חתם סופר/גיטין/לב/א

חתם סופר גיטין לב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השולח גט לאשתו. דע כי עיקר דין ביטול חידוש הוא. כי לשווי' שליח ע"י דבורו רחמנא רבי' מושילח ושלחה ושארי ילפותות רפ"ב דקידושין ובדיבורו נעשה מעשה שזה השליח נעשה כמותו. אך לבטל ע"י דיבורו אע"ג דמסברא י"ל הפה שעשאו שליח הוא הפה המבטלו. אבל איננו כן כיון דגז"ה הוא שע"י דיבורו נעשה כמותו וזה לא נזכר בקרא שיכול לבטל זה א"כ הוה סד"א שאינו יכול לבטלו כמו בתרומה שאם אמר או חישב תרומה בצד זה שוב לא אתי דיבורו ומבטלו אם לא ע"י שאלה על נדרו וה"נ הוה סד"א. וה"נ ס"ל לריש לקיש רפ"ב דקידושין דלא אתי דיבור ומבטל דיבור:

אמנם אנן קיי"ל כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור ומ"מ כ' רמב"ן לקמן דשאל ש"ס בפני כמה מבטלו משום דסברא נוטה מילתא דמתאמרא בפניו לא מיתעקרא אלא בפניו רוצה בידיעתו צריך ידיעתו או שלשה למר ושנים למר דאלימא אבל שלא בפניו ושלא בפני ב' לא אלים למיעקר שליחותו ע"ש ועיין מ"ש לקמן בשמעתין אי"ה:

בראשונה היה עושה ב"ד וכו' פירש"י שלשה. כסתם ב"ד דקיי"ל שנים שדנו אין דיניהם דין אלא שוב כתב מפני תקון העולם והיא ניסת בו עכ"ל. משמע מפני תקנת ממזרים וארכבי' אתרי רכשא והאריך בתוי"ט ופני יהושע. ולפע"ד ליישב בעזה"י וליישב במאי דפליגי ב' סוגי' דשמעתין דמשמע דאינו יכול לבטל הגט כמ"ש תוס' לקמן ד"ה התם דיבור ודיבור הוא וכו' ואילו בקידושין ר"פ האומר משמע דיכול לבטלו אם ביטלו בפירוש. ולכאורה י"ל אם מבטלו בפני ג' אתי דיבור ומבטל מעשה דגט ממש דכח ב"ד יפה וכן איתא בירושלמי דלר"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ בב"ד יכול לבטל דכחם יפה ע"ש וה"נ לדידן לענין ביטול גט. אך הא"ר יוחנן ס"ל משום תקנת ממזרות וע"כ בפני ב' ס"ל דתלתא אית לי' קלא ואפ"ה קאמר ש"ס דקידושין אליבי' דר' יוחנן דגט גופא נמי בטיל אי בטלו להדי' לזה י"ל הא דפסיקא לש"ס דבתלתא אית לי' קלא ושמעה ולא מינסבא היינו למ"ד לעיל י"ח ע"א מונין לגיטין משעת נתינה א"כ משעת נתינה עד דתינשא איכא ג' חדשי הבחנה ואדהכי נפיק קלא והגיע קלא לאשה וליכא חשש ממזירות אבל למאן דס"ל התם משעת כתיבה א"כ גט הניתן ע"י שליח אפשר שביומו תנשא כגון שנתערב השליח ג' חדשים ומאין יודע לאשה הקול שביטל אתמול בב"ד והיום תנשא א"כ גם בג' איכא חשש ממזירות וי"ל ר' יוחנן נמי ס"ל בשלשה ולא צריכין למה שנדחקו תוס' ד"ה ור"נ אומר בפני ב' וא"כ בהכי פליגי הסוגי' דשמעתין סבר כמ"ד מונין מנתינה א"כ בתלתא ליכא ממזרת וע"כ ר' יוחנן בפני ב' ס"ל וממילא א"א לבטל הגט עצמו בפני ב' דלא אתי דיבור ומבטל מעשה בפני שנים שאינם ב"ד בשום מקום לר' יוחנן. והתם בקידושין קאי למ"ד משעת כתיבה ובתלתא נמי איכא חשש ממזירות ולעולם ר"י בפני שלשה ס"ל ויכול לבטל הגט עצמו. וכמה פוסקים ס"ל הכי להלכתא משעת כתיבה ובש"ס שלפנינו גרסי' לעיל והלכתא משעת כתיבה א"כ יפה פירש"י במשנתינו. ואמנם רבותינו בעלי תוס' לא נחתו להכי ולא נזכרו מהקדמונין משעת כתיבה משמע דפשיטא להו אפי' למ"ד משעת כתיבה נמי ליכא בתלתא משום ממזירות צ"ל דס"ל דעיקור קלא הוא לא שיגיע לאשה אלא להשליח ושלא יתננו להאשה וכן משמע לשון רש"י בעצמו במתני' ד"ה מפני תיקון העולם וכו' ומשנתינו להאשה היא לא תידוק שוב ותיזל לעלמא ותינשא במקום שאין הקול מגיע כצ"ל מ"מ פירש"י מתיישב שפיר לע"ד:

ולא אמרינן לצעורי' קמכוון. מלשון רש"י משמע כפשוטו דמכוון לצעורי' לאשה ולעכב זמן מה וה"א דלא הוה ביטול וע' רשב"א. ויש ליישב דהרי כל תקנת ר"ג משום עיגונא אפי' למ"ד משום חשש ממזירות מודה כמ"ש תוס' ל"ג ע"א ד"ה בי תרי וכו'. והאי עיגונא אינו עיגון ממש אלא צער של עיגון ומכיון שרוצה בפירוד ובגירושין אינו נכון שיצערנה לעגנה על מגן ע"כ תיקן ר"ג תקנתו וא"כ סד"א ה"נ לצערה מכוון ולא מיבעי למ"ד אינו מבטל ה"נ לא להוי בטל אלא אפי' למ"ד בטלו מבוטל מ"מ לכתחילה אסור ומתני' לא מיירי באיסורא כמ"ש תוס' ד"ה השולח וכו' ואי הוה תני הגיעו ה"א אבל הגיע איסורא הוה קמ"ל:

לצערא קמכוון. הקשו תוס' הא עומד וצווח. היינו למאי דקיי"ל כר"נ אבל לרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו א"כ לק"מ דמיירי שאינו צווח אדרבא רוצה לחזור ולגרש בו ואי הוה אמרי' לצעורא כיון בתחלה חוזר ומגרש קמ"ל ולק"מ קושי' תוס' אלא למאי דקיי"ל כר"נ ועיין מ"ש בסמוך אי"ה:

לצעורי' קמכוון. כ' תוס' בתי' קמא כיון שאינו מביא עדים על כך פי' כיון שהניח הגט ביד השליח וגם לא ביטלו בפני עדים א"כ הימני' ואי הוה מכוון לצעורי' לשליח או לאשה לא הוה מהימני' ולפ"ז מוכח דאין צריך עדים במבטלו בפניו וסגי בינו לבין וזה כתי' קמא שבתוס' ל"ג ע"א ד"ה רבי סבר וכו' ולמ"ש שם א"נ אפי' לא מהני שלא בפני ב' וכו' ע"ש א"כ ע"כ כשהגיע בשליח בטלו בפני ב' א"כ צ"ל כתי' ב' דהכא א"נ הוה חיישינן להחמיר וכו' וכ"כ ב"ש דביטול הבעל בפני השליח אי בעי ב' תלי' בשני תי' תוס' הנ"ל. אמנם ביטול ע"י שליח איתא בירושלמי להדיא דשליח השני צריך לבטלו לשליחות הראשון בפני ב' והרמב"ם לא פסק כן ועיין ב"ש. ולכאורה י"ל רמב"ם ס"ל דתי' קמא של תוס' עיקור דמשו"ה הוה סד"א דלצעורא מכוון אע"ג דעומד וצווח משום שבטלו שלא בעדים וא"כ ע"כ מתני' מיירי בלא עדים וכיון דהגיע הבעל בשליח או ששלח אחריו שליח בחדא מחתא וחדא בבא מחתינהו ש"מ בשלח אחריו שליח נמי מיירי בלא עדים ומוכח דלא כהירושלמי. והירושלמי סבר כרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו וא"כ לק"מ קושי' תוס' דלא מיירי בעומד וצווח כמ"ש לעיל בסמוך וא"כ לא אתאינן לתי' תוס' ושפיר מצי מיירי הגיע בשליח שביטל בפני עדים נהי דלא צריך עדים בביטול הבעל עצמו אבל מ"מ מצי מיירי בפני עדים א"כ שפיר י"ל דביטל על ידי שליח צריך עדים ולמאי דקיי"ל כר"נ יפה פסק רמב"ם לא זה ולא זה צריך עדים דאלת"ה תיקשי קושי' תוס' הא עומד וצווח וק"ל:

אך לבאר טעם לחלק בין ביטלו בעצמו בין ע"י שליח אבאר דברי תוס' בקידושין ר"פ האומר ד"ה לא קידשה וכו' דמיירי בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח וכו' כוונתם דבאומר לשליח עצמו הריני מתחרט אין צריך ביטול שליחותו דלא יהי' שיהי' כמותו כמו שעשאו תחלה והרי אלו הוא עצמו מביא גיטו עד כאן ונשתנה דעתו חוזר בו ואני מגלה לך דעתי עתה לך שלוחי כמוני ע"כ גם אתה תשתנה דעתך וכמוני כמוך ואין זה ביטול שליחות כלל. והה"נ אם שולח שליח להודיע לשליח הראשון שנשתנה דעתו אם השליח הראשון מאמין זה לשליח השני או שיש בידו כתב או סימן מובהק א"כ לא צריכין לביטול שליחות אלא לשינוי דעתו ומשו"ה כתב הר"ן בתשו' סוף סי' מ"ג כשהבעל כותב לשליח שמבטל השליחות מועיל וקשה מאי פשיטא לי' כל כך די לן שנאמר דיבור מבטל דיבור אבל כתיבה דלכמה פוסקים לא הוה אלא הרהור ובשבועה אינו חייב א"כ מנ"ל לבטל שליחות ע"י כך ולהנ"ל ניחא דלא צריכין ביטול כ"א הודעה ושינוי דעת הבעל. וממילא ישתנה דעת השליח כמוהו. אך אם שולח שליח לבטלו והשליח הראשון אינו מאמינו שהבעל שולחו ולא נתהפכה דעת השליח הראשון אזי צריך השליח השני לבטלו בפני שנים בפני שליח הראשון ונהי השליח הראשון לא ישמע לקולו ויתנו לאשה מ"מ אם אח"כ יתברר שנשלח מהבעל לבטלו הרי הוא בטל אפי' הוא ביד האשה כבר ובהא מיירי המרדכי והג"א. דאל"ה אין מובן לדבריהם. ולפ"ז אפשר רמב"ם נמי לא פליג אלא הרמב"ם מיירי כשהשליח הראשון מאמין לשליח השני אז א"צ לבטלו בפני ב' ובהכי מיירי מתני' ושמעתין לפי תי' קמא דתוס' דמיירי בלא אבל אי אינו מאמינו מודה רמב"ם שצריך לבטלו בפני ב' אלא דלא מיירי מזה כיון דלא הוזכר בש"ס דילן:

איהו דלא טרח אדעתא דלצעורא. כ' תוס' דה"ל למיתני נזדמן או שלוחו. פי' הוא נזדמן קודם שהגיע הגט לידה. או שלוחו אפי' אחר שהגיע גט לידה ואומר כבר נשלח זה איזה ימים שכבר ביטלו מאז טרם שהגיע לידה ובגוני דבהג"א. ומהרש"א לא הבין כן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף