לחם משנה/מכירה/ה

לחם משנה ‏ מכירה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

החליף חמור בפרה וטלה וכו'. כתב ה"ה ז"ל דאילו א"ל פרה וטלה בכור חיטים קנה כנגד מעותיו דומיא דמ"ש בפ"א גבי עשר שדות שאם החזיק באחת מהן ולא נתן דמי כולן קנה כנגד מעותיו בלבד ותימה דהיכא דנתן מקצת המעות בין הכא בין גבי עשר שדות אמאי לא קנה כנגד כולו דומיא דערבון דפסק רבינו ז"ל בפ"ז כר"י דאמר כנגד כולו הוא קונה. וי"ל דגבי עשר שדות הדמים שנותן אינו לקנין דכבר קנה בחזקה אפילו לא החזיק אלא בא מטעמא דסדנא דארעא כו' אלא משום דלא סמכא דעתיה ולהכי בנתן מקצת הדמים לא אמרינן דסמכא דעתיה על השאר וחילוק זה מבואר בדברי הר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין הביאו הרב ב"י בריש סי' קצ"א וכן הכא גבי פרה וטלה י"ל דלא נתן הפרה לקנין אלא לתחילת פרעון:

ד

וכן ראובן שמכר מטלטלין וכו'. א"א דבר זה אין לו שרש לענין קניה וכו'. דעתו לחלק חילוק רבינו ז"ל אבל סובר דחוב הבא מחמת מכר קנה לענין מי שפרע אבל שאר חוב אפילו מי שפרע ליכא ופירוש דמים שהם כחליפין על דמי שור אינם ידועים וצריך עיון מאין לו לחלק בין מחמת מכר לחוב דעלמא כיון דהוא אינו מפרש פשט דמים שהם כחליפין כדברי רבינו ז"ל:

אבל אם היה לו חוב וכו'. נראה מדבריו דחוב מחמת מכר קונה במטלטלין קנין גמור משום דהוא דבר שאינו מצוי אבל חוב שלא מחמת מכר קונה במטלטלין לענין מי שפרע ובקרקע קנין גמור וכן כתב בפירוש בפרק ז' וא"כ תימה גדול בדברי ה"ה ז"ל דלמה הקשה דבמה קנה והא הנך זוזי ליתנהו בעין נהי דתירץ לחוב מחמת מכר משום דכיון דהוא מחמת מכר ה"ל כאילו לא נתחייב מעולם אבל מ"מ הקושיא עומדת לחוב שלא מחמת מכר איך קונה בקרקע קנין גמור הא הנך זוזי ליתנהו בעין. ועוד תמיה בדבריו מפני דהוו מחמת מכר הוי כאילו לא נתחייבו מעולם ומפני כן קנה איך דחה רבינו ז"ל סוגיא דהאיש מקדש מפני הך סוגיא דהזהב הא יכול לתרץ הסוגיות ולומר דמלוה דהתם הוא שלא מחמת מכר ומפני כן לא קנה דהנך זוזי ליתנהו בעין אבל הך מלוה דפרק הזהב הוא מחמת מכר ומפני כן קנה ולא היה לו לכתוב בפרק ז' דמלוה שלא מחמת מכר קונה בקרקע ואפילו את"ל דסבירא לרבינו ז"ל דהם סוגיות חלוקות דמלוה הנזכרת בהאיש מקדש משמע ליה בין מחמת מכר בין שלא מחמת מכר דאל"כ אמאי לא מוקי שם בפ' האיש מקדש ברייתא דושוין במכר בחוב הבא מחמת מכר מ"מ קשה נהי דאידחייא לה סוגיא דהאיש מקדש במלוה הבאה מחמת מכר מכח הך סוגיא דהזהב דמשמע דמלוה הבאה מחמת מכר קנה אבל בחוב הבא שלא מחמת מכר לא אידחייא לה ולא יקנה כסוגיא דהתם ותיקום אדוכתה מאחר שלא מצינו סוגיא מנגדת לה בהא. ע"ק דבפרק האיש מקדש אמרינן דאי מלוה לאו להוצאה נתנה המקדש במלוה מקודשת ורבינו ז"ל דפסק כאן דקנה במלוה איך פסק בהל' אישות דאינה מקודשת. מיהו לזה י"ל דסובר דליתא לסוגיא דהאיש מקדש אלא לא תלי הא בהא דבפ"ק דקדושין אמרינן דאינה מקודשת במלוה דהמקדש במלוה משמע דהלכתא הכי הוי ומסוגיא דיש דמים שהם כחליפין משמע דמלוה קונה וע"כ צ"ל דלא תלי הא בהא אלא שאני אשה דלא סמכה דעתה. עוד יש לדקדק בלשון ה"ה ז"ל דסובר דטעמא הוא משום דכיון דמחמת מכר נינהו ה"ל כאילו לא נתחייב לו מעות א"כ למה לגמרא לומר משום דהוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן לימא משום דהוי כחליפין ממש דכיון דבא מחמת מכר ה"ל כאילו החליף פרה בשור. ונ"ל לתרץ כל הקושיות ולומר דה"ה ז"ל הוקשה לו כאן בלשון זה אבל בפ"ז ניחא ליה דהתם כיון שהיו מעות בשעת הלואה חשיב ליה כאילו היה בשעת המכר אבל כאן הוקשה לו דמעולם לא היו כאן מעות ובמה יקנה וזה אמרו והא הנך מעות ליתנהו בעולם כלומר דמעולם לא היו כאן מעות ותירץ דכיון דמחמת מכר בא ה"ל כאילו החליף כלומר אע"פ שהפרה שמכר לו אינה בעולם שהרי לא הצריך רבינו ז"ל שיהיה הפרה ברשותו אלא כיון שנתחייב הדמים באותן הדמים קנה דהכי משמע לישנא דאמר דמים שהם כחליפין וחשבינן לה כאילו עתה בעולם והחליף פרה בשור ומכאן למד רבינו ז"ל לכל מלוה דאע"פ שאינה בעולם חשבינן למעות כאילו היו עתה בעולם ומפני כן כתב בפ"ז דמלוה קונה דכי היכי דהיכא שנתחייב לו מעות הפרה חשבינן לפרה כאילו היא בעולם אע"ג דליתא משום המעות שנתחייב לו ממנה ה"ה למעות שהיו בשעת ההלואה דחשבינן להו כאלו היו עתה בעולם. ומ"ש ה"ה ז"ל אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי ר"ל מטעמא דהוי דבר שהוא מצוי ולהכי ליכא אלא מי שפרע לבד אבל אין כוונתו לומר דבמעות הלואה לא שייך לומר דהמעות איתנהו בעולם אלא דאע"ג דאיתנהו משום דהוי דבר שהוא מצוי לא קני ומה שהצריכו בגמרא טעמא דמילתא דלא שכיחא משום דאין כאן חילוף פרה בשור דהפרה ליתא בעולם כדכתיבנא אלא מחמת המלוה חשבינן לה לפרה כאילו איתא וזה נכון בעיני ליישב דברי ה"ה ז"ל והבן:

ז

לפיכך וכו' וכן אם אחז פחות משלש וכו'. קשה לדברי רבינו ז"ל דגט נמי היכא דהגט בידו ומשיחה בידה והיא יכולה לנתקו ולהביאו אצלה תהא מגורשת דהא חשיב נתינה כיון דיכולה לנתקו ולהביאו אצלה. וי"ל דשאני התם דכתיב ונתן בידה משמע דיהא הגט בידה אבל הכא לא כתיב אלא ונתן לרעהו ולא כתיב בידו:

י

המוכר או הנותן שקנו מידו וכו'. פרק יש נוחלין (דף קי"ד) מחלוקת רבה ורב יוסף דרבה סבר כל זמן שיושבים ורב יוסף סבר כל זמן שעסוקים באותו ענין והביא ראיה רב יוסף מהא דאמר רב יהודה ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואי ס"ד כל זמן שיושבין ליחוש דילמא הדר ביה ואמרו שם ולרב יוסף מי ניחא וליחוש דילמא הדר ביה אלא מאי אית לך למימר דסליקו מענינא לענינא ה"נ מוקמי והדר יתיב ע"כ. ומאחר דפסקינן כרב יוסף א"כ בשכיב מרע צריך שלא יעשו דין אלא בתר דסליקו מענינא לעניינא כמו שאמרו בגמרא אליבא דידיה וכ"כ הטור ז"ל בסי' רנ"ג בהל' מתנות שכ"מ והביא שם מחלוקת ר"י ורשב"ם אם דנו מקמי דסליק מההוא עניינא בדיעבד הוי דין או לא אבל לכתחילה כ"ע מודו דאין להם לדין. ורבינו ז"ל כתב בפרק ג' מהל' סנהדרין סתם ג' שנכנסו לבקר את החולה כו' רצו כותבין רצו עושין דין ולא כתב דיסלקו מעניינא לעניינא והוא תימה דאפילו שנאמר דס"ל דאם דנו בדיעבד דיניהם דין אבל לכתחלה אין להם לדון מ"מ היה לו לבאר וסתם הדברים יותר מדאי:

יד

או שישתתפו שניהם באומנות וכו'. דעת הראב"ד ז"ל כפי מה שהבין ה"ה דאם השתתפו שהטילו שניהם ממון בשתוף לכיס אחד וקנו מידם שזה קנין גמור אבל בפרק ד' מהל' שותפין לא כתב אלא הגבהה ולא קנין סודר. וקשה על הראב"ד ז"ל דהא אין מטבע נעשה חליפין וכמו שהקשה מהררי"ק ז"ל סימן ר"ג וי"ל דהקנין חייל על השיתוף וזהו שכתב שתוף עצמו נקנה בקנין וכי תימא הוי דבר שאין בו ממש כיון דהטילו מעות לכיס כדבר שיש בו ממש הוי זה נראה ליישב דברי ה"ה ז"ל. אבל באמת נראה דכוונת הראב"ד ז"ל לומר דהשיתוף עצמו נקנה בקנין וכמו שהשיג בריש פרק ד' מהל' שלוחין כמ"ש שם רבינו ז"ל השותפין שנשתתפו וכו' וכתב הוא ז"ל ורבותי הורו וכו' אלא שלפ"ז צריך להגיה כאן ולומר דהשתוף עצמו נקנה בקנין כמ"ש שם:

לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע. היינו דוקא כגון דקל לפירותיו דודאי אם אמר פירות דקל לא הוי הקנאה כלל דהוי דבר שלא בא לעולם. אי נמי אפילו אמר פירות דקל זה אינו קנין משום דהוי דשלב"ל מ"מ אי לא הוה דשלב"ל הוה חייל ולא אתי ריעותיה משום דאין בו ממש ולזה הביאו רבינו ז"ל בדרך משל לומר דכי הא איקרי דבר שאין בו ממש אע"פ שאין הקנין חל לא הוי אלא מטעמא דהוי דבר שלא בא לעולם ולא מטעם שאין בו ממש:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף