שו"ת מהרי"ק/כא
|
< הקודם · הבא > |
הנה אמת כי צעקת הר"ר הירץ אלאנד"רוף יצ"ו באה אלי באומרו כי רבים מבני עמינו מתנשאין ליתן עיניהם בבעלי כיסים להשליכם אל ארץ אחרת ולהזמין אותה לפני רב או דיין אשר מארץ רחוקה למען הפיק זממם על ידי כך בהיות הדבר ידוע שבטרם שאיש אמיד או הירא ורך הלבב ימלאנו לבו להיות נודד ממקומו שיתן לתובע תביעותו תהיה התביעה ישרה או לא ישרה וא"כ הוא לקתה מדת הדין ח"ו ולא שבקת חיי לכל עשיר ונמצא עושרו שמור לו לרעתו ח"ו כי ירבו עליו הקופצים והתובעים עד אשר ביניהם לא ירגיע ולא ימצא ממח ולא כן דרכי התורה חלילה וחס אלא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וכבר חששו בעלי התוספת לזה שהרי כתבו בפרק זה בורר וז"ל ונראה דהך טענה דלב"ד הגדול קא אזלינא אדרבה הנתבע הוא דמצי למימר הכי ולא (א) תובע דאי לא תימא הכי יבאו קלים שבישראל ויתנו עיניהם בעשירים ויזמינום לדין בא"י או יתנו כל תביעותם עכ"ל. ואע"ג שכתב בשם ר"ת דאפילו תובע מצי טעין מ"מ הרי רבינו יצחק דהיינו הדעת הראשון מתוס' וה"ג אשר דבריהם דברי קבלה דסבירא להוא דדוקא נתבע מצי למימר ולא תובע. וגם מהר"ם דבתראה הוה יודע בדברו ר"ת טפי מינן אפילו הכי לא היה כופה הנתבע ללכת אל בית הוועד מאחר שה"ג סוברים דדוקא נתבע מצי אמר הכי כמו שכתב בספר תש"בץ משמו וכן במרדכי וגם רבינו אשר כתב בפרק הגוזל בתרא וז"ל. ויש שרוצים לומר דדוקא נתבע ולא תובע דאי לא תימא הכי כל עני יתן עיניו בבעל ממון ויזמינהו לפני ב"ד הגדול וקודם שילך שמה יתפשר עמו כפי רצונו אבל ר"ת אומר דכ"ש הוא דהשתא אפילו נתבע כו' עד ואני אומר אם יזמין העני העשיר לב"ד הגדול יסדר טענותיו לפני דייני עירו ואם יש ממש בדבריו יאמרו לו שילך עמו עד כאן לשונו רבינו אשר והרי לך שהרי הפוסקים הראשונים חוץ מר"ת וגם האחרונים אשר אחריהם ראוי להלך כולם שוו שיש לחוש שמא יבאו קלים ויתנו עיניהם בעשירים כ"ש שיש לנו לחוש יותר דהא נפישי רמאי טובא בעו"ה. ואפשר שגם ר"ת היה מודה בדורות הללו דיש לחוש לשמה יתנו עיניהם בעשירים כו'. כיון דנפישי רמאי טובא ואפשר שבימיו לא הוו נפישי רמאי כל כך וכן מצינו בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קיג) דקאמר כי אתי לקמיה דרב נחמן אמר להו לדידכו כניפנא להו והאידנא דאיכא רמאי חיישינן והרי לך שמחלק בין שני דרב נחמן לשני דרב אשי שסדר התלמיד דקא מסיים האידנא כו'. ואמרינן אע"ג דבימי רב נחמן לא הוה חיישינן לרמאי בהא מילתא מ"מ האידנא דהיינו בימי רב אשי חיישינן. ואע"ג דלא היה כל כך מרב נחמן לרב אשי כמו שיש מר"ת ועד עכשיו שהרי כל התלמוד מלא שלא היה בין רב נחמן לרב אשי כי אם מקצת ימי רבא ולא כולה וכולהו ימי דרבא לא הוו אלא ארבעים שנין למאן דגריס אביי ורבא מדבית עלי קא אתו בפרק קמא דראש השנה ואפילו למאן דגריס רבה ואביי מ"מ לא היה בין רב נחמן לרב אשי אלא שנותיו דרבא ולא כולם כדהוכחתי לעיל. ואלו מימות רבינו תם ועד עכשיו יש כמה דורות. ופשיטא שאין לחלק (ב) בין דורות הראשונים לדורות שלנו ולומר שהיו ימיהם ארוכים. דהא גרסינן ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות דף סד) אמר רבא ליתנהו הני כללי כו'. דהא מימות דוד אימעוטי שני כדכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' והרי לך שלא היו מאריכים ימים יותר ממנו כל כך. ואפילו הכי מחלק תלמודא בין ימי רב נחמן לימות רב אשי ואמר דבימי רב אשי דהוה נפישי רמאי טובא דלא דנינו הכי כדהוה בימי רב נחמן משום דאיכא למיחש לרמאי. כ"ש וכ"ש שיש לומר דאפילו ר"ת היה מודה דבזמן הזה איכא למיחש לרמאי וכדפי' וכן כתב גם במרדכי וז"ל וכתב בספר א"ז וז"ל כל היכא שיש בעיר מומחא ויודע דין תורה כו'. לא שנא תובע ולא שנא נתבע לא מצי למימר נלך לבית הוועד או לב"ד הגדול אלא דן בעירו מפני הרמאין שלא ידחו עצמם מן הדין עכ"ל. הרי לך בהדיא דאע"ג דבימי התלמוד היה לכל הפחות מלוה יכול לטעון לבית דין קא אזילנ' או לבית הוועד אפילו הכי האידנא איכא למיחש לרמאי ולא שנא תובע ולא שנא נתבע צריך לדון בעירו כ"ש וכ"ש בזמן הזה שיש לחוש כדפי'. ועוד ק"ו בן ק"ו בארץ אשכנז אשר שמעתי שסכנה גדולה ברוב המקומות לצאת אפילו מקיר העיר וחוצה וכל היוצא צריך הוא להוצאה מרובה ואף גם זאת לא ינקה מסכנה ופשיטא דכל גברא דאמיד יתן ויחזור ויתן קודם שיצא חוץ לעירו והוה מנקטי' לכובסי' דלשבקיה לגלימיה הוא ואולם כי לא היינו צריכים לכל זה לולי שלפי הנראה יש מהנזקקין לומר שאין ראוי להר"ר הירץ יצ"ו הנ"ל לדון בעירו לפני האלוף הרב הגדול מהר"ר שמעון כהן יצ"ו מפני שהוא מחותנו. ולזה אמרתי מאחר שדבר פשוט הוא דאפילו שהוא מחותנו משום כך אין פסול לדון לו כדבעינן למימר לקמן אין לנו לומר שמצד החומרא לא ידון אותו ככל הני עובדי דפרק בתרא דכתובות (דף קה) שפי' שם התוס' דמחמירים על עצמן היו ולזה אמרתי דכהאי גונא אין ראוי להחמיר כלל דחומרא דאתי לידי קולא היא להחזיק ידי הרמאין ונותנים עיניהם בממון אחרים אבל משום דבר אחר פשיטא ופשיטא שאין צריך לא ראיה ולא אריכות דברים בזה שאין לכוף להח"ר הירץ יצ"ו לדון חוץ מבית דינו של האלוף מהר"ר שמעון כהן יצ"ו דמוחזק אני בו לבר אבהן בר אוריין ומומחא לרבים ומי יפצה פה לחלוק שלא יהיה בית דינו יפה ומומחא בכל ישראל פשיטא דלית דין צריך בשש אלא לאפוקי מטענת החומרא כתבתי מה שכתבתי וכדפי'. ונחזור להוכיח דודאי פשיטא שהאלוף מהר"ר שמעון כהן יצ"ו כשר לדון הח"ר הירץ יצ"ו דאין לומר שיפסל מטעם החיתון מדגר' בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף כח) אמר רב חסדא אבי (ג) החתן ואבי הכלה מעידים זה לזה הא לא דמי אהדדי אלא כאכלא לדנא. ואין לומר דאע"ג דכשרים להעיד זה לזה אפילו הכי פסולים לדון מידי דהוה האוהב והשונא דכשרים להעיד לרבנן דר' יהודה ואפילו הכי פסולים לדון כדאיתא בהדיא בההיא פרקא גופיה (דף כז) מהא דתנן בנדה פרק בא סימן. (נדה דף מט) כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון וכו'. ואמר ר' יוחנן בגמ' עלה דהך רישא דיש שכשר להעיד ואין כשר לדון אתא לאתויי סומא מאחת מעיניו ורבי מאיר היא ומסיק שם דהוי הך סתמא דלא כאידך סתמא דסנהדרין דפרק אחד דיני ממונות. ועל זה כתב רבינו משה מיימון בפיר' המשנה וז"ל ואשר חוייב שלא שם התלמוד זאת המשנה באוהב ושונא אשר הוא כשר להעיד כפי סברת חכמים ופסול לדון כמו שנתבאר במקומות מן התלמוד בהיותו ענין נעתק במהרה והוא שישוב השונא אהוב, וישוב תיכף על עין האמצעית ואין בכאן מלה שיאמר ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון עכ"ל. ואי איתא דאבי החתן ואבי הכלה כשרים להעיד ופסול לדון אכתי מה תירץ מנא ליה לר' יוחנן ולתלמוד להעמיד משנה זו דלא כהלכתא ור' מאיר דמדמי דינין לנגעים ודלא כסתמא דסנהדרין וצ"ל דפליגי סתמא אהדדי והוי דוחק גדול כדפריך תלמודא בריש שבועות מכדי מאן סתמינהו למתניתין כו'. נוקמי אליבא דהילכתא וכ"ע ונימא דהך דיש כשר להעיד ואין כשר לדון אתא לאתויי אבי החתן ואבי הכלה דהתם לא שייך למימר משום דהוי ענין נעתק כמו שתירץ רבינו משה אההיא דאוהב ושונא כו'. אלא ודאי פשיטא ופשיטא דצריך לומר דאבי החתן ואבי הכלה כשרים לדון זה את זה ואע"ג שהתו' הקשו שם קושיא שהקשה רבינו משה דלוקמי באוהב ושונא ומתרצים בענין אחר ולפי דבריהם אין משם ראיה שיהיו אבי החתן ואבי הכלה כשרים לדון מ"מ לא מצינו שנחלקו על דברי רבינו משה בדין זה ופשיטא שיש להשוותה כל זמן שלא נמצא מחלוקת מפורש ביניהם. והרי לא מצינו לא התוס' ולא שום פוסק שיחלוק בזה על רבינו משה מיימון.
ומאחר שהוכחנו שכשרים לדון כדפירש' לעיל אין לומר שמפני החומרא שיש לו להאלוף מהר"ר שמעון כ"ץ יצ"ו. להסתלק מן הדין אלא אדרבה יש לו להשתדל בדין שלא לרדות הרמאים וכדפי' לעיל. וכ"ש לפי הלשון שמצאת במרדכי גדול מאושטר"ייך וז"ל אבל הכא באוהב כדבסמוך ובפרק שני דייני גזירות (כתובות דף קה) פרח גדפא ארישי' כו' עד דאין אלא (ד) חומרא בעלמא ומדת חסידות הוא שהיו מחמירים על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסילים לא היו עכ"ל. והרי שכתב בשם ר"ת דאין זה אלא מדת חסידות וחומרא על עצמן. אבל במקום שהחומרא באה לידי הפסד לאחרי' פשיטא ופשיטא שאין מקום לחומרא זו דאדרבה מחוייב כל אדם להציל חבירו מהפסד ונזק ועשוק מיד עושקו וכן משמע נמי לשון דמחמירים על עצמן דדוקא היכא שאין הדבר נוגע לאחרים ככל הני עובדי בפרק בתרא דכתובות דהוו נפישי דייני טובא באתרייהו דהני חסידי שהיו מחמירים בכך ולא היו גורמים שום הפסד לא לתובע ולא לנתבע חלילה. ואין לחלק ולומר דהא דקאמר דאין אלא חומרא בעלמא דהיינו דוקא שאין אחד מהבעלי דינים מוחין אבל היכא שאחד מהבעלי דינין מוחה ואומר לא אדון בפני זה מפני שהוא אוהבו של בעלי דינין שומעין אפילו באהבה כל דהו כהנהו עובדא דפרק בתרא דכתובות (דף קה) ואין זה חומרא אלא דינא אי אפשר לומר כן שהרי מצאתי במרדכי הנ"ל וז"ל ראובן אין יכול לפסול את שמעון לפי שהוא אושפזיכנו של לוי כי מה שאמרו בכתובות פרק בתרא אושפיזכני את פסילנא לך לדינא פר"י שהיה מחמיר על עצמו אבל אין פסול כולי עד ונראה דה ה כל פסילנא לך שבתלמוד כן הוא עכ"ל. הרי לך בהדיא דאף על גב דאידך קאי וצווח לפסול אושפזיכנו של חבירו לדונו או כיוצא בזה דלאו כל כמיניה ופשיטא שכן הוא מאחר שאין אלא משום מדת חסידות וחומרא על עצמו כדפי' והכי נמי ל"ש מאחר שהוכחתי לעיל דאבי החתן והכלה כשרים לדון זה את זה ואין לפקפק בדבר אלא מכח חומרא בעלמא או מדת חסידות. זאת ועוד אחרת הלא כתב אלי הרב הגדול האלוף מהר"ר שמעון כ"ץ יצ"ו אשר יש בידו מרוב גדולי אשכנז יצ"ו אשר קיימו וחזקו הב"ד שלו בוורנקברו"ט בתוקף גזירת' שלא להכריח ולהוציא איש מב"ד שלו ואף אם הבעל דין החולק יפתח פיו ויאמר שהאלוף מה"רר שמעון כ"ץ יצ"ו אין ממוצע לו מצד חתון או קורבה דמ"מ האלוף מהר"ר שמעון הנ"ל יסדר הב"ד בעירו ועל פיו ישק כל זה השכילו בכתב אמת שלהם כאשר כתב האלוף מה"ררש יצ"ו הנז'. לכן גם אנכי הצעיר נעשה סניף אליהם וגוזר אני בנח"ש שלא יוכל שום אדם להוציא הח"ר הירץ הנ"ל חוץ מהב"ד שלו בוורנקבור"ט ככל הדרך הנ"ל לדון לפני האלוף מהרש"כ יצ"ו או לפני מי שיסדר מהר"ש אם יקראו עליו עירעור מחמת חיתון או קורבה דפשיטא (ה) דאפילו נאמר שלא יהיה מן הראוי שהאלוף מהר"שכ יצ"ו ידון משום חומרא או מדת חסידות מכל מקום לא יפעל מלברר דיינים כדמוכח בהדיא פרק דסנהדרין אושפיזכניה דרב אתי לקמיה לדינא אמר ליה לאו אושפיזכני את אמר ליה אין. אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא. א"ל רב לרב כהנא פוק דייניה חזייה דהוה קא גייס ביה וכו'. הרי לך בהדיא דאף על גב דרב היה מחמיר על עצמו שלא לדונו משום שעשה עמו האושפיזכנו חסד כמו שפירש שם רש"י אפילו הכי לא נמנע מלמנות רב כהנא לדיין. ואע"ג שרב כהנא תלמידו של רב כדמוכח בכל התלמוד והיה קצת פתחון לבעל דין לחלוק ולומר כיון שעשה חסד עם רבו גם הוא ישא פניו. ותדע שכן הוא שהרי הוא אומר שם חזייה דהוה גייס ביה ופירש שם רש"י וז"ל חזייה רב כהנא דהוה גייס דעתיה ברב סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות עכ"ל. ואפילו הרי לא נמנע רב מלמנות לו תלמידו רב כהנא לדיין כ"ש בזה הנדון לפי הנלע"ד וכל ישראל יהיו נקיים ויעלו מעלה. לשם ולתפארת ולתהלה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |