עזר לעזרא/יג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה. מעשה שהיה ששחט הישראל השוחט לגוי אחד במקולין ארבעה כבשים ובדק הריאות ויצאו כולם כשרים וקצב ישראל קנה מהגוי החצי של כל בהמה ובהמה של הד' כבשים הנז' דהיינו מה שאינם צריכים ניקור מגיד הנשה וגם קנה הריאות והראשי' והידים והכרסים והדרא דכנתא של כל הכבשים הנז' ועירבם בבית המטבחים כולם ביחד ולקחם הקצב הישראל לחנותו למוכרם שם וישראל אחר קצב קנה ממנו חצי של הכבש האחד ולקח אותו לחנותו למכרו שם. גם הקצב ישר' הראשון מכר לבעלי בתים בשר מהשלשה חציים שנשארו אצלו וגם מכר הג' ראשים וג' כרסים ועמהם ידים ורגלים י"ב וגם מכר כל הריאות והדרא דכנתא של הד' כבשים. ונשאר אצלו ראש כבש אחד וידי' ורגלי' ד' וגם נשאר אצלו חתיכות בשר מהג' חציים הנז' שלא נמכרו עדיין וגם מי שקנה חצי כבש האחד למוכרו בחנותו עדיין לא מכר ממנו כלום. וכשבא הקצב ישראל הא' למכור ראש הכבש הנשאר אצלו חתכו לשנים ונמצא מים במוח ויצא טריפה. ובאו לשאול על בשר הנמכר והנשאר והראשי' והריאות והדרא דכנתא והחצי כבש הנשאר שלקח אותו הקצב הב' שעדיין לא נמכר מה יהיה דינם. ושכרו כפול מן השמיים.
תשובה. הנה מרן ז"ל בש"ע יו"ד (סי' ק"י ס"ה) פסק וז"ל מי שלקח בשר ממקולין ואפי' חתיכה הר"ל ונמצאת טריפה במקולין ולא נודע חתיכות הטריפה ואינו יודע מאיזו לקח כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר שלא נפל הספק בקבוע אלא לאחר שפירש וכיון שהרוב כשר מותר. אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפי' חתיכה שאינה ר"ל שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ר"ל לשאינה ראויה ע"כ. דלפי דבריו מה שנמכרו מקודם שנודע הטריפות הבשר והריאות והראשים וידים ורגלים והד"כ כולם מותרים דאמרי' כל דפריש מרובא פריש. ובשר הנשאר בחנות של הקצב יש' הראשון אפי' חתיכה שאינה ר"ל ליקח מכאן ואילך אסור. האמנם לגבי חצי הכבש שנשאר אצל הקצב השני שעדיין לא נמכר לא ברירא מילתא עדיין היאך דינו ויתבאר לקמן במה שנכתוב מה דינו.
והנה על דברי מרן הנ"ל ציין הבאר הגולה וז"ל שם בשם הרשב"א בב"י והוי כדין תערובת יבש ביבש דחד בתרי בטיל וכמו שנתבאר בסי' דלעיל ע"כ. וה' כמוהרי"ח ז"ל בס"ה רב פעלים (ח"א חיו"ד סי' כ"ג) שהאריך הרחיב להוכיח דבכגו"ד לא שייך ה"ט דביטול ברוב יען כי לא נעשה התערובת הזאת ליחיד בביתו שמביא שם בשר לבשל ולאכול. אלא נעשה בחנות שעומדים למכור וכיון שעומדים שם למכור איכא בזה דין קבוע וכל היכא דאיכא דין קבוע לא מהני טעמ' דבטל ברוב ורק מהני טעם דין דכל דפריש מרו"פ.[1] והכריח חילוק זה מדברי מרן ז"ל הנ"ל דפסק דמה שנשאר אחר שנודע האיסור הכל אסור מטעם קבוע. דקשה אמאי לא אמרי' שיהא הנשאר מותר משום ביטול ברוב דחד בתרי בטיל אלא מוכרח דאיכא בחנויות דין קבוע דלא יועיל בזה טעם ביטול ברוב. ואילו בתערובת שיש בבית אצל כל אחד קי"ל חד בתרי בטל ולא אמרי' איק'[2] איסורא. דודאי דאיכא חילוק בין כשעומדים שם למכור לבין מקום שעומדים שם לבשל ולאכול ושכן מפורש להדייא בדברי ה' בינת אדם בשער הקבוע סו"ס י"ח ובס' גו"ר (כלל א' סי' י"ג) תשו' מוהר"ש נאווי ז"ל ובתשו' הקודמת בד' צ"ג ע"ש.
והנראה מדברי ח"ס (סי' צ"ט) הבי"ד הפ"ת בסי' ק"י סק"ד דס"ל גם היכא דעומדות לימכר אמרי' דין בטל ברוב דנדונו שם באשה המוכרת והיתה בעלת ה' אווזות שחוטות ואחר שמכרה מהם לאשה אחת אווזא וחצי עוד מכרה לחברתה ב' אווזות וכו' וכתב בסוף לשונו וז"ל מ"מ בהפ"מ ואיסור קבוע דרבנן נ"ל דהמקל לא הפסיד דמדאורייתא מצרפינן כל האווזות שבכל הבתים וכל א' מותרת דברובא בטל האיסור והכל מותר לכן בהפ"מ המקל לא הפסיד עכ"ד ע"ש. הרי דבנדונו לא נודע האיסור שיש באחד מן הקורקבנים כ"א לאח"כ וכל אווז ואווז מהם נכנס בספק איסור והם היו עומדות לימכר דאיכא בזה דין קבוע וקאמר טעמא דבטל ברוב כאשר עיניך תחזינה מישרים בדברי הגאון ז"ל. וה' כמוהרי"ח ז"ל שם בר"פ ריש ד' נ' ע"א ציין על רמ"א בהגהה סי' ן' ס"א דכן ס"ל ככנה"ג[3] והחו"ד דלא שייך ביטול ברוב אלא בהיתר מבורר. ואנכי לא ידעתי מה ראיה יש משם דשם הוא לענין דלא אמרי' נשחטה הותרה וכו' ואין משם שום שמץ ראיה כיעו"ש. ובדף נ"ב ע"ב לענין דין כל דפריש מרו"פ הביא לדברי הח"ס ז"ל שבסי' צ"ט הנ"ל ולא דייק מדבריו לענין דין ביטול ברוב כדדייקינן בעניותין לעיל והוא מהתימה ובלא"ה כבר הביא רבים מהפוס' דלא ס"ל כס' הכנה"ג והחו"ד ז"ל ע"ש. גם האריך בדין הקבוע אם קודם שנודע האיסור פירשו מבית המטבחיים ובאו לחנויות אי אמרי' דין הקבוע נעשה בחנויות ששם באו כל אותם הבהמות ושם נקבע האיסור ואין לנו לדון דין כל דפריש מרו"פ על בית המטבחיים כ"א על החנויות דאזלי' בתר קביעות של החנויות שבאו לשם לימכר. וכתב דזה הוא בפלוגתא בין הש"ך והפר"ח ז"ל דהש"ך ס"ל אעפ"י שחזרו ובאו יחד במקום אחר כל שנתפזרו תחילה ונעקרו מקביעות הראשון שוב לא חשיב קבוע דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו דהיינו שנשאר במקומו הראשון וכו'. והפר"ח ז"ל בסקכ"ח ס"ל דקבוע מיקרי בין נשאר האיסור קבוע במקומו הראשון בין שנעקר כל הקביעות ונקבע במקום אחר.[4] ויש מהאח' ז"ל שנמשכו אחר סברת הש"ך ויש שנמשכו אחר סברת הפר"ח.[5] וה' בינת אדם בשער הקבוע סי' י"ח השוה סברת הש"ך והפר"ח ז"ל דלא קאמר הפר"ח דנעשה קבוע במקום השני היינו היכא שלא נודע האיסור אלא אחר שבאו כולם למקום השני אזי נודע להכי הו"ל איקבע איסורא במקום השני ובזה מודה הש"ך להפר"ח. אבל דין הש"ך דקאמר דאזלי' בתר קביעות הראשון התם איירי שנודע האיסור בהיותם במקום הראשון דאעפ"י שפירשו כולם לא הוי דין קבוע במקום השני כי אחר דהותרו בפרישותם ממקום הראשון מדין מרו"פ שוב אינם נאסרים. ושגם החו"ד ז"ל בביאורים סק"ה פשיט"ל דלכ"ע המקום שנולד בו הספק הוא חשיב קביעותיה וכו'. ועוד הצריך הר"פ ז"ל שם וכתב דבנ"ד כיון דחזר ונעשה הקביעות בחנויות יש לדון בהם דין קבוע שכתב מרן בש"ע ס"ה דכל אשר פירש מהחנויות קודם שנודע האיסור הס' מותר והנשאר אחר שנודע האיסור כולו איסור ולא משגחינן תו על הפרישה שפירשו הכל מבית המטבחיים קודם שנודע האיסור כדי להתיר את הכל בזה.
וסיים הז"ל דיש להתיר את הנשאר בחנויות אחר שנודע האיסור מטעם אחר והוא שבעת שנודע האיסור נמכר רוב הבשר שנכנסו בספק האיסור ולכן יש להתיר את מיעוט הנשאר מדין ס"ס דהגאון יעב"ץ ז"ל יצא לחלק מנדונו לנדון הש"ע ס"ה דהתם מיקרי קבוע מכאן ולהבא דמיירי שהוחזק קבוע במקולין קודם שפירש הרוב משם. משא"כ בנ"ד שכבר פירשו רובן קודם שנודע האיסור. ובהינך דפירשו כ"ע מודים דמותרים כיון דנמכר ונפרש קודם שנודע האיסור. ואז ממיל' י"ל גם דין הקבוע אזל ליה מהכא וליכא כאן קבוע כלל כי מאחר דפירשו רובן תלינן בהו איסורא דאמרי' איסורא ברובא איתיה ונתבטל שם יען כי כל עיקר דין קבוע חידוש הוא שחידשה תורה ואין לך בו אלא חי' אפי' בקבוע דאורייתא כ"ש בקבוע דר' כנ"ד ולהכי כיון דפריש רוב' בטל חשיבותו ודינו נשאר יבש ביבש וז"ב למשכילים וכו' ע"ש ונראה דמסתבר טעמיה והשיו"ב סי' ק"י ציין על דבריו והגאון ב"ח בשו"ת גאוני בתראי סי' י"ז די"ג עשה סברא זו בהיכא דפירש הכל קודם שנודע האיסור ע"ש וכו' והשתא אפי' אם ימצא חולק על סברא זו דהיעב"ץ ז"ל יש לעשות ס"ס והוא דיש פוס' דס"ל לא אמרי' דין קבוע במקום השני אפי' שלא נודע האיסור במקום הא' כלל אלא נודע במקום השני דמחלטים דסבר הש"ך כן בכל גוונא ויש כאן ס"ס ס' אם הלכה כמ"ד דאין קבוע במקום השני בכל גוונא ואת"ל הלכה כמאן דסבר כן שמא הלכה כהיעב"ץ ז"ל דס"ל דכל דפירש קודם שנודע האיסור לא נשאר דין קבוע ואזל ליה חשיבותיה והותר המועט הנשאר וס"ס זה הוא מתהפך וכו' ובזה יש להתיר הבשר הנשאר בחנויות. וגם הריאות והראשים והידים והרגלים והכרס יש להתיר מה"ט כדין הבשר ובתנאי שנמכר הרוב קודם שנודע האיסור ואע"ג דהדרך הוא שקונה אחד הוא לכל אלו ודרכו להוציא את כולם ביחד מבית המטבחיים עכ"ז יש כאן דין מרו"פ בבית המטבחיים עצמו דהקונה אינו אוחז ועוקר בנטילתו כולם ביחד אלא הדרך הוא לעקור וליטול אחת אחת או שתים שתים וכו' ועיין להח"ס יו"ד סי' צ"ט דמשמע נמי ממסקנת דבריו דהפרשה שהפריש הקונה בבית המטבחיים עצמו מאותו המקום שהיו מונחי' כולם בו ביחד חשיב זה פרישה כיון שנטלם ועקרם בזה אחר זה ולא נטל הכל בבת אחת ע"ש. וע"ע בדף נ"ב דהביא בשם ה' חינוך בית יהודה סי' ל"ז דכתב וז"ל ומאחר דמותרים מטעם כל דפריש מרו"פ הן מותרים אפי' נודע אחר שנתבשל דלא מצינו סברא זו דיש חילוק בין נודע קודם בישול לנודע אחר בישול אלא גבי יבש ביבש דהתירו משום טעם שנתבטל ברוב. ואחר שנודע האיסור לאחר שנתבשל לא אמרינן בהא בטל ברוב כדכתב הרא"ש והביאו ב"י סי' ק"ט וכו', א"כ הא דבעי' ס' לאחר שנתבשל אינו אלא משום גזירה אטו מין בשאינו מינו דשם בענין ס' מדאורייתא גזרו רבנן נמי במין במינו דאם תבטל איסור ברוב במין במינו אתי למטעי גם במין בשאינו מינו. אבל לגבי דפריש מרוב פריש לא שייך גזירה זו דאין מבטלין שם שום איסור אלא דאמרי' דהאי דפריש מרו"פ וזו היא חתיכה דמעיקרא התירה דמרו"פ. וכן אין לחלק שם בין נודע האיסור קודם בישול לבין נודע אחר בישול דלעולם הוא מותר עכ"ל והר"פ ז"ל שם כתב דטעם נכון ומבורר הוא ע"ש.
מעתה כפי כל האמו"ל ומדובר ותצא דינא הכל מותרים אפי' מה שנשאר בשר בחנויות שלא נמכרו עדין מאחר שלא נודע האיסור עד שנמכר הרוב ואמרינן כל דפריש מרו"פ וצור ישראל יצלינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כ"ד זעירא דבי רב.
- ↑ והיינו דהחשיבות הבאה ע"י הקביעות יוצרת מציאות שבה א"א לפגוע בדבר הקבוע ע"י ביטולו מאחר דמהות הביטול הוא ע"י ביטול מעמד הדבר המתבטל לדבר המבטל אולם כל היכא דהוא קבוע א"א לבטל את מעמדו אלא דכל היכא דפרש מהקבוע הרי דוודאי דיש להכריע בכוח הסברא דפריש מרובא דבזה אינו מחליש את מעמד הקבוע. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל אוק'. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל הכנה"ג. הערת המלבה"ד.
- ↑ ולכאו' מפלוגתת הפר"ח והש"ך מבואר דפליגי בהגדרת קבוע אי כוחו הוא מחמת המקום בו הוא נקבע או דקבוע הוא חשיבות הקובעת את מעמד הדבר בעיקר החפצא וע"ע לקמן בסי' י"ד. הערת המלבה"ד.
- ↑ ועי' בבכור שור עמ"ס חולין דף ק' ע"א דדן בראיות הפר"ח. הערת המלבה"ד.