא כתב רק במקום דל"ש אחשביה ואף דבחמץ שייך אחשביה כבר הקשה כן הפ"י על רש"י ולכל התרוצים שכתבו וכתבתי גם אני ל"ק דע"כ שם ל"ש אחשביה וז"ב. והנה מדי דברי זכר אזכור מה דתמוה לי טובא על דברת השאלתות פ' ויחי סי' ל"ד שכתב ברם צריך וכו' אי מילה עדיפ' מקבורת מת מצוה משום דמיל' דוחה שבת וקבורת מת מצוה אינה דוחה שבת משום דכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא ביום שאתה רוצחו אתה קוברו וביום שאין אתה רוצחו אין אתה קוברו וכו' ע"ש והוא תימה דמלבד דלא נמצא דרש הלז אף גם דהרי ר"ל הקשה דנילף דקבורת מת מצוה דוחה שבת מק"ו וא"ל רציחה תוכיח הרי דלא ילפינן מקבור תקברנו ביום ההוא והיא תימה גדול' ואולי כיון דכל עיקר הלימוד ממה דרציחה אינה דוחה השבת א"כ כל עוד דלא ידענו שרציחה אינה דוחה השבת לא מצי למילף הקבורה מקבור תקברנו ביום ההוא דהא אפשר דרציחה גופה דוחה השבת אבל לאחר דיליף דרציחה אינה דוחה השבת שוב ממילא ילפינן מקבור תקברנו ביום ההוא ואף אם נדחוק בזה דאה"נ שרציחה תוכיח ודרשינן מקרא דקבור תקברנו ביום ההוא:

ובזה מיושב קושיית התוס' בסנהדרין שם ד"ה רציחה ודו"ק אבל אכתי קשה דמנ"ל כל הדרוש והא ביום ההוא אתי להורו' שלא ילין מתו כמבואר במשנה דסנהדרין דף מ"ו וברמב"ם פט"ו מסנהדרין ה"ח ועיין רמב"ן על התורה פ' תצא ובלח"מ פ"ד מאבל ה"ז ובספר המצו' להרמב"ם ז"ל מצוה רל"א וע"כ דברי השאלתות צע"ג. אחר זמן רב מצאתי בתשב"ץ ח"ג סי' ש"ד שהביא בשם יש אומרים דלמד ג"ש דנאמר במילה ביום השמיני אפילו בשבת ובקבורה כתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא ודרשינן אפי' בשב' והוא טרח לדחו' הדברים ובשאלתו' מבואר להיפך דביום שאתה רוצחו אתה קוברו וא"כ אין קבורת מת מצוה דוחה שבת ולא הזכיר דברי הש"ס סנהדרין הנ"ל ולא דברי השאלתו' וצ"ע:

והנה הרמב"ם פכ"ד משבת כתב שאין עונשין בשב' אעפ"י שהעונש מ"ע אין דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב מיתה או מלקו' אין מלקין שנאמר לא תבערו אש וה"ה לשאר עונשין וכתב המ"מ שמנאה הרמב"ם במנין המצו' והמ"א סי' של"ט כתב שבסי' שכ"ב במנין המצו' משמע דוק' בדבר שיש בו חילול השבת אסור מדאוריית' וכ"מ בגמ' שבת דף ק"ו גבי הבערה וכן משמע בסנהדרין ד' ל"ה ולפענ"ד נראה דהדבר נכון דהנה כבר נודע מ"ש רש"י בביצה ד' כ"ז גבי חלה שנטמאת דכיון דכתיב באש תשרף התורה אחשבה למלאכה ואף לפרר ולזרות אסור דהתורה אחשבה ע"ש ולפ"ז אני אומר דבאמת כיון שהתורה כתבה לא תבערו אש והיינו שאין דנין דין שריפה בשבת א"כ משמע ליה להרמב"ם דכל דהתורה אחשבה להדין שהרי משפט כתוב הוא לעשו' דינו כן א"כ אף שאין בזה העונש חילול שבת מ"מ כל דהתורה אחשבה לאותו דין ממילא אסור גם באין בו דין חילול שבת. אך נראה דזה דוקא אם באותו דבר דהתורה כתבה לא תבערו אש איכ' בי' דין חילול שבת א"כ כיון שהתורה כתבה שלא יעשה הדין ובאותו הדין יש בו חילול שבת א"כ אף באותו דין שאין בו חילול שבת מ"מ אסור אבל באם לא הי' באותו דין חילול שבת שוב לא היה מוכח עד"מ בחלה שנטמאת אם הי' כתב בו לפרר ברוח א"כ לא היה נודע אם יש בזה איסור לזרות וכדומה אבל כל דחזינן דהתורה גלתה לעשו' בו מלאכה כמו שריפ' א"כ כל מלאכה שעושה בו שמכלה מן העולם מקרי מלאכה דאחשביה וא"כ ה"ה כאן שפיר מוכח דהבערה מלאכה היא לענין שבת וכן רציחה דאם נימא דאינו מלאכה כיון שהוא מקלקל שוב אמאי יהיה אסור ללקות מלקו' בשבת שאין בו חילול שבת דא"ל דהתורה אחשבה דהא אינו מלאכה כלל וע"כ דזה מקרי מלאכה ושוב אחשביה וכל מה שעושה הכל מקרי מלאכ' והקושיא שהקשה המג"א משבת ד' ק"ו יש ליישב עפ"י דרך הנודע ביהודה מהד"ק חלק או"ח סי' ט"ו מה שהשיב להאור חדש בענין מקלקל בחבורה שהקשה הא"ח דנימא אחשביה ע"ש ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף ל"ה לדיינו במעלי שבתא ולגמור דיניה בשבתא ולקטלי' בשבתא אין רציחה דוחה את השבת קשה דלמה לא אמר דלכך לא קטלינן בשבתא דהרי ממנעי משמחת שבת וכדאמרו במ"ק דף י"ד ע"ב דבחוה"מ אין הורגין דממנעי משמחת יו"ט דסנהדרין לא היו טועמין כל היום שהרגו את הנפש וא"כ מכ"ש בשבת דאסור בודאי להתענו'. אמנם נראה דזה אם היו הורגין באותו היום כתיב ולא תאכלו על הדם אבל אם רציחה אינה דוחה את השבת היו מותרין לטעום וא"כ שוב הי' מותר לדון וע"ז אמר דשוב אסור ממנ"פ דאם לא נהרוג שוב אתה מענה את דינו ואם הורגין אותו בודאי אסור דאין רציחה דוחה שבת ובודאי לא יהרגנו ושוב ל"ש ממנע משמחת שבת. ובזה מיושב קושי' התוס' בביצה דף ל"ו על רש"י דפירש דאין דנין אף בליכא דעדיף מיניהו ואמאי לא אמר הטעם דלכך אין דנין בע"ש משום דאין דנין בשבת. ולפמ"ש א"ש דבאמת אין מקום לקושייתם כמו שדחו בעצמם דיותר צריך לנקוט איסור תורה דרציחה אינה דוחה שבת ממה דננקט אין דנין דאינו רק מדרבנן. אך נראה דמ"מ התוס' לא ניחא להו בתירוץ זה דהרי בד"נ גם באין דנין יש איסור תורה דממנעי משמחת שבת ונצטוינו על עונג מה"ת והצ"ץ וב"ה ביו"ד סי' רי"ח הבינו דדגים גדולים הם מה"ת בשבת ולא קיי"ל כותיהו ועכ"פ שלא לטעום כלל זה ודאי מה"ת וא"כ הי' יכול למנקט משום דאין דנין. אך לפמ"ש זהו דוקא כשרציחה דוחה שבת אבל כשאינו דוחה שבת שוב ל"ש למנקט משום דאין דנין וז"ב:

ובזה מיושב מה שהביא השעה"מ קושי' בה"ש בשם האלגזי בהא דפריך בסנהדרין מ"ג לפניו אין מעיקר' לא והא כשתלוהו וכו' שם חסר לפנינו הנוסחא ע"ש ולהס"ד שם ארבעים יום מכריזין לפניו ל"ש לומר דאין דנין משום דרציח' אינה דוחה שבת דהא לא קטלי' ליה דוקא תיכף רק אחר מ' יום ולפמ"ש א"ש דשוב אסור משום דאין דנין מדרבנן דא"ל דנקט יותר איסור תורה דאיסור תורה חלף הלך לו דלא קטלינן תיכף וכמ"ש ודו"ק. איברא דגוף הדבר דס"ד דמכריזין קודם ארבעים יום קשה הא אתה מענה את דינו וכל שנגמר דינו שייך לומר אתה מענה את דינו וע' סנהדרין ל"ה שם ודף פ"ט בתוס' ומהרש"א שם וצ"ל כיון דכל הטעם דהכרזה היא משום דלמא אתו עדים ומזמו להו א"כ שוב ל"ש עינוי הדין דהוא מצפה דלמא יבאו עדים ומזימי להו וצ"ע. ודרך אגב אומר מה שראיתי בשו"ת נודע ביהודה מהד"ת חלק או"ח סי' ל"ה שהגאון מהרי"פ הקשה לו בהא דקאמר הש"ס ביבמו' דף וא"ו ובסנהדרין דף ל"ה לפי שנא' כי יהי' באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול בין בשבת וע"ז הקשה למה נקט קרא דכתיב בפ' תצא ולא נקט כמה פסוקים בפ' משפטים דקודם דכתיב בי' מיתת ב"ד והוא נדחק בזה. ולפענ"ד נראה דהנה הרשב"א בתשובותיו ח"א סי' שמ"ו אות י"ב כ' שפתיל' אבר שנותנין לפיו יכול להיו' ע"י גוי שהב"ד יצוו להגוי לזרוק וא"ל שתהי' ע"י ב"ד דוקא והגוי שלוחו של ב"ד. ולפענ"ד הקלוש' הי' נראה כדעת הרב השואל שם דאסור דניהו שא"צ שיהי' ע"י ב"ד בעצמם אבל עכ"פ צריך להיו' ע"י שלוחם וצוויים ואין שליחו' לגוי וכן מצאתי בשו"ת בשמים רא"ש סי' קכ"ג וע"ש בסי' י"ח ואף שיצאו עוררין על הספר הלז אבל לפענ"ד גם מצד הסבר' נראה כן וכן נראה בספר מחנה אפרים הלכו' שלוחין סי' י"א ועשעה"מ הלכו' עכו"ם פי"ב ה"א ובטעם המלך שם. אך זה נראה לפענ"ד דדוקא במקום דכתבה התורה בלשון צווי שהב"ד ידונו בו משפט מות הוא דאסור ע"י עכו"ם אבל בפ' תצא שכתוב כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ולא כתיב שימיתו רק והומת ע"ז אמר דשומע אני אפילו בשבת. והיינו ע"י עכו"ם וע"ז אמר דנלמד ממושבותיכם שמיירי ממיתת ב"ד וא"כ אסור ע"י גוי כנלפענ"ד וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף