חתם סופר/שבועות/כב/א

חתם סופר שבועות כב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה והרי כו' תימא מאי פריך כו' עי' מ"ש לעיל בלשון תוס' ד"ה היכן מצינו ובישוב קו' תוס' נ"ל דעיקר קו' הש"ס ממאי דקיי"ל דבמעילה יש שליח לדבר עבירה ובעה"ב מעל א"כ בדבורו לבד מתחייב משא"כ בשבועות ובזה א"ש מה שיש לי לדקדק בתי' הש"ס אוסר לעצמו קאמרינן והאי אוסר לאחרים הוא ולכאורה צ"ע אדרבא מכ"ש שה ספת שמצינו במדבר שאוסר אפי' לאחרים ומכ"ש לעצמו והא"ש כיון דעיקר קו' הש"ס במה שמצינו בהקדש דהמשלח חייב שפיר משני דעכ"פ בהקדש במה שאידך אוכל נעשה מעשה חטא ועון שהרי נאסר לכל העולם ואמרה תורה שלוחו של אדם כמותו משא"כ בשבועות לא מבעיא בנשבע שאוכל ולא אכל דלא עבד מידי אלא אפי' במצוה לחבירו לאכול שע"י כך א"א לו לאכול מ"מ לא מקרי מעשה חטא שהרי חבירו מותר לו לאכול ואין לו איסור כלל וזה מדוקדק מאוד בתי' הש"ס הבן ודו"ק:

גמ' מ"ט קונמות נמי כיון דלא מדכר שמא דאכילה כמפרש דמי ורש"י גרס שום אכילה ע"ש והנה לעיל כ' ע"א פירש"י ד"ה הכי קאמר כו' מבטא ככר זו עלי ע"ש פי' הר"ן דס"ל לרש"י דשבועה בלשון נדר מהני וא"כ קשה ארב פפא דהכא אדמפליג בין שבועה לנדר לפלוג בשבועה גופה בין אומר שבועה שלא אוכל בעיא שיעור אכילה לאומר שבועה או מבטא ככר זה עלי לא בעי שיעורא דלא מדכר שמא דאכילה ומכ"ש לפי מאי דמסיק דבנדר נמי שייך לשון אכילה מזו עלי קונם אם כן רב פפא לא מצי איירי בכל גוונא קונם וה"ל למיפלג בשבועה גופה וצ"ל לפמ"ש הר"ן בריש נדרים הטעם דמהני שבועה בכה"ג משום יד נגעו ביה דידות שבועה כשבועה ואמרינן דכוונתו מבטא שלא אוכל וא"כ לק"מ כיון דע"כ כוונתו אשלא אוכל משא"כ בנדר וזה כוונת רש"י דגריס בנדר ליכא שום אכילה אפי' יד ליכא משא"כ בשבועה נהי דמשכחת דלא מדכר שמא דאכילה מ"מ בלא שום אכילה לא משכחת ליה ודו"ק:

גמ' אי הכי אמאי מצטרפות סוף סוף זיל להכא ליכא שיעורא. האי לשון מיותרו ולא הל"ל רק אמאי מצטרפות ואולי משום דלכאורה כיון דקונם מטעם הקדש נגע ביה ובהקדש מצטרפין מכמה אנשים ואפי' קדשי מזבח ובדק הבית מצטרפין ושוב מצאתי קו' זו במשנה למלך הנ"ל ויש לומר ולחלק דוקא באמר קונם ככר זה עלי אבל באומר אכילה מזו עלי קונם נמצא שכל הככר מותר לו ואין בו הקדש כלום רק האכילה וכל פחות משיעור אכילה אינו חל עליו שם הקדש כלל ואין מצטרפין והיינו דמאריך סוף סוף פי' נהי דבהקדש מצטרפין מ"מ הכא ליכא שיעורא שיהיה הקדש אם היה הקדש אזי היה מצטרפין משא"כ הכא ליכא הקדש עד שיהיה שיעור אכילה ודו"ק:

מיהו בעיקר קו' הנ"ל יש לומר דהשתא ס"ד דאין מעילה בקונמות ולא דמי ממש להקדש רק כאיסורא כמ"ש רש"י ד"ה אין לה פדיון כו' אבל למסקנא דקיי"ל כרבינא איפוך וקיי"ל כרבנן דיש מעילה בקונמות כמ"ש הרמב"ם פרק ד' מהל' מעילה הלכה ט"ו וע"ש במשנה למלך. אה"נ דמצטרפין אפי' באומר אכילה מזו עלי ואכילה מזו עלי. ובזה נתיישב פסק הרמב"ם פרק א' מהל' נדרים הלכה ו' שפסק שמצרפין אפי' באמר אכילה מזו עלי והראב"ד השיג עליו והכ"מ כ' שהשגה חזקה הוא והא"ש ודו"ק:

תוס' ד"ה מתוך כו' ואין נראה להביא ראיה משם דהתם לחומרא תנן לה כו' כוונתם דהתם במעילה קאמר ר"ע דלהכי במעילה תמחויין מחלוקת משום דחמיר שעשה נהנה כמהנה (פי' דיש שליח לדבר עבירה) וצירף המעילה לזמן מרובה. וכיון דהך חומרא גורמת להיות תמחויין מחלקין ש"מ שגורמת לחלק בחטאת וממילא שאין מצרפין ויש לומר דס"ל לרש"י דעיקר דחיית ר"ע לר' יהושע דהתם מדעשה נהנה כמהנה וזה לא שייך בקונם שנאסר רק עליו דאיירי בקונם עלי דוקא אבל חומרא דצירף לחוד לא תגרום שלא יצרף ויחלק לחטאת וק"ל. ועי' היטב במשנה בשם חידושי הרמב"ן ובחידושי רשב"א בסוגייתנו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף