ערך/תשמיש המיטה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי תשמיש המיטה

בשני רעבון

בגמרא בתענית (יא.) אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון, שנאמר (בראשית מא נ) 'וליוסף ילד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב'. תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון [חסוכי בנים. חסירי בנים כו' שלא קיימו פריה ורביה. רש"י].

ובירושלמי (תענית פ"א סוף ה"ו) א"ר אבון כתיב (איוב ל ג) 'בחסר ובכפן גלמוד', בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם עשה אשתך גלמודה. א"ר לוי כתיב 'וליוסף ילד שני בנים' אימתי 'בטרם תבוא שנת הרעב'. תני בשם ר' יהודה תאיבי בנים משמשין מיטותיהן א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה.

וכן פסק הטור (או"ח סימן תקעד) מצוה להרעיב אדם עצמו בשנת רעבון ואסור לשמש בו מטתו ולחשוכי בנים מותר.

אם איסור זה מדאורייתא

הכלי חמדה (פ' מקץ אות א) כתב שכנראה איסור זה הוא איסור תורה.

בליל טבילה

כתב הבית יוסף (או"ח סימן תקעד) שאף מי שאינו חשוך בנים וקיים מצוות פו"ר מכל מקום בליל טבילה מותר בתשמיש המיטה אף בשני רעבון, ומקור דבריו בדברי הירושלמי הנזכרים לעיל 'א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה'.

מו"מ בדין זה

התוס' (תענית יא. ד"ה אסור) הקשו שהרי יוכבד נולדה בין החומות ואותה העת עת רעב היה, ועל כרחך ששימשו אף בשני רעבון.

• התוס' מתרצים שלכולי עלמא אין איסור אלא רק למי שרוצה לנהוג עצמו בחסידות, ולכן יוסף לא שימש אך שאר בני אדם שימשו.

הקרבן נתנאל (תענית פ"א ס"ח אות נ) הקשה מלשונו של ריש לקיש 'אסור לאדם' שמשמע שאינו מנהג חסידות אלא איסור גמור.

הקרבן נתנאל מיישב שבודאי לכל אדם הוה איסור גמור וכוונת התוס' שיוסף ולוי לא קיימו עדיין מצוות פו"ר ולכן הרי הם חשוכי בנים המותרים מעיקר הדין בתשמיש המיטה אף בשני רעבון, אך מכל מקום יוסף החמיר על עצמו במנהג חסידות. וכן כתב הב"ח (או"ח סימן תקעד סק"ד)

הב"ח (שם) מקשה לדעת התוס' שיוסף לא עשה כן אלא ממנהג חסידות, כיצד למדה מכך הגמרא שאסור לאדם שקיים פו"ר לשמש את מטתו בשני רעבון, דילמא אינו אלא מידת חסידות ומדינא מותר.

הב"ח מיישב, שרק אם באופן שקיים פו"ר אסור מעיקר הדין לשמש מטתו יש לומר שיוסף נהג מידת חסידות בעצמו ואף שלא קיים פו"ר לא שימש. אבל אם אפילו מי שקיים פו"ר מותר לו לשמש מיטתו מעיקר הדין, הרי אין כאן דררא דאיסורא ואין מקום למדת חסידות.

• בדעת זקנים ובהדר זקנים לבעלי התוס' (בראשית מא נ) יישבו בשם ר' יהודה החסיד שכל האיסור לשמש הוא כגון נביא ששמע שעתיד להיות רעב, וכן יוסף שידע בבירור על ידי חלום פרעה שעתיד להיות רעב, אבל לוי שלא היה יודע הדבר בבירור לא נאסר לו.
• עוד כתב בדעת זקנים והדר זקנים שיש מתרצים שיוסף ולוי נחלקו במחלוקת בית שמאי ובית הלל במשנה ביבמות (סא:), שדעת ב"ש שבשני זכרים מקיים מצות פריה ורביה וכך סבר יוסף וכיון שהיו לו שני בנים לא שימש בשני רעבון, ואילו דעת ב"ה שבזכר ונקבה דווקא מקיים מצות פו"ר וכך סבר לוי ולכן שימש בשני רעבון.
• כעין זה יישב בנופת צופים על פי מחלוקת הראשונים בדעת בית הלל שמצוות פו"ר מתקיימת בזכר ונקבה. שדעת התוס' (יבמות סב: ד"ה וכל), הריטב"א (שם סא: ד"ה מתניתין) בשם הגאון ז"ל, הרשב"א (שם ד"ה וב"ה), והרמב"ם (אישות פט"ו ה"ד) כפי שדייק המגיד משנה (שם) שבעינן דווקא זכר ונקבה ואין יוצאים ידי חובה בב' זכרים. אך דעת תוס' חד מקמאי (יבמות סא:) ופסקי הרי"ד^{[השלם מקור]} וכן הביא המאירי (שם) בשם גדולי הדורות שסגי אפילו בזכר ונקבה וכל שכן בב' זכרים. ואם כן יש לומר שבזה נחלקו יוסף ולוי, שיוסף סבר שכל שכן שיוצא ידי חובתו בב' זכרים ואם כן כבר קיים פו"ר ואסור לשמש בשני רעבון, ולוי סבר שאינו יוצא אלא בזכר ונקבה וכיון שאין לו בת מותר בתשמיש המיטה אף בשני רעבון.
• הר"ן (תענית ב: מדפה"ר) מיישב שכל האיסור לשמש בשני רעבון הוא משום שישראל שרויין בצער, ולכן יוסף שהיה סבור שאחיו ואביו בצער לא שימש, אך הם שידעו בעצמם שאינם בצער ואף ידעו ביוסף שהוא ברווח יכלו לשמש אף בשני רעבון.

והבית יוסף (או"ח סימן תקעד) תמה על מה שכתב הר"ן שהאחים ידעו שיוסף שרוי ברווח, וז"ל: איני יודע מהיכן ידע שהיו יודעים כן תשעה חודשים או שבעה קודם ירידתם למצרים שמפשטי הכתובים נראה שלא ידעו ממנו אם חי אם מת עד שנתוודע להם ותכף ירצו למצרים ואז נולדה יוכבד, ונמצא ששימש לוי תשעה חודשים או שבעה קודם לכן.

ובפירוש הריב"א לתורה (בראשית מא נ) הביא אף הוא כישוב הר"ן והוסיף דשמא לא שימש לוי עד שנתבשר שהיה יוסף חי ומושל על הארץ ואז נתעברה אשת לוי מיוכבד ואיחרו לבא למצרים ט' חודשים או ז' כשיעור עיבורה ולכך נולדה יוכבד בין החומות

• הדרישה (שם סק"א) יישב שאשתו של לוי נתעברה בליל טבילה שאז מותר לשמש כמבואר בירושלמי. ואין להקשות שעדיין לא נצטוו אדין נדה, שהרי קיימו את כל התורה שאם לא כן למה לא שימש יוסף בשני רעבון.
• המזרחי (בראשית מא נ) מיישב שכיון שלא היה ללוי בת ועדיין לא קיים פריה ורביה הותר לו כמבואר בגמרא שחשוכי בנים מותרים לשמש בשני רעבון.

הבית יוסף (או"ח סימן תקעד) מקשה, שאם כן אף ליוסף היה מותר לשמש כיון שאף לו לא היתה בת, שאם היתה לו היתה נמנית במנין שבעים נפש שירדו למצרים.

העין יעקב (תענית שם)^{[השלם מקור]} יישב קושיית הבית יוסף שבאמת היה ליוסף בת כמבואר במדרש (ב"ר צג ח) על הפסוק (בראשית מד יט) 'אדני שאל את עבדיו', שאמרו ליוסף 'וכי בתך היינו מבקשים' מבואר שהיה לו בת ולכן היה אסור לשמש, ומה שלא נמנתה במנין שבעים נפש צ"ל שמתה קודם לכן.

הכלי חמדה (מקץ אות א) מקשה, שאם היתה לו בת היה לפסוק לומר 'וליוסף יולד שני בנים ובת בטרם תבוא שנת הרעב' ועל כרחך שלא היתה לו בת. ואין לומר שמתה קודם לכן שהרי קיימא לן שמי שהיו לו בנים ומתו לא קיים פריה ורביה (כמבואר ביבמות סב. וברמב"ם אישות פט"ו הט"ו) ואם כן שוב יכל לשמש בשני רעבון כיון שחשוך בנים הוא שהרי לא קיים מצות פו"ר בשני בניו ובבתו שמתה.

הכלי חמדה מיישב ע"פ פלוגתת רבי יוחנן וריש לקיש ביבמות (שם) בהיו לו בנים ונתגייר אם קיים בכך מצות פריה ורביה, שדעת ר"ל שלא קיים כיון שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ודעת רבי יוחנן שקיים, ובביאור דעת רבי יוחנן צריך לומר שמצוות 'לשבת יצרה' האמורה בדברי קבלה (ישעיה מה יח) היא הסבר וביאור למצוות פריה ורביה, וכיון שעיקר ענינה ליישב את העולם לכן קיים המצווה אף שאין יחס בינו לבין בנו כיון שסוף סוף הוא גרם. ואם כן ר"ל שחולק וסובר שלא קיים מצוותו ע"כ ס"ל שמצוות 'לשבת' היא מצווה אחרת ולפי זה גם בהיו לו בנים ומתו יסבור כדעת רב הונא החולק על רבי יוחנן שם וסובר שקיים בכך מצוות פריה ורביה ואם כן ר"ל לשיטתו אומר שיוסף לא שימש מיטתו בשני רעבון, כיון שלשיטתו כבר קיים יוסף מצות פריה ורביה בבתו שמתה קודם לכן כיון שעדיין לא נצטוו במצוות 'לשבת' ויש איסור לשמש בשני רעבון.

עוד יישב הכלי חמדה כעין זה, שאף לדעת רבי יוחנן הסובר שאינו מקיים מצות פו"ר בהיו לו בנים ומתו היינו רק אחר מתן תורה שנתחדש חיוב 'לשבת יצרה' והרי הוא ביאור למצות פריה ורביה שעניינה יישוב הארץ. אך קודם מתן תורה שלא נצטוו אלא במצוות פריה ורביה מודה רבי יוחנן שאף בהיו לו בנים ומתו קיים מצות פריה ורביה, ולכן לא יכול היה יוסף לשמש בשני רעבון כיון שכבר יצא ידי חובת פו"ר בבתו שמתה.

הכלי חמדה מיישב, שלכאורה יש להקשות איך מותר לשמש משום פריה ורביה בשני רעבון, הלא קיימא לן שצריך זכר ונקבה לקיום המצוה ומנין לו שבעיבור זה יעלה בידו המין שרצה בו. והרי איסור זה הוא כנראה איסור דאורייתא וספק דאורייתא לחומרא. וצריך לומר כדעת הרמב"ם (טומאת מת פ"ט הי"ב) שספק דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן אך מדאורייתא ספק לקולא, ואם כן במקום ספק מצוות פריה ורביה לא אסרו חכמים ספק איסור שימוש בשני רעבון. וכתב הפרי מגדים (פתיחה להלכות תערובות)^{[השלם מקור]} שספק דאורייתא לקולא מדאורייתא הוא רק בישראל, אך בבני נח ספק דאורייתא לחומרא, ואם כן בן נח לא יוכל באמת לשמש בשני רעבון מספק מצוות פריה ורביה. וכידוע, כתב הפרשת דרכים (דרך האתרים דרוש א)^{[השלם מקור]} שנחלקו יוסף והאחים אם יצאו מכלל בני נח אף להקל כדעת האחים או שרק להחמיר כדעת יוסף, ואם כן יוסף שסבר שעדיין בן נח הוא לא יכל להקל משום ספק דאורייתא לקולא מדאורייתא ולכן לא שימש בשני רעבון, מה שאין כן לוי שסבר שהרי הם ישראלים לכל דבר ס"ל דספק דאורייתא לקולא מדאורייתא ולכן שימש לפי שבמקום ספק מצוה לא אסרו חכמים ספק דאורייתא.

עוד יישב הכלי חמדה, שליוסף היו ב' בנים וקיימא לן לענין הרבה דברים ששנים הוה חזקה, ולכן היה סבור שלא יהיו לו אחר כך רק בנים ולא יקיים בכך פריה ורביה ולכן לא שימש בשני רעבון.

• הבית יוסף (או"ח סימן תקעד) מיישב, שקודם מתן תורה לא היה איסור לשמש בשני רעבון, והגמרא שמביאה ראיה מהפסוק האמור אצל יוסף אמסכתא בעלמא, והדיוק הוא מייתור הלשון ש'בטרם תבוא שנת הרעב' משמע שאחר שבא אסור לשמש מטתו אך זו הוראה רק לזמן שאחר מתן תורה.
  

והוכיח כן, שהרי חשוכי בנים מותרים לשמש ואם כן איך יתבאר המבואר בפסוק שב' בני יוסף נולדו קודם שבאה שנת הרעב, והלא בלא אותם בנים היה חשוך בנים והיה מותר לו לשמש בשני רעבון וע"כ שאסמכתא בעלמא היא.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף