מראי מקומות/פסחים/קיא/ב

מראי מקומות פסחים קיא ב

תלאי בביתא קשי לעניותא כדאמרי אינשי תלא סילתא תלא מזוניה ולא אמרן אלא ריפתא

קשה על מה שכתב השולחן ערוך (סימן תל"ד ס"א) שאחר בדיקת חמץ יתלה את החמץ או יניחנו בארגז כדי שלא יבוא עכבר ויטלנו ויצטרך בדיקה אחריו. וכיצד יתלה את החמץ והלא העושה כן בא לידי עניות.

הכף החיים (סקי"ג) יישב דהכא שאני, דכיון דאינו תולה כי אם כדי להנצל מאיסור חמץ, הוי ליה דבר מצוה, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

כעין זה כתב האדר"ת (קושט אמרי אמת) לגבי התולים מצותיהם במטפחת בשמי קורה מפני העכברים. שכיון שעושים זאת משום שימור המצות שלא יתלחלחו ומשום שנזהרים שלא לאכול מצות שרויות, ודאי דבכהאי גוונא יש לומר שומר מצוה לא ידע דבר רע. וק"ו הדברים, אם שומר מצוה לקיים מצות עשה לא ידע דבר רע, כ"ש בשומרה שלא להכשל ח"ו באכילת איסור.

עוד כתב האדר"ת (שם) שכיון דאמרי אינשי תלא סילתא תלא מזוניה, ואי אפשר לשרש זאת מלבים לכן צריך להיזהר בזה, כי הרי זה כמו שאמרו (לעיל קי:) מאן דקפיד קפדי בהדיה. וכעין מה שכתב בספר חסידים (סימן רסא) שצריך להיזהר משיחתם של בריות. ולכן הסיק שם שכעת שאין מקפידים על זה אין לחוש לכך, ושכן השיב לשואלים אותו על התולים מטפחת עם מצותיהם בשמי קורה מפני העכברים.

עוד כתב שם האדר"ת שיתכן דדוקא בכל השנה שאין הדרך בכך, הוא דקשי לעניותא, משא"כ בימי הפסח שעושים כן מפני שמירת המצות ודאי שאין חשש בכך.

עוד דקדק שם לשון רש"י והרשב"ם שכתבו התולה פתו באויר בתוך סל אחד, ומשמע: א. דוקא באויר ולא כשהוא סמוך לכותלב. דוקא בתוך סל. ג. אולי גם כשכונסם כולם לתוך סל אחד ולא בשנים או שלשה סלים. והוסיף שאף שאין בזה טעם לחלק אך הרי כל דבר זה בעיקרו אין לו טעם אלא שהוא מסתרי הטבע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף