חתם סופר/פסחים/י/א

חתם סופר פסחים י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היינו ב' שבילין. הרמב"ם ז"ל פסק בב' שבילין חילוק בין באי' בב"א לבאים זא"ז ולענין בדיקת חמץ פסק להקל לעולם אפי' בב"א וכ' הטעם דבדיקת חמץ דרבנן מקלינן אפי' בב"א וצ"ל אע"ג דספק טומאה בר"ה נמי ספיקו טהור ואפ"ה בב"א טמא י"ל דספק טומאה בר"ה ספיקא דאורי' הוא ואינו טהור אלא בדאיכא חזקת טהרה ולכן בבאים זא"ז יש לכ"א חזקת טהרה משא"כ בב"א לית להו חזקת טהרה דע"כ הטומאה בין שניהם לכן אזלי' לחומרא בדאורי' משא"כ בד"ח דרבנן אפי' בב"א דליכא חזקת בדוק אפ"ה אזלי' לקולא וכן הוא להדיא במתני' פ"ב דמקואות משנה ג' גבי ספק מים שאובי' דרבנן דאזלי' לקולא ולא חלקו בין באים בב"א לזא"ז ע"ש אלא דקשה לפ"ז דמ"ט לא מייתי הש"ס מתני' דמקואות הנ"ל דהוה ממש כב' בתים בדוקי'. תו ק' במה שפסק גבי ספק על ספק לא על לחומרא שצריכי' לחזור ולבדוק והוא פלאי והשיגוהו נושאי כליו דא"כ איך פסק להקל בספק ב' בתים ולפע"ד לפמ"ש ה"ה בשם הרא"ה ז"ל דספק בדיקה חמור טפי מפני שמתחלה על הספק נתקן ע"ש ולכן פסק להחמיר בספק על כמו בספק טומאה ברה"י אך בב' בתים שע"כ יבדק בית א' על חנם ועל ספק כזה לא נתקן הבדיקה מעולם שידעי' שא' בדוק בודאי ואפ"ה יבדוק זה לא שמענו לכן הדרינן לכללי' ספק דרבנן לקולא ואין א' מהם צריך לבדוק והא"ש דלא מייתי ממשנת מקואות הנ"ל דה"א שאני התם דספיקא דרבנן הוא במידי דלא נתקן מתחלה על הספק משא"כ בדיקה לכן מייתי מספק טומאה בר"ה דאפ"ה תלינן להקל בזא"ז א"כ ה"ה הכא אפי' בב"א מטעם הנ"ל וק"ל:

הלך בא' מהן ועשה טהרות כו'. עי' בלשון התוס' בסוף דבריהם שכ' דאז התרומה טמאה ודאי' והאוכלה במיתה עכ"ל וצע"ג שהוא נגד ש"ס ערוך יבמות ע"ג ב' מבואר שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה וצע"ג ע"ש בסוף העמוד:

הניח מנה ומצא מאתים חולין ומע"ש מעורבין זב"ז דברי ר'. פרש"י מביא סלעי' מביתו כ' מהרמשי"ף במס' ביצה דלא ניחא לי' כפי' התוס' שמחלל על נחשת דקי"ל אין מחללין כסף על נחשת אלא מדוחק ומ"ש דמחלל על סלעי' אעפ"י שאין מחללי' כסף על כסף כ' בש"מ שם דבב' מטבעות של ב' מלכים מחללי' והא"ש מה שהק' תוס' בחנם פי' כן מניהו גופי' הי' יכול ליקח עכ"ל והא"ש דהי' נראה דוחק שיהי' המעות חולין ומעשר של ב' מלכים דא"כ איך שכח איזה של חולין ואיזה של מעשר. אמנם בביצה פרש"י להדי' דמנייהו מחלל אהיפה שבשניהם ע"ש וי"ל דהתם איירי לפי הס"ד דבכיס א' מחלוקת א"כ הי' קשה מ"ט דרבי הא פשיטא דאין דרך להניח מעשר וחולין בכיס א' אע"כ שהי' של ב' מלכים וסמך על עצמו שיזכור איזה של חולין ואיזה של מעשר ואח"כ שכח משא"כ למסקנא דלכ"ע איירי פלוגתתם בב' כיסים אלא לחד מ"ד איירי בקשורים ולחד מ"ד איירי באינם קשורים אבל כ"ע מיהת בב' כיסים מחלוקת א"כ לא נדחק עוד שהי' של ב' מלכים כי איך שכח זה אלא של מלך א' ואפ"ה הי' סבור ר' דדרך להניחם זה אצל זה כיון שהי' בב' כיסי' לכן פי' כאן שמביא מביתו מעות של מלך אחר ומחללם כנ"ל נכון בעזה"י וכבר כתבתי כ"ז בחי' למס' ביצה שם:

וחכמים אומרי' הכל חולין. ע"ש בתוס' ביצה הק' וכי אומרי' להקל בדאו' ותי' משום חזקה שאין דרך להניחם זא"ז ע"ש וצ"ל הא דמייתי הכא גבי חמץ דליכא הך חזקה משום דלחומרא להצריך בדיקה אפי' בלא חזקה נמי מצריכי' בדיקה ואפי' רבי מודה דניזל לחומרא וכן בסיפא גבי הניח מאתים ומצא מנה אמרו חכמים הכל חולין משום חזקה דאין דרך להפרידם כמ"ש רש"י שם בביצה והכא אפי' בלא חזקה אזלי' לחומרא אמנם בהך סיפא לא יודה רבי להצריך בדיקה דלא יהא אלא שאבדו גם התשעה ומצאום בזוית אחרת הי' אמרי' זה שאבד זה שנמצא מכ"ש השתא שנשארו במקומם ולא דמי להניח ט' ומצא י' דמודה ר' שצריך לבדוק אחר כולם משום דאיכא ריעותא לפנינו דהרי ע"כ איכא חד דמעורב בהו ואמרי' כי היכי דהא מעלמא אתא ה"נ הט' ושלו נאבד וצריך לבדוק אחריהם משא"כ בסיפא ועי' סברא זו במפרשי הרמב"ם והשתא ניחא מ"ש רש"י בסיפא גבי הניח י' ומצא ט' דלר' א"צ לבדוק ואלו ברישא גבי הניח ט' ומצא י' לא פי' בדר' כלום ולפי הנ"ל ניחא דברישא מודה ר' לרבנן כנ"ל נכון בעזה"י ועמ"ש בזה בסמוך אי"ה:

הניח מאתים ומצא מנה כו'. כ' תוס' דמיירי הכא כשכל הככרות קשורים דומי' דפלוגתת ר' ורבנן דבכיסים קשורים איירי ויל"ד מאי פשיטא להתוס' הא איכא מ"ד התם דבאינם מקשורים איירי פלוגתת' ורוב הפוסקים פסקו כוותי' ואולי י"ל דהי' קשה להו להתו' ק' הנ"ל דלמא ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא משום חזקה דאין דרך להניח חולין ומעשר זא"ז וכן אין דרך להפרידם זה מזה משא"כ הכא לכן הי' נראה להתוס' דהסוגיא דהכא אזלא למ"ד בקשורים מחלוקת ולדידי' אין שום מעלה במעות מעשר משאר מעות אלא טעמי' דרבנן משום דאין דרך להפריד הקשורים וכן אין דרך לקשור שום דבר אצל מה שהניח בעל הבית ואותה חזקה בעצמה שייך נמי בככרות דשמעתין. ובזאת הסברא בעצמה יש ליישב פסק הטור דגבי חמץ כ' דבקשורים איירי ואלו בה' י"ט גבי זמן שחורי' כו' לא כ' דאיירי בקשורים ובב"י עמד בזה ובחי' למס' ביצה ישבתיו על נכון בעזה"י ע"ש וכעת נלע"ד בקיצור דס"ל להטור דהתם הלכתא כמ"ד באינם קשורים מחלוקת כמ"ש גם הרמב"ם וס"ל דהש"ס דהכא נמי קאי להך מ"ד אלא דבככרות קשורים איירי ומדמי ככרות קשורים למעשר וחולין אינם קשורים ונחתינן דרגא וק"ל ואין להאריך במובן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף