ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/ג/א

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שקלים ג א

הלכה א מתני' בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג והם גרנות של מעשר בהמה דברי ר"ע בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב ר' לעזר ור"ש אומרים בא' בניסן בא' בסיון בכ"ט באלול ולמה אמרו בכ"ט באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יו"ט ואי אפשר לעשר ביו"ט לפיכך הקדימוהו בכ"ט באלול:

גמ' א"ר אבהו כל הן דתנינן פרס פלגא פלגא דל' יום קודם למועד שדורשים בהלכותיו:

והן גרנות וכו': א"ר יוחנן מפני שהן פרקי לידה ר' אחא ור' תנחום בר חייה בשם ריב"ל כדי שתהיה הבהמה מצויה לעולי רגלים א"ר יודן שלא יבא לידי בל תאחר א"ר יוסה כל המשהה טבלו עובר בבל תאחר תמן תנינן רמ"א באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן א"ר חונה טעמא דר"מ עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות ר' יוסה בר ר' בון בשם רב חונה טעמא דר"א ור"ש (תהלים סה) לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקים יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו אלו ואלו נכנסים לדיר להתעשר אמר בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן הא כיצד נולד לו בה' באב וה' באלול וה' בתשרי אין מצטרפין נולד לו בה' בתשרי וה' באב הרי אלו מצטרפין ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו אתא ר' ירמיה ור' מיישא בשם ר' שמואל בר ר' יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם ומאן נינהו אבות עולם תנא ר' יונה קומי ר' ירמיה ר' ישמעאל ור"ע זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד היה דר"ע אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה הואיל ואלו אמרו כך ואלו אמרו כך רבי אבון בשם ר' שמואל בר רב יצחק שמע לה מן הדא א"ל בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה לר"ע אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין: תמן תנינן כל הנולדין מאחד בתשרי עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין חמשה לפני ראש השנה וה' לאחר ראש השנה אין מצטרפין ה' לפני הגורן וה' לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין אמר רבי יוסה הדא אומרת מעשר בהמה לא עשו אותה לא כחנט ולא כשליש אין תימר כחנט ליתני כל המעוברים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול אין תימר כשליש ליתני כל הנולדים עד עשרים ושנים באלול רבי שמאי בשם רבי ביבי ברבי חייא כשליש עשו אותה כרבי שמעון דאמר ר"ש מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קם רבי מנא עם רבי שמאי א"ל את אמרת חדא מילתא תמן תנינן בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין לעצמן לא אפי' נולד עד עשרים ותשעה באלול אית לך מימר בן עזאי כרבי שמעון ולא כרבנן כמה דאת אמר על דרבנן מניחן לשנה הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן כן את אמר על דבן עזאי מניחן לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלולים אמר רבי חייא (חונה) זאת אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו לתוך שנתו אמר רבי מנא אמר ר' יונה אבא שמע לה מן הדא (דברים טו) כל הבכור אשר יולד וגו' הזכר תקדיש הא כיצד משעת לידתו את מונה לו שנה:

---

ביאור

---

מתני'. תורמין את הלשכה. כל השקלים היו נותנים ללשכה שבמקדש ומשם היו תורמין לצורך קרבנות החג והימים שלאחריו עד העצרת ובגמ' מפרש דפרוס היינו פלגא והכא היינו פלגא דהלכות הפסח דשואלין ודורשין בהלכות הפסח ל' יום קודם החג: והם גרנות של מע"ב. שבשלשה פרקים אלו הוי זמן מעשר בהמה שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק צריך לו לעשר כשיגיע הפרק דמשיגיע הפרק לא יאכל מהן לכתחלה בלא מעשר אבל קודם לכן מותר דמע"ב מצוה בעלמא הוא אבל אינו טובל את הדיר מלאכלו אבל בהני שלשה זמנים טבולין הבהמות מדרבנן וטעמא מפ' בגמ' כדי שתהיה הבהמה מצוי' לעולי רגלים דאע"ג שמותר לאכול קודם שהגיע הגורן מ"מ ניחא לי' לאינש דליתעביד מצוה בממוני' והדר ליזבון וליכול ומתוך כך משהי איניש בהמתו עד זמן הגורן כי היכי דנעשרינהו לכולהו בהמות ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים בין לאכילה ובין לקרבנות: בעשרים ותשעה באדר. ר"ע נמי מודי לה אלא דר"ע ס"ל דאדר הסמוך לניסן זמנין חסר וזמנין מלא ואי מלא הוא הגורן ביום ל' באדר ומשו"ה לא קביע לי' זמן אבל בן עזאי ס"ל אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הלכך קביע לי' זמן בכ"ט באדר: ובא' בסיון. דכיון דטעמא דתקנו גרנות כדי שתהא בהמתן מצוי' לעולי רגלים קודם החג אין לנו לקבוע הגורן אלא בא' בסיון דאיידי דלא נפישי בהמות שנולדו מפסח עד עצרת שזמן קצר הוא אי אמרת ליקדים ולעשר ב' שבתות קודם העצרת עד דמטי רגל יכלו הבהמות: בן עזאי. מספקא לי' אי ר"ה למע"ב בא' באלול או בא' בתשרי והלכך ס"ל בפ"ט דבכורות דהאלוליים מתעשרין לעצמן ולא עם אלו שנולדו קודם אלול ואי קבעת זמן הגורן בכ"ט באלול אתי לערבינהו חדש וישן: בא' בניסן. דס"ל כרשב"ג דס"ל שואלין ודורשין ב' שבתות קודם החג והיינו א' בניסן ובאותו זמן הוא דקבעו את הגורן דלא ס"ל לפרוס פלגא מהלכות הפסח: ובא' בסיון. כבן עזאי: וא"א לעשר ביו"ט. משום סקרתא שהיו צובעין העשירי בשוט אדום ואסור לצבוע ביו"ט, ור"א ור"ש ס"ל במתני' דבכורות דר"ה למע"ב הוא בא' בתשרי והו"מ למימר דביו"ט א"א כי היכי דלא ליערבינהו חדש וישן אלא חדא ועוד קאמר חדא משום היכירא דחדש וישן ועוד משום דא"א לעשר ביו"ט, והכי פירשוה לכולה משנה בגב' בבלית בכורות נ"ח א':

גמ'. מפני שהן פרקי לידה. משום מה קבעו גרנות בג' פרקים אלו מפני שהן פרקי לידה שיש בהמות שמבכירות לילד קודם הפסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג: שלא יבא לידי בל תאחר. שאם יפריש מע"ב סמוך לחג יביא קרבנו עמו ולא יעבור בבל תאחר: כל המשהה טבלו. מליתנו לכהן: עד כאן הן מתמצות וכו'. זמן עיבור של בהמה דקה ה' חדשים ור"מ לעולם ס"ל דא' בניסן הוא ר"ה למע"ב אלא דאזיל בתר העיבור וכל שנתעברו מא' בניסן עד א' בניסן של אחריו מצטרפין למע"ב וכיון שהמתעברות קודם לניסן יולדות עד אלול נמצא שנת מע"ב הוא הנולדין מאלול עד אלול שלאחריו: לבשו כרים הצאן אלו הבכירות. כי דרך הבהמות שמתעברות באדר ואלו הבכירות הן וה"ק לבשו כרים הצאן מתלבשות הכבשים שמתעברות: ועמקים יעטפו בר אלו האפילות. ואיכא נמי צאן שמתאחרות ומתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר שהזריעה צומחת וניכרת יפה והיינו בניסן ואלו גם אלו יתרועעו אף ישירו יחדיו שנכנסין לדיר להתעשר ואינהו בתר נולדין אזלי וכיון שגמר לידתן באלול ס"ל דר"ה הוא בא' בתשרי: יהו האלוליים מתעשרים בפ"ע. מספק: ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו. בתמי', דהא ר"מ ר"א ור"ש תלמידיו הוו וכי הרב מסופק הלכה כאיזה תלמיד: שכן נחלקו וכו'. שכבר נחלקו בהאי פלוגתא אבות העולם: אית בר נש וכו'. שאין תלמיד מכריע בדברי רבו: על החלוקין אנו מצטערין וכו'. דלעיל מיני' במתני' פליגי התם ב"ש וב"ה ותנינן התם נפל הבית וכו' אלו ואלו מודין שיחלוקו ור"ע פליג שם בזה ועלה הוא דאמר בן עזאי שעל מחלוקתן בתחלה אנו מצטערין שבאת אתה לחלוק במה ששוין הן: אמר לרבי' אלא שבאת. שאין דרך כבוד לומר לרבו כך: כל הנולדין וכו'. כדברי ר"א ור"ש: אין מצטרפין. דאין מעשרין מן החדש על הישן: ה' לפני הגורן וכו'. שלא תאמר גרנות שקבעו נמי אין מעשרין מגורן א' על חבירו קמ"ל דלא משום דגרנות חכמים תקנום: לא כחנט ולא כשליש. שלענין מעשר אילנות אזלי' בתר חנט וזרעים בתר שליש שכל שחנטו או שהביאו שליש קודם ר"ה אין מעשרין על שחנטו אחר ר"ה אבל מע"ב לא כחנט ולא כשליש הוא: אין תימר כחנט ליתני כל המעוברים וכו'. משום דחנטה דאילן כעיבור אצל בהמה ואי תימר כחנט היה לנו לילך בתר העיבור ואנן בתר נולדים אזלי': אין תימר כשליש. דהא טעמא דאזלי' בתר שליש היינו משום דמשעה ההיא בני מעשר הן שמשהביאו שליש חשיבי אוכל וחלה מעשר ואין תימר מע"ב נמי כשליש בזרעים: ליתני כל הנולדים עד עשרים ושנים באלול. דהא הנולדים מכאן ואילך אינן בני מעשר עד אחר ר"ה דהא מחוסרי זמן נינהו ואינן ראויין להקרבה דמיום השמיני והלאה תתנו לי כתיב ואין תימר כשליש אלו מן החדש הן וליצטרפו עם הנולדים אחר ר"ה: כשליש עשו אותה. לעולם כשליש עשו אותה ואי קשיא לך ליתני כל הנולדים עד כ"ב כר"ש ס"ל דאמר: מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר. ושפיר בני מעשר הן: לא אפי' נולד עד עשרים ותשעה באלול. דכך משמע האלוליים כל בני אלול מתעשרין לעצמן: אית לך מימר וכו'. בתמי': כמה דאת אמר וכו'. אלא מיכן אתה למד דלרבנן נמי אע"ג דאין מחוסרי זמן נכנסין לדיר להתעשר אם באנו לסבור דא' בתשרי ר"ה למע"ב מניחן עד אחר ר"ה ומתעשרין עם בני שנתן ובן עזאי שבא להכריע איהו סבר דהאלוליים מניחן עד אחר ר"ה ומתעשרין עם בני אלול והיינו הא דאמרי' דמע"ב לא כחנט עשו אותה ולא כשליש: עולין לו לתוך שנתו. שאין הבכור נאכל אלא תוך שנתו שנאמר לפני ה' תאכלנו שנה בשנה וקאמר דאף ימים שהוא מחוסר זמן והיינו עד יום השמיני עולין לו לתוך שנתו דמונין לו שנה מיום הלידה ולא תימא כיון שאינו בר אכילה לא נמנה לו אלא מיום השמיני דכי היכי דשמעי' לענין מעשר דאף דמחוסר זמן אינו בר מעשר לענין שנת המעשר מונין לו מיום הלידה ה"נ לענין בכור: הא כיצד. יקדיש בכור הא קדושתו מרחם אלא מיום הלידה אתה מונה קדושתו:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)