משנה ברורה/אורח חיים/שעד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
נסתם בשבת פתח או חלון במקום שעירב בו
א (א) ונסתם בשבת. כגון שנפלה מפולת כנגדו [רש"י]:
(ב) מותרים להשתמש. מזו לזו (א) בשבת זו וכ"ש כל אחת לעצמה דמותרת אף אותה שאין העירוב מונחת בתוכה:
(ג) דרך גובה הכותל וחוריו. ר"ל אע"ג דעכשיו שנסתם אין ראויין להתערב יחד דהלא אין בחורין שיעור חלון אפ"ה לא נתבטל העירוב על שבת זו (ב) דכיון שהותר בתחלת השבת הותר לכל השבת:
(ד) ונפתח בשבת. ר"ל לא מיבעי אם נפתח קודם השבת בודאי הוי עירוב דהא בעת כניסת השבת היו כבר פתוחין מזו לזו אלא אפילו אם נפתח בשבת גופא (ג) מ"מ כיון שבעת הנחת העירוב שהניח לכמה שבתות או לשנה היה פתח מזו לזו וחל העירוב לכן אף שבשבת אחרת היה סתום מתחלת השבת ולא היה אז העירוב מועיל לכולם מ"מ לא נתבטל ומיד שנפתח חזר העירוב להתירו הראשון:
(ה) ואפילו סתמה במזיד. היינו בכונה. ודע דמ"א וכמה (ד) אחרונים צידדו לאסור בזה כשחזר ונפתח בשבת דכיון שסתם הפתח שבין שתי החצרות במזיד הוי כביטל העירוב בידים דהרי גלי דעתיה שאינו חפץ בעירוב וא"כ כיון שביה"ש שהוא זמן חלות העירוב היה עדיין סתום לא מהני כשנפתח אח"כ בשבת גופא ואין להקל כשסתמו במזיד אלא כשנפתח קודם השבת דאז אמרינן אף שנתבטל מעיקרא כיון שחזר ונפתח (ה) הרי עכ"פ הם שותפין בפת של עירוב וביה"ש שהוא זמן קניית העירוב הרי יש פתח ביניהם שראוי לערב ועיין בביאור הלכה שביארנו שכן ראוי לנהוג למעשה. אכן אם בעת שסתמו היה בדעתו רק לפי שעה ואח"כ לחזור ולפתחו (ו) מסתברא דמותר אף כשחזר ונפתח בשבת:
(ו) ולהרמב"ם כו'. קאי אריש הסעיף היכא שנסתם הפתח בשבת דלדעה הראשונה מותר להשתמש מזו לזו דרך חורין ולדידיה אינו מותר אלא כל חצר לעצמה והרבותא הוא דאפילו אותה חצר שאין העירוב מונח בתוכה מותרת ומ"מ אם חזר ונפתח (ז) לכו"ע מותר לטלטל מזו לזו כמו מתחלה. ולענין הלכה העיקר (ח) כסברא הראשונה כ"כ האחרונים:
ב (ז) כל אחד בחצירו. דאף דכל חצר נפרץ עתה לרשות אחרת שאין משותפין יחד והוי נפרץ למקום האסור לו מ"מ כיון שבין השמשות היה מותר הותר לכל השבת:
(ח) ואפי' כלי הבית. דאלו כלי החצר מותר לטלטל אף מחצר לחצר גם כשנפרץ דכל החצרות רשות אחת וכדלעיל בריש סי' שע"ב:
(ט) אבל כו'. לכרמלית אסור. בזה לא אמרינן כיון שהותרה הותרה כמו דאמרינן מעיקרא דשם לא נפרץ אלא לחצר שהוא רה"י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה הוא של יחיד זה וזה הוא של אחר אבל זה שנפרץ לרשות אחרת ממש לא אמרינן ביה הואיל והותרה הותרה ועיין בביאור הלכה:
ג (י) שנפרצה קודם שבת. דאלו בשבת אמרינן (ט) כיון שהותרה הותרה:
(יא) במילואה לגדולה. ר"ל שהיו סמוכין זה לזה וכותל מפסיק ביניהן ונפרץ כל הכותל הזה:
(יב) ואין בפרצה יותר מי' אמות. דאלו יותר מעשרה (י) לא שייך לומר דקטנה היא כפתחה של גדולה דפתחא יותר מעשר אמות לא עבדי אינשי:
(יג) גדולה מותרת כו'. ואין הקטנה אוסרת עליה דהא הגדולה יש לה גיפופין ומקום פרצה הכותל של הקטנה (יא) הרי היא כפתחה:
(יד) להוציא כלים ששבתו בבית כו'. דאלו כלים ששבתו בחצר מותר לכתחלה להוציא אף לחצר אחרת אפילו כשלא עירבו יחד:
(טו) אם עירבה לעצמה. אבל אם לא עירבה אף היא אסורה:
(טז) וקטנה אסורה כו'. דהרי כותל שלה נפרצה במילואה לגדולה שהיא מקום האסור לה:
(יז) והיינו כו'. ר"ל אימתי הקטנה אסורה בשכותליה נכנסין ובולטין לתוך הגדולה (יב) בשתים וג' אמות כזה 
:
(יח) מופלגים ג' טפחים כו'. דהיינו מקום כניסת מחיצות הקטנה מופלגות מכותלי אורך הגדולה שבצדה והא דבעינן שלשה טפחים דאל"ה אמרינן לבוד לאורך הגדולה והוי כאלו לא היה מופלג כלל:
(יט) דאל"כ היתה קטנה ניתרת כו'. ר"ל דאם לא היו נכנסין ובולטין כותלי קטנה לתוך הגדולה היתה גם קטנה מותרת (יג) דאע"ג דשוה מבפנים שהעומד בתוכה רואה כל כותלי אורכה שוין שאין שם מכותל רחבה לפאותיה כלום והוי הפרצה בכל מלואה הרי מבחוץ בתוך הגדולה נראין לה שיורי כותל מכאן ומכאן [והיינו אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה וניתרת בהם תשתרי גם הקטנה] משא"כ כשבולטין כותלי קטנה לתוך הגדולה ניכר שאותן שיורי כותל של הגדולה העומדין מאחורי פרצת הקטנה אין שייך לה:
ד (כ) גג קטן כו'. אבל אם שני הגגין (יד) שוין אוסרין זה על זה אפילו אם אינם יותר מעשר אמות דהרי נפרצו במילואן זה לזה:
(כא) שנפרץ כו'. לאו דוקא והכונה שהיה פתוח לגג הסמוך לו דבגג (טו) לא איירי בשהיה מתחלה מחיצה ונקט לשון נפרץ איידי דסעיף ג':
(כב) קודם שבת. דאי בשבת אמרינן כיון שהותרה הותרה וכנ"ל:
(כג) במילואו לגג גדול. היינו שכל גג הקטן היה מכוון נגד גג הגדול הסמוך לו ומיירי נמי שלא עירבו בעליהם יחד וגם שאין גג הקטן מחזיק יותר מעשר אמות וכנ"ל בס"ג:
(כד) קטן אסור להעלות כו'. דהרי נפרץ לרשות חבירו האסור לו:
(כה) ששבתו בבית. דאלו (טז) כלים ששבתו על הגג מותר לטלטלם אפילו לגג חבירו בלי עירוב כלל וכנ"ל בסימן שע"ב ס"א:
(כו) וגדול מותר. להוציא כלי הבית על גגו דגג הקטן לגביה נחשב (יז) כפתח בעלמא כיון שאין בו יותר מעשר אמות:
(כז) מחיצות הבית ניכרות כו'. שכל גגות (יח) שלהן חלקין היו ולא משופעין וכשאין בולט הגג מן הכתלים ולחוץ נראין מחיצות הבית לעומדין על שפת הגג כשמסתכלין תחת רגליהם ואז אמרינן גוד אסיק מחיצתא וכאלו מוקף מחיצות למעלה סביב הגג אבל כשהגג בולט מן הכתלים ולחוץ אין מחיצות הבית נראין ואין אומרין גוד אסיק מחיצתא והוי כרמלית ואסור לטלטל בכל אחד שאין לו שום מחיצות אפילו כלים ששבתו על הגג כ"א בתוך ד' אמות:
(כח) שהגג בולט. דוקא כשבולט ד"ט אבל אם אין בולט ארבעה טפחים הוי כמחיצות ניכרות [מ"א וא"ר ועיין במה שכתבנו לעיל בסימן שמ"ה סט"ז בבה"ל]:
(כט) פתוח לו כו'. דמשתמשין בו ונחשב כל הגג (יט) כחורי רה"י. ומ"מ לא מהני זה (כ) אלא להתיר להשתמש על גגו בכלים ששבתו בתוכו דיש עליו עי"ז שם רה"י אבל להעלות עליו כלים ששבתו בבית אסור כ"ז שלא עירבו יחד כיון שאין המחיצות ניכרות עליו:
< הקודם · הבא >