שו"ת תשב"ץ/ב/רצה
שו"ת תשב"ץ 
ב רצה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ענין רצה: דין האשה שלותה בשטר ואח"כ נשאת הדבר פשוט שבע"ח גובה את חובו מנכסים שהכניס' לבעל כאלו לא נשאת. דבין שנאמר בעל לוקח הוי או יורש הוי בנכסים שהכניס' לו אשתו. הרי מלוה בשטר גובה מן היורש ומן הלקוחו' דקלא אית לה ולקוחו' אפסידו אנפשייהו כדאי' בפ' גט פשוט (בבא בתרא קע"ה ע"ב). ואפי' בפרנסה אמרי' בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קל"ט ע"א) דכיון דקלא אית לה גובה מהבעל. ומזה הטעם דן הרא"ש ז"ל במי ששלח סבלונו' לארוסתו וגירש' ונשאת לאחר שהוא גובה מבעל דסבלונו' קלא אית להו. ודבר זה פשוט הוא. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מלוה. ובגמרא סוף פ' יש נוחלין (שם) לא אבעיא להו אלא במלוה ע"פ דקודם שנשאת ונשאת אם נגבית מבעל משום דיורש הוי או אינה נגבית משום דלוקח הוי. והרי"ף ז"ל כ' דלא איפשיטא בעיין. וכיון דלא איפשיטא לא גבי כדין כל ספק ממונא דהוי קולא לנתבע וחומרא לתובע. וכ"ש שהרב אבן מאגיש ז"ל סובר דאפשיטא בעיין דלוקח הוי וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' אלא שכ' שאם מעות הלוא' עדיין קיימים יחזיר למלוה. ומסוגיא דשמעתא משמע דאפי' היא עדיין קיימת אינו גובה מהבעל וכ"ש אם מתה בחייו אף ע"פ שהרב בעל התוספו' ז"ל הי' אומר שאם היא קיימת ויש לה נכסי מלוג גובה מהבעל דלא שייך למימר לוקח בחיי' שהרי הגוף שלה הוי באות' שעה. אפילו חבלה באחרים אמרי' בפ' החובל (בבא קמא פ"ט ע"א) שמוכרת נכסי מלוג בטובת הנא'. וכ"ש מה שלותה ואכלה כן הוא דעתו ז"ל ולא כתבו כן הראשוני' וגם האחרוני' לא הסכימו עמו בזה בכל ענין בין מתה בין קיימת. בין נכסי מלוג. בין נכסי צאן ברזל. מלוה ע"פ שלותה קודם שנשאת אינו גובה מהבעל דאיהו דאפסיד אנפשיה שהי' לו להלות בשטר וכ"ז שהבעל קיים אין לו דין עמו. עד שימות ויהי' דינו עם האשה ויגבה ממנה. ובהלכות גדולות בהלכות כתובות מצאתי כתוב שאם לותה ואכלה קודם שנשאת ב"ח גובה ממקרקעי בין מלוה על פה בין מלוה בשטר. בין בחייה בעודה תחתיו בין אחר מיתתה ותימה הוא:
ואם לותה אחר שנשאת בין בשטר בין בעל פה ב"ח אפסיד אנפשיה ובעל אינו משלם כלום משום דבעל לוקח הוה וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפ' נערה שנתפתתה מדתנן בפ' החובל (בבא קמא פ"ז ע"א) העבד והאשה פגיעתן רעה. וכ' הרב ז"ל דהכי אסכימו ר"ח ז"ל והרי"ף ז"ל. אלא שהרב ז"ל מסתפק בזה אם נפלו לה נכסים אחר שלותה בשטר דכיון שהבעל לא קנה אותם אלא משעה שנפלו לה. א"כ ה"ל כלוה ולוה ואח"כ קנה דק"ל יחלוקו בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ז ע"ב) או דילמא כיון דאמרי' דידו עדיפא מידה איהי לא קניא מידי ולאו דאקנה הוא ולא גבי ב"ח דנכסי דבעל נינהו ומכחא דידיה אתו לי' ולא מכחא דידה. ובזה הצריך עיון הרב ז"ל והא דבעל לוקח הוי היא בפ' מי שהיה נשוי (כתובות צ"ה ע"ב) ופ' המפקיד (בבא מציעא ל"ה ע"א) ובפ' יש נוחלין (בבא בתרא קל"ט ע"א) ובפ' השואל (צ"ו ע"ב). ואם לותה למזונות כשהלך למדינת הים הבעל משלם בפ' ב' דייני גזרות (ק"ז ע"ב) כמו שהוא מפורש שם. מ"מ אם הית' מלוה על פה על אותן נכסים שנפלו לה אחר שנשאת כגון שהמוריש לוה בחייו ומת ונפלו הנכסים ביד זאת היורשת הנשוא'. בזה נ"ל ברור שמלוה על פה גובה כדין מלוה על פה הנגבית מן היורשין המפורש בפ' שום היתומים (כ"ב). וליכא למימר בהני נכסי דבעל הוי לוקח ראשון לפי שקודם שנפלו בירושה לאשתו היו משועבדים לבעל חוב ולא קנה אותם הבעל כלל דכיון דמכח ירוש' קא אתי ליכא למימר דלוקח הוי בנכסי מוריש אשתו כך נ"ל. וכן דנתי הלכה למעשה והאל יצילנו משגיאות אמן:
ומיהו המכנסת נדוניא במטלטלין של כסף וזהב ובגדים אין הבעל יכול למכרן. אע"פ שיש לבעל נכסים כנגד נדונייתא דהיא חפצ' יותר בשבח בית אביה דקי"ל כר' יהוד' דאמר הדין עמה בפ' אלמנה לכ"ג (יבמות ס"ו ע"ב). וכ"ש שאין ב"ח נוטלן בחובו. וכן כ' הרא"ש ז"ל שם בפסקיו וכן הוא בספר אהע"ז בסי' צ"א וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וכ"כ דדוקא שום של בגדים משום שהאש' רוצה לבלות כליה. אבל אם הכניסה לו מעות ב"ח נוטלן בחובו ובירושלמי פרק מציאת האשה (ה"ג) והביאו הרי"ף ז"ל שם מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה ובשום פחות חומש. אמר ר' יוסי בר חנינא שמו דעת האשה שרוצה לבלות כליה ולפחו' חומש ושמו דעת האיש שרוצ' לישא וליתן בכספים ולעשותן אחד ומחצה אמר ר' יוסי בר חנינא הדא אמרה אין אדם רשאי למכור כלי אשתו. והרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכו' אישות ובפ' אחרון מה' מכירה כ' שאע"פ שאינו רשאי אם מכר מכרו קיים והרשב"א ז"ל בפ' אלמנה לכהן גדול כתב שלא נראו דבריו דאם איתא שאם עבר ומכר ממכרו ממכר משום דלכתחל' לא ימכור לא תקנו חכמים לפחו' חומש. וכן הוא דעת הרמב"ן ז"ל שאם מכר ממכרו בטל לגמרי. ונראה שהרמב"ם ז"ל יודה שאין ב"ח נוטלן כן יראה מדבריו בפרק ? מהלכות הלואה ובפרק אלמנה לכהן גדול צריך עיון בפסקי הרא"ש ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |