שו"ת תשב"ץ/ג/רצא
שו"ת תשב"ץ 
ג רצא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ענין רצא:
בענין המים השרופים שקורין אותו בלע"ז אגו"ה ארדי"נטי ובל' ערבי מ"א אלחיי"א יש מתירין אותו מפני שאינו אלא אפר בעלמא והרי הוא כזגין וחרצנין של יין נסך שהם מותרין והרי אנו מתירין להדיא טרטר של יין נסך ושמעתי מי שאמר שאפי' היה דינו כאפר אפ"ה אסור הוא והביא ראי' מדאמרי' בפ' השוכר את הפועל (עבודה זרה ס"ב ע"ב) ההו' גברא דאגר ארבייה לסתם יינם והבו לי' חיטי באגריה אתא לקמיה דרב חסדא א"ל זיל קלינהו וקברינהו בקברי ולמד מכאן שאפי' אפר הבא מחמת סתם יינם הוא אסור כ"ש אפר סתם יינם עצמו. ודבר תמה הוא להתירו אפי' יהי' אפר שהרי אפר של ע"ז אסור הוא כדאיתא בפ' כל הצלמים (עבודה זרה מ"ג ע"ב) וה"ה של יין נסך שאפי' למאי דאמרי' בתמורה (ל"ד ע"א) כל הנשרפין אפרן מותר הרי הוציאו מהכלל אשירה הנשרפת שאפרה אסור וה"ה ליין נסך ואפי' תאמר דבאשירה יש טעם לאסור אפרה משום דיש לה בטול כדאיתא התם (תמורה שם) וביי"נ ליתי' להאי טעמא דדמי לתקרוב' ע"ז שאינה בטלה עולמית אפ"ה האפר שלה אסור שאפי' בנשרפין אמרו (תמורה ל"ג ע"ב) שהראוי לישרף ישרף והראוי ליקבר יקבר ופי' התם אוכלין בשריפה ומשקין בקבורה והרי אמרו שכל הנקברין אפרן אסור אפי' שרפן אלא שהראי' שהביא מפרק השוכר את הפועלין אינה ראיה שאותם חטים שנטל בשכרו לא מדין יין נסך נאסרו שהרי לא נפל עליהם יי"נ אלא מדין שכר יין נסך נאסרו ואפי' נתנם לו שרופים הרי נשכר בסתם יינם ומש"ה אפי' נתן לו חטים ושרפם אסורי' בהנא'. אבל הדין בעצמו צריך עיון שאין מים אלו אפר אפי' בחרצני' וזגים כל זמן שהם לחים וזהו כל י"ב חדש הם אסורים כדאי' בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ל"ד ע"א) וכ"ש אלו המים שהם לחים וראוי' לשתותם לתענוג ולרפוא' איך יהי' להם דין אפר ונראה שיש להם דין יין מבושל שאם הי' תחלתו יין שאסור בהנא' כמו שאמרו בפ' אין מעמידין (עבודה זרה כ"ט ע"ב) הרי שנינו יין מבושל של עכו"ם שהי' תחילתו יין אסור בהנאה וזה אינו במשנה כמו ששנינו במשנה (שם) חומץ של עכו"ם שהי' תחלתו יין אבל הוא בתוספתא ואמרו שם בחומץ וביין מבושל דאע"ג דלא מנסכי לי' אם הי' תחלתו יין אסור בהנא' דמשום דאחמיץ ואתבשל לא פקע איסוריה מיני' ולא באו ללמדנו זה דפשיט' דמשום דאחמיץ ואתבשל לא פקע איסורה מיני' ולא למדנו מזה אלא שמותר להפקידה אצל עכו"ם בחותם אחד כדאמר רב אשי התם (שם) שאם משום מגע לא מיתסרו ואי משום אחלופי כיון דאיכא חד חותם לא טרח ומזייף ונראה מזה שהנעשה מסתם יינם אסור בהנא' והנעשה מיין כשר מותר לשתותו עם העכו"ם כיון דלא חשיד ואע"פ שהאשר' שנשרפה היה אסור' כדאמרי' בתמור' (ל"ד ע"א) אפ"ה החרצנים והזגים הם מותרים יבשים לפי שהאשרה עצמה אסור' ואפי' נשרפה לא פקע איסור' מינה אבל החרצנים והזגים לא מפני עצמן הם אסורים אלא מפני לחלוחית היין האסור ובשכלה הלחלוחית לא נשאר בהם איסור. ויצא לנו היתר הגרתקון שנקרא אל טרט"ר שהוא שמרי יין נסך להדיא כמו שפשט המנהג ולולא שפשט המנהג הי' ראוי לפקפק בהתירו שכיון שהי' תחלתו יין ונתעב' ונעשה שמרים לא פקע איסור' מיני' ודורדיא דחמרא דארמאי בפ' אין מעמידין (עבודה זרה ל"ד ע"א) דבתר תריסר ירחי שתא שרי אותם שמרים שלא הי' יין לעולם אבל זה הטר"טר יין הי' אלא שנקפה ונדבק בדופני החביות ודומה קצת לחרס הדרייני וגם ר"ת ז"ל אומר דהאי דורריא הוא בשמרים שנתמדו אבל אם לא נתמדו אפי' לאחר י"ב חדש אסורי' והוכיח כן מהתוספתא דמסכת תרומות ודימה אותם לחרס הדרייני אבל הרמב"ם ז"ל התירם בכל ענין ויש מדמין הגרתקון שהוא הא"ל טר"טר להתירו לדורדי' ויש לחלק כמו שכתבתי אבל אין כח בידינו לאסור מה שנפשט המנהג להתירו וכן כתב הרשב"א ז"ל אבל אין ללמוד ממנו היתר למי' השרופי' שהלחלוחית שהי' ביין נשאר בהם ולא נס ליחם ונראה שלשון אג"ווא ארדי"נתי שפי' מים שרופים הטעה המתירין אותו ומתירין עוד ליקח יין מהעכו"ם ועושים אותו בבתיהם וזה איסור פשוט הוא שאפי' יתירוהו אם עשאו עכו"ם לפי דעתם אבל להביא יין האסור ולעשותו בבית הרי זה רוצה בקיומו ואסור והרי פקפקו בגמרא (ע"ז ס"ג ע"ב) אם שכרו לשבור ביין נסך שכרו אם הוא מותר מפני שהוא רוצה בקיומו עד שישבר ולא התירוהו אלא משום דלמעוטי תפלה שרי ושפיר דמי וישבור ותבא עליו ברכה הא לאו הכי אסור לקיימו אפי' שעה אחת.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |