נצח ישראל/מט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נצח ישראל מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר יהודה בן לאדוני אבי בצלאל זכרונו [לברכה] לחיי העולם הבא, הנחמות העתידים לבא על ישראל ועל ירושלים, אל יעלה על דעתך ואל יבא במחשבתך דבר שהוא מחשבת און שאפשר הספור, ויבא בהם הדבור על שפתי בן אדם, ואף שישלוט בהם המחשבה ויתפוס בו הרעיון ענין הנחמה, כי דבר זה אי אפשר והוא מן הנמנעות. ואם יבא בדעתך ויעלה דבר זה על מחשבתך, תשים לנגדך ואל יסור מעיניך הצרות אשר היו בעם ה'. וכי אפשר שיבא בהם המספר וישלוט בהם המחשבה, עד כאשר ישים האדם המחשבה על זה - הלא ישתומם, ורעיוניו יבהלו, ולבו ידום ויחרוש בקרבו. כי אם יהיו נאמרים בספור, לא יפול בהם אמונה בלב, ויאמר האומר הלא זה דברי חידה, ולא היה, אך ממשיל משלים הוא. ואם היינו חס ושלום מזרע זרים, לא זרח כבוד ה' אלקי ישראל עלינו, ולא ראינו אור תורת אלקינו, היו הדברים קשים להאמין את אשר עבר על נפשנו בגלותינו ועד עתה. אך אנחנו בני אברהם, תולדות יצחק, צאצאי יעקב, זרע קדושים שורש אמת:

כי לפי הדעת והשכל, אם יבואו עליו כל האומות בעולם, מבלי יכולת לזוז האילן הזה הבנוי על שרשי האמת, תקוע בארץ, ועל יובל ישלח שרשיו, מתפשטין בכל רוחות העולם, שתול על פלגי מים היוצאים מן העדן. המשפט נותן והדעת מחייב שלא יעקר אותו, ולא ישלוט בו יד האדם לזוז אותו ממקומו, ולא יבאו עליו בצורת. אף אהבת עולם אהב עמו לתת להם חקים ומשפטים, לא עשה כן לכל גוי. עם עוללים ויונקים דיבר, ולעיני אמהותיו נגלה כבודו, והיו בשלום סכו ומעונתו בציון (תהילים עו ג). זנח מרכבת כבודו, ומחשמלי זוהר ירד, גם שמים לא זכו בעיניו (איוב טו טו), ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד יח), ובין מצוקי ארץ ישב. נפלאת הוא בעיני כל באי עולם:

ועתה כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה ז יב), בו שלטו ערלים, בו נכנסו טמאים, נתנו אותו שממה בחמודותיו, לאל זר, הבלי הגוים כבדוהו. ולקדישין עליונים חלקו בהם דינין; אלו נהרגין, ואלו נשרפין, גם אלו הלוקין והגולין, זה ימים ועידן עדנין. גם שם לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, לא נתנו להם אדמה טמאה לשבת ולנחלה, ויתהלכו מגוי אל גוי. לא היה אומה ולשון אשר לא עלה עולם עליהם, עד כי השביעו נפשו מהם, והיה להם לזרא, ותקיא נפשם גם אותם, ובזה הלכו מדחי אל דחי, ונדחו עד קצה השמים. ועתה אם בריאה יברא ה', שמים וארץ חדשה, אין לנו לשבת ומקום לנוח, עד אל אשר בשם "בני אל חי" (הושע ב א) נקראו, אומרים (ר' ישעיה נב יא) "סורו סורו טמא אל תגעו". בשבתם אתם נתנו עליהם חוקים חדשים, מקרוב באו. הלא בתורת משה עבד ה' [כתיב] לשום לבניו פאר על ראשם לכבוד ולתפארת, ונגד לבם חותם הקודש, ובבגדיהם צבע כסא הכבוד, והכל לפאר ולהדר ולרומם הוד מיחדיו ומעידיו. ועתה אם תורה חדשה ניתן על ידי זרים, לשום תחת פאר התפילין כובע כרום זולת, ותחת חותם קודש נגד לב - חותם זר מגונה, ותחת יקר כבוד, בעטיפות אבל על שפם יעטה. הלא אם כל האגמים דיו, וכל קני הים קולמסין, וכל שמים יריעות, וכל בני אדם סופרים, לא יספיקו לכתוב התלאות והצרות המשונות יוצאים חוץ לטבע ומנהגו של עולם אשר עברו על עם ה':

ועתה ה' אלקינו, אבינו אתה, ושמך הגדול נקרא על בניך, למה יתחלל שמך הקדוש והנורא על ידי בניך לאמר, אם "בני אל חי" אתם, למה מעלים עיניו ממכם כל הימים, וכצאן לטבח יובל, ניתנו בידי זרים. אם אבותינו ואנחנו חטאנו לך, הלא בידך אנחנו להעבירנו, ומה לנו בעולמך להתחלל שם קדשיך על ידי בניך. לכן בקשתינו מלפני כסא כבודך, שאל תתן אותנו בידי זרים, ולהיות למשל ולשנינה בין כל העמים, וחוס עלינו והוציאנו מידי זרים:

ובמדרש (ילקו"ש ישעיה רמז תמג), "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם" (ישעיה מ א), כתיב (תהילים מה ח) "אהבת צדק ותשנא רשע", רבי עזריה בשם רבי יודא בשם רבי סימון פתר קרא בישעיה; אמר ישעיה, מטייל הייתי בבית תלמודי "ואשמע את קול ה' אומר וגו'" (ישעיה ו ח). אמר, שלחתי את עמוס, והיו קורין אותו פסילוס. אמר רבי פנחס, למה נקרא שמו 'עמוס', שהיה עמוס בלשונו. אמרו, הניח הקדוש ברוך הוא את עולמו, ולא השרה שכינתו אלא על הדין פסילותא, על הדין קטוע לישנא. שלחתי את מיכה, והיו מכין אותו על הלחי, כמו דאמר (ר' מיכה ד יד) "בשבט יכה על הלחי". מעתה את מי אשלח, ומי ילך לנו. "ואומר הנני שלחני" (ישעיה ו ח). אמר ליה הקב"ה, ישעיהו, בני טרחנים הם, סרבנים הם, מקבל אתה עליך ללקות ולהתבזות מהם. אמר על מנת כן, "גווי נתתי למכים" (ישעיה נ ו), ואיני כדאי שאלך בשליחותך אצל בניך. אמר ליה הקב"ה (היא) ישעיהו "אהבת צדק", אהבת לצדק את בני, "ותשנא רשע" שנאת מלחייבם, "על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון מחבריך" (תהילים מה ח). מהו "מחבריך", אמר ליה הקב"ה, חייך שכל הנביאים מתנבאים נביא מפי נביא, שנאמר (מלכים ב ב טו) "נחה רוח אליהו על אלישע", ורוח משה על שבעים זקנים. אבל אתה מתנבא מפי הגבורה, הדא הוא דכתיב (ר' ישעיה סא א) "רוח ה' עלי". ולא עוד, אלא שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות, אבל אתה מתנבא נבואות כפולות; "עורי עורי" (ישעיה נא ט), "התעוררי התעוררי" (ישעיה נא יז), "שוש אשיש" (ישעיה סא י), "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ א), עד כאן:

כבר אמרנו לך פעמים הרבה, שכל חטא שבישראל הוא מצד המקרה, ואין חטא מצד עצם צורתן. ולפיכך היה מצדיק ישעיהו את ישראל, ואמר, אף שהם חוטאים מצד המקרה, מכל מקום מצד עצם ישראל הם טובים. כי הצורה בישראל צורה אלקית, ולכך אין חטא בהם מצד עצמן, רק מצד המקרה, דהיינו מצד היצר הרע, כמו שהתבאר למעלה בפרקים הקודמים. וזה היה מורה על מעלת ישעיה הנביא, שהיה לו צורה אלקית גם כן, לכך היה משבח את ישראל מה שצורתן נבדלת. . ואמר שאיני כדאי להיות הולך בשליחותך אצל בניך, מפני מעלת הצורה של ישראל שהיא אלקית. ולפיכך אמר, כל הנביאים קבלו נבואתם נביא מפי נביא, וזה כי החומר מסך מבדיל בין השם יתברך ובין הנמצא. לפיכך כל הנביאים שלא היה צורתן כל כך נבדלת מן החומר, היה מבדיל החמרי בין השם יתברך ובין האדם, לכך היה צריך לקבל נבואה שלהם מנביא אחר. אבל ישעיה שהיה נפשו שהיא צורתו נבדלת, ולא היה החומר שלו מסיך ומבדיל בין השם יתברך ובין האדם, אין לו אמצעי, ומקבל הנבואה מן השם יתברך בעצמו. וכן מה שהיה (מקבל נבואתו על ידי אמצעי) [מתנבא בנבואות כפולות], הכל ענין אחד, וטעם אחד להם, כמו שהתבאר:

ובמדרש, חטאה בכפלים "חטא חטאה ירושלים" (איכה א ח), ולקו בכפלים "כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה" (ישעיה מ ב), ומתנחמים בכפלים "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ א). וביאור זה - כפל חטא של ישראל, כי לפי מעלת צורתן האלקית, אין ראוי שיהיה בישראל חטא. כי האומות שחוטאים מפני שעצמן הם בעלי חומר, לכך לא נחשב החטא שלהם בכפל, כמו החטא של ישראל שנחשב חטאם בכפל, כי הכפל מורה על הצורה. כי אצל האומות הצורה בטילה אצל החומר, ולכך אין להם מדריגה שניה, רק מדריגה חמרית בלבד. אבל ישראל בעצמם יש להם מעלת הצורה, ולכך חטאם בכפל מצד הצורה, שהיא שנית על מדריגת החומר. ולקו בכפלים, פירוש, כשם שחטא שלהם אינו לפי מעלת צורתם הנבדלת, שאין ראוי שיהיה בהם חטא לפי מעלתם הנבדלת, ולכך לקו בכפלים, שכל מכות היה שלא בטבע, כי היו מכות מופלאות ומבדלות גם כן, כפי מדריגת הצורה. וכן מתנחמים בנחמות כפולים. והם נחמות שהם שלא בטבע, וכולם הם נחמות אלקיים שראויים אל מעלת הצורה, והם נקראים 'נחמות כפלים'. כי הדבר שהוא לפי הטבע החמרי הוא ענין אחד, ושלא כטבע הוא כפל, לכך היו דוקא הנחמות כפולות:

ובמדרש, חטאו בראש "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד ד), ולקו בראש "כל ראש לחלי" (ישעיה א ה), ומתנחמים בראש "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם" (מיכה ב יג). חטאו בעין "ומסקרות עיניהם" (ר' ישעיה ג טז), ולקו בעין "עיני עיני ירדו מים" (איכה א טז), ומתנחמים בעין "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה נב ח). חטאו באוזן "ואזניהם הכבידו" (זכריה ז יא), ולקו באוזן "ואזניהם תחרשנה" (מיכה ז טז), ומתנחמים באוזן "ואזניך תשמענה כו'" (ישעיה ל כא). וביאור ענין זה, כי כל ענין ישראל הוא בדקדוק גמור. שאם חטאו ישראל באבר אחד, אותו דבר נלקה, ואותו דבר חוזר להרפא, ובזה נתרפאו לגמרי. ואם חטאו באבר זה, ובאה המכה על ענין אחר, לא נתרפא החטא לגמרי, מאחר שלא הוכה באותו אבר שהיה בו החטא. לכך באותו דבר שחטאו בו נלקו, ובו נתרפאו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף