שו"ת תשב"ץ/ב/רכה

שו"ת תשב"ץ ‏ ב רכה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מיורקה לה"ר מרדכי נגאר

שאלה רכה: שאלת שותפין שהטילו לכיס ראובן רביע מנה ושמעון ולוי ויהודה כל אחד מהם מנה והתנו ביניהם שיחלקו הריוח בשוה כל אחד מהם רביע והרויחו וכשבאו לחלוק לא רצו ליתן לראובן אלא לפי ממון שהוא חלק אחד משלשה עשר חלקים מהו הדין בזה:

תשובה: אם נשתתפו סתם ודאי חולקים לפי הממון ואף ע"ג דבפ' מי שהיה נשוי (כתובות צ"ג ע"ב) משמע בגמר' דילן דשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים שחולקין בשוה כבר פירשוה שם (שם) בגמ' בשלקחו שור לחרישה ועומד לחריש' שכיון שאינו עומד ליחלק הדין נותן שיהא השכר לאמצעי שאלמלא מנה של זה לא הי' יכול ליקח שור זה לחריש' בעל המאתים. הילכך כיון שמעותיו של זה גרמו הריוח במעותיו של זה הדין נותן שיחלקו בשוה וה"ה אפילו קנו כלי אחד או מרגלית אחת שאינ' ראוייה ליחלק השכר לאמצע אבל אם לקחו שור לטביחה או דבר שראוי ליחלק אינן חולקים אלא לפי ממון. וכן כ' הרי"ף ז"ל שם. וכן אמרו בירושלמי דגרסינן התם בפ' שור שנגח (ה"א) תמן תנינן שלשה שהטילו לכיס הותירו או פחתו כך הם חולקין א"ר בון בר חייא נראין דברים בנטלו מרגלית דיכול למימר לי' אלולי דינארי לא הוה מזבני לך כלום. אבל דרכו ליחלק מביאין לאמצע וחולקין. ואע"ג דר' אלעזר פליג עליה דרבי בון התם ואפילו דבר שדרכו ליחלק ס"ל דהשכר לאמצע לא קיימא לן כותיה משום דבגמרא דילן לא ס"ל להו הכי ואנן לא קיימא לן כגמרא דבני מערבא כל היכא דפליגא בהדי גמרא דידן וכל שכן דר' בון פליג נמי התם עליה דרבי אלעזר וקיימא לן כותיה בכל דבר שדרכו ליחלק אין חולקין אלא לפי ממון זה צריך לומר לדעתו של הרי"ף ז"ל ודעת ר"ח ז"ל וכן כ' בעל העטור ז"ל. ומיהו דוקא בשנשתתפו סתם. אבל אם התנו בפירוש שיטול בעל רביע מנה כבעל מנה תנאם קיים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' שותפין בד"א בסתם אבל התנו ביניהם שיטול בעל המאה שלשה רבעים מן השכר ויטול בעל המאתים רביע ואם יפחתו לא יפחות זה שאכל שלשת רבעי השכר אלא רביע ההפסד ויפסיד זה הנוטל רביע שלשת רבעים מן הפחת הרי אלו חולקין לפי מה שהתנו שכל תנאי שבממון קיים עכ"ל וגם הוא ז"ל סובר שבכל ענין אפילו לקחו דבר שדרכו ליחלק כגון פירו' וסחורה אחרת חולקין בשוה דלא אשכחן בגמ' חולקין לפי מעו' אלא בזוזי חדתי וכאסתירא דצניתא וכן כ' בפירוש המשנה (בכתובו' שם) שלו שאם נקנו השותפין סחורה והרויחו בה או הפסידו הריוח וההפסד ביניהן בשוה מבלתי שנחוש מה שיש לכל אחד ואחד מן הקרן וזהו הדין הנרא' מן המשנה כפי מה שנראה מן התלמוד והוא פסק הגאונים האחרונים עכ"ל הרב ז"ל בפי' המשנה וכן דעת רבינו יצחק בעל התוספות ולזה הסכים הרא"ש ז"ל כמו שכתוב בספר חשן משפט (סי' קע"ו) בדיני השותפו' ובירושלמי (כתובו' פ"י ה"ד) הקשו ההין יהיב מאה דינרין וההין יהיב עשרה ואת אמרת הכי חברייא אמרין יכיל הוא מימר על ידי עשרה דינארי סלקת פרקמטייא. עד כדון הוא פרקמטייא זעירא הות פרקמטייא רובא אמר רבי בון ברבי חייא יכיל הוא מימר לי' עד דאת מזבין ועד דאת אזיל ואתי חדא זמנא אנא אזיל ואתי עשרה זמנין עד כאן ירושלמי וכן נראה מפרש"י ז"ל הילכך בנדון הזה כיון שבפירוש התנו שיחלקו בשוה כקטון כגדול תנאם קיים ואינן יכולין לחזור בהם מתנאם שהתנו ביניהם כיון שבתנאי זה הרויחו ויחלקו בשוה ובזה לית דין ולית דיין. (בכתיבת ידי המחבר ז"ל. כל התשובו' האלו לא הוציאו לאור משפט עם הסוחר שהיה שמו אשתרוק שבילי שמו ירקב מפני זרוע רמה ומן השמים הפילוהו במהמורו' והעלילוהו שם ונדון לשריפה ונשתמד ואח"כ דנוהו לתליה ולא ניצול עד דאישתמיד כל הקהל ההוא אנשים ונשים וטף וברוך ה' אשר נקמם גם השואל נלכד בשחיתותם ונאנס להמיר כבודו ואח"כ יצא. דברי המגיה ז"ל הם על התשובו' הבאים אחרי זה בשותפו'):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף