רש"י/יואל/א
|
א[עריכה]
אל יואל בן פתואל. בן שמואל הנביא שפיתה לאל בתפילתו. יש אומרים שנבואה זו נאמרה באותן שבע שנים שאמר אלישע כי קרא ה' לרעב וגו' (מלכים ב' ח א), ובימי יהורם בן אחאב היו. ובהלכות גדולות נמצא יואל ונחום וחבקוק היו בימי מנשה:
ב[עריכה]
ההיתה זאת. האמורה למטה:
ד[עריכה]
יתר הגזם וגו'. גזם, ארבה, ילק, חסיל, מיני גובאי הם, ונתנבא עליהם שיבואו, ובאו באותן הימים וכילו כל פרי העץ וירק השדה:
ה[עריכה]
עסיס. יין הטוב:
ו[עריכה]
גוי עלה על ארצי. הגובאי הזה כינהו כצבא גויים:
ז[עריכה]
לקצפה. למפח נפש:
חשף חשפה והשליך. קליפות העץ והשליכן, עד הלבינו זמורות הגפן:
ח[עריכה]
אלי. קינה מתרגמינן אליא:
ט[עריכה]
הכרת. כמו נכר. ה"א הנקודה בחטף קמץ עומדת במקום נו"ן, כמו וחית השדה השלמה לך (איוב ה כג):
יא[עריכה]
הובישו. הכלמו:
אכרים. מנהיגי המחרשה:
על חטה ועל שעורה. מוסב על אכרים. ועל הכורמים אמר:
יב[עריכה]
הגפן הובישה והתאנה אומללה. נכרתה, פסק פריה:
הוביש. כמו יבש:
יד[עריכה]
קדשו צום. הזמינו צום:
עצרה. אסיפה:
טו[עריכה]
אהה. לשון גניחת יללה:
וכשוד. וכביזת שודדים:
יבוא. מאת המקום:
טז[עריכה]
נגד עינינו. אנו רואים:
יז[עריכה]
עבשו. העלו חלודה ועיפוש, בלע"ז מויישי"ר:
פרודות. תרגם יונתן גרבי חמרא:
מגרפותיהם. תרגם יונתן מגופתהון, מגופת כיסוי החביות:
נשמו אוצרות. של יין ושל שמן:
ממגורות. מגורות של חטין:
יח[עריכה]
נבוכו. נתערבלו ונסגרו ותעו ביערים ובמדברות:
נאשמו. נתקלקלו באשמתן:
יט[עריכה]
נאות מדבר. לשון נוה:
כ[עריכה]
תערוג. תצעק, כאשר פתר דונש ערג ליעלים, נהם לשחלים, וגעה לעגלים, וצהל לסוסים, ציפצוף לעופות, ונבח לכלבים: