כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא)/בראשית/פרשת בראשית
[עמוד 4]
בגמ' (ברכות לא.) אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך
זוכרהו כי הא דרב כהנא אלוי' לרב אשי כי מטי להנך צינתא
אמר ודאי האי מלתא דאמרי אינשי הני צינתא דבבל איתנהו
מאדה"ר וכו' עד כל מקום שגדר אדה"ר לישוב נתיישבה:
איכא למידק מאי ענין האי עובדא להא דאל יפטור, ותו מאי בעי ביה אי איתנהו מאדה"ר או לאו. ונ"ל דהנה רש"י פי' על הא דהני צינתא איתנהו מאדה"ר וכי אית' דאמרי אדה"ר נטעם או מגזירת אדה"ר, והנפקא מינה בין ב' פירושים נ"ל דאי אמרינן נטעם ודאי ארץ ישראל היא מדלא נמוחו במבול, דאית דיעה במדרש דלא הי[ה] בא"י מבול אבל אי אמרת מגזירת אדה"ר איכא למימר דחו"ל היא והן נטעו אחר המבול.
והנה בתוספת דשבת אי'[1] דרב כהנא תלמיד רב אשי הי[ה], והנה קיי"ל דלויית תלמיד לרב אין לו שיעור וידוע דגזרו טומאה על ארץ העמים, ורב כהנא כהן הוה ולזה שאל אי מגזירת אדה"ר או מטעם ואי נטעם ודאי א"י ומותר ללותו משא"כ אי מגזירת אדה"ר דיש לומר דחוץ לארץ היא וגזרו טומאה ולא אתי מצות לוי[ה] ודחי טומאה, והנה אי[תא] במדרש ב' פירושים על אל תרגזו בדרך, אית דאמר אל תתעסקו ואית דאמר אל תפסקו, וא"כ אי נאמר אל תתעסקו בדרך ע"כ לומר דלוית תלמיד לרב אינה דוחה התורה מכ"ש מטומאה דאינו דוחה, אבל אי נאמר אל תפסיקו א"כ מותר ללות דהא לא יבטל, והנה המפרשים על הא דמתוך כך זוכרהו היינו שמהרהר מה שלמד מאתו, ובזה יובן הגמ' הנ"ל אל יפטור כו', א"כ ש"מ דהפי' אל תרגזו בדרך אל תפסקו, והא ראי' כי הא דרב כהנא כו' וא"כ ש"מ דלוי[ה] לא דחי טומאה וכ"ש דלא דחי תורה וא"כ מאי איריא דהנך צינתא איתנהו מחו"ל הא אפי' מא"י נמי הוי שרי ללותו לבטל רב כהנא מלמודו א[לא] ו[דאי] הפי' אל תרגזו אל תפסיקו וא"כ שפיר דאל יפטור כי שמתוך כך זוכרהו היינו מהרהר מה שלמד ממנו ודו"ק.
[עמ' 5]
- ↑ לא מצאנו.