יפה תואר על שמות רבה/כא

יפה תואר על שמות רבה כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה כא

פיסקא: א  ב  ג  ה  ו  ז  ח  י  יא  

א  [עריכה]

הה"ד צעקו וה' שמע. פי' דהקב"ה אמר למשה מה תצעק אלי הלא כבר צעקו בני ישראל אלי דכתיב לפ"ז ויצעקו בני ישראל אל ה' ואנכי שמעתי וכשטת ר' שמעון בן יהודה במכילתא דאמר התם מה תצעק כבר צעקתם קדמה לצעקתך שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'. ולא ס"ל כשאר השיטות שם וכדעת ת"א דמפרש מה תצעק אלי נאמר על צעקת בני ישראל ונאמר למשה כנגד כל ישראל וכמו שפי' הראב"ע משום דק"ל הלא צעקתם להי היתה לא מטוב לב וגם הרשיעו במה שאמרו המבלי אין קברים וגו'. אבל ירושה היא להם מאבינו יצחק כי הקב"ה ישמע קול בני יעקב אף כי אין להם זכות בזה וכמו שמורה הפסוק צעקו וה' שמע וקאי על עושי רע דכתיב לעיל מיניה פני ה' בעושי רע וגו' ואח"ז אמר ואעפ"כ אם צעקו ישמע ה'. וזה דלא כמ"ש קצת כי הכתוב צעקו קאי על הכתוב עיני ה' אל צדיקים וגו' אבל קאי על הסמוך ליה:

ונצעק אל ה' אלהי אבותינו. הביא את הכתוב הזה ולא את הכתוב ונצעק אל ה' וישמע קולנו דכתיב בשליחות משה למלך אדום וכמ"ש במכילתא משום שבקש להביא את הכתוב דכתיב אלהי אבותינו דמשמע בזכות אבותינו שהורישו לנו את הקול שמע ה' את צעקתנו:

מהו שומע תפלה. פי' שהיה לו לומר שומע תפלת כל בשר. ולמה הזכיר עוד עדיך. ומשני כי עדיך הוא מלשון עדי. או שפירישו כי עדיך הוא אם יתקבצו יחד. ואם הי' כתוב שומע תפלת כל בשר ס"ד זו היא התפלה אשר כל אחד מתפלל בעתו. והענין של ועושה אותן עטרות פי' כי על ידי התפלות שמתפללים אליו נודע כי ה' הוא מלך על כל הארץ. וכמו העטרה הנתונה בראש המלך. והוא מ"ש ישראל אשר בך אתפאר כי הם משבחים ומפרסמים כבודו בעולם כדכתיב את ה' האמרת היום וגו' וכן כתב הבדרשי שהתפארות ה' בשפלים הוא אם על ידיהם תתפרסם אמונתו והמעשים הנרצים אצלו:

אלא הכל שוין לפניו כו' והעניים והעשירים. ע"כ לא מיירי בעניים מכסף ועשירים בעלי רכוש. כי לה' הכסף והזהב ולא יכבד את העשירים אבל פירושו עניים במעשים טובים בתורה ובחכמה ועשירים במעשים טובים בתורה ובחכמה וכמ"ש הנשים והעבדים. ואע"ג דתפלת צדיק בלי ספק נשמעת יותר כדאיתא בכמה מקומות מ"מ לא יבזה ה' ולא ידיח גם תפלת הנבזים וריקים ממעשים טובים:

ב  [עריכה]

בא לצעוק. שעדיין לא ידע משה שיש בידו כח לגזור בלי צעקה ותפלה:

ג  [עריכה]

וכן לעתיד לבוא כו'. וגם במה שאמר משה אני אני הוא פי' אני הוא בעוה"ז ואני הוא לעוה"ב וכדאיתא בפר"א והא דכתיב אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא לא קשיא ליה דעל פעולות שונות שייך להזכיר אני כמה פעמים וכמו אני ראשון ואני אחרון אני עשיתי ואני אשא וכדומה ול"ק ליה אלא ראו עתה כי אני אני הוא וכן ואני אענה ואני אשמע דהוא בחד ענינא דנראה מה דכתיב גביהם שני פעמים אני כמו שאומר מודים מודים שמע שמע:

שהוא עושה רצון המקום כו'. הזכיר ב' תנאים אלו לשמיעת התפלה כי אם אין המתפלל נקי כפים ובר לבב על הרוב תדחה תפלתו (זה נגד מ"ש לעיל בסי' א') ועמ"ש בב"ר פנ"ט. ואף שיהיה צדיק אם התפלה היא בלא כוונה איננה מועלת:

שומע לו בעוה"ז. הנה הכתוב מדבר מלעתיד ויתפרש כמו שטרם יקראו ואני אענה בעוה"ז כן לעתיד עוד הם מדברים ואני אשמע:

שנאמר אז נדברו יראי ה'. במסכת אבות תנן ומנין שאפי' שנים שיושבים ועוסקים בתורה שהשכינה ביניהם שנאמר אז נדברו יראי ה'. וכן בשבת בפ' במה בהמה איתא שני ת"ח הנוחים זה לזה בהלכה. הקב"ה מקשיב להם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ובויק"ר עכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ולפי זה כל אלו הדברים קאי בעוה"ז היינו משום דלא דייקא כפולא דויקשב וישמע ומפרשי שמיעה כמשמעה:

ואומר וכל בניך למודי ה' שפירושו שלעתיד ילמדו תורה מפי ה' ממש כדי שלא תשתכח תלמודם וכדאיתא בתנחומא:

כך א"ל הקב"ה למשה א"כ מה תצעק אלי. ארישא קאי דאמר שהמכוון לבו בתפלה שומע לו בעוה"ז ולכן אמר ה' למשה מה תצעק אלי אחר שהמכוון לב בתפלה בטוח שיענה מה תצעק אלי. כי בכוונת הלב די לצדיקים ולא צריכים צעקה וכדכתיב גם והיה טרם יקראו וגו' וכדמסיים. והנה מהמדרש נראה כי במחשבה לבד יענה ה' וזה רק לצדיקים וחסידים גדולים. אבל מתי העם צריכים ביטוי שפתים שתשמענה אזניהם מה שהם מדברים:

ה  [עריכה]

מן השבת כו' מן המילה. כמו שגזר אנטיוכוס על שתי המצות אלה וע"ע במעילה. והה"ד על שאר המצות אבל קמו על שתי המצות יען המה לאות בבשרם ובין ישראל לאביהם שבשמים:

ומהו והנה מצרים. כיון דקאי על שרן לא ס"ד דשמו הי' מצרים כי שמו עוזיאל הוא וכדאיתא במדרש אבכיר והביאו הילקוט בפ' ויושע ה'. ומשני דאין ה"נ דשמו היה מצרים ונקרא גם עוזיאל כדרך המלאכים שזה נקרא גבריאל וזה מיכאל וכיוצא ומ"ש פורח באויר עמ"ש בזה בעל מ"ע:

קל שמו. הנה נבוכדנאצר עבד לשמש כדאיתא לעיל פט"ו ומביא את הכתוב איך נפלת משמים הילל בן שחר. ובמכילתא פ' סוס ורוכבו ובשלהי חזית מביא לראיה שה' פורע מן השרים תחלה מדכתיב איך נפלת משמים הילל בן שחר. וי"ל ששני מיני שרים הם. הא' מלאכים ממש כמו מיכאל שר של ישראל וסמאל שר של אדום. ודוביאל שר של פרס. והיינו קל דקאמר הכא ונקרא קל בשביל שנמשל לאריה כדכתיב עלה אריה מסבכו. וגם נצח לישראל בחדש אב שמזלו אריה וכדאיתא במחברים שונים. והאריה נקרא קל משום קולו כדכתיב אריה שאג מי לא יירא. וכמין הב' הוא מזל או כוכב ועל המין הזה נאמר יפקוד ה' על צבא מרום וגו' ואיך נפלת משמים הילל בן שחר:

לא שקע תחלה אלא שרן. פי' שסרה ממשלתו להשפיע עליהם במים. שהשפעתו היתה במים כאומר לי יאורי ועבדו למים וכמ"ש גבי הנה יוצא המימה. וכיון שנטבעו במים נמצא כאלו כח השר שלהם נתבטל ונשקע בים:

מג' רוחות. צ"ל מד' רוחות שהחיות מב' רוחות היו:

מתאוה לתפלתן כו'. מהמשל שהביא ריב"ל נראה כי טעם לזה כי הקב"ה חפץ שיאמינו בהשגחתו ובאהבתו לכל הקוראים אליו באמת. ולא מצד מדת הרחמים לבד ישמע בקול הקוראים אליו:

לכך כתיב השמיעיני את קולך. ומ"ש הראיני את מראיך הוא במה שתלו עיניהם ונתראו לפני הקב"ה בתפלתם:

ו  [עריכה]

אתה אומר לי שאקרע את הים כו'. ממה שהאריך בלשונו נראה שהוקשה למשה קריעת הים משני פנים. הא' מפני שבני ישראל לא היו ראויים לכך. לפי שהיו חוטאים כדכתיב וימרו על ים בים סוף ולכן גם אם ידע משה בתנאי הזה התקשה כי חשב שאין הנס הזה ראוי אלא לצדיקים והב' שמשה חשב שהקב"ה חפץ שיצאו המים מגבולם ויציפו על המצרים והתקשה הלא זה הפך דבר ה' אשר אמר אשר שמתי חול גבול לים. וזה שאמר אתה אומר לי שאקרע הים ולעשות להם נס והם אינם ראויים. או אם תאמר לי ואעשה את הים יבשה וזה נגד מאמר ה' אשר שמתי חול גבול לים. ובר קפרא אומר שמשה התקשה רק על מה שחשב שהים יעשה יבשה. והקב"ה השיב למשה כי אין מחשבתו אשר המים יציפו את העולם אבל כי הנוזלים יתכנסו ויתיצבו כנד וכמו שהיה בבריאת העולם שנקוו כל המים אל מקום אחד. וע"ע מ"ש בזה בב"ר פ"ד ופ"ה:

לא קבל עליו. ואע"ג שתנאי הי' מ"מ לא קבל מטעם שישראל לא היו ראויים, לזה וכ"ה בשוח"ט בהדיא גבי הים ראה וינוס:

שאני נבראתי בשלישי כו'. והא דאמרינן בב"ר פר' י"ט כל שנברא אחר חבירו שליט בחבירו י"ל דזה רק לענין שהקודם יהיה מוכן לשרת את הנברא אחריו. אבל זה לא מצינו שיהיה האחרון משנה את טבע הקודם לו:

אינו אומר ויבקע הים כו'. הובא כאן לפרש מה שכתב שם הירדן יסוב לאחור וכדאיתא בשוח"ט כיון שראה הירדן שברח הים אף הוא ברח. וטעם הדברים למה נבקעו כל המימות כדי שיתפרסם הנס בכל העולם. ולא יחשבו כמו שחשבו קצת. כי בשביל שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה נבקע הים. וע' ברמב"ן ולכן א"ש היטב דברי השוח"ט שהבאתי ע"ש וע"ע במכילתא:

וכל הנסים הללו נעשו על יד משה כלומר הכל היו בזכות משה כי בני ישראל לא היו כדאים לזה:

ז  [עריכה]

עד עכשיו אלו עובדי עבורת כוכבים כו'. דהיינו במצרים כדלעיל. וכן הוא במדרש אבכיר על פסוק והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבש"ע לא עבדו ישראל עבודת כוכבים במצרים ועתה עושה להם נסים. אבל על מה שבידם עכשיו שהיה בידם פסל של מיכה וכמו שאז"ל גבי ועבר בים צרה לא קטרג שלא היה זה אלא במתי מעט. ולכן לא מצא לקטרג על הגאולה כי כבר עשו תשובה במצרים ונתכפר להם בדם פסח ודם מילה כדלעיל פי"ט אבל על מה שיקרע להם הים ה"ל מקום לקטרג כי דיה לתשובה שתכפר על העון אבל לא שיזכו לנס גדול כזה שצריך זכות גדול וכ"ש במקום שחב לאחרים ושפיר אמר מדת הדין מה נשתנו אלו מאלו כו'. ובמדרש הנזכר מסיים שם שהשיב השי"ת לסמאל על קטרוגו שוטה שבעולה וכי לדעתם עבדוהו והלא לא עבדוהו אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואת דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. אלא לפי מדרשנו לא רצה ה' שיהיה שום פתחון פה למקטרג בשעת הנס והטרידו באיוב. ואם יקשה אחר מעשה אז ישיבנו כראוי:

שהיה מיועצי פרעה. וכמ"ש לעיל פ"א איוב ששתק נידון ביסורים. כי לולי זה לא היה מן הדין לצערו כדי להציל את ישראל:

עולים לים ויורדים. לפי שהים גבוה מכל העולם כדלעיל בב"ר פ"ה לכן כנה הנכנס בים בעליה והיציאה ירידה:

מה בידך לעשות. כלומר כי הפחד מהקטרוג כבר עבר. ואין בידך לעשות רק לדבר אל בני ישראל ויסעו. וקרוב יותר לגרוס מה בידו לעשות ופירושו מעתה מה בידו של השטן לעשות עוד. הלא טרוד הוא בקטרוגו:

ח  [עריכה]

אמש היית אומר ומאז באתי וכו'. כקורא תגר כי מן הדין יש לי להצילם אחרי ששלחתיך וא"כ עתה מה צורך לך לצעוק. ראוי שיהיה לבך בטוח שאצילם אחר ששלחתיך להוציאם:

אמש היו אומרים וכו'. פי' הדברים שלא בתפלה תליא מילתא כי לחוטאים כאלו מה לך להתפלל. אבל בהם הדבר תלוי שיסיעו הדברים ההם מלבם וישובו בתשובה:

כדי היא האמנה כו'. ולכן אמר מה תצעק אלי כי אין צורך לתפלתך כי זכותם משפקת לקרוע להם הים:

י  [עריכה]

עד שבאו לתוכו עד חוטמן. והא דאיתא לקמן פכ"ד שזכה יהודה למלכות מפני שקפץ לתוך גלי הים י"ל דהיינו שהוא קדם וכל ישראל עשו כן אחריו. ולתירץ זה מה דאיתא בסוף השירה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים יתפרש שהלכו ביבשה אחרי שהיו לפני זה בתוך הים עד חוטמן:

הוא שמשה אמר זה ארבעים שנה וגו'. בילמדנו גבי יען לא האמנתם איתא דאמר מקרא אני דורש זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר אי אתה מודה שאותו יום שעברו ישראל בים מן מ' שנה הי' וזה ג"כ כוונת הדברים כאן:

אלא להזכיר. נראה דדריש כמו מקרא קצר וכאלו כתיב לא חסרת אלא דבר וכמו שת"א את הכתוב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים מפרש כאלו כתיב ולא הלך כפעם בפעם אלא לקראת נחשים. וכן בכתוב כי אינם יודעים לעשות רע הפירוש הנכון הוא כאלו כתיב כי אינם יודעים לעשות אלא רע ויותר נראה דדריש כאלו כתיב בקרא חסרת שתי פעמים לא חסרת חסרת דבר ומפרש הלא לא חסרת ממך כלום ואם חסרת רק הדבר חסר לך וכמ"ש בב"ר פ"א כי לא דבר רק הוא מכם כאלו כתיב פעמים רק בקרא ומדריש כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם:

יא  [עריכה]

וחזקתי את לב פרעה. נראה שט"ס הוא וצ"ל ואני הנני מחזק את לב פרעה. ומפרש אכבדה בפרעה ע"י פרעה וכמו שמסיים:

שנאמר ויאמר מצרים אנוסה. ופי' כי יושבי מצרים בראותם את מלחמת ה' על הים אמרו בפחד ובהלה אנוסה וע"ע בזה במכילתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף