חתם סופר/שבועות/מ/א

חתם סופר שבועות מ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשטענו דינר מטבעות ופירש"י דינר טבוע וס"ל לרש"י דכל המטבעות דין אחד להם. והתוס' ורוב הפוסקים פליגי ולפע"ד יש להביא ראיה לפירש"י בתחלה נבין לרב דלא הוזכר טענה כלל בקרא רק כפירה וא"כ לא בעי הודאה ממין הטענה דלא הוזכר כלל בקרא רק בעי הודאה ממין הכפירה והדתנן ואם הודאה ממין הטענה פי' ממין כפירת טענה דלרב כולי מתני' הכי מפרשא הטענה ב' כסף פי' כפירת טענת וה"ה ה"נ ומ"מ פטור בטענו חטין והודה לו בשעורין דלא הוה ממין הכפירה שכופר בחטין ומודה בשעורין משא"כ בטענו דינר זהב טבועה ומודה בפרוטה טבועה נהי דלא הוה ממין הטענה שטוענו דינר זהב מ"מ ממין הכפירה הוה דהנה על דרך משל בדינר זהוב איכא ב' אלפים פרוטות כופר הוא בכל הנהו פרוטות ומודה באחד דע"כ לאו כופר בכל הדינר זהוב כ"א באלף וט' מאות וצ"ט פרוטות ומודה באחד והוה שפיר ממין הכפירה נמצא דכל המטבעות אחד הן לרב מצד המושכל כאשר ביארנו:

ובזה יש מקום לישב קו' תוס' דקאמר הקמ"ל דפרוטה בכלל מטבע איתא ולא קאמר קמ"ל דדינר כסף הוה מינו של דינר זהב והא"ש דלפי המסקנא אפשר דר"א כרב ס"ל וגם רב בעצמו אפשר דמשני הך סיפא כר"א והא דקאמר הש"ס ורב הכל דין מטבע אחד כ' המהרש"א שזהו רק למאי דהוה בעי למימר תדע כו' וכן מורה לשון רש"י ד"ה ורב דבעי למימר כו' ודו"ק. ואם כן לא הו"מ למימר דקמ"ל דינר הוה בכלל מטבע דדינר זהב דפשיטא דהא לא בעי ממין הטענה רק ממין הכפירה וכשמודה דינר כסף מדינר זהב נמצא שכופר כ"ד דינרי כסף ומודה באחד וה"ל ממין הכפירה משא"כ כפר בפרוטה ה"א דלא הוה ממין הכפירה דהא לא מחשבין לאלף תתקצ"ט פרוטות דמי יפרוט דינר זהב לפרוטות ולא הוה ממין הכפירה קמ"ל דבכלל מטבע איתא וזהו מדוקדק בצחות לשון רש"י ד"ה דינר מטבעות כו' אע"פ שזה כסף וזה נחושת כו' והוא פלאי דהוא איירי מדינר זהב ומאי האי דקאמר שזה כסף אלא ע"כ כנ"ל דרש"י פי' כן להלכתא דקיי"ל כרב וכשנויי דר"א וממין הכפירה בעינן והכפירה הוא בכסף הבן ודו"ק:

אכן לפי הס"ד דלא ידע דר"א אתי' כרב ק' קו' תוס' דקאמר הקמ"ל דפרוטה בכלל מטבע איתא ולא קאמר דינר בכלל מטבע איתא:

לישב גם את זה נכריח בתחלה שיטת רש"י גם לשמואל דשם מטבע אחד הוא דאל"ה לשמואל דסתם כסף דוקא אם כן גם קרא איירי בכסף ומודה לו פרוטה דוקא וקשה הא לא הוה הודאה ממין הטענה אלא ע"כ דשם מטבע אחד הוא ולשיטת התוספות והפוסקים צריכין לדחוק דקרא איירי שנתן לו ב' כסף להחליף מיהו לשון כסף או כלים לשמור לא משמע הכי [ואולי שמואל לטעמיה דס"ל פ"ק דסנהדרין ב' שדנו דיניהם דין ומוכח התם ב' ע"ב מאן דלא בעי ג' ס"ל עירוב פרשיות כתיב כאן ואם כן כי הוא זה לא קאי אלשמור דרישא דקרא] מ"מ לרש"י א"ש בלי פקפוק כלל:

והנה כי הוא זה ע"כ פרוטה הוא הפחות שבמטבעות והשתא אי הוה ס"ל דפרוטה לאו בכלל מטבעות איתא אם כן הדרא קו' לדוכתא הא לא הוה ממין הטענה וע"כ לא בעי ממין הטענה וא"כ ממילא אין כאן חידוש מדינר כסף וטריסית דהא לא בעי ממין הטענה כלל אבל כיון דאשמועינן פרוטה בכלל מטבע איתא וממילא הכל הוה חידוש ומיושב קו' תוס':

ויש לישב נמי קו' ראשונה של תוס' דלעיל איירי ב' כסף ופרוטה בלתי טבועים הא חסרה ליה טענה שכר לטבוע דלכאורה קשה היא גופה מנ"ל דהרי מסרה הכתוב לחכמים כמ"ש רש"י בקידושין ודילמא שיערו חכמים דשתי מעין בלתי טבועים הוה דבר חשוב ובהכי סגי ולא חסרה טענה כלל וצ"ל דאם כן לא הוה פרוטה ממין הטענה כיון דקרא איירי בלתי טבועין ולא שייך הכל מין מטבע אחד וא"כ מ"מ לא הו"מ הש"ס למימר בפשיטות דב' כסף איירי בלתי טבועין ומשום דחסרה ליה טענה דהיה קשה מנ"ל דלמא סגי בהכי וע"כ צ"ל משום דה"ל טענו חטין והודה לו בשעורין א"כ אמר בקיצור משום דמה שהודה לא טענו ודו"ק:

לימא מדסיפא כשמואל מתרץ נלפע"ד משו"ה מסתפק הש"ס בהכי משום דר"א מתלמידי ר' יוחנן הוא וכמ"ש הר"ן בשמעתין ואי הוה ס"ל לר"א כשמואל הוה ס"ל נמי טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב דהכי משני הש"ס לעיל מתני' אליבי' מידי הוא טעמא אלא לשמואל כו' ולקמן פליגי אמוראי לר' יוחנן אי ס"ל טענו בחטין ושעורין לפטור או לחייב ובזה א"ש מה דקשה לפמ"ש הר"ן בשם הרשב"א דאע"ג דאנן קיי"ל כרב בכפירת ב' כסף מ"מ ס"ל כשמואל בהא דסתם כסף דוקא הוא והא דנקט ברישא ב' כסף איידי דסיפא לאשמועינן ב' כסף ופרוטה חייב דה"ל חטין ושעורין ע"ש וקשה א"כ מאי צורך להש"ס לומר סיפא דוקא דקתני שהכל מין מטבע אחד רישא או כרב או כשמואל ס"ל לימא רישא נמי דוקא ואפ"ה מצי סבר כרב כמ"ש הרשב"א והא"ש דאם כן ס"ל טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב והש"ס לא רצה לאוקמי ר"א בהכי משום ר' יוחנן רבי' כנ"ל ודו"ק:

כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון ע"א מחייבו שבועה כ' תוס' שזהו לאו דוקא שהרי אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ומפני זה הוקשה להם מדוע לא משוינן נמי הכא ע"א למודה במקצת הטענה דבעי ב' כסף והנה להפוסקים דס"ל דבפקדון סגי בפרוטה אחת ולא נאמר ב' כסף אלא במלוה איכא למימר כיון דאשכחן שבועה בפרוטה חייב נמי בע"א אפי' במלוה דומיא דשני עדים משא"כ בקרקעות דאימעוט נמי משבועות השומרין ועיין כה"ג תי' תוספות בכתובות שם:

ואולי יש לומר דבמס' ב"מ נפקא לן ב' עדים שמחייבים שבועה מבנייהו דע"א ומפיו ע"ש ה' ע"א. ואם כן להרמב"ם דמדאורייתא לא בעי אלא ב' פרוטות אם כן בשני עדים בשטוענו ב' פרוטות וכפר הכל והעדים מעידים על פרוטה א' נשבע על השני מקל וחומר דע"א ופיו כנ"ל נמצא דנשבע משום פרוטה אחד שהרי האחד מתחייב מפי עדים וא"כ נמצא ששני עדים שבאים מכח קל וחומר דע"א עדיפא מע"א שאלו ע"א בעי טענות ב' פרוטות וכפירת שתיהם דאלו כפר רק א' ה"ל מודה מקצת ודל ע"א מהכא נמי חייב ולא מהני ע"א אלא כשכפר ב' פרוטות ונשבע בשביל ב' פרוטות וב' עדים מחייבים שבועה על פרוטה א' אלא ע"כ דע"א לא בעי רק טענה פרוטה וכופר בו וא"ש:

מיהו כ"ז לשמואל אבל לרב דג' פרוטות בעי א"כ בשני עדים נמי בעי ג' פרוטות דדיו לבא מן הדין להיות כנדון והעדים מעידין על אחד ונשבע על השנים אם כן לא מוכח מידי בע"א וכמ"ש תוס' דדוקא שמואל לשיטתו אמר הכי ודו"ק:

טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ומסיק רבה בר נתן בב"ק ס"פ המניח דפטור אפי' מדמי שעורין וכ' רש"י ותוס' הטעם משום דאחולי אחליה ופליגי הפוסקים אי תפס המלוה השעורין אי מפקינן מיניה ע"ש בתוס' ובנמוקי יוסף ולפע"ד דתליא בשני תירוצי התוס' דהכא ד"ה והודה לו כו' דלתי' הראשון דפטור לגמרי משמע ולר"ג אה"נ דמחייב לגמרי מחייב איכא למימר לרבנן אפי' אי תפס מפקינן מיניה ולא הוה הודאה כלל ע"כ צ"ל ר"ג מחייב לגמרי ובתי' השני ס"ל דאי תפס לא מפקינן מניה ומהני ההודאה לתפוס עכ"פ ולכן מחייב ר"ג:

והא"ש קו' תוס' בב"ק כשהקשה הש"ס התם ממתני' לרבה בר נתן והקשה דלמא מתני כר"ג אתיא וי"ל דאפי' להנהו פוסקים דאי תפס לא מפקינן מניה היינו בטענו חטין כו' דאמר ליה ממ"נ לדבריך אתה חייב לי השעורים ולדידי מ"מ חייבת לי חטים ואם לא תשלם לי החטים אתפוס בשעורין בעבורם נהי דאנו לא מתפסינן ליה דאמרינן אחליה מ"מ אי תפס לא מפקינן מיניה ומכ"ש דמתני' דהתם מסיק הש"ס להדיא דלא מפקינן משא"כ ברישא דהתם לכ"ע לא מהני תפיסה דאמרינן ליה הגדול הזיק ואיך תתפוס הקטן הלא תם אינו משתלם אלא מגופו וא"כ ס"ל להש"ס בהא אפי' ר"ג מודה דלא מקרי הודאה כלל כיון דאפי' תפיסה לא מהני וק"ל:

והנה כבר כתבנו לעיל שנתקשנו דלתי' קמא של תוס' למה לי הוא זה להודאה ממין הטענה תיפוק ליה כיון שמחל לו השעורין אין כאן הודאה בשלמא לשיטת הרא"ש ס"פ המניח דלא מחל כ"א במודה שעורין של אותה שעה שתבעו חטים א"ש דאתא למעט מודה שעורין ממין אחר של חטין דאז לא מחל ואפ"ה פטור משבועה מיהו התוס' ע"כ לא ס"ל הכי מדהקשו דר"ג מחייב בדמי שעורין כו' ומאי קושיא דילמא מתני' בהודה לו שעורין של זמן אחר ובהכי פליגי ורבנן באמת לא פטרי במתני' רק משבועה אבל רבה ב"נ איירי מזמן אחד ואז פטור לכ"ע אפי' לר"ג וכן קו' תוס' ד"ה ור"ג מחייב לא היה קשה מידי דר"ג הוצרך לומר רואה אני דברי אדמון דאי לא היה בלשון הזה לשון קנקנים הי' ר"ג מודה דפטור מכלום דמחל לו הכל אפי' השבועה פטור דאין כאן הודאה אלא ע"כ דלא ס"ל כהרא"ש קשה כנ"ל מיהו למ"ד טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהם פטור איכא למימר דקרא להכי איצטרך. ולשמואל נמי דס"ל דחייב נמי לק"מ דלדידיה קרא בכסף דוקא איירי איצטרך קרא למעט טוענו ב' כסף ומודה בפרוטה דלא הוה ממין הטענה אע"ג דלא מחל הפרוטה שאומר זהו בכלל חשבון מעותי שאני תובע אפי' הכי פטור ולא מחייב אפי' בטוען שנתן לו ב' כסף להחליף כמ"ש תוס' לעיל מיהו אנן קיי"ל כרב דכפירת ב' כסף בעינן וה"ה כסף שוה כסף הוא כמ"ש הפוסקים ואם כן איירי קרא הכל בשוה כסף וקיי"ל נמי טענו חטים ושעורין והודה לו באחד מהן חייב קשה שפיר: מיהו להרשב"א דכתבתי לעיל בשמו דס"ל נהי דקיי"ל כרב דבעינן כפירה ב' כסף מ"מ בהא קיי"ל כשמואל דסתם כסף הוא דוקא א"ש. אדרבא דלא צריכין לדחוק דקרא איירי בנתן לו כסף להחליף אלא דאיירי שתבעו ב' כסף ופרוטה וה"ל חטים ושעורין כסף ונחושת ומודה בפרוטה נחשת דחייב ואתא זה למעט טענו כסף ומודה בפרוטה דפטור אף ע"ג דלא שייך מחילה כנ"ל אבל לשארי פוסקים קשה. ואולי היה אפשר לומר נהי דקיי"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בשעורין חייב וכן כסף ופרוטה וכדומה משום דכל כסף ושוה כסף למין אחד יחשב וכן כל הכלים מין אחד יחשבו אבל טענו כסף או שוה כסף עם כלים והודה לו באחד מהם פטור ממיעוטא דזה דרחמנא חלקו להנהו מינים כסף או כלים (ולקמן אי"ה נכתוב דלא מלבי אני אומר זאת) ובזה מיושב לקמן במסקנא דקאמר רב פפא טענו פרוטה וכלים כו' חדא כרב וחדא כשמואל כו' וצ"ע מה סמיכות ושייכות להנהו תרי דינים דקאמר חדא כרב וחדא כשמואל והא"ש דפסק כרב דכפירה ב' כסף בעי ואם כן נימא נמי כוותיה דסתם כסף שוה כסף הוא ובהכי איירי קרא וקשה זה למה לי דהרי מחל לו וע"כ לטענו חטין ושעורין דפטור קמ"ל חדא כשמואל דטענו חטים ושעורין חייב. ואכתי תימא דזה קאי למפטר טוען כסף וכלים קמ"ל דאפי' טענו פרוטה וכלים חייב וע"כ משום דאף ע"ג דס"ל כרב בכפירה מ"מ ס"ל כשמואל דב' כסף דוקא וכהרשב"א הנ"ל ודו"ק:

ובזה אמרתי לישב מה שהביאו תוספות לקמן בשם ר"ח דבשמעתין פסק כשמואל משום דר"נ קאי כוותיה דהלכתא כוותיה בדינא ובכתובות פסק כר"ח ב"א אר"י היינו משום דרבינא ורב אשי שקלו וטרו אליבי' והא"ש דס"ל לר"ח מדשקלו וטרו התם אליבי' ש"מ ס"ל לחלק בכנ"ל ולכן התם קאי אשמן וקנקנים דה"ל שוה כסף עם כלי ס"ל לפטור והכא אחטים ושעורין דעלמא קאי קיי"ל כר"נ אמר שמואל אע"ג דמוכח מרב פפא דנקט כלים ופרוטה דלא ס"ל לחלק בכך מ"מ קיי"ל כרב אשי דהוה בתרא טפי ודו"ק:

וגם אמרתי לישב בזה דעת הראב"ד דטענו מנה מלוה והודה במנה פקדון לא הוה ממין הטענה ואולי ס"ל דדרשינן זה שלא יצטרך טענת כסף עם כלים והיינו כסף כינוי למלוה דקאי אאם כסף תלוה כמ"ש לעיל. וכלים כינוי לפקדון דעליה קאי כלים לשמור ואמר רחמנא זה שלא יצטרפו. דומה קצת למ"ש בדעת ר"ח ז"ל ודו"ק:

אמנם התוס' דלא ס"ל כהרא"ש הנ"ל וגם לא כשיטת הרשב"א וגם לא ס"ל בחילוק דכלים שכתבתי מדהקשו ר"ח אהדדי הדרי קושיא לדוכתא מיהו למ"ש תוס' בב"ק ס"ג ע"א ד"ה דבר שאין מסויים כו' דממשמעותיה דכי הוא זה נפקא לן דבעי דבר שבמדה ושבמשקל לקמן מ"ג ע"א (וע"ש דהסוגיא צריכא לכאן) א"ש ולפ"ז צ"ל דהנהו דמפקו ליה משלמה ע"ש ולקמן מ"ג ע"א תוס' ד"ה אלא כו' ס"ל כתי' ב' דתוס' דהכא דאפי' אי פטור מדמי שעורין דמחל ליה מ"מ ה"ל מודה מקצת ומטעמא דכתבתי לעיל דאי תפס לא מפקינן מיניה ואיצטרך זה למעוטי משבועה:

וע"ד חידוד ופלפול אמרתי לישב גם קו' הרא"ש דמה"ת שנאמר דמחל וכי יטען כל תביעותיו והוא לא היה צריך עתה לשעורים לכן לא תבעם ומנ"ל דמחל י"ל דמוכח כן דאיך לא חשש שאידך ירצה לכפור החטים וע"כ יודה במקצת משום דאין מעיז ואי יודה מקצת יתחייב שבועה דאורייתא ע"כ יערים ויכפור בחטין וישתמט להודות בשעורין (עיין בב"י סי' פ"ח מחודש ב' בשם בעה"ת משמע דלא שייך אישתמוטי בהא) כיון דהאמת הוא שחייב לו שעורין ועי"ז יפטור משבועה דחטים דבעי הודאה ממין הטענה. אלא כדי להשמר מזה היה לו לתבוע חטים ושעורין אף ע"פ שאינו צריך להשעורין דהשתא אם יודה לו אשעורים יתחייב שבועה דאורייתא ועיין בסוף הסוגיא אם כמערים כו' אלא מדלא תבעו שמע מניה אחולי אחליה לגבי' ומיושב קושית הרא"ש:

וכל זה אי כתיב זה דבעי ממין הטענה מוכח שמחל לו מדלא תבעו בשעורין דה"ל למיחש שיודה בו להפטר משבועה אבל אי לא הוה כתיב זה ה"א דחייב בשבועה אחטים וחייב נמי בדמי שעורין מה"ת לומר דמחל לו כקו' הרא"ש ודו"ק:

אבל המעיין בב"ק יראה דע"כ בלאו האי טעמא פטרי' רבה ב"נ מדמי שעורין דאל"ה לא מקשה הש"ס ממתני' דגדול וקטן דהתם לא שייך לומר מדלא אמר שניהם הזיקו שורי ש"מ דמודה שהקטן פטור מכלום דז"א דאי הוה טען הכי היה מפסיד כדמסיק הש"ס התם סוף פרקין דכי ליתנהו לתרווייהו שנשחט או מת או ברח א' מהם אומר לו אייתי ראיה כו' ע"ש ואפ"ה מקשה מרבה ב"נ ש"מ דלא כנ"ל והדרא קו' לדוכתא. ואולי משו"ה לא תי' תוס' בב"ק כ"א תי' השני דהכא ואין להאריך יותר ודו"ק:

ור"ג מחייב. בתוס' הקשו מסוגיא דכתובות דמשמע דוקא משום דיש בלשון הזה לשון קנקנים כו' ע"ש בפנים. לכאורה היה מקום לישב לפי מאי דקיי"ל דבעינן טענו דבר שבמדה ובמשקל ומנין כדלקמן מ"ג ע"א. וכשטוענו עשרה כדי שמן ויש בלשון הזה לשון קנקנים כוונתו כדין שהיה בהם שמן אבל לא מלאים שמן דוקא וכשמודה בקנקנים א"כ לא הוה הטענה דבר שבמדה דלא ידיעה טענתיה כמה שמן היה בקנקנים אלו. וצ"ל מ"מ כיון דהקנקנים יש להם מספר לא איכפת לן בזה שאין מדה לשמן כאשר נוכיח לקמן אי"ה מדר"מ דס"ל לחייב בעשר גפנים טעונות והלה מודה בחמש אף ע"ג דלא ידיעא טענתיה דפירות מ"מ כיון שמזכיר מנין הגפנים ה"נ מ"מ מזכיר מספר הקנקנים ואם כן עכ"פ הוצרך ר"ג לומר רואה אני דברי אדמון משום הנ"ל דאל"ה היה פטור משום דלא הוה דבר שבמדה. וי"ל דמ"מ מקשה שפיר דאם כן לאיזה צורך הוצרך ר"ח בר אבא אר"י למדחק ולמוקי מתניתין במודה בחמשה קנקנים לימא שאני הכא שהקנקנים עיקר לכן חייב שהרי אין מדה לשמן. ולקנקנים הוא דיש מספר ואם כן קנקנים עיקר ולכן חייב הכא (וכה"ג רצה לשנויי התם דה"ל רמון בקליפתו פי' וקנקנים עיקר וה"נ דכוותיה) אלא ע"כ ליתא לטעם הנ"ל ומקשה תוספות שפיר והא"ש דמקשה מר"ח בר אבא ולא מאוקימתא קמייתא דשמואל וכמ"ש המהרש"א באמת והא"ש ודו"ק:

וראיתי לרשום כאן קצת חי' השייכים לסוגיא דזיז וחלון לקמן מ"ג ע"א:

תוס' ד"ה זה אומר כו' כגון שזה עצמו שמודה אינו בעין עכ"ל והר"ן כ' שגם ברישא דמתני' מה שהנחת אתה נוטל איירי בכה"ג שהרקיבו בפשיעה ורוצה לשלם דאל"ה פשיטא דפטור משום הילך וקשה מ"ט לא הקשו תוס' ארישא וציינו אסיפא י"ל דהומ"ל כשיטת רש"י בב"ק ק"ז ע"א למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן דבפקדון לא בעי מודה מקצת ולא מזיק הילך כלל ואין לומר אם כן מ"ט לא נקט והלה אומר להד"מ ז"א דרישא איירי נמי בבית זה מלא למסקנא ואפ"ה פטור אע"ג דידיעא טענתי' מ"מ לא ידיעא ההודאה שאמר סתם מה שהנחת אתה נוטל והשתא אי הוה טוען להד"ם היה חייב דידיעה כפירתו שכופר בית זה מלא ולק"מ אבל מסיפא מוכח כהתוס' דהתם דבעי בפקדון מודה מקצת הטענה דאל"ה לנקוט זה אומר עד הזיז וזה אומר להד"מ ואם כן קשה שפיר ה"ל הילך וק"ל:

והנה התם מקשו תוס' ארש"י מדר"מ דנקט עשר גפנים טעונות והלה טוען ה' משמע דבעי ממין הטענה גם בפקדון. ויש לישב קו' דר"מ לא מבעיא קאמר דודאי להד"ם חייב דטוענו מדה עשר גפנים וכופר במדתו אבל במודה בחמשה יכול להיות שהנהי חמשה טעונים כל כך פירות כמו העשרה שהלה תובעו (שהרי אינו אומר עשרה גפנים אלו והלה מודה בחמשה אלו) א"כ לא הוה מדה אע"ג שהגפנים יש להם מספר וזה מהני כמ"ש לעיל בשמן וקנקנים מ"מ הכא כיון שהפירות אין להם מדה והגפנים שיש להם מדה ה"ל קרקע שאין נשבעין עליהם כ"א ע"י זוקקין וקמ"ל אפ"ה מהני וחייב שבועה והא"ש המשך המשנה דמדה ומשקל לכאן ודו"ק:

בית זה מלא ידיעא טענתי' ורבא פליג. ולפע"ד אביי ס"ל דמשלמה לחוד נפיק או מכסף כמ"ש הר"ן בשם המכילתא והנהי קראי אהטוען קאי ורבא ס"ל כמ"ש תוס' בב"ק ר"פ מרובה דממשמועתי' דהוא זה ידעינן דבר שבמדה ומשקל והאי קרא אהודאה לכן בעי תרווייהו טענה והודאה ובזה ניחא לן לישב קו' תוס' דנקט בברייתא כללו של דבר שאינו ענין להך ברייתא דאיירי מהודאה ממין הטענה והא"ש לפי מה שהקשינו בשמעתין זה למה לי למודה ממין הטענה תיפוק ליה דמחל לו השעורין וממילא פטור אשבועה דחטים והיה אפשר לומר לפטור בטוענו מנורה בת עשרה ליטרין והלה מודה במנורה דקה בת ה' דמצי למימר לא מחלתי על המנורה בת ה' והא דלא תבעתי' משום שלא נתתי לך כ"א עבה בת עשרה ואתה גררת והעמדת על ה' וקמ"ל דאפ"ה פטור. אך הרי מסקינן בשמעתין דחייב בכה"ג הדרא קו' לדוכתיה זה למה לי וצ"ל למדה ומשקל והיינו דקאמר הברייתא מנורה בת עשרה כו' חייב ואם כן זה למה לי ע"כ למדה ומשקל אף ע"ג דכבר נפקא לן משלמה תרווייהו איצטריכי לטענה והודאה אם כן פטור בית זה מלא ושפיר תנא כללו של דבר כו' ודו"ק:

והא"ש נמי בתר דמשני לאו לאתויי בית זה מלא מקשה מ"ש מנורה גדולה כו' וקשה איך תליא קושי' זו הכא וי"ל דבל"ז ה"א דלא ס"ל לפטור כלל בהודאה שאינו ממין הטענה ולא פטר מנורה גדולה וקטנה אלא משום דלא ידיעא טענתיה דאייתר ליה זה להכי. ובסיפא ידיעה טענתי' ולק"מ מ"ש. אך לפי"ז מדלא נקט בסיפא מנורה בת עשרה והלה טוען מה שהנחתה אתה נוטל או סתם מנורה קטנה נתת לי ש"מ דבכה"ג פטור דבעינן גם הודאה דבר שבמשקל ומוכח לפטור בבית זה כמו שהוכיח רבא זה הדין בעצמו מסיפא דמתני'. אם כן קשה כללו של דבר לאתויי מאי. הא כבר ידעינן לפטור בית זה אלא ע"כ דברייתא טעמא משום מה שטענו לו הודה לו ולא משום דלא ידיעא טענתיה ואיצטרך למיתני כללו של דבר להורות דזה לא איצטרך להודאה ממין [הטענה] דממילא נדע מפני שמחל לו וכנ"ל א"כ מ"ש רישא ומאי שנא סיפא ודו"ק:

טעמא דטענו חטין וכו'. הקשה בת"ח דלמא חטין ושעורין נמי פטור משבועה ודנקט חטין והודה לו בשעורין דבהא אפי' מדמי שעורין נמי פטור ולפמ"ש לעיל בשם הרא"ש לחלק בין מודה בשעורין מזמן החטין למודה בשעורין מזמן [אחר] והעלתי דמתני' מזמן אחר איירי דלא מחל ולא פטר אלא משבועה א"ש. ובזה מיושב נמי מה דקשה אמאי לא מייתי סייעתא ממציעתא ליטרא זהב לי בידך כו' ואהא לא שייך שנויי דש"ס להודיעך כחו דר"ג דאהא לא פליג ר"ג במתני':

והא"ש דאיכא למימר כקו' הת"ח הנ"ל דפטור לגמרי קאמר אבל מסיפא מוכח דלא פטור לגמרי ולא איירי מזמן אחד מדפליג ר"ג וכקו' תוס' ד"ה והודה ודו"ק:

להודיעך כחו דר"ג אע"ג דכח דהתירא עדיף בדיני ממונות שאני דכח המוציא מחבירו עדיף ואפי' להך שינויי דהתוס' דלר"ג אינו מחייב אלא בשבועה ופטור מדמי שעורין א"כ אדרבא ה"ל למתני פלוגתא דחטין ושעורין דאז מחייב ר"ג דמי שעורין לכ"ע ז"א דשם גם לרבנן חייב בדמי שעורין ואין כאן רבותא של כלום אלא לרבנן דאפי' בחטין ושעורין פטור משבועה וה"ל רבותא ובדיני ממונות רבותא דחיובא עדיף ואולי לזה נתכוונו התוס' בלשונם הצח ד"ה להודיעך כו'. שארי דברים השייכים לקמן ע"ב כבר נתבארו לעיל ישמע חכם ויוסיף לקח:

ודע מדדחקו התוס' עצמן בתי' הקו' מנ"ל לרבה ב"נ דמחל דמי השעורים הא חזינן דר"ג פליג ומחייב ולא מחלקי דמשנתינו איירי בדאיכא עדים על השעורים ואז חייב דמי שעורין לכ"ע ורבה בר נתן מיירי בדליכא עדים ואז פטור מדמי שעורין ובהא מודה גם ר"ג וא"ש נמי הא דקנקנים דאיירי בדליכא עדים ואז פטור מדמי קנקנים ומשבועה על השמן אפי' לר"ג ולכן הוצרך לומר רואה אני דברי אדמון דיש בלשון הזה לשון קנקנים וה"ל חטין ושעורין והודה לו באחד מהן ומדלא משני הכי ש"מ דלא ס"ל לחלק בין איכא עדים לליכא עדים וכהבנת כל המפורשים והפוסקים בכוונתם דלא כמ"ש הש"ך סימן פ"ח סס"ק י"ו להשוות דעתם להרמ"ה ז"ל:

ומה שהקשה שם איך נאמר שמחל מדלא תבעו יאמר נא אמרתי כיון דאיכא עדים על השעורין א"צ תביעה יש לישב לפמ"ש לעיל דאי לאו דכתב רחמנא זה לפטרו משבועה על החטין לא הוה פטור מדמי שעורין דלא נימא שמחל שאר תביעותיו וכקו' הרא"ש אבל השתא מדלא חייש שמא יודה אידך על השעורין ויפטור לכן ה"ל לתבוע שניהם אע"פ שיש לו עדים על השעורין כדי שלא יערים אידך אלא ש"מ שמחל ולק"מ:

מיהו לעיל דחיתי זה הטעם דאם כן מאי מקשה הש"ס בב"ק דהתם לא שייך היה לו לתבוע שניהם הזיקו שורי משום שיפסיד אם יאבד שור אחד מהמזיקים כמו שהארכתי לעיל. אבל באמת נלפע"ד דאין ראיה כלל מש"ס דב"ק וכל מה שהאריך הש"ך להקשות אשיטת הרא"ש שם יש לישב דנלפע"ד דיש לדקדק לפי הה"א דרבה ב"נ היינו מתני' דטענו כו' כדמקשה מאי קמ"ל א"כ מדוע לא הקשה מיד הנהו תרי משניות אהדדי ומכ"ש להש"ך דהקו' הוא רק למ"ד פלגא נזקא ממונא דאיירי מתני' בלא עדים ולדידיה נימא תהוי תיובתא דרבה ב"נ הלא טוב יותר להקשות לו ממתני' דשבועות ודב"ק דסתרי אהדדי אלא ע"כ ממשנתינו לא הו"מ להקשות דאיכא לשנויי דטעמא משום מחילה וזה לא שייך בניזקין ואם נמי משום השטאה מ"מ לא שייך בניזקין דמצי איירי בעדים אבל מרבה ב"נ פריך שפיר דע"כ אתא לאשמועינן טפי ממתני' דאל"ה מאי קמ"ל תנינא אלא ע"כ דאשמועינן דלא מטעם מחילה והשטאה פטריה מדמי שעורין כ"א מגז"ה בלי טעם דכל שאינו חייב שבועה בכפירתו אינו מחייב ממון בהודאתו וכמ"ש תוס' בב"ק ד"ה לימא בס"ד ע"ש ואשמועינן דבכל גוונא פטור אפי' בעדים ואפי' בנזקין דלא שייך מחילה ואפי' בטענת שמא דכל שאינו נשבע על כפירתו אינו משלם על הודאתו ושפיר הקשה והתרצן משני לחלק בין שמא לברי וה"ה דהו"מ לחלק בין עדים להודאת פיו לחוד אלא דבעי לשנויי לכ"ע אפי' למ"ד פלגא נזקא ממונא ואז איירי סתם משנה בלא עדים כמ"ש נמי הש"ך ולכן הקשה השתא מאי קמ"ל רבה ב"נ מתני' היא כיון דע"כ טעמא דידיה נמי לאו מגז"ה הוא ומשני אי ממתני' כו':

ומה שהקשה למאי דבעי לשנויי ניזק ברי ומזיק שמא ומותיב אכתי תהוי תיובתא דרבה בר נתן והרבה להקשות על זה היתכן שיפטור מתשלומין כיון שהמזיק מסופק אלא ע"כ שמשום השטאה פטור. י"ל עם מה שיש לדקדק עוד לדברינו כיון שמוקים בניזק ברי ומזיק שמא ע"כ חזר בו מסברתו דלאו גז"ה היא דאל"ה ה"נ פטור ואם כן מיד ה"ל להקשות מאי קמ"ל רבה בר נתן וי"ל דה"א ממתני' פטור משום מחילה וא"כ חייב בנזיקין דלא שייך מחילה ואשמועינן רבה ב"נ בכל ענין פטור דמשום השטאה הוא ולא חייב אלא בעדים וא"כ הקשה אכתי הוה תיובתא דרב"נ והו"מ לשנויי מתני' בעדים וכנ"ל ומשני במזיק ברי ונזיק שמא וחייב במתני' משום דלא מחל דהרי תובעו בשניהם כפירש"י א"כ קשה היינו מתני'. והו"מ לשנויי ממתני' ה"א משום השטאה ולא פטור אלא בשאינו עומד בהודאתו וליכא נמי עדים ואשמועינן איהו משום מחילה ובכלהו גוונא פטור ואפשר שזהו נכלל בתי' הש"ס ודו"ק:

ומה שהקשה הש"ס אחר כך מסיפא דשני שוורים למזיק ולניזק וגם ע"ז הרבה הש"ך להקשות. נלע"ד לישב גם סתירת המחבר שבסימן פ"ח פסק בדאיכא עדים נמי פטור משעורין דהטעם משום מחילה ובסימן ת' פסק בשני שוורים באיכא עדים חייב לשלם דמי הקטן. והנה התם גופא לא כ"כ אלא בשני שוורים גדול וקטן שהזיקו לאחד אבל אם גם הנזיקין שנים לא כ"כ ע"ש ס"ד שכ' ואם לא הביא ראיה פטור המזיק שהרי זה כטוענו חטין והודה לו בשעורין כו' ופטור אף משעורין והרב בהגה"ה השיג עליה שזהו דעה אחרת ממה שכתב בסעיף ג' שאם יש עדים חייב בשעורין. ולפע"ד לק"מ דהכא בסי' פ"ח פסק כהרא"ש וסייעתו לפטור אף בעדים דמשום מחילה נגע ביה. ובסי' ת' בנזקין לא שייך זה מחייב בעדים ומה שמדמה הש"ס ניזקין לרבה בר נתן היינו בה"א דהוה ס"ד דמגזרת הכתוב קאמר ואין לחלק אבל למסקנא אין דמיון כנ"ל והא"ש. מיהו מסיפא פריך הש"ס שפיר דהנזיקין שנים וקיי"ל דשבח נבלה לשניהם להמזיק והניזיק עי' לקמן סימן ת"ג באר היטב ואי משביח הנבלה כל כך כמו ששוה כל ההפסד מתחלה נפטר המזיק וא"כ לא מבעיא בתם ומועד דמשכחת ליה לפי דברי הניזיק המועד הזיק הגדול ואי ישביח נבלתו יצא המועד נקי ויפטור מכלום והתם הזיק הקטן ואי יסריח נבלת הקטן אין המזיק משלם כ"א חצי ניזק מהקטן אבל אי היה בהיפך כדברי המזיק היה הפסד גדול להמזיק ואפי' בשני תמים אחד גדול ואחד קטן נמי משכחת בכה"ג נמצינו למדין שע"י טענת הניזק אף ע"פ שטוען לטובתו מ"מ משכחת ליה שיפסיד ע"י טענתו וכן המזיק וע"כ כל אחד יחזיק בדבריו ואי אירע כן א"א אח"כ לתפוס הקטן בדמי הגדול שכבר העיד בעצמו שלא הזיק הקטן להגדול כ"א הגדול וקבל על עצמו המגיעו עי"ז ומחל זה להמזיק אם כן יחזיק בדבריו ומהם לא יזוע ומקשה שפיר מסיפא ולכן פסק שם המחבר דהוה ממש טענו חטים והודה לו בשעורין דפטור משעורין אפי' בדאיכא עדים וא"ש הכל בעזה"י:

והנה מה שהקשיתי לעיל כיון דפטור משעורין למה לי קרא לפוטרו משבועה תיפוק דליכא הודאה כמ"ש תוס' ולהרמ"ה לק"מ דקרא מצי איירי בעדים דלא שייך השטאה אבל ליכא למימר דאיירי בעומד בהודאתו דאז חייב בשעורין ז"א דעכ"פ בשעה שמשיב לו שעורין עדיין אינו מתחייב דיכול לחזור ולומר משטה הייתי בך אף ע"פ שמודה בב"ד כיון שמודה בלא תביעה כמ"ש הש"ך א"כ לא מתחייב על ידי אותה ההודאה שבועה. וע"כ צריכין לאוקמי קרא בעדים. ואין להקשות למ"ד שיעבודא דאורייתא ה"ל כפירת שיעבוד קרקעות די"ל דמיירי במחל השיעבוד כמ"ש תוס' לעיל ל"ז ע"ב ד"ה ואין כו' ועי' ב"ב קע"ה ע"א תוס' ד"ה המלוה כו' מסקו לחד שינויי דהתורה איירי בלא עדים ואז ליכא שיעבוד קרקעות:

והא קשיא ודאי מש"ס דב"מ ה' ע"א דאבוה דר' אפטוריקי מצריך קרא למעוטי העדאת עדים משבועה והשתא תיפוק ליה דבעדים בלא"ה ליכא שבועה דה"ל שיעבוד קרקעות ויש לישב דלכאורה בלא"ה לק"מ דהא ר' יוחנן וריש לקיש הוא דאמרו תרווייהו שיעבודא דאורייתא ע"ש ב"ב קע"ה ע"ב ור"י ס"ל ב"ק ק"ז ע"א דלא כתי' כאן עירוב פרשיות וקרא דשבועה אפקדון לחוד קאי והתם לא שייך שיעבוד קרקעות דלא תבע מניה תשלומין שנאמר שיטרוף מנכסיו כ"א תובע הכלי בעצמו שהפקידו דפקדון לאו להוצאה ניתן נהי דאי מחייב בב"ד ואין לו להחזיר הפקדון גובה מנכסיו מ"מ ה"ל תובע כלי ונכסים וחייב שבועה ע"י הכלי כשמודה במקצתו ומאי מקשו תוס' אע"ג שכ' תוס' שם בב"ק דמ"מ גם במלוה חייב שבועה דילפינן מפקדון מ"מ אקרא לק"מ דלא איירי אלא בפקדון ואה"נ בתר דתקנו רבנן מלוה ע"פ אינו גובה מן הלקוחות ילפינן מלוה מפקדון אבל על התורה לק"מ וצ"ל עיקר קושייתם אקרא דשבועות הפקדון סוף פרשת ויקרא דכתיב ביה או תשומת יד שהוא מלוה ושם ממעטינן נמי קרקעות לעיל ל"ז ע"ב אבל אקרא דפרשת משפטים כי יתן איש אל רעהו וגו' באמת לק"מ והא"ש דאבוה דר' אפטוריקי אהאי קרא קאי אכי הוא זה ע"ש וא"ש ודו"ק:

בשו"ע חו"מ סימן פ"ח פסק המחבר דאפי' איכא עדים על השעורין פטור מן השעורין דמחיל לו ובסי' ת' גבי ב' שוורים שהיו רודפין אחר אחד בסעיף ג' שם פסק בדאיכא עדים שאחד מהם נגח חייב בדמי קטן ושם בסעיף ד' גבי ב' שוורין לניזק וב' למזיק אחד תם ואחד מועד אחד גדול ואחד קטן פסק סתם דפטור מכלום והרמ"א הרגיש שם בסתירה זו ע"ש ולפע"ד לק"מ בשנדקדק גם דהתם מפסיק הש"ס באמצע הפרק להקשות ארבה ב"נ מאי קמ"ל מתני' הוא. ולא היה לו להפסיק בין הקו' שהקשה ממתני' תו יש לדקדק לפי הס"ד דגם ממתני' משמע פטור משעורין אם כן מדוע לא מקשה מתני' אהדדי ומדוע הקשה מרבה בר נתן וי"ל דבל"ז ה"א דודאי מתני' נמי פטור לגמרי קאמר אלא דה"א דטעמי משום מחילה הוא ולק"מ ממתני' דב"ק דהתם לא שייך דמחיל כמ"ש הש"ך וגם הרא"ש בב"ק אבל רבה בר נתן אתא לאשמועינן דבכל מקום פטור דלאו מטעם מחילה אלא מגזירת הכתוב כמ"ש תוס' שם דכל דליכא שבועה על כפירתו אינו משלם הודאתו ואם כן אין לחלק כלל כיון דמגזרת הכתוב הוא ולכן מקשה מרישא דמתני' ובתר דמשני דמתני' בשמא וברי ובהא חייב שמע מינה דלא הוה מגזרת הכתוב דאם כן אפי' בברי ושמא נמי פטור וא"כ קשה רבה ב"נ היינו מתני' ומשני דמתני' לא פטור לגמרי וק"ל. וא"כ למסקנא אינו ענין לנזקין כלל ושפיר פסק הב"י בשו"ע דאיכא עדים חייב בדמי קטן דלא שייך מחיל והש"ס הקשה ממתני' לפי הה"א: אמנם בתר הכי חזר ומקשה מסיפא דמתני' והיינו משום דבסיפא שייך שפיר דמחיל דלפי דברי המזיק שקטן הזיק הגדול והגדול הקטן אם יעלו דמי נבלת הגדול עד שיפטר לשלם ויפחתו דמי נבלת הקטן ויצטרך המזיק לשלם מהגדול שלו ואי היה בהיפך כפי דברי הניזק היה מרויח ואם כן מחל לו הניזק בטענתו ושפיר שייך לשון מחילה ומקשה שפיר ומשני בתפס ולכן פסק המחבר בסעיף ד' בנזיקין שנים ומזיקים שנים דפטור לשלם ודו"ק:

ואודיעך דלא לחנם אמר רב בעינן כפירת ב' כסף והודאה בפרוטה דה"ל ס"ה פרוטות עי' ברא"ש נגד שבועה העליונה וה' בהיכל קדשו ה"ס מפניו כל הארץ עי' ספר שערי אורה שער א' וכשמודה בפרוטה נשאר כפירתו ס"ד די"ן ונקרא שבועות הדיינין. ובכלי סגי אפי' בפחות מפרוטה. כלי. בעצמותו עם האותיות גמטריא ס"ג וב' כלים ה"ס השבועה העליונה נקראת כלי המחזיק ברכה "כלי ר"ת "כהן "לוי "ישראל כמ"ש בספר הנ"ל. והנה השבועה באה על ב' דברים או על ה"ס [פרוטות] או כלי. וכשתצרף ה"ס עם כלי אותיות הכסיל וזהו שאמר הכתוב הכסי"ל חובק את ידיו ואוכל את בשרו פי' שנשבע לשקר חובק את ידיו על שם נשאתי ידי לה' ואוכל את בשרו פי' מכלה קרוביו כאמור ומבשרך אל תתעלם כדלעיל ריש פרקין ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף