שואל ומשיב/ד/ב/קעג
שואל ומשיב 
ד ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
היה אצלי הרב מוה' משה לאהר נ"י אבד"ק גלאטץ וסיפר לי כי הי' זה שנים רבות בבערזאן ושמע מפי אבי מורי הרב הגאון ז"ל הכ"מ שאמר בהא דאמרו בביצה דף ד' ע"ב עצים שנשרו מן הדקל ביו"ט מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן ופריך הש"ס והא קא מהפך באיסורא ומשני כי קא מהפך כו' ופירש"י דבטל ברוב.
ואמר אבי מורי ז"ל דתמוה דהא כבר ידע מזה דמרבה עליהן עצים מוכנים והיינו דבטל ברוב וא"כ מאי מקשה הא קא מהפך באיסורא קא מהפך הא בהיתירא קא מהפך דבטל ברוב ודקארי לה מה קארי לה ואמר הוא דהנה המ"א חידש בסי' תק"ט דשמוש מותר במוקצה בשביל אוכל נפש אבל אסור לאכלו ולהשתמש בו וכ"כ המהרש"א דף ל"ג ולפ"ז הא במשא ל"ש ביטול ברוב וא"כ שפיר פריך הא קא מהפך באיסורא וע"ז משני דאם יאכל יהיה בטל ברוב ושוב מותר להשתמש דהרי לאכל ג"כ מותר ודפח"ח אף שיש לפקפק קצת ולפענ"ד נראה דהדבר תלוי במה שנחלקו הרשב"א והרא"ש ביבש ביבש דהרשב"א ס"ל דלכך מותר דעל כל אחד אני אומר דהוא מותר והרא"ש כתב דנהפך האיסור להיות מותר ולפ"ז לשיטת הרשב"א שוב מהפך באיסורא דהרי הוה טומאת משא דהרי האיסור והיתר ביחד ואי אפשר לומר על כל אחד שהוא מותר דעכ"פ ביחד אסור וע"ז חידש דכל שבטל ברוב ונהפך האיסור להיות היתר ומותר ודו"ק. והנה לפמ"ש צריך ביאור הך דטומאת משא דלשיטת הרא"ש דהאיסור נהפך להיות היתר א"כ גם בטומאת משא נמי שייך זאת דהטומאה נטהר כשהוא ברוב ואולי לגבי טומאה לא שייך זאת. אמנם לדברי הרא"ש הנ"ל מובן מ"ש המרדכי דכל דבר שתחלת ביאתו בתערובות לא שייך ביטול ולדברי הרא"ש אתי שפיר דלשיטת הרא"ש האיסור נהפך להיות היתר וזה שייך בדבר שנפל במקרה שנתערב איסור בהיתר אבל בדבר שכן הוא בטבע הבריאה כמו דם ורוק ואיך אפשר לומר דנהפך להיות היתר והא באמת הטבע הוא שזה דם ואיך נהפך להיות רוק ובטבע יסד הקב"ה שזה יהיה דם. ובזה נסתר מה שחידש הנוב"י דדוקא ברוב לא בטל אבל בששים בטל אף שבא לעולם בתערובות ולפמ"ש איך אפשר לומר דנשתנה טבע הבריאה והא הבריאה היתה כן שזה חלב וזה בשר וכדומה וז"ב ופשוט וגם לשיטת הרשב"א דעל כל אחד אומר שזה מותר כל שבא בתערובות הרי נקבע זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וז"ב כשמש:
והנה בהא דפריך והא ר"א ס"ל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ומשני הכא מקלא קלי איסורא והקשה המג"א סי' תק"ז דכיון דטרם שהוא קלוי אסור היכא מותר לאחר שקלוי והרי שיטת התוס' דכל דבר שאסור להנות מהן בתחלת ביעורו אסור לשורפו ולפענ"ד לפמ"ש המ"א סי' תק"ט דמותר לשמש במוקצה בשביל אוכל נפש אבל לאכול ולשמש במוקצה עצמה זה אסור דהוה כאכילה ולפ"ז לכתחלה כשהניח עצים מוכנים להסיק היה מותר אף שיש עצים מוקצים מותר לשמש בשביל אוכל נפש ואח"כ כשמקלי אף שיש שבח עצים בפת ואז כל המוקצה עצמו כבר נתבטל ברוב ולא הוה דבר שיש לו מתירין דהרי מקלי קלי וז"ב ודו"ק. ובזה מתיישב גם דברי אבי מורי ז"ל לפמ"ש הרא"ש דלענין לבטל איסור צריך ג"כ שיהיה מקלי איסורא ולכך מותר להפך בהיתירא דצריך לאותו מקום בשביל אוכל נפש ואח"כ שוב בטל דמקלי קלי ודו"ק כנ"ל והשומע לא הבין מה שאמר אבי ז"ל ולכך הי' כוונתו ודו"ק. והנה בהקדמת שו"ת הגאון מוהר"ח כהן ז"ל הקשה הה"ג מו' נפתלי הירץ ב"ש ז"ל על המג"א דאיך מותר לצלות פסח והא בתחלת צלייתו אינו ראוי לאכול ממנו והו"ל אינו ראוי ואסור לשרוף נפלאת היא בעיני מה מדמה דבר שהיא מצוה ומצותו לצלות ואיך שייך מוקצה והמג"א לא כתב רק בדבר שאירע מקרה ששרפו ביו"ט אז אסור משום מוקצה כל שלא יכול להנות בתחלת השריפה אבל צליית פסח דזמנה היא בכך איך שייך מוקצה והא צריך לצלות והיאך שייך שחז"ל יגזרו בשביל מוקצה והרי דעתו הי' ע"ז וז"פ וברור ומה שהקשה עוד דמה פריך והא הוה דבר שיש לו מתירין והא כבר הסיק התנור ואם לא נתיר לו הרי יפסד עד למחר ולא מקרי דבר שיש לו מתירין כמ"ש הר"ן. הנה זה טעות דהש"ס מקשה למה התירו להרבות עצים ולהסיק והא לא יתבטל דהו"ל דבר שיש לו מתירין. ובלא"ה דברי הר"ן אינו כמו שחשב הוא רק בדבר שיפסד לא שייך דבר שיש לו מתירין דלא שייך עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דלא יהיה מה לאכול למחר וז"ב ופשוט ומ"ש דלבטל מותר ועיקר הקושיא היא דהוה דבר שיש לו מתירין והרי נפסד דז"א דכל דהוה דבר שיל"מ שוב אסור לבטל בחנם דלמה יטרח בחנם והלא אסור להסיק משום דהוה דבר שיל"מ ומ"ש דברי או"ה כלל כ"ב סי' יו"ד שכתב דבר שיל"מ לא הוה דחום של תנור היום אינו נשאר למחר והקשה הא בש"ס אמרו דמקלי קלי איסורא וע"כ הבין דכוונת האו"ה דלכך לא הוה דבר שיל"מ דמקלי קלי לאיסור ויפסד עד למחר ולפענ"ד כוונת האו"ה דהנה המ"א כתב בסי' תצ"ח דאם הסיק עצים ביו"ט על אפר של אתמול דבטל ברוב ולא מקרי דבר שיל"מ דאינו ניכר האיסור והצל"ח בחידושיו לפסחים דף ט"ז ובבינה לעיתים להגאון הכו"פ השיגו עליו דאיך שייך ביטול בזה ברוב יעו"ש ולפ"ז הקשה האו"ה דניהו דמקלי קלי איסורא והלא אפר לא בטל והוה דשיל"מ ולא שייך ביטול באפר וע"ז כתב דלא שייך בזה דבר שיל"מ דהלא יהיה למחר כלה החום ולא הוה דבר שיש לו מתירין וא"כ כל שמקלי קלי האיסור ונתבטל למה יהיה אסור אח"כ האפר והלא כבר מקלי קלי האיסור כנלפענ"ד כוונת או"ה גם מה שהאריך שם בדברי התוס' בפסחים דף כ"ז במה שהקשו דהקדש הו"ל דבר שיל"מ ומהראוי שלא יתבטל וע"ז כתבו המג"ש והפ"י דהכוונה היא דזוז"ג הוא מטעם ביטול ובהקדש דהוה דבר שיל"מ ולא בטל אף זוז"ג לא בטל והוא תמה למה כתבו מדעתא דנפשייהו ולא זכרו שכ"כ הר"ן בע"ז ולא הבין שהר"ן כתב דזוז"ג הוא מטעם ביטול אבל הם חידשו דבדבר שיל"מ לא בטל זוז"ג וכ"כ המג"א סי' תמ"ה אך מה שהקשה דכל דמקלי קלי איסורא לא שייך ביטול הנה לפמ"ש אתי שפיר דגם האפר לא בטל בדבר שיל"מ כמ"ש המג"א סי' תצ"ח וכאן לא נתבטל דכ"ז שלא נקלה הי' דבר שיל"מ א"כ גם האפר נשאר באיסורו וז"ב ופשוט ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |