אילת השחר/גיטין/פד/ב
הואיל וקנאתו להפסל מן הכהונה. בתפארת יעקב ריש הפרק הקשה דכיון דכונתו רק שתתגרש חוץ מפלוני וזה לא יהי' א"כ אינו מקנה לה הנייר ואיך תפסל לכהונה דהו"ל כהנייר שלי דאינה נפסלת מן הכהונה, והנה לפימש"כ התוס' (דף פ"ב ב' בד"ה אפילו) דבאומר אי את מותרת לכל אדם אינו גט כלל אפילו ממנו אף לר' אליעזר וצריכה להתייבם, א"כ גם התם איך נפסלת מן הכהונה דהא הי' כונתו לכל הפחות שתתגרש ממנו ולא נתקיים כרצונו, וע"כ צ"ל כיון דחידשה תורה דיש כזה גט לענין ליפסל מן הכהונה לא איכפת לן מה דהוא רוצה יותר, וכמו שאם הי' אומר בגט כשר דבגט הזה תתגרש ותתחייב לתת לו מאתיים זוז כל שלא אמר בלשון תנאי הגט יהי' גט, דמה דמוסיף יותר ממה שהגירושין עושה לא הוי כלום, ה"נ כאן יש דין כזה דפוסל לכהונה, וזהו גט שאינו מתירה לכל אדם וכלול בזה גם חוץ מפלוני דגם הוא אינו מתירה לכל אדם והוי שפיר גט ממש וצריך להיות לשמה וכו', דאם יהי' בו איזה פסול אחר אין בו דין גט שיפסול לכהונה למסקנא לעיל דף כ"ה א', ונראה דגט זה יועיל בע"כ ככל דיני גט, וכן מבואר ברשב"א כאן דהק' דאיך יחזור ויגרש בגט זה שכבר גירש לגבי כהונה, והיינו דגם גירושין דלפסול לכהונה הוי דין גירושין.
ומאי דפשיטא לי' להרשב"א דגט שכבר גירש אינו יכול לחזור ולגרש בו, צע"ק מהיכן יצא לו, נהי דאם יחזור וישאנה לא יוכל לחזור ולגרש בגט הזה היינו דהוי כשלא לשמה לגבי לגרשה אחרי נישואין השניים, וגם אם לא גירש בגט זה אלא בגט אחר וישאנה לא יוכל לגרשה בגט הזה שנכתב קודם שגירשה, ואפילו אם הי' אומר דכותב גט לגרש בו לכשיחזור ויקחנה, יהי' תלוי קצת בשאלת הגמ' קידושין (דף ס"ב) באומר שתתקדש לאחר שאגרשך, אבל מנ"ל דאינו ראוי לגרש, ואם כונתו כעין דמצינו ענין נמחל שעבודו לעיל דף כ"ו ע"ב, הרי דא"א ב' פעמים לעשות עם שטר דין שטר, הא יש לחלק דאם השטר עשה רק דין פסול כהונה והשטר הי' בכחו לעשות גירושין ממש, אז אמרינן שפיר דיכול לחזור ולגרש גירושין גמורים, וגם לר"א דהגט כשר בחוץ יוכל לחזור וליקחנו ולגרש בו בלי חוץ. והנה הא דלא מהני הא גיטך לר' יוחנן משום דקנאתו צ"ל ממש דקנאה את הגט זאת כיון דלרש"י לא איכפת מה דהגט מגרש שני מיני גירושין, א"כ למה לא יוכל לגרש בלי לחזור וליקח, והנתינה הראשונה לא גרע מאם נתן לשם פקדון דכתב הר"ן דמהני אח"כ לגרש בו, וע"כ הכונה דממש קנתה, ומסתמא אף אי נתן בע"כ קנתה וכעת לא נותן לה כלום אם לא תחזור ותקנה לו הגט.
והנה בתוד"ה אמר, כתבו דהא דמצריך נתינה חדשה בלא אמר בפני נכתב משום דמן התורה הוי מגורשת, ובאמת קשה למה מהני לגרש בגט זה, נהי דמדרבנן אינה מגורשת עדיין מ"מ התינח לר"מ דהוי ולד ממזר הרי דמדרבנן הוי כאילו לא נתגרשה כלל, אבל לרבנן הא כתבו התוס' (לעיל דף ה' ע"ב) דאף אם לא חזר ונתן ואמר בפני נכתב מ"מ אין הולד ממזר, א"כ הא לכל הפחות גם מדרבנן הוי גט לענין שלא יהי' ולד ממזר, ואיך יועיל עוד פעם נתינה בגט זה, וצ"ל או דכיון דכח הגט לעשות גירושין ולא עשה גירושין גמורים שייך לתת עוד פעם, או דכיון דכל פסולו משום חוסר הנאמנות בכשרותו וע"ז שייך כבר נתינה עם נאמנות כדי שיאומן כשרותו, ואינו נקרא דעושה פעמיים גירושין, דצריך רק לדעת כשרותו, או משום דלגבי פסול דרבנן אפשר שתיקנו שיועיל בגט כזה שכבר גירש.
שם וקנאתו וכו'. עי' בתפארת יעקב דנתקשה איך מהני מה שתקנה הנייר לבעל ע"י שליח דאינו שלוחו לגרש על הנתינה השני'. ועיין מה דהבאנו לעיל (דף ס"ג ע"ב) דגם גט פסול מדרבנן אין מבטל הבעל שליחות לגמרי ודעתו שיהי' שלוחו, דאל"כ איך חל הגט מן התורה, ועי' בחזו"א (סי' פ"ה בסופו ובס"ק י"ז י"ח), ומ"מ דעתו ג"כ שיהי' שלוחו עד שיהי' כשר לגמרי, אלא דלשיטת התוס' נזיר דף י"ב דאין אדם ממנה שלוחו על דבר שלא בא לעולם יקשה דלכאורה הא אין הגט בידו כעת דחסר שתקנה לו הנייר, אלא דלפי מה שהסיק הר"ן בנדרים דף ל' בשם הרשב"א דנפשט הבעיא באומר הרי את מקודשת בפרוטה היום ובפרוטה לאחר שאגרשך דמהני, וראיתו מהא דכתובות דף נ"ט, ועיי"ש שאפי' להר"ן שחלק עליו הוא רק בקידושין אבל היכא שאותו הדבר שרוצה אח"כ יכול לעשות עכשיו מהני, א"כ ה"נ יוכל למנותו שליח על אח"כ וא"ש.
תוד"ה אם. יש לעיין במה שנתלבטו הראשונים אם כשר מחק שנתקיים לפני השריר וקיים, דאם השאלה לראי' אם אפשר לסמוך אבל לגרש בו כשר ולא שייך בזה מזוייף מתוכו כיון דלא אתי למיסמך עליה, וא"כ מאי ראי' מהמשנה, דבמשנה הא איירי לענין גירושין דבחוץ שחזר ומחקו פסול לגרש משא"כ שאר מחקין כשר לגרש לר"א דהלכתא כותי', ואיה"נ דלראי' לא יועיל כל מחק, ודוחק לומר דבעינן לאוקמי מתני' אף כר"מ ולדידי' כשאינו מוכח מתוכו פסול וע"כ דאפשר להשתמש בו להנשא בשאר מחקין. ועי' באהע"ז (סי' קכ"ה סעיף י"ט) דמבואר באחרונים שם דבשעת עיגון כשר בעל מנת, וצע"ק. (מהדו"ק)
תוד"ה מהו דתימא. קמ"ל דאפ"ה כשר דסופר לא כתב אלא על מנת כמו שיאמר הבעל בסוף. לכאורה מאי מהני כיון דהבעל לא ציוה לכתוב אלא לגרש בגירושי חוץ, והסופר הא לא יכול לכוון לכתוב יותר מאשר הבעל ציוהו. והנה הא דבעינן ציווי הבעל, מבואר בתוס' (לעיל דף כ') משום דבל"ז לאו לגירושין קיימא. ויש לעיין אם צוהו לכתוב גירושין חוץ מפלוני דנמצא דלגירושין קיימא, אלא דזה לגירושין שע"פ דין לא מהני, אם זה נקרא כבר לגירושין קיימא, ואפשר דזה נקרא לגירושין קיימא, וממילא נמצא דאז הסופר כבר יוכל לכתוב על גירושין גמורין אף בלי שיאמר לו לכתוב לשם גירושין שכשרים על פי דין, ואם הבעל יתן לשם גירושין גמורים אח"כ, שפיר תתגרש, ולפי"ז א"ש דהסופר כותב כפי שירצה לבסוף ואין כאן חסרון מחמת ציווי הבעל, אמנם זה רק אם לא צריך לבוא מגדר שליחות וכדס"ל לתוס' לעיל דף כ"ב ע"ב, אבל אי צריך שליחות סוף סוף אינו שלוחו לגבי כתיבת גט של גירושין גמורין, וצע"ק.
תוד"ה שתוקי שתקיה. בכל שאר תנאים איירי. ובד"ה כל התנאים פוסלים בגט, דלרש"י פסול גם תנאי שנתקיים אח"כ אם נכתב בגט, וצ"ל דמה דאמרינן לעיל (דף ע"ב ב') דגיטו כמתנתו, ולרש"י הו"ל אומדנא דכונתו לגרש על תנאי, מ"מ לא הוי כנכתב בתוך הגט התנאי, וצ"ע לשיטת הרמב"ם (בפ"ח מהל' גירושין הל' ד') דהוא ספק גירושין, וכ' הה"מ שם דהרמב"ם סובר דגם גמ' דידן אינה חולקת ע"ז כיון דבשעת כתיבת הגט הי' תנאי אז זה תלוי בברירה, א"כ בהא דגיטו כמתנתו נהי דלא התנה בפירוש הא דעתו לכן, וא"כ איך ס"ל לר' הונא דאם ימות יהי' גט, והה"מ ביאר (בפ"ט מגירושין הט"ז) דהרמב"ם מפרש סוגיא דהתם בדברי ר' הונא כשיטת רש"י שם וצ"ע.
ובחזו"א (סי' ק"ו) ביאר דעל מנת דפסול אם כונתו דגם כתיבה תהי' לשם תנאי, משא"כ אם הכתיבה תהי' בלי תנאי אלא דאמר דהנתינה יעשה על תנאי כשר עיי"ש בסק"ה, ולפי"ז צ"ל דדעת השכיב מרע דרק הנתינה יהי' על תנאי אבל הכתיבה רוצה בכל גווני, כדי שאם ירצה ליתן בכל גווני יוכל וצע"ק.
תוד"ה כל. ובסמוך מכשיר ר' זירא על מנת אחר התורף אפילו לרבי אפי' כתבו בתוכו. והק' במהרש"א מאי ראי' על לפני התורף, ונראה בכונת דבריהם דאם יש לאסור תנאי שנתקיים בודאי יש להשוותו לחוץ שנתקיים, ובחוץ שנתקיים הא הוי פסול גמור מן התורה גם לאחר תורף ובכל גווני, וכן יש לפסול בתנאי בכל פעם שבעולם מחמת אטו חוץ שלא ביטלו, והא דלא הביאו מהא דרבי אומר כזה גט הרי דתנאי מהני בע"פ, יש לומר דהיינו יכולים לדחות דהוי מדאורייתא, אבל מדר' זירא ע"כ הא מיירי לענין דרבנן דהא גם לפני תורף בכתב אינו אלא מגזירה הרי דלאחר תורף כשר מדרבנן, הרי דלא גזרינן כלל גזירה אטו חוץ, אבל רש"י יתכן דיסבור דתנאי שנתקיים הו"ל עכשיו כאילו כבר אין נוגע לנו התנאי והוי כחוץ שמחקו, ולכן לא קשה כלל קושייתם. (מהדו"ק)
בא"ד. ובסמוך מכשר ר' זירא על מנת לאחר התורף אפילו לרבי. והיו יכולים לכאורה להוכיח מהא דלעיל (דף ע"ב ב') דמהיום לאחר מיתה מכשר רבי משום דהוי תנאי, ואפשר לדחות דהוי גט מן התורה אבל פסול מדרבנן משום גזירה אטו בכתב.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |