שיחה:תנ"ך/ויקרא/ז

פסוק י

זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים

הקשו בקובץ 'עיון הפרשה': יש לדקדק אמאי הקדימה התורה 'מנחה' ל'חטאת ואשם' [וכן לעיל בריש ספר ויקרא וריש פר' צו], והלא קיי"ל (זבחים פט.) שאפילו עופות קודמים למנחות, משום שהם מיני דמים, עי"ש. ונראה ליישב שלמנחה ישנה חשיבות מסוימת, וכדמצינו ברש"י לעיל (ב, א): ונפש כי תקריב - לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו. ועדיין צ"ב לפי"ז מדוע עולה קודמת בכל זאת למנחת העני. ואולי משום שכולה כליל - עדיפה [וכן מצינו שהמזבח נקרא "מזבח העולה", היינו שהיא עיקר הקרבנות]. הארות חיים (שיחה) 02:28, 25 במרץ 2021 (IST)

פסוק יט

והבשר כל טהור יאכל בשר

וברש"י (בסוגריים): כלומר, כל מה שאסרתי לך בחטאת ואשם שאם יצאו חוץ לקלעים אסורה, כמו שכתוב (לעיל ו, ט) "בחצר אהל מועד יאכלוה", בבשר זה אני אומר לך "כל טהור יאכל בשר", אפילו בכל העיר.

נתקשיתי בדברי רש"י אלו, דלכאו' היכן רואים במילים "כל טהור יאכל בשר" – שניתן לאכול בכל העיר, והלא הפסוק רק מדבר על 'מי הם' האוכלים, ולא 'היכן' אוכלים. שוב ראיתי בחומש 'מקרא מפורש' (בהוצאת עוז והדר) שכתבו ע"ד רש"י אלו בהערותיהם: מדברי מפרשי רבינו נראה שלא גרסו דיבור זה, שהרי מן הגמ' (זבחים נה.) משמע שדין זה ששלמים נאכלים בכל העיר נלמד מפסוק אחר ולא מן הפסוק כאן (מש"ת). הארות חיים (שיחה) 02:28, 25 במרץ 2021 (IST)

פסוק ל

ידיו תביאנה את אשי ה' וגו'

וברש"י: ידיו תביאינה וגו' - שתהא יד הבעלים מלמעלה והחלב והחזות נתונין בה, ויד כהן מלמטה ומניפן (מנחות סא.): את אשי ה' – וכו' וכשנותנו ליד הכהן המניף נמצא החזה למעלה והחלב למטה וכו'.

נתקשיתי מדוע רש"י כותב "וכשנותנו ליד הכהן המניף" ולא "ליד הבעלים", שהלא רש"י לפנ"ז כתב שיד הבעלים היא מלמעלה והחלב והחזות נתונים בה, ויד הכהן מתחתיו, וא"כ יותר מתאים לומר שנותנו ליד הבעלים.

והנה רש"י במנחות (כת"י דף צד. ד"ה נתמעטה) כתב שאף שהחלב והחזה צריכים להיות מונחים על היד ללא חציצה, אין לחשוש לכך שיד הבעלים חוצצת ביניהם ליד הכהן, לפי שעיקר התנופה היא בבעלים. וכעי"ז כתבו התוס' בקדושין לו: (ד"ה מכניס) שגזירת הכתוב היא שלא תחצוץ יד הבעלים על יד הכהן. וז"ל התוס': מכניס כהן ידו תחת יד הבעלים ומניף. וא"ת והא הוי חציצה, דה"נ אמרינן במנחות (דף צד.) אין תנופה בחוברין פי' בשותפים, דהיכי ליעביד לינפו והדר לינפו, כלומר דהשותפין זה אחר זה יניפו, חדא תנופה אמר רחמנא ולא שתי תנופות, ואי מנח חד מן השותפין ידיה תחת ידיה דחבריה א"כ הוי חציצה, אלמא דבכה"ג הוי חציצה. וי"ל דלא דמי, דהכא היינו טעמא דלא הוי חציצה בכה"ג לפי שהוא גזירת הכתוב דבעינן כהן ובעלים, אבל התם גבי שני שותפין חשיב כה"ג חציצה אם אחד מהם מניח ידו תחת יד חבירו, לפי שאינה גזירת הכתוב שיהיו שניהן מניפים. עוד י"ל דה"נ לא מיירי שהכהן מניח את ידו תחת יד הבעלים ממש, דבכה"ג הוי חציצה, אלא ר"ל שאוחז הכלי למטה והבעלים אוחזין למעלה, והשתא ליכא חציצה כלל, דה"נ אשכחן גבי ביכורים שהכהן היה אוחז בשפתיו כלומר בשפת הכלי למעלה והבעלים למטה, ה"נ גבי מנחות איפכא שיד הבעלים תהיה למעלה ויד הכהן למטה, עכ"ל התוס'.

ואכן אף התוס' בסוכה מז: (ד"ה כהן) דחו את דברי רש"י במנחות בכת"י הנזכר, ופירשו שהכהן אוחז בחלב היוצא מחוץ לפיסת יד הבעלים. וכ"כ כבר רש"י בסוכה שם (ד"ה תחת), וז"ל: בעלים אוחזים בשפת הטנא וכהן מניח ידיו תחת שוליו, וכן מפרש במסכת ביכורים (פ"ג מ"ו), עכ"ל. והיינו שאין הכוונה תחת יד הבעלים ממש, אלא סמוך להם, וההכרח לכך הוא, שאם לא כן תהיה חציצה בין ידו לסל (ראה יראים סי' תנב). [וכעי"ז גם אני הקטן חשבתי שהיה שם מקום לארבע ידים.] וכעין תירוצם השני של התוס' בקידושין שציטטנו, היינו שהכהן אוחז הכלי למטה והבעלים אוחזין למעלה. ולפי"ז מיושבת קושייתנו, משום שבאותה מידה שזה תחת ידי הבעלים זה ג"כ תחת ידי הכהן.

וראה ברא"ם בפר' כי תבא (דברים כו, ד) שחילק בין שותפים שמביאים שלמים וסוטה שאין בקרבנם שפה ושוליים, ולכן צריך לומר שמניח ידו תחת ידו ממש, ולכך הגמ' טוענת שבשותפין זוהי חציצה בכה"ג, אבל לגבי ביכורים שניתן לאוקים שיש להם שפה ושוליים ולא תהיה חציצה בכה"ג - אכן מוקימים כך. הארות חיים (שיחה) 02:28, 25 במרץ 2021 (IST)