ערך/תשמיש המיטה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי תשמיש המיטה

בשני רעבון

בגמרא בתענית (יא.) אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון, שנאמר (בראשית מא נ) 'וליוסף ילד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב'. תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהן בשני רעבון.

ובירושלמי (תענית פ"א סוף ה"ו) א"ר אבון כתיב (איוב ל ג) 'בחסר ובכפן גלמוד', בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם עשה אשתך גלמודה. א"ר לוי כתיב 'וליוסף ילד שני בנים' אימתי 'בטרם תבוא שנת הרעב'. תני בשם ר' יהודה תאיבי בנים משמשין מיטותיהן א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה.

וכן פסק הטור (או"ח סימן תקעד) מצוה להרעיב אדם עצמו בשנת רעבון ואסור לשמש בו מטתו ולחשוכי בנים מותר.

אם איסור זה מדאורייתא

הכלי חמדה (פ' מקץ אות א) כתב שכנראה איסור זה הוא איסור תורה.

בליל טבילה

כתב הבית יוסף (או"ח סימן תקעד) שאף מי שאינו חשוך בנים וקיים מצוות פו"ר מכל מקום בליל טבילה מותר בתשמיש המיטה אף בשני רעבון, ומקור דבריו בדברי הירושלמי הנזכרים לעיל 'א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה'.

מו"מ בדין זה

התוס' (תענית יא. ד"ה אסור) הקשו שהרי יוכבד נולדה בין החומות ואותה העת עת רעב היה, ועל כרחך ששימשו אף בשני רעבון.

• התוס' מתרצים שלכולי עלמא אין איסור אלא רק למי שרוצה לנהוג עצמו בחסידות, ולכן יוסף לא שימש אך שאר בני אדם שימשו.

הקרבן נתנאל (תענית פ"א ס"ח אות נ) הקשה מלשונו של ריש לקיש 'אסור לאדם' שמשמע שאינו מנהג חסידות אלא איסור גמור.

הקרבן נתנאל מיישב שבודאי לכל אדם הוה איסור גמור וכוונת התוס' שיוסף ולוי לא קיימו עדיין מצוות פו"ר ולכן הרי הם חשוכי בנים המותרים מעיקר הדין בתשמיש המיטה אף בשני רעבון, אך מכל מקום יוסף החמיר על עצמו במנהג חסידות. וכן כתב הב"ח (או"ח סימן תקעד סק"ד)

הב"ח (שם) מקשה לדעת התוס' שיוסף לא עשה כן אלא ממנהג חסידות, כיצד למדה מכך הגמרא שאסור לאדם שקיים פו"ר לשמש את מטתו בשני רעבון, דילמא אינו אלא מידת חסידות ומדינא מותר.

הב"ח מיישב, שרק אם באופן שקיים פו"ר אסור מעיקר הדין לשמש מטתו יש לומר שיוסף נהג מידת חסידות בעצמו ואף שלא קיים פו"ר לא שימש. אבל אם אפילו מי שקיים פו"ר מותר לו לשמש מיטתו מעיקר הדין, הרי אין כאן דררא דאיסורא ואין מקום למדת חסידות.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף