פסקי תשובה/קיז
|
< הקודם · הבא > |
פסקי תשובה (פיעטרקאווסקי) - חלק א - סימן קיז
אתרוג התלוי בסוכה לנוי, נראה נהי דביום טוב אסור לטלטלו משום מוקצה, מכל מקום בחול המועד שמותר בטלטול רק בהנאה אסור משום אתקצאי למצותו שפיר דמי למיפק ביה ידי חובת ד' מינים. חדא, דמצוות לאו ליהנות ניתנו, ועוד דמאי טעמא אסור לטלן ולהנות בהם משום ביזוי מצוה, וזהו דוקא לדבר הרשות, אבל ליטול ממצוה אחת למצוה אחרת אין כאן ביזוי דהא קיי"ל מתירין מבגד לבגד ומדליקין מנר לנר**), והוא הדין וכל שכן כאן דמעלין בקודש, דמעיקרא לא הוי רק נוי מצוה והשתא מצוה גופה, ואף על גב דמעיקרא הוי נוי למצוה דאורייתא והשתא מצוה דרבנן, מכל מקום עדיף, דהרי כתב בים של שלמה (ביצה פ"ד סימן ד) דנוי מצוה, דרבנן בעלמא הוא. ואין לומר מכל מקום אין בו היתר אכילה, שהרי מותר באכילה לדבר מצוה לפי דברנו הנ"ל, אם יזדמן שלא יהיה מה לאכול ביום טוב כי אם אתרוג זה, מותר לאכלו, וכן לכל דבר מצוה שאפשר שיצויר, וכיון שמותר לצאת בו מותר נמי לבעל האתרוג ליקח מחירו. (שו"ת חתם סופר או"ח סי' קפ"ד):
**) י"ל דהא התם דוקא לאותה מצוה עצמה אבל למצוה אחרת יעי' בר"ן שבת (כא.) דאסור להשתמש לאורה אפילו תשמיש קדושה דמצות מבטלות זו את זו. ואולי י"ל על פי מה שכתבו התוס' (סוכה מו. ד"ה נכנס) דסוכה מחמת חג קאתיא ופוטר בשהחיינו שלו גם את החג, יעויין שם ובכל בו הלכות סוכה. ולפי זה י"ל דגם סוכה ולולב חשובין יותר חדא מצוה נגד מצוה אחרת ודו"ק וי"ל הרבה.
ומקום אתי להודיע צערי אשר הנני מצטער הרבה זה רבות בשנים בכל עת אשר אני רואה בתשובת שואל ומשיב (מהד"ר ח"א סי' קל"ז) שכותב ששמע בשם כ"ק מרן הגאה"ק בעל חידושי הרי"מ זצ"ל ליישב קושיית התוספות (בבא מציעא ז:) בקפץ אחד מן המנויין לתוכו, דלבטל ברובא, ותירץ דבדבר שבמנין לא שייך ביטול, ואף דזה רק מדרבנן ומן התורה אף דבר שבמנין בטל, זהו דוקא בעלמא דאין מצוה מן התורה למנות. אבל מעשר דמן התורה מצוה למנות, מן התורה לא בטל עכדה"ק ודפח"ח. והגאון בעל שואל ומשיב כותב לדחות דבה"ק כלאחר יד מדם הפר ודם השעיר שמן התורה מצוה למנות ההזיות ובכל זאת פליגי ר"י ורבנן מ"ט לא בטל דם השעיר בדם הפר יעויין שם, ובמחכת"ה אהבת הניצוח לנצח את רבינו הקדוש היה לו לשוחד והוכה בסנורים [ראה עוד בתשובת שואל ומשיב מהד"ת ח"ג (סימן קכ"ה) איך שהריב לדבר עוז נגד גאון קדוש ישראל היהודי זצ"ל מפרשיסחא וחידושי תורתו ויתבאר אי"ה להלאה בחלק ד'] ולא קרב זה אל זה, דהתם הרי אנו מונין רק הזיות לא הדם, וכי בשביל שאנו מונין הזיות יחשב הדם דבר שבמנין אתמהה, והוא פשוט לבר בי רב דחד יומא: